פסק דין 1. זוהי תביעה, שהגישה התובעת גב' אילה חגיז (להלן: "התובעת"), מתווכת מקרקעין במקצועה, כנגד פרויקט אורנים בע"מ , אורנים פרויקטים 1994 בע"מ ומנהלן ובעל השליטה בהן מר מנחם אורן (להלן: "הנתבעים"), לתשלום כספים המגיעים לה מן הנתבעים בגין עסקאות מקרקעין, שלטענת התובעת נקשרו כתוצאה מתיווכה. 2. אין מחלוקת בין הצדדים, כי: א. בתאריך 23.08.96 נחתם הסכם מכר (ת2/), לפיו רכש משה בן ארי (להלן: "בן ארי") מהנתבעים דירה בפרויקט פנינת הים ברחוב הרברט סמואל בתל - אביב עבור בנו דמיטריוס בן ארי (להלן: "עסקת בן ארי"). ב. בתאריך 14.02.97 נחתם הסכם מכר (ת6/), לפיו רכש אלכס גרים (להלן: "גרים") מהנתבעים שתי דירות ברחוב הרברט סמואל בתל - אביב, האחת בפרויקט פנינת הים והשניה בפרויקט תאומי הים (להלן: "עסקת גרים"). 3. לטענת התובעת: א. עסקת "בן ארי" ו"עסקת גרים" נקשרו עקב תיווכה, בעקבות הסכם שנקשר בינה לבין נתבעות 1 ו2- באמצעות מנהלן נתבע 3 (להלן: "אורן") לקבלת דמי תיווך כמקובל. ב. בגין עסקת בן ארי קיבלה מחצית מדמי התיווך המקובלים, לנוכח מצג מוטעה שהוצג לה על ידי אורן. משנודע לה שהוטעתה תובעת היא את הפרש דמי התיווך. ג. בגין עסקת גרים לא קיבלה דמי תיווך כלל והיא תובעת דמי תיווך בגין עסקה זו. 4. הנתבעים מבקשים מבית המשפט לדחות התביעה. לטענתם: א. לא נקשר כל הסכם תיווך בינם לבין התובעת. התובעת לא הוצגה בפני הנתבעים כמתווכת, אלא כעובדת של בן ארי, והיא לא היתה הגורם היעיל להתקשרות באף אחת מהעסקאות. ב. הסיבה ששולמו לתובעת דמי תיווך בשעור 1% משווי העסקה + מע"מ בעסקת בן ארי, למרות שלא הגיעו לה כלל דמי תיווך, היתה כיוון שהנ"ל הציגה עצמה כבעלת קשרים עם עשירי עולם, ואורן וכן ומנהל השיווק של הנתבעים מר כהן (להלן: "כהן"), סברו, שהתובעת תוכל להביא קונים לפרויקט, כמו שתוכל למנוע הגעת קונים כאלה אליהם. דיני התיווך 5. השאלה אם פלוני פעל כמתווך הינה שאלה מעורבת של דין ושל עובדה. הדין קובע את המסגרת המשפטית, אשר בהתקיימה רואים את פלוני כמי שפעל כמתווך ובמסגרת זו יש לצקת את העובדות המוכחות לבית המשפט, כדי ללמוד ולידע, אם נתמלאה ונתקיימה המסגרת המשפטית הנדרשת (ע"א 74/89 חסינים, חברה להחזקת נכסים בע"מ נ' שפירא, פ"ד מו(1) 845, 847 [להלן: "פס"ד חסינים"]). בהתאם להלכה הפסוקה (ע"א 275/76 מרדכי קלוגמן נ' עובדיה לוי ואח', פ"ד לא (1) 405, 408ד': "שתיים הנקודות אותן יש לבחון כאשר עולה הדרישה לתשלום דמי-תיווך בעקבות עסקה במקרקעין : א. אם נקשר בין המוכר לבין מי שטוען לדמי-התיווך או בין הקונה לבין המתווך או בין שלשתם, הסכם ממנו משתמע, במפורש או מכללא, כי מתבקשת פעולת תיווך. ב. אם פעולתו