בקשה צו הצהרתי בעלות על מניות מוחזקות בנאמנות - קיפוח סעיף 191 חוק החברות

בקשה צו הצהרתי בעלות על מניות מוחזקות בנאמנות - קיפוח סעיף 191 חוק החברות הינה סוגיה שנדונה בבית משפט המחוזי בתל אביב. להלן תקציר נרחב של פסק הדין שניתן ע"י השופטת ענת ברון בעניין פתח דבר : המבקש, מאיר זהביאן (להלן: "המבקש") עותר למתן צו הצהרתי שלפיו הוא בעלים ב-17.5% ממניות החברה המשיבה 1, ב. בשר מעולה בע"מ (להלן: "החברה" או "בשר מעולה"), אשר לטענתו מוחזקים בנאמנות עבורו על ידי המשיב 2 אמנון זהביאן שהוא אחיו (להלן: "אמנון"); ומכוח זכותו הנטענת במניות כאמור, הוא מוסיף וטוען לקיפוח מכוח הוראת סעיף 191 לחוק החברות התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") ולסעדים הצהרתיים וצווי עשה שהוא זכאי להם עקב כך רקע עובדתי : אמנון, המבקש וכן משיב 3 - משה חקשור (להלן: "חקשור"), מיכאל בדוס (להלן: "בדוס") ומיכאל דדון (להלן: "דדון"), היו שותפים כבעלי מניות בחברת בדוס תעשיות ושיווק בשר 1988 בע"מ שנוסדה ב-21/11/88 (להלן: "בדוס תעשיות"). ביום 5/1/90 נוסדה חברת בשר מעולה, שבעלי מניותיה בעת היווסדה היו אמנון שהחזיק ב-70% מהון המניות המונפק של החברה ואלי פלג (להלן: "פלג") שהחזיק ב-30% מהמניות. אין מחלוקת שבסמוך למועד הקמת החברה, רכשה בדוס תעשיות את מניותיו של אמנון בחברה, קרי: 70% מהון המניות. עיסוקם של בדוס תעשיות ושל בשר מעולה היה בעסקי בשר, כאשר עסקיה של בדוס תעשיות נטען שהתנהלו באשדוד ואילו בשר מעולה ניהלה ומנהלת כל השנים חנות לממכר בשר ומוצריו באזור התעשיה בחולון (להלן: "החנות"). המבקש ואמנון הם אחים והצדדים כולם המעורבים בעסקי הבשר קשורים זה בזה בקשרים משפחתיים, אם באמצעות קרבת דם ואם דרך נישואין בשלב מסוים משנקלעה בדוס תעשיות לקשיים כלכליים, הוחלט "לפצל כוחות" ועל רקע זה התקשרו בדוס מצד אחד, חקשור אמנון והמבקש מצד שני, ובדוס תעשיות מצד שלישי, בהסכם מיום 15/1/91 שבמסגרתו כונה בדוס "הקונה", ואילו חקשור אמנון והמבקש כונו "המוכר" או "המוכרים" (להלן: "ההסכם", צורף כנספח ח לתצהיר אמנון). בסעיף 3.1 להסכם נאמר כי "המוכרים" (חקשור, אמנון והמבקש) מוכרים את מניותיהם בבדוס לידי הקונה (בדוס) וכי תמורת מילוי התחיבויותיהם על פי ההסכם יקבלו המוכרים את חלקו של הקונה בבשר מעולה ובחנות. עוד נאמר בהסכם כי התמורה למילוי התחיבויות הקונה (בדוס) תבוצע בדרך של המחאת חוב שלפיה יטלו על עצמם המוכרים התחיבויות כספיות של בדוס תעשיות, כפי שפורט בסעיף 3.3 להסכם. המניות של המוכרים בחברת בדוס תעשיות אכן נרשמו על שם בדוס, כך שבעלי המניות בבדוס תעשיות הם בדוס ודדון; ואילו מצב רישום הון המניות המונפק בבשר מעולה הוא 30% על שם פלג, 35% על שם חקשור ו-35% על שם אמנון יוער כי מלכתחילה הוגשה התובענה גם