ביקורת כיבוי אש - צו סגירה מחלקת רישוי עסקים עירייה הינו נושא שנדון בפסיקה הישראלית. להלן תקציר נרחב של פסק דין שניתן ע"י השופטת חנה פלינר בבית משפט השלום בתל אביב העוסק בנושא העובדות : התובעת הינה המפעילה של מועדון לילה "הצצה" ברמת השרון (להלן: "המועדון"); הנתבעת 1 (להלן: "מזרוני רץ") שיווקה בזמנים הרלוונטיים לאירועים המפורטים בכתב התביעה, מזרונים וספוגים; הנתבעת 2 (להלן: "קיסריה") הינה יצרנית ומשווקת ספוגים מסוגים שונים. הנתבע 3 (להלן: "מנדלבוים") הינו ספק ומשווק ספוגים, בין השאר ספוגים מתוצרתה של קיסריה ביום 18.11.01 רכשה התובעת, באמצעות מנהלה, מר דורון פריבה (להלן: "פריבה") 150 יחידות של ספוג אקוסטי מסוג ג'אט פואם שחור (להלן: "הספוג האקוסטי", תעודת המשלוח צורפה כנספח א' לכתב התביעה, להלן: "תעודת המשלוח"). אין מחלוקת שתעודת המשלוח נושאת את שמה של קיסריה ושם הלקוח - המזמין המצוין בה הינו מנדלבוים. הספוג האקוסטי, בעלות של 10,500 ש"ח, סופק לתובעת והותקן על תקרת המועדון בחודש פברואר 2003 בוצעה ביקורת כיבוי אש במועדון. במהלך הביקורת נלקחה דגימה מן הספוג האקוסטי. ממצאי הבדיקה הועלו על הכתב על ידי שירותי הכבאות במכתבם אל מנהלת מחלקת רישוי עסקים בעירית רמת השרון, ביום 30.6.03 : "(2) בבדיקת שריפה עצמאית בתחנה, נדהמנו לגלות שהציפויים דליקים מאוד, מטפטפים ומשחררים עשן רב וגזים רעילים. (3) יש לציין שלמרות דרישתנו החוזרות ונשנות, טרם הוגש לנו תעודת מכון התקנים לחומר בהתאם לתקן ישראלי 755, 921." "(5) לפיכך אנו ממליצים להוציא צווי סגירה מנהלי" (תיק רשות הכבאות בכללותו הוגש וסומן במ/1). בעקבות המלצה זו של שירותי הכבאות, הוצא למועדון צו סגירה למשך 30 יום. התובעת פעלה להחלפת הספוג האקוסטי והמועדון שב לפעילות טענות התובעת כנגד הנתבעים : ביום 10.11.04 הוגש כתב התביעה המקורי כנגד מזרוני רץ, כמשווקת הספוג האקוסטי, וקיסריה, כיצרנית הספוג האקוסטי. בסעיף 4 לכתב התביעה המקורי ציינה התובעת כי רכישת הספוג האקוסטי נעשתה ממזרוני רץ, וזאת לאחר שפריבה פנה אליה ובקש לרכוש ספוג אקוסטי לצורך ציפוי תקרת המועדון, תוך שהוא מדגיש בפני מזרוני רץ שעל הספוג להיות חסין אש ולעמוד בדרישות התקן הישראלי. קיסריה מוצגת בכתב התביעה המקורי כיצרנית הספוג האקוסטי. בכתב התביעה המקורי מייחסת התובעת למזרוני רץ ו/או לקיסריה עוולות נזיקיות דוגמת מצג שווא, רשלנות ; עוולות חוזיות של הטעיה וחוסר תום לב ; וכן עבירות על חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 וחוק האחריות למוצרים פגומים, תש"מ-1980 לאחר שהוגש כתב הגנה מטעם קיסריה בלבד והסתבר שמזרוני רץ הינה חדלת פרעון, בקשה התובעת וקיבלה היתר להגיש כתב תביעה מתוקן (ראה בקשה מיום 20.9.05). בכתב התביעה המתוקן הוסף מנדלבוים כנתבע נוסף. בסעיף 5 לכתב התביעה המתוקן טענה התובעת שפנתה למנדלבוים לצורך רכישת הספוג האקוסטי, ומנדלבוים הוא שהפנה אותה למזרוני רץ, לצורך ביצוע הרכישה. התובעת בקשה ליחס למנדלבוים את אותן עבירות ועוולות שהופנו כנגד מזרוני רץ וקיסריה, וטענה כי בשל ייעוץ רשלני ו/או מצג מטעה סופק לתובעת ספוג אקוסטי שלא ענה על דרישותיה כפי שהוצגו בעת רכישת הספוג ; הספוג האקוסטי שסופק אינו חסין אש והינו דליק ומטפטף ; לא ניתן לתובעת הסבר בנוגע לאופי הספוג והסיכון הכרוך בשימוש בו והנתבעים לא נהגו כפי שיצרנית ומשווק/ים סבירים היו פועלים, בנסיבות העניין לפיכך, בקשה התובעת ליחס