היתר בניה דיסקוטק - מועדון - רישיון עסק זמני

היתר בניה דיסקוטק/מועדון - רישיון עסק זמני - צו סגירה לעסק הינה סוגיה שנדונה בבית משפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים להלן תקציר נרחב של פסק הדין שניתן ע"י השופטת שרה גדות: הקדמה : בעתירה זו מבקשות העותרות מביהמ"ש כי יחייב את עיריית תל-אביב - יפו (משיבה 1) לבטל את רשיון העסק הזמני אשר מכוחו מפעילים משיבים 4-2 דיסקוטק ומכירת משקאות משכרים. עוד מבקשות העותרות כי העירייה תפעל על פי סמכותה ותנקוט בהליכים כנגד משיבות 2-4 ובכלל זה הוצאת צו סגירה למועדון העובדות : העותרות הינן בעלות הזכויות בנכס המצוי ברח' שונצינו 9 בתל-אביב, הידוע כחלקה 65 גוש 7107 (להלן: "הנכס"). העותרת מס' 1 היא שותפות בלתי רשומה (להלן: "ב.ד.ס"), ועותרות 2-4 הן שותפות בה. א. ביום 1.1.04 נכרת בין ב.ד.ס לבין משיבה 2 הסכם שכירות. לטענת העותרת, גב' לימור סטרול, היא בעלת המניות במשיבה 2, והרוח החיה העומדת מאחרי משיבה 2 הוא משיב 4. עוד, לטענת העותרות, ביקשו השוכרים כי תשלום דמי השכירות יעשה ע"י משיבה 3, אשר גב' לימור סטרול היא בעלת מניות בה והמנהלת בה. ב. בעתירה מתייחסות העותרות לכל המשיבים כשוכרי הנכס, וכמי שביצעו את המעשים והפעולות המיוחסים להם. המשיבים לא כפרו בעובדות אלה ומכתבי טענותיהם, אכן, עולה כי "המשיבים" שכרו את הנכס וביצעו בו עבודות, הכל המפורט בכתבי טענותיהם. ג. עפ"י חוזה השכירות מטרת השכירות היתה הפעלת "דאנס בר" (ר' ס' 4.1 להסכם השכירות לטענת העותרות, נודע לב.ד.ס בחודש אוקטובר 2004 כי ביום 13.9.04 הוגש כתב אישום כנגד 5 נאשמים בגין ביצוע עבודות בניה בנכס ללא קבלת היתר (ת.פ. 01/04/0011043 - נספח ג' לעתירה). בין הנאשמים היו גם משיבה 2, משיב 4 וגב' לימור סטרול. העותרות סברו כי בביצוע עבודות הבניה ללא היתר הפרו המשיבות את חוזה השכירות, וביום 1.12.04 ביטלו את חוזה השכירות ודרשו ממשיבות 2-4 פינוי מיידי. משיבות 2-4 החלו להפעיל במושכר דיסקוטק, כך עפ"י טענת העותרות, מבלי לקבל היתר בניה, ללא רישיון עסק להפעלת המועדון ותוך סיכון לשלום הציבור ובטיחותו לאור האמור לעיל הגישה ב.ד.ס כתב תביעה בסדר דין מקוצר לפינוי השוכרים מהמושכר ובמקביל הגישה בקשה לצו מניעה זמני להפסקת הפעילות במושכר לאלתר. (ת.א. 11450/05, בש"א 150790/05 בבימ"ש השלום בת"א). ביום 6.1.2005 נעתר בית משפט השלום לבקשה ובמועד שנקבע לדיון, ביום 16.1.05, ניתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לפתוח ו/או להפעיל את הנכס במועדון, להימנע מקיום ארועים, הכל כמפורט בבקשה לצו מניעה זמני ובהחלטה (נספחים ד' ו- ו' לעתירה). למרות צו המניעה המשיכו משיבות 2-4 להפעיל את המועדון והעותרות הגישו בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט (בש"א 152674/05). ביום 7.2.05 ניתנה ע"י ביהמ"ש החלטה (עיקרה בהסכמת הצדדים) המקבלת את הבקשה