עיכוב המראה של מטוס - תביעת פיצויים

פסק דין התובעים סביר יורם (להלן: "תובע 1"), סביר ננה (להלן: "תובעת 2"), קינן אביבה (להלן:"תובעת 3"), פאר יהודה (להלן: "תובע 4"), עבאס יוסף (להלן: "תובע 5"), עבאס סאמי (להלן: "תובע 6"), עבאס סמר (להלן: "תובע 7"), שבתאי יוכבד (להלן: "תובעת 8"), שבתאי הדס (להלן: "תובעת 9"), דוד דולב (להלן: "תובע 10"), דוד שירלי (להלן: "תובע 11"), אוס אבי אייל (להלן: "תובע 12"), שפיגל גדעון (להלן: "תובע 13"), עדינה פישר (להלן: "תובעת 14") ודליה סנדור (להלן: "תובעת 15") (להלן: "התובעים"), הגישו ביום 02.04.06, תביעה בסדר דין מהיר כנגד השטיח המעופף בע"מ (להלן: "הנתבעת 1"), קשרי תעופה בע"מ (להלן: "הנתבעת 2"), אשת טורס בע"מ (להלן: "הנתבעת 3"), ויוה חברה המאוגדת על פי חוקי תורכיה אצל נציגיה בישראל (להלן: "הנתבעת 4") ופליי אייר - חברה המאוגדת על פי חוקי תורכיה אצל נציגה בישראל (להלן: "הנתבעת 5"), על סך 20,000 ₪. לכתב התביעה צורפי תצהירים, כאמור בתקנה 214 ג לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות") רק של התובעים 5,4,2 (בשמו ובשם ילדיו הקטינים, תובעים 6 ו-7), 8 ו- 11-15. כתב הגנה מטעם הנתבעת 1 הוגש ביום 18.05.06, מטעם הנתבעות 2 ו- 3 ביום 29.05.06 (כתבי ההגנה הוגשו בנפרד ע"י עו"ד וסטשניידר) ומטעם הנתבעות 4 ו-5 הוגש ביום 10.05.06. ביום 19 ביולי 2006 הוגש כתב הגנה מתוקן מטעם הנתבעת-5 בלבד. ביום 24.05.06 הגיש ב"כ התובעים בקשה לבית המשפט להתיר תיקונו של כתב התביעה כך ששמה של הנתבעת 4 ישונה מ"ויוה" ל"וורד פוקס" - חברה המאוגדת על ידי חוקי תורכיה אצל נציגה בישראל ברחוב קויפמן 6 בתל אביב, ובהעדר תגובה מטעם התובעים, קיבל בית המשפט את הבקשה. בדיון שהתקיים ביום 21.06.06 הפנה ב"כ הנתבעת 5 את תשומת לב בית המשפט כי, בשלב זה, הוא מייצג את הנתבעת 5 בלבד וייצוגו של הנתבעת 4 טעון בירור. בשל כך, קבע בית המשפט בהחלטתו כי הנתבעות 4 ו- 5 יגישו כתב הגנה מתוקן תוך 45 יום וקבע ישיבה מקדמית נוספת ליום 21.09.06. ביום 19.07.06 הגיש ב"כ הנתבעת 5 הודעתו לבית המשפט המפרטת כי לאחר בירור עם מנכ"ל חברת התעופה "וורד פוקס" ביום 07.06.06, במשרדיה באיסטנבול, סירב הנ"ל לחתום על ייפויי כוח והודיע כי הוא מעוניין שכתבי בית הדין יומצאו למשרדו באיסטנבול. הנתבעת 5 הגישה מטעמה בלבד כתב הגנה מתוקן ביום 19.07.06, כאמור לעיל. ביום 01.08.06 הגיש ב"כ התובעים בקשה להורות על תחליף המצאת כתב התביעה לפי תקנה 498 לתקנות לנתבעת 4 למשרדו של ב"כ הנתבעת 5, עו"ד אריה לוי. ביום 07.09.06 הגיש ב"כ הנתבעת 5 תגובתו לבקשה. כב' הש' פורג, בהחלטתו מיום 13.09.06 דחה את בקשת התובעים להורות על תחליף המצאה, מהטעמים כי אין לקבוע שעו"ד אריה לוי הינו ב"כ של הנתבעת 4 ובמידה ואכן יש לנתבעת 4 נציג בישראל, יש להמציא לנתבעת 4 את כתב התביעה באמצעות נציגה. ביום 19.09.06 הגישו התובעים בקשה לבית המשפט לעיון מחדש בהחלטתו מיום 13.09.06, אך בקשה זו