לנתבעים או מי מהם את נזקיה הנטענים שנגרמו לה בעקבות רכישת הספוג האקוסטי הלקוי, ובכללם העלות הכספית של הספוג האקוסטי (10,500 ש"ח) ; עלות ההתקנה והפירוק של הספוג האקוסטי (7,000 ש"ח), עלות הספוג החלופי (51,000 ש"ח); עלות התקנת הספוג החלופי (10,500 ש"ח) ; הפסד הכנסה בזמן הסגירה של המועדון (30,000 ש"ח) ; נזק למוניטין ולשם הטוב (60,000 ש"ח). התביעה המתוקנת הועמדה על סך של 175,000 ש"ח טענת הנתבעים : מזרוני רץ לא הגישה כתב הגנה ולפיכך ניתן כנגדה פסק דין בהעדר הגנה ביום 12.1.06 (ראה פרו' עמ' 5 וכן פסיקתא שנחתמה ביום 16.1.06). קיסריה הגישה כתב הגנה וטענה כי כלל לא יצרה את הספוג האקוסטי בזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה ; שתעודת המשלוח לא מגלה כל זיקה בין הספוג שסופק למנדלבוים לבין התובעת ; שהספוג האקוסטי שסופק למנדבוים עומד בתקן הישראלי 518, ובכל מקרה אין זה התקן שנדרש על ידי שירותי הכבאות - ולפיכך, גם אם הייתה רשלנות כלשהי, אזי אין קשר סיבתי בין המעשה הרשלני לבין הנזק; שאין כל מקום להעלאת טענות על פי חוק האחריות למוצרים פגומים, שהרי אין בנזק גוף עסקינן. עוד טענה קיסריה לרשלנות תורמת, אם לא מכרעת ובלעדית של התובעת, אשר לא בדקה עם איש מקצוע מטעמה ו/או עם שירותי הכבאות האם הספוג האקוסטי שנרכש אכן מתאים לתקן ומהם השימושים שהניתן לעשות בו. לבסוף, הכחישה קיסריה את גובה הנזקים הנטענים מנדלבוים טען במסגרת כתב הגנתו כי כל פעילותו כמשווק נעשית במסגרת חברה בע"מ, "מנדלבוים עמי מזרונים בע"מ", לפיכך בכל מקרה לא היה מקום להגיש את התביעה באופן אישי כנגדו. לגופו של עניין טען מנדלבוים כי לא היה בקשר עם התובעת ו/או עם פריבה מטעמה בקשר לעסקה נשוא התביעה. מנדלבוים טוען שחברת "מנדלבוים עמי מזרונים בע"מ" קיבלה הזמנה ממזרוני רץ ומילאה אחר הזמנה זו, ובכך הסתיים חלקה בפרשה. מנדלבוים טען כי אין כל יריבות בינו לבין התובעת וכי שורבב לכתב התביעה המתוקן רק לאחר שהתברר שמזרוני רץ חדלת פירעון. מנדלבוים הצביע על הסתירות הלכאוריות בין הגרסה הכלולה בכתב התביעה המקורי לבין זו הכלולה בכתב בתביעה המתוקן, ובקש ללמוד מכך שהתובעת מחפשת כיס עמוק להיפרע הימנו, משהתחוור לה שלא ניתן להיפרע ממזרוני רץ דיון ההוכחות : בתיק זה הוגשו תצהירי עדות ראשית: מטעם התובעת הוגשו תצהיריהם של פריבה (סומן ת/1) ושל אינג' שמואל נתנאל, מהנדס בטיחות אש (להלן: "חוות דעת מומחה התובעת") ; מטעם קיסריה הוגש תצהירו של מר דיויד מיולגאי (להלן "מיולגאי", תצהירו הוגש וסומן נ/1) ; ואילו מטעם מנדלבוים הוגשו תצהירו הוא (סומן והוגש נ/3) ותצהירה של הגב' דבורה שחר (להלן: "שחר", סומן כנ/2), אשר הייתה בעלת מניות ומנהלת במזרוני רץ. בנוסף, הוגש כאמור בהסכמה תיק הכבאות המתייחס למועדון התובעת (במ/1). לדיון ההוכחות שהתקיים בפניי לא התייצב המומחה מטעם התובעת - לטענת בא כוח התובעת בעת הדיון (פרו' עמ' 12 שו' 6-9), ב"כ קיסריה ויתר על חקירתו ואילו ב"כ מנדלבוים בקש לחקור אותו, אך ההתראה הייתה קצרה מידי (יומיים). עם זאת, הביאה התובעת לעדות שני עדים שלא מסרו תצהיר, מר רועי טילבור (להלן: "טילבור") אשר עסק בהתקנת ופירוק הספוג האקוסטי, ומר אורי שופן (להלן : "שופן"), אשר עבד באותה עת בחברה בשם גולמט , שעסקה בשיווק ספוגים מסוג מלמין ופוליאוריטן. לאחר שנשמעו עדויות כל הצדדים, הוגשו סיכומים בכתב ויש לתת פסק דין על סמך החומר שבפניי השאלות הדורשות הכרעה : המחלוקות