של המתווך היתה הגורם היעיל אשר הוא שהביא להתקשרותם של הצדדים לעסקה, בה תיווך המתווך... לענין קשירת הקשר בין המתווך לבין הצדדים לעסקה, הרי אין הכרח בכך כי ייכרת הסכם פורמלי או כי ההסכם יהיה בכתובים דוקא. מספיקים לענין זה חילופי מילים, מהם עולה גמירת-הדעת להיעזר במתווך לצורך מציאת קונה או מוכר, לפי הענין..." (ראה גם פס"ד חסינים עמ' 847ה' ; וראה גם ע"א 2144/91 הנרי מוסקוביץ ואח' נ' אסתר ביר, כמנהלת עיזבון המנוח טוביה ביר ז"ל, פ"ד מח (3) 116, 122ה' [להלן: "פס"ד מוסקוביץ]). כללים אלה חלים, הן כאשר יוזם הקשר עם המתווך היה הלקוח, והן במקרה ההפוך, שבו פנה המתווך ללקוח, אם כי במקרה האחרון יתכן ויוטל על המתווך נטל ראייתי מוגבר להוכיח, כי בינו לבין הלקוח אכן נקשר הסכם לתווך בשכר (פס"ד חסינים עמ' 848ג'). זהו המקום להדגיש, כי חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו - (להלן: "חוק המתווכים), שנכנס לתוקף באפריל 1997 ,אינו חל על התביעה בענייננו. על המקרה שלפנינו חלות ההלכות שקדמו לחקיקתו של חוק המתווכים, מכיוון שהעובדות נשוא תובענה זו קדמו למועד כניסת החוק לתוקף, אולם, ההבדלים אינם מהותיים שכן החוק אימץ את עיקרי הפסיקה. אי התייצבותם לעדות של עדי הגנה שמסרו תצהירי עדות ראשית 6. בטרם אבחן את העדויות, שהושמעו בפני, ואסיק את המסקנות לגבי כל עסקה ועסקה, מצאתי לנכון לדון בשאלת אי התייצבותם לעדות של עדי הגנה, שמסרו תצהירי עדות ראשית והם: אורן, שכאמור הוא גם נתבע מס' 3, בן ארי וגרים. כפי שיובהר בהמשך, עדותם של שלושת העדים הנ"ל נדרשה למשפט. בשלב קדם המשפט הוריתי לצדדים להכין עדויותיהם הראשיות בכתב. מטעם הנתבעת הוגשו תצהיריהם של כהן, אורן, בן ארי וגרים. פרט לכהן לא התייצב איש מעדי ההגנה שהגישו תצהירי עדות ראשית. בתאריך 25.5.99, יומיים לפני המועד שנקבע להוכחות, הוגשה בקשה על ידי ב"כ הנתבעים לדחות את ישיבת ההוכחות מהטעם, שבת דודתה של אשתו של אורן אושפזה בבית חולים בארה"ב במצב סופני, וכי עליו לנסוע לחו"ל עם אשתו. לא נעתרתי לבקשה שכן: א. מדובר בתביעה שהוגשה ב- 1997 וכבר ניתנו בה מספר דחיות לבקשת הנתבעים; ב. הסיבה בשלה נתבקשה הדחייה לא נראתה כה חיונית, שהצדיקה דחיית המשפט ובזבוז זמנם של ביהמ"ש ושל העדים שזומנו, שהקציבו יום שלם לדיון. הקרבה שבין אורן לחולה, שאליה ביקש לנסוע לארה"ב, אינה קרבה כזו שמחייבת נסיעה בהולה. אם רצה להתלוות לאשתו היה באפשרותו להתייצב לעדות ולנסוע לארה"ב למחרת היום. ביום הדיון ניסתה ב"כ הנתבעים שנית לבקש דחייה לצורך זימון העדים שמסרו תצהירים. גם לבקשה זו לא נעתרתי מהטעמים הבאים: א. ב"כ הנתבעים גב' רינון לא דאגה לזמן עדיה