נדחתה גם כן, ביום 19.09.06 על ידי כב' השופט פורג. בדיון שהתקיים ביום 21.09.06 נקבע כי צד המעוניין להגיש בקשה לגילוי מסמכים, יעשה כן עד ליום 17.10.06. בנוסף, יגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית עד ליום 30.12.06. כמו - כן, נקבעה ישיבת הוכחות ליום 25.04.07. ביום 04.12.06 הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובעים 12,5,4,3,2,1 ו- 13. תובע 5, התייחס בתצהירו גם לתביעת ילדיו הקטינים, תובעים 6 ו-7, והתובע 12 התייחס בתצהירו לתובעות 10 ו-11, אישתו ואחותה. ביום 19.12.06 הוגשה בקשה מטעם ב"כ הנתבעת 5 ללא צירוף תצהיר, לעיכוב הליכים כנגד הנתבעת 5 ו/או התפטרות מייצוג ובקשה להמצאת כתבי בית הדין לידי כונס הנכסים התורכי של הנתבעת 5, בשל העובדה שכנגד הנתבעת 5 ניתן לטענתו, על ידי בית המשפט בתורכיה, צו לכינוס כל נכסי החברה ומנוי מנהל מיוחד לנכסיה, ואין בידיו של ב"כ הנתבעת 5 כל מינוי וייפוי כוח לייצג את הנתבעת 5 בישראל ואין באפשרותו לקבל מינוי שכזה. ביום 26.12.06 הגיש ב"כ התובעים תגובתו לבקשה ועתר לדחייתה. לטענתו הבקשה הוגשה ללא תצהיר, בצירוף מסמך בלתי מזוהה שתורגם ככל הנראה מתורכית לאנגלית. במסמך טען, אין כל אזכור לגבי עיכוב הליכים משפטיים כלשהם ואין התייחסות להשלכות החלטה זו. ביום 26.12.06 העביר בית המשפט תגובה זו לתגובת המבקשת (נתבעת 5) עד ליום 07.01.07. ביום 31.12.06 הגישו הנתבעות 1-3 תגובתם לבקשת ב"כ הנתבעת 5 ועתרו לעיכוב ההליכים לצורך קבלת עמדה ומידע מעודכן מב"כ הנתבעת 5. ביום 01.01.07 הוגשו תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת 1 של עו"ד אילה נצר, מטעם הנתבעת 2, של משה אליש ומטעם הנתבעת 3, של אייל אטיאס. ביום 17.01.07 דחה בית המשפט בקשת ב"כ הנתבעת 5 לעיכוב ההליכים ו/או התפטרות מייצוג. ביום 24.01.07 הגיש ב"כ הנתבעת 5 בקשה חוזרת לעיכוב הליכים ו/או התפטרות מייצוג ובקשתו נדחתה בשנית ביום 31.01.07. כב' ש' פורג קבע בהחלטתו כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר באשר לעובדות המפורטות בה. אשר לבקשת השחרור מייצוג, אזי התנה כב' ש' פורג את קבלתה בהמצאת בקשה נוספת בה יפרט עו"ד לוי כי המבקשת מודעת למועדי הדיון ולהחלטות ביהמ"ש וכן ימסור כתובתה להמצאת כתבי בי-דין. לא הומצאה בקשה נוספת כאמור. הצדדים זומנו לבסוף לישיבת הוכחות ליום 27.06.07. הדיון התקיים בפני. בפתיחת הדיון, ביקש ב"כ הנתבעת 5, עו"ד לוי, להצהיר לפרוטוקול כי הנתבעת 5 מצוייה בהליכי פירוק בתורכיה וכי אין לו סמכות לייצגה. זאת חרף החלטותיו הקודמות של כב' הש' פורג. לדיון התייצבו התובע 5, התובע 4 והתובעת 3 בלבד. ב"כ הנתבעת 3 ביקש למחוק את תביעת התובעים 10-13 נגדה, אשר לא התייצבו לדיון, וחלקם אף לא הגישו כלל תצהירי עדות ראשית. ב"כ התובעים הסכים למחיקה בכפוף לאי חיוב בהוצאות. בהחלטתי קבעתי כי בשל אי התייצבותם, למרות שזומנו כדין אני דוחה את תביעתם. כן קבעתי כי שאלת ההוצאות תידון בפסק