בין הצדדים נוגעות הן לשאלות בעובדה והן לשאלות למשפט, ואלו הן עם מי התקשרה התובעת? (מזרוני רץ? מנדלבויום? ומה הקשר בינהם?) מי יעץ לתובעת בטרם הרכישה? (מזרוני רץ? מנדלבויום?) מי יצר את הספוג האקוסטי? בהתאם להכרעות העובדתיות הנזכרות לעיל, האם קיימת עילת תביעה כנגד היצרן ו/או הספק , כמפורט בכתב התביעה המתוקן? האם יש קשר סיבתי בין העוולה ו/או העבירה ו/או ההפרה לבין הנזק? האם יש לזקוף לחובת התובעת רשלנות תורמת ובאיזה שיעור? האם הנזקים הוכחו? אדון בשאלות אלה כסדרן. עם מי התקשרה התובעת : בשאלה שבכותרת, הגעתי לכלל מסקנה שההתקשרות להזמנת הספוג האקוסטי נעשתה בין התובעת, באמצעות מנהלה פריבה לבין מזרוני רץ, ואלה טעמיי. ראשית, בכתב התביעה המקורי שהוגש, לא בא זכרו של מנדלבוים; בסעיף 4 לכתב התביעה המקורי מתארת התובעת גרסה ולפיה פנה פריבה למזרוני רץ, פרט בפניה את צרכיו ובהתאם בוצעה ההזמנה. כשנשאל פריבה בחקירתו האם יש בפיו הסבר מדוע מנדלבוים לא נזכר בכתב התביעה המקורי, במיוחד כשתעודת המשלוח צורפה כנספח לכתב התביעה, השיב : "לא זוכר, לא נראה לי הגיוני, אבל לא זוכר", ובהמשך "לי אין הסבר, הוא היה צריך להופיע שם"(עמ' 18, שור, 10, 20). תשובה זו לא הניחה את דעתי, במיוחד לאחר שפריבה הודה כי מיד לאחר שהמקרה ארע, פנה לבאת כוחו וסיפר את שהתרחש שאלת הגורם המתקשר הינה מכרעת וספק רב בעיני אם אכן היה מזכיר פריבה את מנדלבוים בשיחתו הראשונית עם באת כוחו, זו האחרונה הייתה מחליטה שלא להזכירו בכתב התביעה. לפיכך, השערת בא כוח מנדלבוים ולפיה צורף הוא כנתבע נוסף רק לאחר שהתברר שמזרוני רץ הינה חדלת פרעון, אינה נראית מופרכת כלל ועיקר שנית, גרסתו המאוחרת של פריבה, אשר בה נזכר מנדלבוים, לא הייתה אחידה והתגלו בה בקיעים וסדקים: כך, בסעיף 6 לכתב התביעה המתוקן מציין פריבה כי פנה ראשית למנדלבוים ושטח בפניו את בקשתו, וזה האחרון "אם מטעמים של חוסר במלאי, אם מטעמי קשרי מסחר ואם מטעמיו שלו", הפנה אותו אל מזרוני רץ. לעומת זאת, בסעיף 8 לתצהיר פריבה מצויין כי מנדלבוים נתן לו הצעת מחיר גבוהה, וזו הסיבה בגינה פנה מיוזמתו למזרוני רץ, אשר נתנה לו הצעת מחיר טובה יותר. כך ניצבים אנו בפניי שלוש גרסאות לגבי חלקו של מנדלבוים בפרשה (זו בכתב התביעה המקורי; זו בכתב התביעה המתוקן; וזו בתצהיר) וריבוי גרסאות זה מעורר תהיות אציין כי הגרסה האחרונה אותה אימץ פריבה בחקירתו, ולפיה פנה למזרוני רץ לאחר שמנדלבוים נתן לו הצעת מחיר יקרה יותר, אך בסופו של דבר נעשתה ההזמנה אגב שיתוף פעולה של גורמים אלו ( עמ' 9 שו' 19-24), אינה נראית הגיונית, ולא ברור כיצד מתחרים שנותנים הצעות מחיר שונות לאותה סחורה, מחליטים בסופו של יום לשתף ביניהם פעולה הסבר הגיוני שכזה לשיתוף הפעולה נמצא בגרסת ההגנה: שחר העידה שבאותה תקופה היה סכסוך עסקי בין מזרוני רץ לקיסריה, ולכן לא סופקה סחורה ישירות אליהם, אלא באמצעות מנדלבוים (סעיף 3 לנ/2; עדות מילוגאי בעמ' 33 שו' 9, 12; סעיף 5 לנ/3). דבר זה נותן הסבר לתעודת המשלוח ולעובדה שהכספים שולמו אכן למזרוני רץ - על כך למעשה אין מחלוקת. מכל הטעמים שפורטו לעיל, מסקנתי העובדתית היא שהתובעת התקשרה בהסכם עם מזרוני רץ: ממנה הוזמנה הסחורה, ומזרוני רץ הזמינה הסחורה באמצעות מנדלבוים, בשל הסכסוך העיסקי בינה לבין קיסריה. התמורה שולמה ישירות למזרוני רץ, ומשלא הוכחה כל שותפות או קשר אחר בין מזרוני רץ ומנדלבוים, קביעתי היא כי הקשר החוזי הינו בין