לפי פק' בזיון בית משפט, וקובעת סנקציה לעתיד לפיה, אם יפרו המשיבים או מי מטעמם את הצו האמור, יהא על משיב 4 (משיב 3 שם) לרצות 7 ימי מאסר וכן יהא על המשיבים 1-3, יחד ולחוד, לשלם 10,000 ₪ נושאי ריבית והצמדה עבור כל יום בו יפרו את הצו מאחר והמשיבים מייחסים לעותרות חוסר תום לב וחוסר נקיון כפיים, מן הראוי לצטט את שנקבע ע"י ביהמ"ש בהחלטה ביחס למשיב 4: "אני לוקח בחשבון את המטרה המסחרית של פתיחת עסק זה בהפרת צו כאמור, את המניע הכלכלי להפר את הצו, את הבוטות הלכאורית של הפרתו בניגוד להצהרת המשיב 3 (משיב 4 כאן - ש.ג.). בישיבת 16.1.05, את היות המדובר בבזיון בית משפט בשיעור שקשה להעלות על הדעת חמור ממנו, אם אכן כך קרה, ואם אכן כך יקרה, ואת העובדה שבזיון כזה כולל בחובו גם זלזול גלוי וצפצוף רבתי הן על צו שיפוטי והן על חוק המדינה, שאינו מתיר ממילא ביצוע פעילות עסקית טעונת רשיון עסק, ללא רשיון כזה. "לתדהמת העותרות, כך לטענתן, גילו כי ביום 10.2.05 ניתן למשיבים רשיון עסק זמני עד ליום 28.2.05. העותרים פנו לעירייה לביטול ההיתר הזמני אך לא נענו, כך לטענתם. ביום 2.3.05 אף הובהר להם כי העירייה חידשה את ההיתר הזמני להפעלת המועדון ע"י המשיבים ביום 8.9.05 ניתן פסק דין בהליך הפלילי המרשיע את הנאשמים (חלק מהמשיבים כאן) הקובע כי הנאשמים בצעו בנכס עבודות בניה רחבות היקף, ללא היתר (ר' הכרעת הדין וגזר הדין - נספח א' לסכומי העותרות). לאור האמור לעיל הגישו העותרות את העתירה הנוכחית בה ביקשו לחייב את משיבה 1 לפעול על פי סמכותה ולהמנע מלהאריך את רשיון העסק הזמני שניתן למשיבים 2-4 ותפעל לביטולו, וכי תוציא צו סגירה למועדון. המשיבים הגישו תגובות לעתירה, והצדדים הגישו סיכומים, ועל בסיס כתבי הטענות והסיכומים ניתן פסק דין זה דיון : טענתן העיקרית של העותרות היא כי המשיבים ביצעו בנכס עבודות בניה ללא היתר ועברו בכך על דיני התכנון והבניה. החלטה למתן רישיון עסק ע"י משיבה 1 למשיבים 2-4, על אף היעדרו של היתר בניה, היא בלתי סבירה ויש לבטלה. המשיבים מתנגדים לעתירה ואף טוענים כי העותרות מבקשות לנצל את המצב כדי לזכות ביתרונות כנגד משיבים 2-4 במסגרת סכסוך אזרחי שביניהם. משיבה 1 אף מפנה לפסק דינו של כב' השופט אטיאס, אשר דן בתיק הפלילי, כמפורט לעיל, המתייחס לנושא זה וקובע כי מתעורר בו הרושם כי בעלת הנכס (העותרות) מנסה לנצל את המצב כדי לשפר את מצבה ביחסים החוזיים עם המשיבים ביהמ"ש המנהלי אינו מברר את הסכסוך האזרחי שבין הצדדים היריבים. בית המשפט המנהלי מעביר תחת ביקורתו את ההחלטה המנהלית ובוחן אם היא סבירה, אם ניתנה מתוך שיקולים סבירים או שיקולים זרים ואם יש להתערב בה או לאשרה. גם אם המניע לעתירה זו מקורו בסכסוך האזרחי שבין העותרות לבין משיבות 2-4, אין בכך כדי לרפא את הפגמים אשר נפלו בהחלטתה של משיבה 1, כפי שיפורט בהמשך. לאחר עיון בעתירה על נספחיה, בתגובות על נספחיהן, בסיכומים