בזימון כדין, כך שגם אם היה נדחה הדיון לא היתה ערובה לכך שבמועד הבא יתייצבו; ב. ההכרעה בתיק זה מבוססת בעיקרה על התרשמות בית המשפט ממהימנות העדים ולכן נקבע הדיון בתיק זה מלכתחילה להתחלה ולגמר והובהר לצדדים מלכתחילה שלא אפצל את שמיעת העדויות. התוצאה היא שלא נתקיימה חקירה נגדית של אורן בן ארי וגרים. מה אם כן דינם של תצהירי העדות של אורן, בן ארי וגרים? תצהיר עדות ראשית אינו מהווה חלק מחומר הראיות אפילו הוא נמצא פיזית בתיק (ראה רע"א 6283/93 ד. דני חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד מח (1) 639, 643ג'). הגשת התצהיר אינה פוטרת את בעל הדין, אשר מטעמו הוגש התצהיר, להזמין את המצהיר לבית המשפט, כדי שתצהירו יוגש באמצעותו ויהפוך להיות ראיה (ד"ר יואל זוסמן "סדרי הדין האזרחי" מהדורה שביעית 1955 בעמ' 490; ראה גם אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה חמישית מעודכנת, עמ' 544). זאת ועוד, בהתאם להלכה הפסוקה, זכותו של בעל דין לחקור חקירה נגדית היא זכות בסיסית ויסודית במסגרת הדיון המשפטי. רשות לאפשר הגשת תצהיר ללא חקירת המצהיר, מהווה על כן חריג, ותינתן רק בנסיבות מיוחדות ויוצאות מן הכלל. קיימת חשיבות לכך שביהמ"ש יתרשם באופן בלתי אמצעי מן העדים הנחקרים לפניו (ע"א 397/87 יורם גיל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד מד(2) 397, 402ג', 404א'). לאור האמור לעיל, מאחר שהחובה להזמין את המצהירים ולדאוג להביאם חלה על מי שהכין את התצהירים ורוצה להגישם, דהיינו על ב"כ הנתבעים, והיא לא העמידה את המצהירים מטעמה לחקירה שכנגד, לא הפכו התצהירים לחלק מן הראיות שבפני והם אינם משמשים כראיה. לפיכך, בפני ביהמ"ש מצויות בתיק זה רק עדויותיהם של התובעת מחד ושל כהן מנגד. בפסק דיני בעת שאבחן כל עסקה ועסקה אתייחס לעובדה, שאורן, בן ארי וגרים לא העידו. להלן אעבור לניתוח העדויות והמצב המשפטי לגבי כל עסקה בנפרד. עסקת בן ארי 7. בהתאם לעדות התובעת (תצהיר עדות ראשית וחקירה נגדית וחוזרת בביהמ"ש): א. התובעת, אשר הכירה את בן ארי מזה כ - 15 שנה ואשר עשתה עימו עסקים משותפים בתחומי מסחר שונים, התבקשה על ידי בן ארי, מפעם לפעם, לחפש עבורו נכסי מקרקעין, תוך התחייבות לשלם לה דמי תיווך כמקובל. ב. בחודש אוגוסט 96 או בסמוך לכך, ביקש בן ארי לרכוש עבור בנו דמיטריוס דירה הפונה לים. ג. התובעת נפגשה עם אורן, התעניינה אצלו בפרויקט פנינת הים, קיבלה ממנו תוכניות של הפרויקט וסיכמה עימו כי אם תביא קונים לנתבעים ישולמו לה דמי תיווך כמקובל. ד. בהמשך לכך הפגישה התובעת בין בן ארי לנתבעים ונקשר ההסכם ת2/. ה. לאחר חתימת ההסכם ביקשה התובעת מהנתבעים את דמי התיווך