הדין. התובעים 1, 2, 8 ו-9 גם הם לא התייצבו לדיון וב"כ הנתבעות 1 ו-2 ביקש לדחות גם את תביעתם. ב"כ התובעים הצהיר לפרוטוקול כי אם לא יגיעו עד תום הדיון יסכים גם לדחיית תביעתם. סיכומו של דבר הוא כי נותרה לדיון תביעת התובעים 3, 4 ו- 5-7 נגד הנתבעות 1, 2 ו-5 בלבד. לאחר סיום העדת עדי התביעה, נחקרו, עו"ד אילה נצר, מטעם הנתבעת 1 ומר משה אליש מטעם הנתבעת 2. בסיום ההוכחות נקבע כי הצדדים יגישו סיכומיהם בכתב. סיכומי התובעים עד ליום 15.07.07, סיכומי הנתבעות 1-3 עד ליום 15.08.07 וסיכומי הנתבעת 5 עד ליום 15.09.07. כן, קבעתי בהחלטתי כי התיק יועלה ללשכתי ביום 20 ספטמבר 2007 לכתיבת פס"ד. כאן המקום לציין כי בשל תקלה במזכירות ביהמ"ש הועלו ללשכתי סיכומי הנתבעות 1-3 רק ביום 16 אוקטובר 2007. במועד זה ביקשתי ממזכירות ביהמ"ש לבצע בדיקה דחופה ואיתור של סיכומי הצדדים שבהתאם למחשב ביהמ"ש הוגשו עוד קודם לכן וכי בטעות לא הועלו ללשכתי. רק ביום 18 אוקטובר 2007 הועלו ללשכתי סיכומי הצדדים ותיק ביהמ"ש. בשל כך נבע העיכוב בכתיבת פסה"ד. טענות התובעים בתאריכים שונים, לפני יום 20.10.05, רכשו התובעים חבילות תיור כמשמעותן בתקנות רישוי שירותי תעופה (טיסות שכר), התשמ"ב - 1982 (להלן: "תקנות הרישוי") שכללו טיסת שכר לאיסטנבול, שהות של כמספר לילות בבית מלון והעברות. התובעים 3 ו-4 רכשו את חבילת התיור מהנתבעת 1, התובעים 6,5 ו- 7 רכשו את חבילת התיור מהנתבעת 2. המוביל בחבילות התיור הנ"ל, הייתה אמורה להיות הנתבעת 4. תמורת חבילות התיור הנ"ל שילמו, כל אחד מהתובעים, לנתבעות, סכום של 400 $. על פי ההסכם שבין הצדדים, היו התובעים 5-7 אמורים להמריא לאיסטנבול ביום 20.10.05 בשעה 17:00 ואילו התובעים 3 ו- 4 היום אמורים להמריא לאיסטנבול ביום 20.10.05 בשעה 11:00. אולם, בפועל המריאה טיסת כל התובעים, באמצעות הנתבעת 5, ביום 20.10.05 בשעה 20:00, איחור של כ - 9 שעות לגבי התובעים 3 ו- 4 ואיחור של כ - 3 שעות לגבי התובעים 5-7. כמו - כן נטען, כי בסופו של יום בוצעה טיסתם של התובעים על ידי הנתבעת 5 ולא על ידי הנתבעת 4 כפי שהוסכם. לטענת התובעים, עיכוב ההמראה והחלפת זהותו של המוביל נגרמו ללא כל הצדק סביר ומטעמים מסחריים בלבד הקשורים בהפקת טובת הנאה על ידי הנתבעות ו/או מי מטעמם והנ"ל מהווים הפרת ההסכם שנכרת בין הצדדים. הנתבעות ו/או מי מטעמם סיגלו לעצמם נורמה פסולה על פיה מאחר ועסקינן בטיסות שכר, שהינן טיסות זולות, ניתנת להם ה"זכות" לשנות את פרטי ההסכם הכוללת שינוי זהותו של המוביל, שינוי מועדי הטיסות ושינוי בזהותו של בית המלון, כל זאת באופן חד צדדי וללא קבלת אישור הרוכש. עוד נטען כי לפירוט תנאים מגבילים אלו, בפרטי הזמנתם של התובעים אין כל משמעות ואין זה מקנה כשלעצמו זכות לנתבעות ו/או מי מטעמם להפר את ההסכם. לטענת התובעים, יידוע הלקוח לתנאים אלו, נעשה לרוב, אם בכלל, לאחר גביית התשלום הראשון ששולם בעבור העסקה. לתנאים אין תוקף בהיותם תנאים מקפחים בהסכם אחיד כאמור בסעיפים 3, 