נגד בדוס, דדון ובדוס תעשיות ואולם לבקשת ב"כ המבקש - בהחלטה מיום 27/9/06 הם נמחקו כבעלי דין בתובענה טענות הצדדים : לטענת המבקש, קודם להתקשרות הצדדים בהסכם, נערכה פגישה "משפחתית" - שבה נכחו בין היתר: אבי המשפחה, אריה זהביאן שהוא אחיו של המבקש (להלן: "אריה"), המבקש ואמנון - שמטרתה להסדיר את חלוקת המניות בחברה (להלן: "המפגש המשפחתי"). לדבריו, הוסכם כי חלוקת המניות שהועברו על שמו של אמנון - בנאמנות, כנטען על ידי המבקש - תהיה כזו, שבה לחקשור 35% ממניות החברה, ואילו למבקש ולאמנון 17.5% כל אחד ממניות החברה ובסה"כ 70%; כאשר יוזכר שאין מחלוקת כי 30% המניות הנותרות היו כל העת וגם כיום בבעלותו של פלג והן רשומות על שמו. חקשור אמנם קיבל את חלקו במניות החברה והן רשומות כיום על שמו, ואילו מניות החברה שלטענת המבקש הוחזקו עבורו בנאמנות על ידי אחיו אמנון (17.5% מהון המניות) לא הועברו על שמו חרף בקשתותיו; ומכאן התביעה למתן צו הצהרתי שלפיו הוא בעלים במניות כאמור. כן הוא טוען לקיפוח כפי שכבר צוין, ולמתן צווים להסרתו המשיבים לעומתו טוענים, כי המבקש מעולם לא היה ואינו בעל מניות בחברה ומעולם גם לא היו יחסי נאמנות במניות בין אמנון לבינו, וכי הזכות של המבקש לקבל מניות בחברה על שמו היתה מותנית בתשלום חובות בדוס תעשיות על ידו כעולה מן ההסכם; אלא שהמבקש כטענתם לא קיים את ההסכם והתנער ממנו, לא שילם את חלקו בחובות אלה ואף לא שילם ולא השקיע אגורה בבשר מעולה. הוא גם לא עבד בחברה ובחנות שלה מלבד תקופה קצרה - עד אוקטובר 1993, ומאז אין לו קשר עם בשר מעולה והחנות. כך, בעוד שהמשיבים נשאו בחובות כולם בסכומי עתק, והם עובדים ומשקיעים כל מרצם בעסקי החברה והחנות. על רקע האמור ומבלי לגרוע מהטענה בדבר היעדר יחסי נאמנות, טוענים המשיבים להתיישנות עילת התביעה - גם אם היתה כזו, דבר המוכחש על ידם - וכן למניעות והשתק, משנקט המבקש כל השנים בהתנהלות של "שב ואל תעשה" ולמעשה ויתר על זכויותיו הנטענות גם אילו היו קיימות. משהמבקש אינו בעל מניות בחברה ואלה אינן מוחזקות בנאמנות עבורו - ממילא גם אין מקום לטענת הקיפוח דיון : המבקש נחקר על תצהירו שניתן כעדות ראשית. מלכתחילה הגיש המבקש גם תצהיר של אחיו, אריה, ואולם בישיבת יום 15/11/06 ביקש ב"כ המבקש למשוך תצהיר זה מהתיק משלא הופיע אריה לדיון; וכך אמנם נעשה (ראו: עמ' 21 לפרוטוקול, שורות 5-19). מטעם המשיבים נשמעה עדותו של אמנון שנחקר על תצהירו שניתן כעדות ראשית. המשיבים הגישו מטעמם גם שני תצהירי עדות ראשית נוספים - שניתנו על ידי חקשור ופלג. על אף זכותו לחקור את המצהירים בחר ב"כ המבקש לוותר על חקירתם של חקשור ושל פלג ומשכך התצהירים הוגשו בהסכמה כראיה (ראו: עמ' 46 לפרוטוקול שורות 1-9). אומר מיד, כי תנאי לתחולת סעיף 191 לחוק החברות שעליו סומך המבקש את