המגיעים לה בהתאם לסיכום ביניהם. ו. בשלב זה אמר אורן לתובעת, כי עקב התחייבות כלפי הבנק המלווה את הפרויקט, יש באפשרות הנתבעת לשלם דמי תיווך בגובה 1% בלבד מגובה העסקה, ולא 2% כמקובל. התובעת שוכנעה ובסופו של דבר קבלה בהסכמתה 1% + מע"מ בלבד. מאוחר יותר נודע לתובעת מפי עו"ד שלמון, שייצג את אחד מבעלי הקרקע, כי אין לאורן התחייבות כלפי הבנק, המגבילה את שיעור דמי התיווך, ולפיכך, לגרסת התובעת, היא זכאית לקבל מהנתבעים בגין עסקת בן ארי דמי תיווך בשעור המקובל, כפי שהסכימו מלכתחילה, עובר לתיווך, דהיינו, 1% נוסף + מע"מ. 8. בהתאם לעדותו של כהן: א. בתאריך 21.08.96 הגיע בן ארי מלווה בחבר בשם מר פוקס למשרד "פנינת הים" וביקש לרכוש שתי דירות בפרויקט. ב. במהלך אותה פגישה הציג כהן בפני בן ארי את תוכניות הדירות בבנין ואורן המליץ לבן ארי על רכישת דירה בקומה ה- 18. באותה פגישה לא נכחה התובעת. ג. לראשונה הוצגה התובעת בפניו ובפני אורן על ידי בן ארי בתאריך 23.8.96, יום חתימת ההסכם. התובעת הוצגה כעוזרת ראשית של בן ארי, המטפלת בעניינים האדמיניסטרטיביים שלו. ד. מספר ימים לאחר חתימת ההסכם, פנתה התובעת לאורן ולכהן ודרשה לקבל דמי תיווך. הנתבעים הסכימו לשלם לתובעת 1% ממחיר הדירה שרכש בן ארי, מתוך מחשבה לעתיד, שהתובעת תביא לנתבעים רוכשים רבים, וזאת מאחר והתובעת הציגה עצמה כבעלת קשרים עם עשירי עולם וכמי שביכולתה להביא קונים רבים או למנוע הגעת קונים כאלה. התובעת היתה מרוצה מהסכום שקיבלה. ה. התובעת לא שימשה גורם יעיל לביצוע העסקה וכל המידע לו נזקק בן ארי הגיע אליו דרך כהן, ובנוסף, לא נקשר כלל הסכם תיווך בין התובעת לבין הנתבעים. 9. לאחר בחינת העדויות והתרשמות מהן, הגעתי למסקנה, כי התובעת הוכיחה, שנקשר בינה לבין הנתבעים הסכם תיווך בקשר לעסקת בן ארי, וכי היא היתה הגורם היעיל להתקשרות. אמנם מצויה היתה בפני רק עדות של התובעת לתמיכת גרסתה ומנגד עדותו של כהן, ומבחינת התרשמות מאופן מתן העדות לא העדפתי עדות עד אחד על משנהו, אך למרות זאת החלטתי לקבל את גרסת התובעות לענין עסקת בן ארי וזאת מהטעמים הבאים: א. כאמור, התובעת העידה, כי עסקת בן ארי נקשרה לאחר שהיא הפגישה לראשונה בין בן ארי לאורן, וכי עובר לקשירת הקשר ועובר לפגישת בן ארי ואורן, נפגשה לבדה עם אורן, קיבלה ממנו תכניות של הפרויקט והגיעה עימו להסכם בעל פה, כי אם תמציא קונים לנתבעים תקבל דמי תיווך כמקובל. כלומר בהתאם לעדותה: (1) נקשר הסכם תיווך בינה לבין נתבעות 1 ו2-. (2) היא היתה זו שהפגישה לראשונה את בן ארי עם אורן ולכן היא היתה הגורם בפועל לקשירת הקשר. כדי להזים גרסה עובדתית זו של התובעת היה על אורן להתייצב ולהעיד. אורן לא