פסק דין חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ד-1984 (להלן - חוק התקשורת), שעניינו "שירות שלא נקבע לו תשלום", קובע כי "שירות בזק שלא נקבע לו תשלום לפי סעיף 15, רשאי בעל רישיון לדרוש בעדו תשלום סביר". שתי שאלות עולות במסגרת תביעה זו. שאלה אחת היא, האם התשלום שנדרש על-ידי הנתבעת - "בזק" החברה הישראלית לתקשורת בע"מ - עבור פירוט שיחות יוצאות "היסטוריות", הינו "תשלום סביר". השאלה השנייה היא, אם בנסיבות העניין הייתה הצדקה לגבות את התשלום שנגבה מהתובע. א. העובדות וטענות הצדדים 2. התובע, המנוי על קו טלפון של הנתבעת, ביקש פירוט שיחות טלפון יוצאות "היסטוריות" שבוצעו מאותו קו הטלפון, ונדרש לשלם עבורן סכום של 1,786 ₪ (כולל מע"מ). תביעתו מופנית נגד הסכום המופרז, כך לדעתו, שנדרש לשלם. התובע פנה אל הנתבעת בסוף חודש ינואר 2007, וביקש לקבל פירוט שיחות יוצאות. נציגי הנתבעת השיבו שניתן לקבל פירוט זה רק עבור 18 חודש שקדמו לפניית התובע, וכי לקבלת פירוט לתקופה מוקדמת יותר, העולה על 18 חודשים - פירוט שיחות "היסטוריות" - דרוש אישור מיוחד ממחלקת הביטחון של בזק. תחילה ביקש התובע לקבל את פירוט השיחות עבור 18 חודש בלבד, אך קיבל פירוט המתייחס לשיחות היוצאות, החל מיום 6.9.2005 (קרי: 17 חודש קודם למועד שבו ביקש). התובע, שהיה זקוק לפירוט השיחות היוצאות מאוגוסט 2005, שב ופנה אל הנתבעת. נציגיה הסבירו לו שהתעריף עבור פירוט שיחות "היסטוריות" הוא 1,786 ₪, וכי התעריף לפירוט שיחות עבור חודש אחד זהה לזה הנגבה עבור שמונה חודשים. התובע זעם על הסכום הגבוה שנדרש לשלם, אך למרות זאת, ביום 18.4.2007 פנה אל הנתבעת, וביקש לקבל את הפירוט עבור שמונה חודשים, ינואר עד אוגוסט 2005 (הפנייה צורפה כנספח לכתב התביעה). הפירוט ניתן לו כעבור יום אחד בלבד, וחשבונו חויב בסכום האמור. בתביעתו, מבקש התובע שיוחזר לו הסכום שנדרש לשלם, מהטעם שלטענתו, מדובר בתשלום שאינו סביר. בעניין זה טען - מבלי שהדבר הוכח בדרך כלשהי - כי המחיר הנגבה על-ידי חברות תקשורת אחרות (כמו "פלאפון" ו"פרטנר") עבור פירוט שיחות יוצאות, הוא 10 ₪ לחודש, עבור כל תקופה (ללא הבחנה בין שיחות יוצאות מחודשים שקדמו לבקשה לבין שיחות היסטוריות). 3. בכתב ההגנה טענה הנתבעת שפניות לקוחותיה מתועדות במערכותיה הממוחשבות, וכי ברשותה רק שתי פניות של התובע. הראשונה לקבלת פירוט שיחות יוצאות מחודש אוגוסט 2005, ואילו השנייה עניינה בקשה לקבלת פירוט שיחות יוצאות מחודשים ינואר עד ספטמבר 2005 (פירוט "השיחות ההיסטוריות"). הנתבעת לא ציינה את תאריכי הפניות, ואף לא טרחה לצרפן. הצדדים לא נחלקו בעניין פניותיו של התובע לקבלת פירוט השיחות ה"היסטוריות". המחלוקת היא אפוא, בעניין התשלום שנדרש עבור פירוט זה. הנתבעת טענה כי לצורך הפקת פירוט זה, "נדרשת הנתבעת למשאבים חומריים ואנושיים נכבדים ביותר בנוסף לסריקת מרכזת המנוי הקורא", ומכאן התעריף שנגבה (משאבים אלו נמנו בפסקה 6 לכתב התביעה). עוד הוסיפה שתעריף זה "חושב על-ידי כלכלני הנתבעת, על בסיס עלות הפקתם בפועל" (במאמר מוסגר אציין, שמלכתחילה הוסיפה