התובעת למזרוני רץ בלבד מי יעץ לתובעת עובר לרכישה : התביעה הוגשה כאמור הן בעילות חוזיות , הן בעילות נזיקיות והן בהתבסס על חוק הגנת הצרכן ועל חוק האחריות למוצרים פגומים. לפיכך, מסקנתי כפי שפורטה בפרק הקודם אינה מובילה בהכרח לדחיית התביעה כנגד מנדלבוים, ועליי לדון בטענת התובעת ולפיה ייעץ מנדלבוים לתובעת עובר לביצוע הרכישה והיא הסתמכה על דבריו, כאיש מקצוע בר סמכא את טענתה זו של התובעת יש לדחות משני טעמים: ראשית, עובדתית לא הוכיחה התובעת שאכן ייעוץ שכזה ניתן. בעניין זה תלויות ועומדות שתי גרסאות סותרות, כשמנדלבוים מעיד שהקשר בינו לבין התובעת נוצר רק לאחר שהנזק ארע (עמ' 42, שו' 19); מנדלבוים העיד שהוא נוהג לרשום במחשב הצעות מחיר לגבי כמויות גדולות (עמ' 44 שו' 6) וכי במקרה הנדון לא מצא כל תיעוד להזמנה שכזו (עמ' 44 שו' 9). בנוסף, האישור של אגף הבטחת איכות אשר צורף לתצהיר פריבה והוצג על ידו כאישור שניתן ביום רכישת הספוג, הועבר ממנדלבוים ביום 24/3/03, כפי שניתן לראות מתשדורת הפקס המצויינת על גבי מסמך זה. מועד התשדורת תומך בטענות מנדלבוים, ולפיהן הקשר עם פריבה נוצר כשנתיים לאחר הרכישה גם אם פגש פריבה במנדלבוים עובר לרכישת הסחורה ושוחח עימו בנושא הספוג, (ומנדלבוים אכן אישר כי אינו יכול לזכור את כל המבקרים בחנות, עמ' 42, שורה 19), עדיין סבורה אני כי במקרה הנדון מנדלבוים לא חב חובת זהירות, בוודאי לא קונקרטית, לתובעת: פריבה העיד שלא הכיר את מנדלבוים לפני המקרה הנדון (עמ' 9 שו' 21) ומעולם לא עבד עימו. כך, שלא מתקיימים בינהם יחסי ספק - לקוח. פריבה לא שכר את שירותי מנדלבוים כיועץ מטעמו, על כך אין מחלוקת. וכי מהו מקור חובת הזהירות הקונקרטית שחב מנדלבוים לתובעת במקרה הנדון? האם כל לקוח שנכנס לחנות יכול להגיש תביעה כנגד בעל עסק ולבקש להיפרע את נזקיו בטענה שהמלצותיו גרמו לנזק, גם אם בסופו של יום לא רכש ממנו את הסחורה? נראה כי זוהי קביעה מרחיקת לכת, ויש לדחותה מכל וכל לאור האמור לעיל, מסקנתי היא כי התובעת לא הוכיחה את מעורבותו של מנדלבוים עובר לרכישת הספוג, ובכל מקרה לא ביססה את עוולת הרשלנות ו/או מצג שווא ודין טענות אלה כנגד מנדלבוים להידחות. לאור קיומו של פסק הדין כנגד מזרוני רץ, פטורה אני מללבן את חלקה של מזרני רץ בפרשה מי ייצר את הספוג האקוסטי : בכתב הגנתה הכחישה כאמור קיסריה כי ייצרה את הספוג האקוסטי (סעיף 6 לכתב ההגנה). בתצהיר מיולגאי (נ/1) הודתה קיסריה כי עד סוף שנת 2000 ייצרה היא ושיווקה ספוג גמיש, אך הפסיקה את הייצור בחודש דצמבר 2000 והחלה ברכש הספוג מיצרן מקומי, אשר רכש את מפעל הספוג ואת הידע מקיסריה (נ/1). ואכן, בחקירת מיולגאי אישר הוא כי המכונות אשר שימשו לייצור הספוג האקוסטי נמכרו לחברה בשם חירבאו סחר מחברון (להלן: "חירבאו"), כמו כן, רכשה חירבאו את הידע לייצור הספוג האקוסטי (עמ' 28, שורה 16). מיולגאי אישר שחירבאו ייצרה את הספוג בהתאם לדרישות של קיסריה וקיסריה שיווקה את הספוגים אשר יוצרו על ידי חירבאו אומנם, כשנשאל מיולגאי מדוע לא הגיש הודעה לצד ג' נגד חירבאו בתיק זה, השיב כי אינו יודע אם הספוג נשוא התביעה הגיע ממנו ו/או נמכר על ידי קיסריה (עמ' 29 שורה 25), אולם, בטיעון זה מתעלם מיולגאי מתעודת המשלוח הנושאת את שמה של קיסריה. תעודת המשלוח הינה מיום 18.11.01, דהיינו מהזמנים בהם שיווקה קיסריה את הספוגים אשר יוצרו על ידי חירבאו, על פי הידע ובציוד שנמכר לחירבאו על ידי קיסריה. זאת ועוד, מיולגאי