העיד וגרסה זו של התובעת נשארה בלתי מופרכת. אין ספק שעדותו של אורן, שהוא לא רק עד הגנה נחוץ אלא גם בעל דין, היתה עדות חיונית לתמיכת גרסת ההגנה וחובה היה להשמיע עדותו. העובדה שאורן לא התייצב להעיד משמשת חיזוק לגרסת התובעת ומספקת את הצורך בהנמקה הנדרשת בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א 1971- (ראה ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח', פ"ד מה(4) 651, 658ו'; ע"א 548/78 שרון ואח' נ' לוי, פ"ד לה(1) 736, 760; ע"א 455/88 חדד ואח' נ' דהן חברה לבנין בע"מ ואח', פ"ד מה(5) 655, 658ז'; פס"ד חסינים, בעמ' 849). אמנם מטעם ההגנה הושמעה עדותו של כהן, לפיה פגש בבן ארי לראשונה בתאריך 21.8.96, כשהגיע עם חבר שלו בשם פוקס והתעניין בשתי דירות בפרוייקט "פנינת הים", וכי באותה פגישה לא נכחה ולא הוזכרה התובעת, אך בעדותו של כהן לא היה כדי לסתור את עדותה של התובעת בדבר שתי פגישות קודמות עם אורן: אחת שלה עם אורן לבד, בה נקשר הסכם התיווך, והשניה בה נפגש אורן עם בן ארי. יצויין, כי כשנחקר כהן בחקירה נגדית הודה כהן, כי כשנכנס בן ארי למשרדו ידע בן ארי מה שהוא רוצה (עמ' 13 ש' 18, 19; עמ' 14 למעלה), כך שעדות זו מתיישבת עם האפשרות שכבר נוצר קשר קודם בין בן ארי לבין אורן בעקבות תיווך התובעת. ב. כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים, כי שולמו לתובעת דמי תיווך בשיעור 1% מהעסקה + מע"מ. בהעדר הסכם בכתב, המציין ששולמו לתובעת דמי תיווך לפנים משורת הדין ולא עקב תיווכה בפועל, ההנחה היא, שאכן נקשר הסכם תיווך בין התובעת לנתבעים, וכי התובעת היתה הגורם היעיל לקשירת הקשר. אל הנתבעים עבר הנטל להוכיח שלא כך היה המצב בפועל. ג. בעוד שבעדות התובעת לא מצאתי סתירות נמצאו סתירות בעדותו של כהן: בעוד שבחקירה ראשית (סעיף 8 לתצהיר עדותו) העיד כהן: "... לא טענתי בפני גב' חגיז כי משלמים רק 1% לאור הנחיות של הסכם הלווי עם הבנק או כל סיבה אחרת מסוג זה". הרי בחקירה הנגדית שינה גרסתו זו והעיד (עמ' 17 ש' 6 - 12): "ש. האם אמרת לגב' חגיז שאתם לא משלמים יותר מאחוז אחד משווי הדירה כיוון שיש לכם מגבלה של הבנק. ת. יתכן. בדרך כלל כשמתווכחים עם מתווכים והם שואלים למה רק 1% ולא 2% אני משיב שזאת המדיניות שלנו. יתכן ואמרתי שידוע לי שמבחינת הליווי הפיננסי הבנק יודע שיש מתווך חיצוני משלמים רק 1% דמי תיווך. ש. יכול להיות שאמרת לה שהבנק לא מסכים לכך שתשלמו יותר מאחוז אחד. ת. זה לא נשמע לי תשובה סבירה שלי אבל יכול להיות, אולי מנחם אורן אמר, אני לא זוכר פשוט". ד. כהן העיד, כי בדרך כלל לא היו מעורבים מתווכים במכירת דירות בבניינים "תאומי הים" ו"פנינת הים", אך באותם מקרים בהם היו מעורבים מתווכים שולם להם 1% ממחיר מכירת הדירה כולל מע"מ (עמ' 16 שורות 10-13), ואילו לתובעת שולם 1% + מע"מ והסברו לכך: "היות והיא עשתה עלינו רושם כמי שיש לה הרבה קשרים ושווה להמר על זה היינו מוכנים לתת לה יותר מאשר נתנו למתווכים אחרים והיא היתה מאד מרוצה" (עמ' 16 שורה 28 ומ' 17 שורות 3-4 (ראה גם עמ' 12 שורה 8 - 10 - ההדגשה שלי - ו.ס.). כלומר: הנתבעים ראו בתובעת מתווכת והסכימו לתת לה יותר מאשר למתווכים אחרים בגלל שהציגה עצמה כבעלת קשרים עם עשירי עולם. לסיכום, התובעת שכנעה אותי, כי היתה זכאית לקבל מהנתבעים דמי תיווך כמקובל, בהתאם להסכם שנקשר בע"פ בינה לבין הנתבעים. 10. הלכה פסוקה היא, שבהעדר הסכם אחר, דמי התיווך המקובלים שמקבל מתווך, הינם בשעור 2% מכל צד (ע"א 244/65 אובסיוביץ נ. בלומקין פ"ד יט(4) 3; פס"ד מוסקוביץ עמ' 128). התובעת קיבלה רק 1% + מע"מ. אמנם סכום זה קיבלה התובעת בהסכמה, אך שוכנעתי, שהסכמת התובעת ניתנה על בסיס מצג בלתי נכון. האמנתי לתובעת, שנאמר לה על ידי אורן, כי יש לנתבעים התחייבות כלפי הבנק המלווה את הפרוייקט, לפיה אין לשלם דמי תיווך מעל 1%. על סמך מצג זה הסכימה התובעת להסתפק ב1%- + מע"מ. רק מאוחר יותר נודע לה, שהמצג היה מצג כוזב. לא רק שעדות התובעת לא נסתרה באמצעות עדותו של אורן, אלא שהודאה חלקית מצאנו בעדות כהן (עמ' 17 שורות 6 - 12). הנני בדעה שצודקת התובעת בתביעתה לתוספת דמי תיווך עד לגובה דמי התיווך המקובלים. התובעת התקשרה בחוזה מתוך טעות, שהיא תוצאה של הטעייה, ולכן, משנודע לה על ההטעייה, רשאית היתה לבטל החוזה (סעיף 15 לחוק החוזים [חלק כללי] התשל"ג1973-). אם בטל ההסכם, לפיו הסתפקה התובעת רק ב1%- + מע"מ, הרי הצדדים נמצאים במצב בו לא הוסכם על שום סכום, ומכאן שהתובעת זכאית לדמי התיווך המקובלים, דהיינו, ל2%- + מע"מ. כיוון שהתובעת קיבלה 1% + מע"מ הרי היא זכאית להפרש. אין מחלוקת שהתובעת קיבלה בתאריך 6.9.96 סך 39,312 ש"ח, כדמי תיווך בגין עסקת בן ארי וסכום זה היווה 1% + מע"מ, לפיכך, יש לחייב הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת סכום זה בצרוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מירבית מיום 6.9.96 ועד התשלום בפועל. עסקת גרים 11. כמו בעסקת בן ארי, גם במקרה דנן עומדת עדות התובעת מול עדותו של כהן, כאשר שני הצדדים כאחד נמנעים מלהעיד עדים נוספים, שנכחו בפגישות בהתאם לגרסתם (בן ארי, גרים ואורן). בהתאם לעדות התובעת: א. התובעת הכירה את גרים בעת שסייעה בביצוע עסקה מסחרית של יצוא למוסקבה. בהזדמנות זו אמר לה גרים שברצונו להשקיע בנכסי מקרקעין בישראל, וביקש ממנה למצוא עבורו נכסי מקרקעין