4(1) ו- 4(2) לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג - 1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים"). להערכתם של התובעים 5-7 הנזק שנגרם להם בעקבות המפורט לעיל הינו סך של 1,380 ₪ לכל אחד מהתובעים ולהערכתם של התובעים 3 ו- 4 הנזק שנגרם להם הינו על סך 2,500 ₪ לכל אחד, סכום זה כולל פיצוי בגין הפסד יום נופש שלם ופיצוי בגין עוגמת נפש. לאור האמור, עתר ב"כ התובעים לחייב את הנתבעות 1 ו- 4 ו/או 5 ביחד ולחוד לשלם לתובעים 3 ו- 4 סך של 2,500 ₪ כל אחד, סה"כ 5000 ש"ח. בסעיף 19 ב' לכתב התביעה, בשונה מסעיף 18 ביקש ב"כ התובעים לחייב את הנתבעות 2 ו- 4 ו/או 5 ביחד ולחוד לשלם לכל אחד מהתובעים 6,5 ו- 7 סך של 1,500 ₪, סה"כ 4,500 ₪. טענות הנתבעות 1-2 הנתבעות 2,1 הינן חברות העוסקות בעסקי תיירות ומארגנות, בין היתר, חבילות תיור באמצעות טיסות שכר, על פי תקנות הרישוי. לטענתן, חלות על תביעה זו, הוראות האמנה לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה אווירית בינלאומית (1929) (להלן: "אמנת ורשה") אשר ישראל ותורכיה הינן צדדים לה ואשר אושררה בחוק התובלה האווירית, התש"ם- 1980 (להלן: "חוק התובלה"). סעיף 10 לחוק התובלה קובע את "עקרון ייחוד העילה" על פיו "אחריותו של מוביל, עובדיו וסוכניו לפי חוק זה לנזק, לרבות נזק שנגרם עקב מותו של סוכן, תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר, ולא תישמע כל תביעה לפיצוי על אותו נזק שלא על פי חוק זה, תהא עילתה, הסכם, עוולה אזרחית, או כל עילה אחרת ויהיו התובעים אשר יהיו". לטענתם בהתאם להלכה הפסוקה מקום שקיים ייחוד עילה לפי חוק התובלה, לא ניתן לתבוע לפי כל דין אחר, לרבות על פי דיני הנזיקין ו/או החוזים. סעיף 19 לאמנת ורשה קובע כי המוביל האווירי הוא האחראי לנזק שנגרם כתוצאה משינוי זמנים בתובלת הנוסעים. על כן, ניתן להגיש תביעה בגין נזקים אלו רק כנגד המוביל האווירי ולא כנגד סוכנת הנסיעות, שהורשתה למכור כרטיסי טיסה עבור אותו מוביל אווירי. האפשרות כי יהא איחור בזמן ההמראה הוא דבר שעשוי לקרות בכל סוג של טיסה, בין בטיסת שכר ובין בטיסה סדירה. הנתבעות כפופות לשינויים שחלים אצל המוביל האווירי, שינויים שאינם מצויים בשליטתן ולכן פרטים אלו מצוינים בחוברת התנאים הכלליים של כל אחת מהנתבעות ובנוסף, דואג המוביל האווירי לציין עובדות אלו על גב כרטיס הטיסה שמונפק למשתמשים בשירותיה. טיסתם של התובעים בוצעה על ידי חברת התעופה "פליי אייר" התורכית. לטענת הנתבעות, עיכוב הטיסה לא היה ידוע להן מראש ועל כן לא היה באפשרותן להודיע על כך לתובעים מבעוד מועד. עוד נטען כי הנתבעות לא הפיקו כל טובת הנאה מהאיחור בטיסה ו/או מהחלפת המוביל האווירי. לטענת הנתבעת 1 התובעים 3 ו - 4 רכשו כרטיסיהם מחברת "שחקים בהירים". הזמנת מקום הטיסה שהייתה מיועדת להמראה בשעה 17:00 בוצעה על ידי חברת "שחקים בהירים" אשר העבירה את ההזמנה עבורם לנתבעת 1. לטענתה של הנתבעת 2 רכשו התובעים 5-7 את חבילת הנופש