ובאסמכתאות הנוספות שהוגשו, מסקנתי היא כי דין העתירה להתקבל העירייה מסכימה כי המשיבות 2-4 קיבלו היתר זמני לניהול העסק על אף שאלה לא עמדו בדרישות הדינים הנוגעים לתכנון ובניה (ר' ס' 2 לסיכומי העירייה). משום כך החלטת העירייה ליתן רישיון עסק זמני איננה סבירה, ולטעמי, היא לוקה בחוסר סבירות קיצוני ויש לבטלה. ר' בג"צ אלקטרו תקע בע"מ נ' ראש עירית תל-אביב-יפו ואח', פד לב (3) 505, 507, ור' גם בג"צ 106/96 עמנואל שלם נ' אלי לנדאו, ראש עיריית הרצליה ויו"ר ועדת הרישוי, פד"י נז(1) 738, 746 המפנה לבג"צ זה: "אין ספק בכך שרשות רישוי שנתבקשה לתת רשיון לפי חוק הרשוי חייבת להביא בחשבון שקולים של תכנון ובניה. מקום שהשימוש בנכס פלוני נוגד את הלכות תכנון ובניה, חזקה על רשות הרשוי שלא תיתן רשיון המרשה את ניהול העסק במקום אסור" מתן ההיתר נוגד גם את הנחיית היועה"מ לממשלה מיום 29.10.03 (ר' נספח 6 לסיכומי העותרת). בס' 4 להנחיות מציין היועה"מ כי רישיון עסק נועד להבטיח מספר מטרות וביניהן גם קיום הדינים הנוגעים לתכנון ובניה בס' 6 להנחיות קובע היועה"מ כדלקמן: "ככלל, החלטה ליתן רישיון עסק לעסק שאינו עומד בדיני התכנון והבניה, תהיה החלטה בלתי סבירה, בהיותה מסכלת מטרה ממטרות החוק. ברם, עדיין מסור לרשות שיקול דעת מוגבל ליתן רישיון לעסק שאינו עומד בדיני התכנון, וזאת בנסיבות מיוחדות וחריגות, כמפורט להלן." בס' 7 להנחיות מנחה היועה"מ לממשלה כי ניתן לתת רשיון לעסק שאיננו עומד בדיני התכנון והבניה כאשר מדובר בחריגות בניה קלות (זוטי דברים), אשר תובע של רשות מקומית נתן דעתו עליהן והחליט כי אין מקום לנהל בגינן הליך לפי חוק התכנון והבניה בשל העדר עניין לציבור בהליך פלילי, או כי העסק נמצא במבנה ישן, אשר אין לו היתר בניה, ותובע של רשות מקומית קבע כי לא ניתן או שאין כוונה לנהל בגין העדר היתר הליך לפי חוק התכנון והבניה בענייננו, מדובר בבניה בהיקף נרחב, אשר היועמ"ש של משיבה 1 הגיש כתב אישום בגינה כנגד חלק מהמשיבים (ר' נספח ג' לעתירה). אי לכך אין העניין נופל במסגרת החריגים שנזכרו בהנחיות היועה"מ ולא היה מקום ליתן למשיבות 2-4 היתר זמני. משיבה 1 טוענת בסיכומיה כי ספק אם היועה"מ לממשלה צפה את הנסיבות המיוחדות שבהן "התנאים הנוגעים לחלק המהותי של רישוי העסק ונדרשים, בעניין מנדטורי, למתן ההיתר, ואשר מלוים הוא בכוחם ובשליטתם של בעלי העסק מולאו, והתנאי האחד אשר לא מולא הוא התנאי הנוגע לקיום דיני התכנון והבניה, אשר מילויו הוא בכוחם ובשליטתם של בעלי הנכס, קריא - העותרות רוצה לומר - כאשר כל כולה של המניעה לרישוי נגרם ע"י העותרים וכאשר רק בכוחן של העותרות לגרום להסרת המניעה, אלא שהן בוחרות שלא לעשות כן ותחת זאת הן מבקשות, ככל הנראה, "לרתום" את המשיבה ובהמשך - את בית המשפט הנכבד, לסכסוך "אזרחי" שבינן לבין בעלי העסק" ר' ס' 5 לסיכומי משיבה 1). לטעמי, משיבה 1 היא שנגררה לסכסוך האזרחי