אישר שבאותה תקופה היה סכסוך עסקי עם מזרוני רץ וקיסריה הפעילה עליה לחץ ולא סיפקה לה סחורה כדי לגבות ממנה כסף (עמ' 33 שורה 14). ראיות אלה קושרות את קיסריה לספוג האקוסטי נשוא התביעה ומסקנתי היא שהספוג האקוסטי, שנמכר לתובעת על ידי מזרוני רץ, הינו הספוג האקוסטי ששווק על ידי קיסריה ויוצר עבורה, כטענתה, על ידי חירבאו האם קיימת עילת תביעה כנגד קיסריה : הגעתי למסקנה עובדתית כי הספוג האקוסטי לא יוצר על ידי קיסריה, אולם לא הוכחש על ידה כי זה יוצר עבורה, על פי ידע וציוד שמכרה, ושווק על ידה למשווקים, וביניהם מזרוני רץ ומנדלבוים (עמ' 33 שורה 9), כשתעודת המשלוח היתה יוצאת על שמה (עמ' 34 שורה 20). אין בעובדה שהמזרון לא יוצר ישירות על ידי קיסריה, כדי לגרוע מאחריותה למוצר אשר מיוצר עבורה ומשווק על ידה. מיולגאי אישר בחקירתו כאמור שהספוג יוצר בהתאם לדרישות של קיסריה (עמ' 28 שורה 6) ולשאלת בית המשפט האם קיסריה נתנה את השם שלה וקנתה את הספוג מחירבאו, השיב מיולגאי "נכון" (עמ' 34 שורה 23). לפיכך, אם היה מוכח בפני כי המזרון ששווק על ידי קיסריה היה פגום, היה מקום לשקול הטלת אחריות על קיסריה כמשווק המזרון. אולם, לא הוכח בפני שאכן המזרון ששווק היה פגום, ואבהיר דבריי אלו כזכור, הגישה התובעת חוות דעת מומחה, כאשר השאלה הראשונה שמזכיר המומחה בחוות דעתו, עליה התבקש לענות על פי בקשת התובעת היא: האם הספוג עומד בדרישות תקן 518. הפכתי והפכתי בחוות הדעת אך לא מצאתי תשובה לשאלה זו. הממצא היחיד אליו הגיע המומחה הינה: "בהתאם לדרישה הכתובה בתקנות התכנון והבניה, תנאי לשימוש בחומרי בניה וגמר הינו עמידה בדרישות ת"י 921, בדיקת דרגת דליקותם כאמור תהיה על פי ת"י 755 ולא ת"י 518 המיועדת לשימושים אחרים". דהיינו, התובעת לא הביאה כל ראיה מטעמה ולפיה הספוג האקוסטי ששווק על ידי קיסריה אינו עומד בת"י 518, הגם ששאלה זו הופנתה למומחה מטעמה התובעת משליכה את כל יהבה על מכתב מפקד שירותי הכבאות וההצלה, שם נכתב שבבדיקת שריפה עצמאית בתחנה התגלה שהספוג דליק מאוד, מטפטף, משחרר עשן רב וגזים רעילים. התובעת לא הביאה לעדות את כותב המכתב, ובית המשפט לא יכול היה להתרשם באלו תנאים בוצעה הבדיקה האמורה ומה הכשרתו של מבצע הבדיקה, וראה הערותיו של מיולגאי בעמ' 34 שורות 10-13. גם אם אקבל את המכתב ככתבו וכלשונו, עדיין הממצאים הנ"ל אינם מחייבים בהכרח את המסקנה שהספוג הינו ספוג פגום. מיולגאי העיד: "כל חומר נדלק, גם ברזל נדלק. ספוג גמיש אם שמים עליו אש חשופה הוא נדלק, גם אם יש בו חמורים מעכבי בערה ולא מונעי בערה. חומר ספוגי ברגע שהוא נדלק הוא מטפטף, מעלה עשן שצבעו שחור. לכן, בתקנים התקן שמדבר על עיכוב בערה במבנים מדבר על זה שלכל סוג של מבנה יש את דרגת עיכוב הבערה שלה הוא מחייב וכל חומר עונה על סוג של דרגת עיכוב בעירה, כך בנוי התקנים במדינה גם שופן מטעם התביעה אישר שככל שהתקן נמוך יותר, דרגת ההתלקחות גבוהה יותר (עמ' 23 שורות 15-21), ומנדלבוים אישר בחקירתו "הספוג הוא לא חסין אש, הוא רק לא ממשיך לבעור, הוא נמס" (עמ' 45 שורות 13-14). דהיינו, גם אם אקבל כעובדה שהספוג האקוסטי הנדון, שהינו כאמור בת"י 518, נמצא דליק, מטפטף ומשחרר עשן רב, עדיין אין בכך לקבוע כי יוצר בניגוד לתקן המחייב ספוג זה וכי הינו פגום. כל עוד לא הובאה בפני ראיה כאמור, יש לדחות את התביעה כנגד קיסריה, ככל שמבוססת היא על העוולות הנזיקיות. לגבי העילה החוזית כנגד קיסריה - מכיוון שלא נטען