טענת הקיפוח, הוא היותו בעל מניות בחברה, וכך מורה סעיף קטן א: "התנהל עניין מענייניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו ענייני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה כפוף להוראות סעיף 301, מניות ממניותיה אין מחלוקת כי המבקש אינו רשום כבעל מניות בחברה. השאלה שיש לברר אפוא בראש וראשונה היא אם אלה מוחזקות עבורו בנאמנות, כטענתו, שאם לא כן ממילא אינו יכול להישמע בטענת הקיפוח. שאלה היא גם: האם בכלל יכול "נהנה" במניות להישמע בטענה כזו מכוח יחסי נאמנות במניות, אם קיימים - לשאלה זו הצדדים לא נתנו דעתם, אך אקדים את המאוחר ואומר שמכל מקום איני נדרשת להכריע בה לנוכח המסקנות שאליהן הגעתי, כפי שיפורט בהמשך יחסי נאמנות במניות, האמנם : 6. המבקש משתית את כל יהבו בתובענה על כך שהמניות, 17.5%, מוחזקות עבורו בנאמנות בידי אמנון והוא עותר לכך כי ינתן צו הצהרתי שלפיו מכוח יחסים אלה הוא הבעלים במניות. את טענתו זו סומך המבקש על ההסכם משנת 1991 ולמעשה על סעיף 3.1 שבו שעוד אתייחס אליו; וכראיה לכך הוא מפנה גם לעדותו בדבר המפגש המשפחתי שקדם להסכם, שבו לדבריו הוסכם על אופן חלקות המניות (שעד אז היו בבעלות בדוס תעשיות). לגרסת המשיבים, מעולם לא הוסכם על נאמנות כאמור, לא במפגש המשפחתי ולא בהסכם, ובשום אופן לא היה המבקש זכאי למניות מכוח יחסי נאמנות, שכן לא היו כאלה. אמנם אילו קיים המבקש אחר האמור בהסכם ושילם את חלקו בחובות בדוס תעשיות כמפורט שם, היתה קמה זכותו למניות החברה; אך משלא עשה כן ואף התנער מההסכם ומן החובות וגם לא נטל חלק פעיל בעסקי החברה והחנות, אלא למשך זמן קצר עד אוקטובר 1993, אינו זכאי כלל למניות יצוין בנקודה זו, כי אין מחלוקת כי לאחר אוקטובר 1993 לא היה עוד למבקש כל קשר עם החברה והחנות (עמ' 12 לפרוטוקול שורות 11-21), והוא גם הודה שוב ושוב במהלך חקירתו כי לא נשא באופן אישי בתשלום חובות כלשהם של בדוס תעשיות וגם לא של החברה, ואמנם שוכנעתי כי אלה שולמו על ידי המשיבים בלבד חוק הנאמנות : סעיף 1 לחוק הנאמנות התשל"ט-1979 (להלן: "חוק הנאמנות") מגדיר את מהות מוסד הנאמנות: "נאמנות היא זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו לטובת הנהנה או למטרה אחרת". סעיף 2 לחוק הנאמנות מורה כי: "נאמנות נוצרת על פי חוק, על פי חוזה עם נאמן או על פי כתב הקדש". סעיף 3.1 להסכם שעליו סומך המבקש את הטענה בדבר יחסי הנאמנות וזכותו למניות קובע לאמור: "3.1 תמורת מילוי התחיבות המוכר ומילוי כל התחיבויותיהם על פי הסכם זה, יקבלו המוכרים (חקשור, אמנון והמבקש - ע.ב.) את כל חלקו של הקונה (בדוס - ע.