בחברת "איסתא". עוד נטען כי הנתבעת 2 פעלה בהתאם להזמנה שהועברה אליה על ידי חברת "איסתא" והזמינה עבור התובעים חבילת נופש שכללה טיסות שכר, ללא ידיעתה בדבר האיחור בשעת הטיסה. בחוברת התנאים הכלליים של הנתבעת 2 המופצת לכלל סוכני הנסיעות, שרק בכפוף לאמור בה מתבצעות הזמנות אצל הנתבעת 2 נאמר כי "הטיסות הינן טיסות שכר מחוץ לנתיב. הטיסות מותנות באישור מינהל התעופה האזרחי, ומופעלות על ידי תקנות טיסות השכר, רישיון מספר ג/86/823. שעות הטיסה והמוביל עשויים להשתנות". בנוסף על גב כרטיס הטיסה שהונפק לתובעים 5-7 מצוין כי "המוביל אינו ערב לזמנים הנקובים בלוחות הזמנים או בכל מקום אחר והם אינם מהווים חלק מחוזה זה. הזכות בידי המוביל, ללא הודעה, להשתמש במובילים או בכליי טיס, ממלאי מקום". טענות הנתבעת 5 נתבעת 5 טענה כי כלל לא התחייבה כלפי מי מהתובעים לבצע עבורם טיסה זו או אחרת, הטיסות היו אמורות להתבצע על ידי הנתבעת 4. בשל איחור בטיסת הנתבעת 4 בוצעה הטיסה על ידי הנתבעת 5. לטענתה, לא ברור כיצד קמה לתובעים עילת תביעה כנגדה שהרי היא נרתמה וסייעה בביצוע הטיסות הנ"ל ולא היה באפשרותה לדעת את פרטי הטיסות המקוריות עימן היו אמורים התובעים לטוס. בין התובעים לנתבעת 5 אין כל קשר חוזי ו/או כל קשר אחר בו התחייבה כלפי התובעים להטיסם ו/או כל התחייבות אחרת. התובעים אינם טוענים בכתבי טענותיהם כי הנתבעת 5 התחייבה להטיסם אלא טוענים כי היא שהטיסה אותם בפועל. לטענתה של הנתבעת 5 הקשר החוזי שנרקם בין הצדדים הינו בין חברת התעופה לבין המארגן ואין כל קשר חוזי ו/או אחר בין חברת התעופה לבין הנוסע המחייב את חברת התעופה לעמוד בלוח זמנים זה או אחר כלפי הנוסע. כל התחייבות שנעשתה, אם נעשתה, נוצרה בין חברת התעופה לבין המארגן ורק הוא זכאי לטעון טענות חוזיות כנגדה על פי החוזה שבין הצדדים. עוד נטען כי בהעדר פרטים לא ניתן לדעת האם הנתבעת 5 ביצעה בפועל את טיסת התובעים. לחילופין, במידה וטיסתם של התובעים בוצעה על ידי הנתבעת 5, היא ביצעה טיסה זו על פי הפרטים שנמסרו לה בעת ההזמנה על ידי המארגן. לטענתה של הנתבעת 5, על טיסה אזרחית בינלאומית חלה אמנת ורשה שאומצה בישראל על ידי חוק התובלה. אמנת ורשה ומכוחה גם חוק התובלה אינה מכירה בראשי נזק המוכרים מכוח דיני הנזיקין והיא מכירה בראש נזק פיזי בלבד, הנגרם כתוצאה מחבלה ו/או פציעה במהלך טיסה. התביעה הנ"ל אינה עוסקת בנזק פיזי שנגרם לתובעים ועל כן דינה להידחות על הסף. דיון לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, אני סבורה כי דין התביעה להתקבל רק באופן חלקי ורק לגבי חלק מהתובעים. התובענה מתמקדת בשתי שאלות. האם זכאים התובעים לפיצוי בשל העיכוב בטיסה, אף כי מדובר בטיסת שכר. באם התשובה לכך היא חיובית, נשאלת השאלה, מי אחראי כלפי התובעים לעיכוב וצריך לפצותם בגין עוגמת הנפש. האם המוביל האווירי שהתחייב להטיסם, המוביל האווירי שבסופו של דבר הטיסם, כולל סוכניו, מארגן הטיסה, או כולם ביחד ולחוד. כאשר הגיעו