שבין הצדדים, ואף צדדה בעמדת משיבים 2-4, התנהלות אשר היא פסולה, לטעמי ספק אם העירייה מודעת ויודעת את כל פרטי הסכסוך, את מניעיו ואת כל העובדות החשובות והרלוואנטיות לנושא הסכסוך. העובדה לפיה העותרות הן שמונעות את קבלת היתר הבניה בסירובן לחתום על מסמכים, גם אם היא נכונה, עשויה להיות מוצדקת ביחסים שבין העותרות למשיבות 2-4. אין בדעתי להביע עמדה בשאלה זו שכן אין בידי את מלוא הפרטים בעניין זה, ושאלה זו, לטעמי, אינה רלוואנטית לעניין הסבירות בהחלטתה של משיבה 1. לא מצאתי לקבל את נימוקי העירייה לפיהם משום שהעותרות הן "האשמות" בהעדר היתר בניה מאחר ולא חתמו על מסמכים, היא הוציאה למשיבות 2-4 היתר זמני, על אף חריגות בניה בהיקפים נרחבים, ואף שהגישה בעצמה כתב אישום כנגד חלק מהמשיבים בגין חריגות בניה אלה אין בנימוקים אלה כל ממש, ככל שהדבר נוגע לטעמים להוצאת היתר זמני, אין בהם נסיבות מיוחדות, ואין בהם כדי לתמוך בטענת העירייה לפיה החלטתה זו היא סבירה. העותרות מצביעות בפרק ה' לסיכומיהן על התחייבות העירייה לפעול כנגד המשיבים אם אלה יורשעו בהליכים המשפטיים שננקטו נגדם. מאחר וביום 8.9.05 הורשעו חלק מהמשיבים בבניה ללא היתר, כמפורט לעיל, כי אז על העירייה לפעול בהתאם לכך ולבטל את ההיתר הזמני ולסיום ראוי להפנות לעע"מ 8481/04 חברת חלקה 172 בגוש 6355 בע"מ ואח' נ' ועדה מקומית לתכנון ולבניה פתח תקוה ואח' אשר הוגש לתיק ע"י העותרות לאחר הגשת הסכומים, הקובע (בס' 11 שבו) כדלקמן: "מקובלת עלינו עמדת היועץ המשפטי לממשלה כי הפרשנות הראויה של ההנחיה הינה פרשנות מצמצמת, אשר תביא לתחולתה על מקרים חריגים בלבד. הפרשנות הצרה מתחייבת מלשונה, מהקשרה ומתכליתה של ההנחיה. אלה אומרות כולן צמצום ומבקשות להחילה אך ורק על נסיבות יוצאות דופן, בהן גובר האינטרס להכפיף את העסק לפיקוח דיני רישוי העסקים על אינטרס העמידה על קיומם של דיני התכנון והבניה. זאת, רק במקרים בהם החריגה מדיני התכנון והבניה הינה קלה ביותר, בדומה לדוגמאות המובאות בהנחיה, או במקרים של מבנים ישנים אשר אין אפשרות לאתר את היתרי הבניה שניתנו להם. בתוך כך נעיר כי אלמלא הייתה ההנחייה האמורה ניתנת לפירוש מצמצם, כפי שאף היועץ המשפטי לממשלה מפרש אותה, דינה היה ככל הנראה להתבטל, בהתחשב בכך שמתירה היא את אי קיום החוק סוף דבר : אשר על כן ולסיכום, אני מקבלת את העתירה ומורה כדלקמן: א. משיבה 1 תבטל את רשיון העסק הזמני שניתן למשיבות 2-4 להפעלת דיסקוטק ומכירת משקאות משכרים בנכס, תוך 7 ימים. ב. משיבה 1 תפעל על פי סמכותה ותנקוט בכל ההליכים הדרושים כנגד הפעלתו של העסק, אם זה יופעל לאחר ביטול הרישיון הזמני. אם יהיה צורך בהליכים אלה הם יינקטו תוך 30 ימים מהיום. משיבה 1 ומשיבים 2-4, ישלמו לעותרות הוצאות בסך 20,000 ₪ + מע"מ (ובסה"כ 40,000 ₪ + מע"מ) נושאי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועלבניהרישיון עסקהיתר בניה