בישראל תמורת דמי תיווך כמקובל. ב. בחודש פברואר או בסמוך לכך הגיע גרים לארץ להלוויית חבר והתובעת עניינה אותו בדירות בפרויקטים שנבנו על ידי הנתבעים. לגרסת התובעת, פנתה לאורן ונפגשה עמו במשרדו יחד עם גרים לצורך קבלת הצעה של דירות בבעלות הנתבעים. בפגישה נכח גם בן ארי, חברו של גרים, שהצטרף על מנת לתרגם עבור גרים את הנאמר לרוסית, וכדי להראות לו את הדירות שרכש. בעקבות פגישה זו התקיימו במלון הילטון פגישות נוספות, בהן נכחו התובעת, גרים , אורן ובן ארי. בסופו של דבר, בתאריך 14.2.97 התקיימה פגישה לצורך החתימה על חוזי המכר בה נכחו גרים, בן ארי, מוזיקנסקי, הרופא של גרים, אורן והתובעת. הפגישה הזו החלה בארוחת בוקר, שלאחריה הגיעו עם חוזי המכר כהן ומזכירה והצדדים עלו לחדר במלון בו נחתמו החוזים. ג. התובעת היתה מעורבת לא רק בהפגשת הצדדים וביצירת הקשר, אלא גם בפעולות נוספות. יומיים לאחר חתימת החוזה ניגשה התובעת לבנק עם גרים, שהינו תושב חוץ, על מנת שיפתח בבנק חשבון ממנו יועברו הכספים. פקידת הבנק הפנתה תשומת לבם של התובעת ושל גרים, כי שעה לאחר חתימת החוזה עלה המדד וכי כיוון שהחוזה בעסקת גרים היה חוזה שקלי צמוד מדד נגרם לגרים הפסד. בעקבות שיחה טלפונית של התובעת עם אורן ויתר אורן על דרישת ההצמדה למדד מאותו יום. ד. לאחר שנחתמו החוזים המכונים "עסקת גרים" פנתה התובעת לאורן וביקשה לקבל את דמי התיווך בגין תיווכה בעסקת גרים, אולם נענתה בסירוב מוחלט ובהתכחשות מוחלטת למעורבותה ולזכותה לקבל את דמי התיווך. לטענת התובעת, מאחר והיא גרמה ליצירת הקשר בין הנתבעים לגרים, ואף עשתה הרבה מעבר למה שנדרש ממתווך עפ"י ההלכה הפסוקה, הרי היא זכאית לדמי תיווך בשיעור 2% ממחיר העסקה בצרוף מע"מ. 12. בהתאם לעדותו של כהן: א. בתאריך 13.02.97 התקשר בן ארי טלפונית לכהן, ויידע אותו בדבר חברו גרים, המעונין לרכוש דירה בפרויקטים של הנתבעים. בהמשך לשיחה זו, באותו יום, נפגשו בן ארי וגרים עם כהן ומאוחר יותר הצטרף אליהם גם אורן. באותה פגישה הוצגו הדירות בפני גרים, ולאחר מו"מ קצר סוכם כי גרים ירכוש שתי דירות בפרויקטים של הנתבעים דירה בקומה ה- 19 ב"פנינת הים" ודירה אחרת ב"תאומי הים". ב. בתאריך 14.02.97 בפגישה נוספת במלון הילטון נחתמו חוזי הרכישה. באותה פגישה השתתפה גם התובעת, כעובדת של בן ארי וכמי שתעזור לגרים בצד האדמינסטרטיבי של ביצוע העסקה. ג. התובעת לא שימשה כגורם היעיל לחתימת העסקה ולא נקשר כל הסכם בינה לבין הנתבעים לעניין דמי התיווך. 