התובעים 5-7 לשדה התעופה, הודע להם כי חל עיכוב של כשלוש שעות בטיסה. לתובעים 3 ו- 4 הודע כי טיסתם שונתה וכי היא תמריא כ- 6 שעות לאחר השעה היעודה. בסופו של דבר איחרה גם טיסה זו ב- 3 שעות נוספות. אני מקבלת את טענת הנתבעות כי התובעים, בשעה שרכשו חבילת נופש בטיסת שכר היו צריכים לקחת בחשבון כי עלולים לחול עיכובים במועדי הטיסה. טיסות שכר, בשונה מטיסות סדירות, הינן זולות יותר, המוביל אינו מחויב ללוח הזמנים המקורי, וידוע כי עלולים לחול שינויים בלוח הזמנים. הלכה היא כי : "מי שמבקש ליהנות מן היתרון של כרטיס מוזל, מקבל על עצמו מניה וביה את החסרון של לוח זמנים שאינו ודאי." (תק (ת"א) 10248/06 סעדון דני נ' חב' צבר תיירות נופש ואירועים בע"מ, תק (ת"א) 2578/06 גיפס דן נ' השטיח המעופף בע"מ, תק (אש) 4173/06 ד"ר שניידר רוזה נ' השטיח המעופף בע"מ). בר"ע 1293/07 השטיח המעופף בע"מ נ' ניב ואח' (להלן: פס"ד ניב) קבעה כב' הש' רות לבהר-שרון כי: "נוסעים הבוחרים לרכוש כרטיס מוזל לטיסת שכר, נוטלים על עצמם את הסיכון כי עלולים לחול שיבושים במועדי הטיסות... עם זאת, גם כללים אלו נדרשים לעמוד במבחן הסבירות. אין מקום לפצות נוסעים בגין עיכוב בטיסת שכר, כאשר מדובר בשינוי של שעות ספורות שהוא סביר בנסיבות העניין, או כאשר ניתנה לנוסעים הודעה מראש אודות העיכוב, באופן שאין הם צריכים לטלטל עצמם לחינם לשדה התעופה." בענייננו, לתובעים נודע על העיכוב רק עם הגיעם לשדה התעופה. התובעים 5-7 המריאו 3 שעות לאחר השעה היעודה ואילו התובעים 3 ו-4 המריאו לאחר כתשע שעות. לעיכוב של שלוש שעות התייחסה הפסיקה וקבעה כי הינו איחור בגבולות הסביר כאשר עסקינן בטיסת שכר. אולם עיכוב של 9 שעות, מבלי שהנוסעים יקבלו סידורי המתנה הולמים, ארוחה ומקום מנוחה - הינו עיכוב בלתי סביר, אפילו כאשר מדובר בטיסת שכר (ראה פס"ד ניב). לכן במקרה זה התובעים אכן ראויים לפיצוי בגין העיכוב. על מי מוטלת האחריות לפיצוי סעיף 2 לחוק התובלה האוירית קובע כי על תובלה אוירית בין שתי מדינות החתומות על אמנת ורשה, יחולו הוראות אמנת ורשה. סעיף 19 לאמנת ורשה קובע: "המוביל אחראי לנזק שנגרם מחמת איחור בהובלת נוסעים, כבודה או סחורה בדרך האויר." עם זאת, סעיף 20(1) לאמנה מעניק פטור מאחריות למוביל האוירי במקרים מסוימים: "הוכיח המוביל שהוא וסוכניו נקטו את כל האמצעים הדרושים למניעת הנזק או שלא היה בידו או בידם לנקוט אותם אמצעים, לא יהיה נושא כל אחריות." נתבעות 4 ו-5 הן המוביל האווירי ואילו נתבעות 1 ו- 2 הן מארגנות הטיסה (כאמור בתקנה 1 לתקנות הרישוי ). אני מקבלת את גישתו של כב' הש' ח. ברנר לפיה: "חוק התובלה האווירית נועד למצות את עילות התביעה כנגד מוביל אווירי, קרי, חברות תעופה, באופן שלא ניתן יהיה לתבוע את חברות התעופה בגין איחורים בטיסות שלא על פי הוראות אמנת ורשה. חוק התובלה האווירית לא נועד בשום אופן להקנות הגנה למי שאינו מוביל אווירי, קרי, למארגני טיסות שכר דוגמת הנתבעת. הדברים עולים באופן מפורש מהוראתו