הנתבעת מע"מ על הסכום האמור. משנתגלתה הטעות זוכה חשבונו של התובע, כך שעניין זה, שאף שנטען לגביו בכתב התביעה, אינו שנוי עוד במחלוקת). ב. האם מדובר בתשלום סביר 4. בדיון שהתקיים ביום 31.7.2007 התבקשה נציגת הנתבעת (נציגת מחלקת פניות לקוחות), להסביר כיצד נקבע התשלום הנדרש עבור פירוט השיחות ה"היסטוריות". נציגת הנתבעת השיבה כי התשלום עבור שיחות יוצאות ל-18 החודשים הקודמים למועד הבקשה לקבלן, הוא 4.80 ₪ עבור כל חודש שלגביו ניתן פירוט. לעניין התשלום הנגבה עבור פירוט השיחות ההיסטוריות, הפנתה נציגת הנתבעת את בית המשפט אל הוראות חוק התקשורת. סעיף 15 לחוק זה מסמיך את שר התקשורת, לקבוע, בהסכמת שר האוצר, תשלומים שונים עבור שירותים הניתנים על-ידי הנתבעת, דרכי חישובם ועוד עניינים הקשורים בתשלומים הנגבים על-ידה. סעיף 17, שעניינו "שירות שלא נקבע לו תשלום", קובע, כפי שנאמר למעלה, כי אם לא נקבע תשלום לפי סעיף 15, אזי "רשאי בעל רישיון לדרוש בעדו תשלום סביר". מכאן אפוא, עולה השאלה הראשונה שהוצגה בפתח הדברים, האם התשלום שנדרש על-ידי הנתבעת עבור פירוט שיחות יוצאות "היסטוריות", הינו "תשלום סביר", כפי שנקבע בסעיף 17 לחוק התקשורת. 5. משלא ידעה נציגת הנתבעת להסביר כיצד נקבע התשלום עבור השיחות ההיסטוריות, לא ניתן היה לקבוע את סבירותו, ולפיכך ניתנה לה אפשרות לפרט את אופן עריכת החישוב. הודעה בעניין זה הוגשה על-ידה ביום 7.8.2007, והתובע הגיב לכך ביום 26.8.2007. בהודעה שהגישה הנתבעת, טענה כי בהתאם לכללי הבזק (ביעור חומר ארכיוני שבידי החברה), תש"ן-1989 (להלן - כללי הביעור), על החברה לשמור חומר ארכיוני כאמור, עד 18 חודשים. עיון בכללים אלו (שאף אותם לא צרפה הנתבעת, ותוכנם גם לא צוטט), אשר הותקנו בידי מנכ"ל הנתבעת בהתאם לסמכותו מכוח סעיף 14 לחוק הבזק, התשמ"ב-1982, מלמד שכך אכן נקבע בהם. בהתאם לכלל 2 ולפרטים 9 ו-12 לחלק הראשון בתוספת, שעניינו "אגף שיווק ושירותי קהל", לאחר חלוף 18 חודשים מעת הפקת המידע, רשאית הנתבעת לבער חומר ארכיוני שעניינו "פרטי חשבון טלפון (על מיקרופיש)" או "בירור חשבון טלפון". 6. מכיוון שכך, לטענת הנתבעת, אין היא חייבת לשמור את אותו חומר ארכיוני, ובקשה לקבלו היא בקשה חריגה, שהעלות הכרוכה בהפקת המידע המצוי בו, אף היא חריגה. הנתבעת פירטה את כל הפעולות שעליה לבצע לשם הפקת מידע זה, ואף צירפה תחשיב שנערך לטענתה בידי כלכלן מטעמה, בדבר עלות פירוט השיחות היוצאות ההיסטוריות שהופקו לתובע. תחשיב זה, לא זו בלבד שלא הובא בתצהיר, אלא שאף איננו חתום ואינו נושא תאריך. עיון בו מעלה שאלה אם בכלל נערך מראש, או שמא בדיעבד, בעקבות החלטת בית המשפט שהורתה לנתבעת לפרט את הבסיס לקביעת התעריף עבור פירוט השיחות ההיסטוריות. תחשיב זה אף מעלה שורה של תמיהות נוספות. התחשיב כולל 12 ₪ עבור עלות בסיסית לתוכנה ייעודית שנבנתה לצורך הפקת פירוט השיחות, 199 ₪ עבור זמן עבודה של אנשי חטיבת מערכות מידע ואנשי הביטחון, וכן 1,347 ₪ עבור עבודת המחשב, כפי שפורטה הן בהודעת הנתבעת הן באותו "תחשיב". בצדק, טען התובע בתגובה שמדובר בתחשיב סתום, שלא