13. למרות שההגנה נמנעה מלהעיד את אורן, שהוא בעל דין ועד חיוני, החלטתי לדחות את תביעת התובעת לדמי תיווך בגין עסקת גרים כיוון שהתובעת לא הרימה את הנטל לשכנע אותי באמינות גרסתה ואלה נימוקי: א. כאמור, יש בפנינו עדות מול עדות. כנגד עדותה של התובעת מצויה עדות ברורה של כהן, שהעיד כי בן ארי הוא שהתקשר אליו ואמר לו שחבר שלו מר גרים רוצה לפגוש אותו ואת אורן, כיוון שהינו מעונין ברכישת פרויקטים של הנתבעים. בפגישה שהתקיימה היה בן ארי פעיל מאד הן כמתורגמן לרוסית והן בשכנועו של גרים בדבר כדאיות רכישת דירות בפרויקט. בהתאם לעדותו, התובעת לא נכחה במו"מ הנ"ל. עדות זו לא הופרכה. ב. הסברה של התובעת, כי בן ארי נלווה אליה למפגשים עם אורן, בין היתר כדי לתרגם הדברים לרוסית לגרים מעורר קשיים. אם גרים ביקש מהתובעת, כי תתווך עבורו בעסקאות נדל"ן, הרי שהיתה תקשורת טובה ביניהם. מה ההיגיון בצורך בהתלוותו של בן ארי לצורך תרגום לרוסית?! ג. אין מחלוקת, שבן ארי, חברו הטוב של גרים, רכש קודם לכן דירות בפרויקט, והכיר את הפרויקט, כך שגרסת כהן בדבר הפגשת גרים עם אורן באמצעות בן ארי נראית מתקבלת יותר על הדעת. ד. בעוד שהתובעת מצאה לנכון להגיש תביעה כנגד בן ארי, בין היתר לקבלת דמי תיווך, למרות שיחסיה עימו היו קרובים יותר מאשר עם גרים, שכן היא הודתה שניהלה את ענייניו בארץ, נמנעה התובעת מלהגיש תביעה כנגד גרים בגין תיווכה בעסקת גרים. כשנשאלה התובעת אם הגישה תביעה לדמי תיווך נגד גרים השיבה: "אני משאירה את זה לעורך דיני" (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 17). תשובתה מעוררת ספקות באשר לאמינות הגרסה בדבר תיווכה בעסקת גרים. 14. לא התעלמתי מכך שהוכח, שלאחר שנקשרה עסקת גרים, הלכה התובעת עם גרים לבנק וסייעה לו בפתיחת חשבון בבנק, בהעברת כספים מחשבון גרים לחשבון הנתבעים ובשכנועו של אורן לוותר על עליית מדד, אך אין בכך כדי להפוך אותה למתווכת הזכאית לדמי תיווך. כהן העיד, כי התובעת עבדה עבור בן ארי וכי במסגרת זו היתה אמורה לטפל בצד האדמיניסטרטיבי של עסקת גרים חברו הטוב של בן ארי, שכן שגרים לא דובר עברית ובן ארי עמד לעזוב הארץ תוך מספר שעות. גם התובעת הודתה, כי היא נהלה עבור בן ארי את ענייניו בארץ. קרוב לוודאי שבמסגרת זו, לבקשת בן ארי, סייעה התובעת גם לגרים. 15. פסיקתא אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת: א. סך 39,312 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מירבית החל מיום 6.9.96 ועד התשלום בפועל. ב. הוצאות המשפט כפי שהוצאו בפועל בצרוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מירבית החל מיום הוצאתן ועד התשלום בפועל. ג. השתתפות בשכ"ט עו"ד התובעת בסך 5,000 + מע"מ בצרוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מירבית החל מהיום ועד התשלום בפועל. דמי תיווךתיווךשאלות משפטיות