ולא הוכח כי הייתה התקשרות ישירה בין קיסריה לתובעת ו/או שקיסריה נתנה לתובעת ייעוץ כלשהו בנוגע לספוג האקוסטי ולשימושיו, יש לדחות התביעה כנגד קיסריה גם בעילות אלה, וראה ע"א 7211/96, 7749/96 שם נדחתה התביעה כנגד היבואנית מטעמים דומים חוק הגנת הצרכן וחוק האחריות למוצרים פגומים : חוק האחריות למוצרים פגומים כלל אינו מענייננו, היות ודן הוא באחריות יצרן מקום שארע נזק גוף, וראה סעיף 2 (א) לחוק הנ"ל. לגבי חוק הגנת הצרכן, טוענת התובעת, בעיקר בסיכומיה, כי הנתבעים או מי מהם הטעו את התובעת בדבר השימוש שניתן לעשות בספוג האקוסטי - בעוד ששימושו מוגבל לשימוש קר בלבד, נמכר הוא במקרה הנדון לשימוש חם, על תקרת המועדון. ראשית, יש ממש בטענת קיסריה ולפיה ככל שהדברים אמורים לגביה, הטענה מהווה שינוי חזית, היות ולא נטענה במפורש בכתב התביעה. גם אם נניח טענה דיונית זו בצד, סבורני שיש לדחותה לגופו של עניין: ככל שאמורים הדברים כנגד מנדלבוים, לא הוכח בפניי כאמור שנתן ייעוץ כלשהו עובר לרכישת הספוג האקוסטי, לפיכך לא יכולה להישמע כנגדו טענת הטעייה ואי גילוי פרטים; הוא הדין לעניין קיסריה לעניין ציון תכונות הטובין - התובעת אינה מכחישה שקיבלה לידה עובר לרכישה מסמך, בו מפורט שהספוג האקוסטי מתאים לת"י 518. בת"י 518 מצוין שהספוג מיועד לעשיית מזרונים, כרים וריפוד מושבים. בידי התובעת היה מלוא המידע לברר האם הספוג הנ"ל מתאים לצרכיה אם לא, וטענת ההטעיה אין לה על מה שתסמוך מעבר לכך, יש לזכור שהמוצר המדובר הינו ספוג, שעל פניו אינו מוצר מסוכן או כזה הדורש הוראות שימוש מיוחדות. המקום בו הותקן הספוג הוא זה המעצב את הדרישות המיוחדות: טול לדוגמא חולצת טריקו רגילה. האם על יצרן לרשום על גביה שאינה מיועדת לשימוש לצוות כיבוי אש? זאת ועוד, במקרה הנדון הספוג האקוסטי לא התלקח בעצמו ולא גרם לנזק. בדיקת צוות כיבוי האש היא שמצאה שאינו עומד בדרישות התקן. יש לזכור שהספוג היה מותקן כשנה וחצי עד לביצוע הבדיקה ולא ארע דבר. נקודה זו מובילה אותנו לפרק הבא, היא שאלת הקשר הסיבתי שאלת הקשר הסיבתי : אציין כי במקרה הנדון, אין מחלוקת שדרישת שירותי הכבאות וההצלה הייתה להתקנת ספוגים אקוסטיים העומדים בדרישות תקן ישראלי 755 ו-921. פירוט התקנים הנדרשים נשלח לתובעת על ידי רשות הכבאות עוד במכתבה מיום 5.8.98, הנמצא אף הוא במסגרת במ/1. כשנשאל פריבה האם היה מודע לבעייתיות של המזרון מבחינת מכבי האש, ענה תחילה "הייתי מודע לזה מאוד ולכן שניגשתי לספקים לעמי ולמזרוני רץ, הם הציגו בפני אישורים שיש תקן למזרון. אני לא הבנתי במספרים הקטנים. הם אמרו לי שהרבה ברים ומועדונים לוקחים אותם, הם עשו לי ממש מסע שכנוע" (עמ' 16 שורות 5-7). כשנשאל פריבה מה עשה עם הטופס המפרט את התקן שניתן לו על ידי הנתבעים או מי מהם, האם ניגש למכבי האש או ליועץ אקוסטיקה להתייעץ האם המזרון עומד בתקן, השיב "אני לא זוכר מה עשיתי עם הטפסים. אני יכול לומר שיצאתי ממש משוכנע שכולם מתקינים את זה במועדונים והכל בסדר" (עמ' 16 שורה 10-12). כשנשאל אם היה נוהג אחרת, אם היה יודע מהם התקנים המחייבים, השיב "כן. לא הייתי רוכש את המזרונים" (עמ' 16 שורה 16). או אז כאשר עומת עם מכתב רשות הכבאות 5.8.98 והתחוור לו כי מכתב זה נשלח כ-3 שנים לפני רכישת הספוג, השיב "אני לא זכרתי את המכתב שקיבלתי 3 שנים לפני מסקנתי מכל המקובץ לעיל, ועל כך עוד ארחיב בפרק להלן, שבכל מקרה התובעת רכשה ספוג אקוסטי אשר אינו עונה על דרישות רשות