ב.) בעסק בחולון הקרוי ב. בשר מעולה בע"מ אשר מניותיו מוחזקות כיום בנאמנות ע"י אמנון זהביאן". בהמשך לכך נקבע בסעיף 3.2 להסכם: "3.2 מוסכם בזאת כי שטר העברת מניות על החלק בחברת ב. בשר מעולה בע"מ החתום ע"י אמנון זהביאן והמופקד בנאמנות אצל עו"ד יהודית ברקן (ו)יוחזר לאמנון זהביאן מיד עם חתימת הסכם זה למקרא הוראות אלה, ברור ללא ספק, כי הנאמנות שסעיף 3.1 להסכם מדבר בה, היא מצב החזקת המניות בחברת בשר מעולה עד להסכם, שלפיו אמנון - ש-70% מהמניות בחברת בשר מעולה היו רשומות מלכתחילה על שמו עם יסוד החברה וכך גם לאחר שאלה נרכשו על ידי בדוס תעשיות ובעת שנערך ההסכם - מחזיק במניות החברה בנאמנות עבור בדוס תעשיות; ולצורך זה, כעולה מסעיף 3.2 להסכם, אף הופקד בזמנו שטר העברת מניות על החלק החתום על ידי אמנון - על מנת שבבוא העת יועברו המניות שבנאמנות מאת הנאמן (אמנון) לנהנית (בדוס תעשיות). עם חתימת ההסכם ולנוכח האמור בו, נקבע למעשה כי נאמנות זו בטלה ומשכך שטר העברת המניות יוחזר לאמנון יוער רק למען הסדר, כי לא הוברר בוודאות אם הנאמנות היתה עבור בדוס תעשיות או בדוס עצמו, אך אין זה משנה לצורך הדיון וההכרעה שבפניי. בשום אופן לא ניתן להסיק מהוראת סעיף 3 להסכם על החזקת המניות בנאמנות על ידי אמנון עבור המבקש, כפי שחפץ האחרון להסיק, וברי כי הטיעון בעניין זה הוא פרשנות מאולצת שהיא בבחינת חכמה שבדיעבד, שאין לה דבר עם לשון הסעיף והקשרו, כאשר גם לא ניתן לנתק את האמור בסעיף 3.1 (הברור כשלעצמו) מן האמור בסעיף 3.2. כך גם עולה מעדותו של אמנון (ראו: עמ' 26 לפרוטוקול שורות 4-12; עמ' 43 שורות 18-19). אשר למפגש המשפחתי - מדובר בעדות יחידה של המבקש, וגם אם ניתן היה לסמוך עליה, הרי שלא ניתן להסיק מתיאורו של המבקש את המפגש על קיומם של יחסי נאמנות במניות כפי שהוא טוען להם, גם אם מטרת המפגש המשפחתי היתה להסדיר את חלוקת המניות בחברה, כטענתו ודוק: אמנם אמנון אישר בעדותו כי אילו היה המבקש עומד בהתחיבות לשאת בחלקו בחובות בדוס תעשיות כמתחייב מההסכם - התחיבות שלא עמד בה ואף התנער ממנה - היה המבקש זכאי למניות בחברה, אך לא מכוח יחסי נאמנות, אלא מכוח הסכמה שהיתה בין הצדדים; ואולם כאמור, המבקש השתית את תביעתו אך ורק על יחסי נאמנות במניות - וכאלה לא היו ומכל מקום לא הובאה כל ראיה או אסמכתא לקיומם - וב"כ הצדדים הצהירו כי אין ולא יהיה שינוי או הרחבת חזית מצד מי מהם (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 12-13). זאת ועוד. גרסתו של המבקש נסמכת על עדות יחידה שלו עצמו. כאשר לעניין עדות יחידה מעין זו, נקבע בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח משולב] התשל"א-1971, כי בית המשפט לא ישתית פסק דין על פיה בלבד, אלא אם כן ראה ליתן הנמקה מיוחדת לפסק דין כזה [ראו: ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, תק-על 2006 (4) 64, 82 (2006)]. במקרה דנן לא רק שלא התרשמתי מאמינותו ומגרסתו של המבקש, אלא שאל מול עדותו עומדות שלוש