של סעיף 10 לחוק התובלה האווירית המתייחס למיצוי עילת תביעה אך ורק ביחס למוביל, עובדיו וסוכניו ואין בו כל אזכור למארגני טיסות שכר. אכן, בדרך כלל לא תוטל אחריות על מארגן טיסות שכר בגין איחור בטיסה אך זאת לא בשל הגנתה של אמנת ורשה, אלא משום שלגופו של עניין בדרך כלל לא ניתן לייחס למארגן הטיסה אחריות לאיחור בטיסה." (ת"א) 2578/06 - גיפס לעיל) בענייננו, נקטו הנתבעות כולן "במדיניות" של אי ידיעה, שלא לומר הסתרה. הגב' אילה נצר, אשר העידה מטעם נתבעת 1, בחקירתה הנגדית: "ש: למה היה איחור? ת: אני לא יודעת" (עמ' 8 ש' 5-6 לפרוטוקול) מר משה אליש, מטעם הנתבעת 2, אף הגדיל לעשות: "ש: למה היה איחור, בדקתם למה המטוס איחר? ת: לא." (עמ' 11 ש' 14-15 לפרוטוקול) תשובתם המתחמקת, שלא לומר הבלתי מקצועית אינה לרוחי. ניתן לצפות ממארגן טיסות גדול ברמתן של הנתבעות כי משהתרחשה תקלה וטיסה יצאה באיחור, בוודאי לאחר הגשתה של תביעה, יתכבד ויעשה בירור לגבי נסיבות האיחור והתקלה. התחמקותם מטילה צל כבד על התנהלותן ומעוררת ספק באמיתות טענותיהן. גם אם אקבל את טענתן כי האחריות אינה מוטלת על כתפיהן וגם אם אקבל גרסתן כי לא ידעו על האיחור, אזי אני מצפה כי יבררו את פשר האיחור וידעו ליתן תשובה אחראית לביהמ"ש. תשובת נציגת הנתבעת 1 "איחור של 3 שעות הם סבירים ואנו לא טורחים לברר" (עמ' 8 ש' 25-26 לפרוטוקול) הינה בהחלט נורמה פסולה, אשר יש להוקיעה. הנתבעת 5, הכחישה טענות התביעה כמעט באופן גורף, ביחד עם טענות עובדתיות סותרות, תוך ניסיון ל"פיזור ערפל". מחד, התכחשה לעצם ביצוע הטיסה (סעיף 11 לכתב ההגנה). מנגד, טענה כי אם ביצעה את הטיסה אזי ביצעה כל מה שהוזמן על ידה (סעיף 2 לכתב ההגנה). בהמשך, טענה כי אמנם היא ביצעה את הטיסה בפועל אולם לא התחייבה כלפי התובעים לדבר (סעיף 3 לכתב ההגנה). טענותיה הן טענות עובדתיות סותרות. זאת ועוד, הנתבעת 5 כלל לא הגישה כלל תצהירים ו/או מסמכים לאימות טענותיה. ההנחה המסתברת היא, כי נתבעת 5 לא הטיסה את הנוסעים חינם אין כסף וכי היא התקשרה בהסכם כל שהוא עם הנתבעת 4. בהעדר מסמכים ו/או עדים מטעמה להוכחת טענותיה איני מקבלת את טענותיה ומקבלת את טענת התובעים כי היא המוביל האווירי מבחינתם ולכן היא האחראית לאיחור שנגרם בטיסה. אף אחת מהנתבעות לא סיפקו כל הסבר לסיבת האיחור. המוביל האווירי לא הוכיח שנקט בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק או שלא היה בידו לנקוט אותם אמצעים ולכן לא חל הפטור הקבוע בסעיף 20(1) לאמנה. אשר לנתבעות 1 ו-2, גם הן לא הוכיחו שנקטו בכל האמצעים למניעת הנזק. יתרה מכך, הן לא הסבירו כלל מה הייתה הסיבה לאיחור, מה קרה בסופו של יום, כאשר המוביל האווירי התחלף. לא הוצגו מסמכים בדבר רישומה של הטיסה ולא בדבר החלפת המוביל. מתשובות נציגי הנתבעת, עלה כי הדבר כלל לא הטריד מנוחתן עד כדי כך שיטרחו לבצע את הבדיקה הנדרשת. לעניין זה אפנה לדברי כב' ש' לבהר-שרון בפס"ד ניב, בו התקבל ערעורה של השטיח המעופף בע"מ בתביעה אחרת, בה הוכח כי האיחור נבע מתקלה במטוס: "המבקשת התקשרה עם המשיבה בחוזה, לפיו התחייבה לארגן עבורם חבילת נופש, שכללה לא רק את הטיסה אלא גם את הסידורים הנלווים, לרבות הסעות, מלון וכד'. כל תקלה שנובעת מתיאום רשלני או לקוי של החופשה מקימה אחריות כלפי המבקשת, כל למשל במקרה של הזמנה רשלנית של המלון, של הטיסות, או כל רשלנות אותה הייתה המבקשת יכולה למנוע בקפידה ראויה. ... ביטול או דחייה במועד הטיסה, אפילו כאשר המדובר בטיסת שכר (צ'רטר), במקרים בהם ניתן להוכיח רשלנות מצד המבקשת שארגנה את חבילת הנופש - מקימה אחריות כלפיה..." (שם, עמ' 7) נוכח התנהגותן של הנתבעות והעדר כל גרסה ו/או הסבר לאיחור, אני מקבלת את טענתם המסתברת של התובעים. מן הכלל אל הפרט - סיכום אשר לתובעים 5-7, טיסתם איחרה ב- 3 שעות בלבד. בנסיבות בהן המדובר בטיסת שכר, איחור זה, לצערי, הינו סביר ולא מצאתי מקום לחייב הנתבעות בגין נזקיהם. התוצאה היא איפוא שאני דוחה את תביעתם. יחד עם זאת, נוכח התנהלותן של הנתבעות, המפורטת לעיל, לא מצאתי מקום לחייב את התובעים בהוצאות הנתבעות הגם שדחיתי את התביעה. אשר לתובעים 3 ו- 4, טיסתם איחרה ב- 9 שעות. התובעים צרפו לתצהירו של התובע 4 את הזמנתם שבוצעה אצל "שחקים בהירים", ממנה עולה כי הטיסה הייתה אמורה להמריא בשעה 11:00. טענת הנתבעת 1, כאילו ההזמנה הייתה שגויה, דינה היה להתברר בהודעת צד ג' שהיה על הנתבעת 1 להוציא לסוכן שלה. משבחרה לא לעשות כן ומכיוון שקבעתי כי הנתבעת 1 הינה מארגן הטיסה האחריות רובצת עליה. תובעים 3 ו- 4 תבעו לפצותם בסך של 2,500 ₪ כל אחד. מחיר החבילה כנטען נע בין 340 דולר ל- 400 דולר. חבילת הנופש כללה 3 ימי שהיה באיסטנבול לרבות בית מלון, טיסות והעברות. הפיצוי הנדרש על ידי התובעים עולה על מחיר החבילה כולה. אני סוברת כי זהו פיצוי מוגזם. בנסיבות כפי שהוכחו לעיל אני קובעת כי הנתבעות 1, ו-5 יפצו, ביחד ולחוד, כל אחד מהתובעים 3 ו-4, בגין עגמת הנפש נגרמה להן בסך של 750 ₪. הוצאות ההליך: בתיק זה התקיימו 2 ישיבות מקדמיות וישיבת הוכחות. שני הצדדים הגישו מספר בקשות אשר הצריכו תגובת הצד שכנגד. בנסיבות אלו, ישאו הנתבעות 1 ו-5, ביחד ולחוד, בשכ"ט עו"ד לרבות הוצאות ההליך בסך של 750 ₪ כולל מע"מ לכל אחד מהתובעים 3 ו-4. אשר לכל יתר התובעים, אשר תביעתם נדחתה, הן בשל אי הגשת תצהירי עדות ראשית ו/או בשל אי התייצבותם לדיון. כפי שציינתי לעיל, בתיק זה התקיימו 2 ישיבות מקדמיות וישיבת הוכחות. כמו-כן, הוגשו מספר בקשות על ידי הצדדים שחייבו תגובות הצד שכנגד. זניחת התביעה בשלב כה מאוחר של דיון ההוכחות מחייבת הטלת הוצאות על התובעים שנדחתה תביעתם. אני מחייבת את כל אחד מהתובעים 1, 2, 8 ו-9 לשאת בהוצאות שכ"ט והוצאות ההליך של הנתבעות 1, ו-5 בסך של 150 ₪ כולל מע"מ, עבור כל נתבעת. את כל אחד מהתובעים 10, 11, 12, 13, 14 ו- 15 לשאת בהוצאות ושכ"ט ההליך של הנתבעות 3 ו-5 בסך של 150 ₪ כולל מע"מ בגין כל נתבעת. תעופהפיצוייםאיחור טיסה