הכבאות, דרישות אשר הובאו בפני התובעת כ-3 שנים לפני הרכישה. במכתב רשות הכבאות מיוני 2003, מצוין שלמרות דרישות חוזרות ונשנות, טרם הוגשה תעודת מכון התקנים לחומר המותקן במועדון, בהתאם לת"י 755, 921. יש להניח כי גם אם לא הייתה מתבצעת אותה בדיקת שריפה עצמאית בתחנה לספוג האקוסטי, אזי משלא עמד אותו מזרון בתקן הנדרש, היה מוצא צו סגירה מנהלי למועדון או למצער, הייתה ניתנת הוראה לפעול להחלפתו של אותו ספוג אקוסטי, על מנת שיעמוד בתקן הנדרש. לפיכך, אם וככל שהייתה רשלנות בייצור ו/או שיווק הספוג האקוסטי נשוא התובענה, ודבר זה לא הוכח כאמור, אזי ניתק הקשר הסיבתי בין המחדל לבין הנזק אשר היה מתרחש בכל מקרה, היות והספוג שנרכש לא עמד בתקן הנדרש רשלנותה של התובעת : לכאורה, ומאחר ולא מצאתי מקום לייחס אחריות לנזק, לא לקיסריה ולא למנדלבוים, מתיתר הצורך לדון בשאלה שבכותרת. עם זאת, מצאתי מקום להרחיב בנקודה זו היות ורשלנות התובעת במקרה הנדון ברורה ובמחדליה גרמה היא לנזק הנטען. כפי שכבר סקרתי בפרק הקודם, דרישות רשות הכבאות הובאו בפני התובעת עוד בטרם הותקן הספוג האקוסטי נשוא התביעה. התובעת התעלמה מדרישות אלו ובחרה לרכוש ספוג אקוסטי שאינו עומד בתקן הנדרש לא זו אף זו, אין חולק על העבודה כי פריבה קיבל לידיו, בטרם הרכישה, מסמך של הספוג האקוסטי בו צוין שהספוג עומד בת"י 518. על כך העידה שחר בעמ' 37, עמ' 38 לפרוטוקול. שחר העידה "אני נתתי לו והוא אמר שצריך לקחת את זה לאישור למישהו אצלו שמוסמך, אדריכל או משהו" (עמ' 38 שורות 2-3). שחר העידה כי אינה יכולה להעיד על סוג מזרון מסוים היות ואינה יודעת לאיזו מטרה משמש ספוג זה ומהן דרישות רשות הכבאות (עמ' 39 שורות 17-21). שופן מטעם התביעה, אשר הובא לעדות כ"משווק הסביר", העיד "כל המוצרים האלה נמכרים בשוק, לאו דווקא ללקוח הסופי ולכן אנו תמיד מבקשים שאת האישור הסופי יקבל הלקוח הסופי מאת רשויות כיבוי האש. הוא חייב לפני שהוא שם לקבל אישור מיועץ בטיחות אש... הכל היה כפוף לאישור הסופי של יועץ בטיחות אש. כמו שלא יכולתי לתת יעוץ אקוסטי, אמרתי ללקוח לפנות ליועץ אקוסטיקה מוסמך כפי שיש בשוק. התפקיד שלנו היה למכור, לצורך זה יש יועצים. ככה זה מקובל בשוק ומה עשתה התובעת? מאומה. פריבה אישר כי לא התייעץ עם מכבי האש לפני ההתקנה (עמ' 10 שורה 7); פריבה אישר שלא התייעץ עם היועץ האקוסטי עובר להתקנה (עמ' 10 שורה 11). פריבה לא זכר מה עשה עם הטפסים שהוצגו לו על ידי מזרוני רץ (עמ' 16 שורה 11). פריבה הודה "אני חושב שאני צריך לנהל זאת על דעת עצמי עם מומחים בעלי ניסיון. הייתי בטוח שזה מספיק כדי לקבל את הנתונים כפי שצריך. ציפיתי שאנשים שמומחים בתחום יתנו לי את כל התקנים" (עמ' 17 שורות 7-9). אותם "מומחים" הם, לטענת פריבה, מזרוני רץ ומנדלבוים, אשר גם לשיטתו של פריבה לא התבקשו על ידו לבקר במועדון (עמ' 18 שורה 2), ומחקירתו של מנדלבוים הסתבר כי מרבית עבודתו הינה במכירת מזרונים וספוגים לרפדים, והיקף המכירות של ספוגים אקוסטים מסתכם באחוזים בודדים, אם בכלל לאור כל האמור לעיל, מסקנתי היא כי התובעת התרשלה בניהול פרויקט ציפוי קירות המועדון. התובעת לא התייעצה עם אנשי מקצוע מטעמה; התובעת התעלמה מדרישות כבאות האש; התובעת לא הצליחה להוכיח כי קיבלה הצעות מחיר מחברות שונות (עמ' 10 שורה 7, עמ' 19 שו' 13); התובעת בחרה לרכוש מזרון אקוסטי מתוצרת פוליאוריטן, אשר זול בצורה משמעותית מספוג מלמין (ראה עדות שופן, עמ' 24 שורה 