עדויות - של אמנון, חקשור ופלג. אמנם ב"כ המבקש בחר לוותר על חקירתם של חקשור ושל פלג, אך ניסיונו לטעון כי בשל כך אין לייחס משקל לאמור בתצהיריהם - בהיותם דומים ואולי אף זהים לתצהירו של אמנון - אינו עומד לא במבחן ההיגיון ולא במבחן משפטי; שכן, מאחר שלמשיבים גרסה אחת אין לתמוה על כך שהיא באה לידי ביטוי אחיד בתצהיריהם, ומשביכר ב"כ המבקש שלא להעמידם במבחן החקירה הנגדית, חזקה מהבחינה המשפטית שהאמור שם אמת יתר על כן, המבקש נמנע מהבאת עדויות כמפורט להלן, שלכאורה יכולות היו לתמוך בגרסתו והכוונה לעדות אחיו אריה ולעדות עו"ד חבשוש. באשר לעדות אריה - בסעיף 12.1 לתצהירו של המבקש נאמר שהיה נוכח בעת ההסכמה במפגש המשפחתי לעניין חלוקת המניות. אף ניתן תצהיר מטעמו של אריה, אלא שב"כ המבקש ויתר על עדותו, כאשר ההסבר לוויתור על עדות זו לא היה מספק - ואם מיאן לבוא, כפי שטען המבקש, ניתן היה לזמנו באמצעות בית משפט. אשר לעדות עו"ד חבשוש - בסעיף 17 לתצהיר המבקש נאמר שבפגישה בנוכחותו לא חלקו המשיבים על כך שהמבקש זכאי ל-17.5% ממניות החברה, כטענתו; ואף על פי כן לא זומן עו"ד חבשוש למתן עדות בלא שניתן לכך כל הסבר אי הבאת כל אחת מעדויות אלה מקימה חזקה שלו נשמעה היתה העדות סותרת את גרסת המבקש [ראו: ע"א 465/88 בנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו, פ"ד מה(4) 651, 658-659 (1991)]. אשר לאבי המשפחה שנטען שגם הוא היה נוכח במפגש המשפחתי - בהחלטה מנומקת שניתנה על ידי מותב קודם שדן בתיק זה (כבוד השופטת צפורה ברון, החלטה מיום 9/10/05 בתיק בש"א 21948/05), לא הותר זימונו של האב בלא תצהיר; אך העובדה שהאב לא היה מוכן, לדברי המבקש, ליתן תצהיר בתמיכה לגרסתו, אף היא עומדת לחובת המבקש ומדברת בעד עצמה בנסיבות תיק זה ואם לא די בכל אלה, לעניין טענת הקיפוח סמך המבקש את טענתו בעיקר על תמליל שיחה שהתקיימה לדבריו בינו לבין אמנון, אלא שעל אף הזדמנויות חוזרות שניתנו למבקש להמציא את הקלטת שלטענתו תומללה ואשר לגרסתו היתה מצויה בידו, לא עלה בידו להמציא את הקלטת בלא שניתן לכך כל הסבר מניח את הדעת, עד שב"כ המבקש ביקש למשוך את התמליל מהתיק וכך אמנם נעשה. גם בהתנהלותו זו של המבקש, היה כדי לפגום באמינותו סוף דבר : המבקש לא עמד בנטל להוכיח את טענתו שלפיה הוא בעלים במניות החברה (17.5%), וכי אלה מוחזקות עבורו בנאמנות על ידי אמנון; ושוכנעתי שיחסי נאמנות במניות כנטען, מעולם לא היו קיימים בין השניים. משכך, ממילא מתייתר הדיון בטענת הקיפוח ובטענות המקדמיות שבפי המשיבים. נתברר אפוא כי אין בתובענה ממש והיא לא נתמכה בכל תשתית ראייתית שהיא. התוצאה היא שהתובענה נדחית ואני מחייבת את המבקש לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועלבעלותדיני חברותמניותהצהרת בעלותצו הצהרתיחוק החברותצוויםנאמנות