נתמך בתצהיר, כך שאמיתותו לא הוכחה, ושנכתב בקודים לא ברורים (כמו השימוש במינוח המקצועי CPU, שאת משמעותו - Computer Power Units - לא טרחה הנתבעת לבאר). אין מדובר בטענות בעלמא, שכן הנתבעת לא הראתה ולא הוכיחה שאכן בפועל, לצורך הפקת הנתונים הרלוונטיים, היה על הנתבעת לבצע פעולות מחשב מיוחדות ויקרות, מעבר ליכולות העצומות שיש למחשבי הנתבעת ממילא. תמיהה נוספת נעוצה בזמן העבודה הנדרש עבור מידע, שכאמור מעלה, הופק לתובע תוך יום אחד בלבד. בנסיבות אלו, דומני כי הנתבעת כלל לא הראתה שהתשלום שגבתה עבור הפקת השיחות היוצאות ההיסטוריות אכן משקף את "עלות הפקתו בפועל", כטענתה. ממילא שלא הראתה שהתשלום שנגבה עבור פירוט השיחות הוא בגדר "תשלום סביר". 7. יחד עם זאת, מאחר שכאמור, בהתאם לכללי הביעור הנתבעת איננה חייבת לשמור על נתוני שיחות יוצאות היסטוריות, הרי ממילא אין מדובר בשירות שהיא חייבת בנתינתו. מכיוון שכך, חרף העובדה שלא עלה בידי הנתבעת להראות שמדובר בתשלום סביר, יש קושי לטעון כי אכן דובר בתשלום שהנתבעת לא הייתה רשאית לגבות. ג. האם הייתה הצדקה לגביית התשלום 8. למרות זאת, עדיין יש לבחון את השאלה השנייה העומדת להכרעה, והיא, אם בנסיבות העניין הייתה הצדקה לגבות מהתובע תשלום עבור פירוט שיחות יוצאות היסטוריות. בחינת מכלול העובדות הובילה אותי למסקנה, שמלכתחילה לא היה מקום להפקת שיחות היסטוריות. השיחות הופקו אך בשל טעות של הנתבעת. לפיכך, מסיבה זו, לא הייתה הנתבעת רשאית לגבות את התשלום שגבתה עבורן. 9. לטענת התובע, לראשונה פנה אל הנתבעת בסוף חודש ינואר 2007, וביקש לקבל את פירוט השיחות היוצאות עבור 18 החודשים שחלפו. אילו אכן נענה, היה מקבל פירוט עבור 18 החודשים שחלפו, ולא רק עבור 17 החודשים שחלפו, כפי שקיבל בפועל מהנתבעת. במקרה זה, היה מקבל גם את פירוט השיחות עבור חודש אוגוסט 2005. אילו כך נעשה, כי אז לא היה עוד צורך בהפקת פירוט השיחות ההיסטוריות. מכאן, שרק בשל טעות זו של הנתבעת, נאלץ התובע להזמין את פירוט השיחות ההיסטוריות. בנסיבות אלו, משהתרשלה הנתבעת, ולא נתנה לתובע את מבוקשו כאמור, עליה לפצותו על ההוצאה המיותרת שהוציא עבור השיחות ההיסטוריות. נשוב ונזכיר שלא עלה בידי הנתבעת לסתור את טענת התובע כי פנה אליה לראשונה כאמור, בחודש ינואר 2007. בדומה, היא אף לא טרחה להביא כל ראייה כדי להראות כי פניות התובע אליה היו מאוחרות יותר ותוכנן היה שונה, כפי שניסתה לטעון בכתב ההגנה. כך בייחוד בעוד שלטענתה, כל הפניות, ובכללן הפניות של התובע, מתועדות על-ידה. ד. סיכום ומסקנות 10. לאור המסקנה שאליה הגעתי, התביעה מתקבלת. על הנתבעת להחזיר לתובע את התשלום ששילם, בשל טעותה, עבור פירוט השיחות ההיסטוריות. לפיכך, הנתבעת תשלם לתובע 1,786 ₪, ועל כך תוסיף 400 ₪ עבור ההוצאות שנגרמו לו בשל פניותיו הרבות אליה, ועבור הוצאות המשפט. סה"כ תשלם הנתבעת לתובע 2,276 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום, ואם לא ישולם במועד, ישא הפרשי הצמדה ורבית כחוק, מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. טלפון (קווי)טלפון