24). התובעת העסיקה אנשים חסרי כל ניסיון בהדבקת הספוג (עדות טילבור עמ' 22 שורה 4, לעומת דבריו של שופן בעמ' 25 שורה 17); לא היה כל מפקח בזמן ההתקנה של הציפוי (עמ' 22 שורה 6). אמנם,שני הנושאים האחרונים שנזכרו על ידי לא גרמו לנזק אולם יש בהם כדי ללמד על התנהלות התובעת בפרשה. לפיכך, אין לתובעת אלא להלין על עצמה וברשלנותה היא גרמה לנזק הנתבע שאלת גובה הנזק : לכאורה, מתייתר הדיון גם בשאלה שבכותרת היות והתובעת לא ביססה את שאלת האחריות כנגד מי מהנתבעים, למעט מזרוני רץ, נגדה ניתן פסק דין בהעדר הגנה. עם זאת, מצאתי נכון לציין שהתביעה שהוגשה על סך 175,000 ₪ הצטמצמה בסיכומים לסך של 93,350 ₪. מתוך סכומים אלה, רק הסכום של רכישת הספוג זכה לראיה ממשית, היא תעודת המשלוח התובעת לא צרפה קבלות לגבי עבודת המתקינים, ולטענת טילבור הדבר נעשה ללא קבלות (עמ' 22 שורה 12). הפסד ההכנסה לא זכה לכל ראיה, וניתן היה להציג את הדוחות הספציפיים לחודש הסגירה מהם ניתן היה ללמוד אם אכן הייתה ירידה בהכנסה; הפסד למוניטין דורש אף הוא הוכחה, על הטוען לו יש להוכיח כי אכן העסק זוכה למוניטין כלשהו וכי הייתה פגיעה במוניטין. במקרה הנדון, מעדות פריבה ניתן להתרשם כי פעילות המועדון לא נפגעה כלל ועיקר (עמ' 14 שו' 19-25). לפיכך, גם רכיב הוכחת הנזק לוקה בחסר, כפי שפורט לעיל מסקנות והוצאות : לאור ממצאי כפי שפורטו לעיל, דין התביעה כנגד קיסריה ומנדלבוים להידחות. לכאורה, לאור התוצאה אליה הגעתי, זכאים קיסריה ומנדלבוים לפסיקת הוצאות לטובתם. עם זאת, בחרתי שלא לעשות כן ולדחות את התביעה ללא צו להוצאות ולהלן טעמיי: במהלך ההוכחות הסתבר קיסריה אכן שיווקה את הספוג האקוסטי אשר יוצר עבורה על ידי חירבאו. קיסריה אישרה כי הסכימה ששיווק הספוגים יהיה תחת שמה (עמ' 34 שורה 23): "החברוני מכר לנו את הספוג ואנו מכרנו הלאה ולכן תעודת משלוח יצאו על שמנו. אנו לא עשינו בדיקות ועל פי רוב החומרים לא היו עוברים במפעלנו" (עמ' 34 שורה 20-21). כשנשאל מיולגאי האם קיסריה לא יודעת באיזה חומרים השתמשה חירבאו בעת ייצור הספוגים, השיב "זה נכון, יכול להיות שאם היינו לוקחים את הספוגים שלו לבדיקות, היו לנו תוצאות. אני לא בטוח שהוא ייצר ספוג חסין אש. אנו בעצם שיווקנו עבורו" (עמ' 35 שורות 1-2). סבורני כי דרך התנהלות זו של קיסריה אינה נקייה מרבב: אם התקשרה היא עם חברה שאמורה לייצר עבורה סחורה ולהשתמש במוניטין של קיסריה ובידע שמכרה לה, עליה לקיים מנגנון פיקוח כי אכן הסחורה מיוצרת בהתאם לאותו ידע ובחומרים הדרושים. אומנם, במקרה הנדון לא הוכח שמחדל זה הוא שהוביל לנזק, אולם מצדיק הוא אי הטלת הוצאות לטובת קיסריה הוא הדין לעניין התנהלות מנדלבוים בפרשה. מנדלבוים אישר כי כשהוא משווק את הספוג האקוסטי, הוא אינו מוכר אותו עם הנחיות והוראות שימוש (עמ' 43 שורה 8). לא ברור חלקו של מנדלבוים בהצגת המסמך אותו הזכירה שחר בחקירתה (עמ' 37 שורה 21); לא ברור מדוע נעשה שימוש במסמך, כאשר לטענת קיסריה אישור זה ניתן באופן פרטני לכל משלוח ומשלוח (מיולגאי, בעמ' 35 שורה 7-8). מנדלבוים הודה כי הסכים למעשה לשמש "איש קש" של מזרוני רץ כדי לעקוף את ההגבלה שהטילה קיסריה על מזרוני רץ. כפי שציינתי לגבי קיסריה, לא הוכח כי מעשים ומחדלים אלו הם אלה שגרמו לנזק הנטען, אולם מצדיקים הם אי הטלת הוצאות לטובת מנדלבוים. סוף דבר, התביעה כנגד קיסריה ומנדלבוים נדחית ללא צו להוצאותשריפהכיבוי אשצו סגירהעירייהצוויםרישוי עסקים