סעיף 13 חוק החוזים - חוזה למראית עין

פסק דין 1. התובע (להלן:"אברג'ל") מבקש לאכוף על הנתבע הסכם לפיו מכר לו הנתבע מגרש (להלן:"המגרש"). לחלופין לחייבו לשלם לו 250,000 ש"ח בגין ההשקעות שהשקיע במגרש. התביעה הוגשה מלכתחילה גם נגד עוה"ד נשר אשר ערך את ההסכם בין הצדדים, אך לאחר מכן התובע חזר בו מהתביעה נ גדו והתביעה נגדו נדחתה. 2. העובדות שנטענו בכתב התביעה כנגד הופנר הן אלו: א. בין הצדדים נחתם ביום: 20.4.89, הסכם על פיו מכר הופנר לאברג'ל את זכויות החכירה שהיו לו במגרש (להלן:"ההסכם"). ב. בהסכם הצהיר הופנר כי זכויותיו במגרש חופשיות מעיקול, אך מספר ימים לאחר החתימה על ההסכם ותשלום חלק מהתמורה על פיו התברר לאברג'יל כי עוד ב22.5.87, נרשם צו עיקול על זכויות הופנר במגרש. ג. הופנר הבטיח וחזר והבטיח כי ידאג להסרת העיקול ועל יסוד הבטחות אלו ביצע אברג'יל השקעות רבות במגרש. ד. משהפר הופנר את התחייבותו בהסכם ואת הבטחותיו לאחר מכן, הוגשה התביעה ב- 21.9.95. 3. מאחר והטענות שנטענו בכתב התביעה נגד עו"ד נשר ותשובתו להן בכתב ההגנה שהגיש, רלוונטיות גם להכרעה בתביעה שבין אברג'יל להופנר, אזכיר כי בכתב התביעה טען אברג'יל כי עו"ד נשר, אשר יצג את שני הצדדים בהסכם שערך עבורם התרשל בכך שלא בדק את מצב הזכויות של הופנר כפי שהן רשומות בלשכת רישום המקרקעין. 4. הופנר טען בהגנתו הטענות הבאות: 5. א. ה"הסכם" לא היה אלא ל"מראית עין" כמשמעות הביטוי בס' 13 לחוק החוזים חלק כללי תשל"ג 1973. ב. במועד חתימתו היה הופנר בקשיים כספיים והוא חשש כי יוטלו עיקולים על המגרש ע"י נושיו. ג. אברג'יל הוא גיסו של אחד בשם שפושניק שהחזיק במגרש כשוכר וניהל בו עסק של מסגרות. שפושניק חשש לעיסקו אם נושיו של הופנר יתפסו את המגרש ולכן שלושתם בעצה אחת הסכימו לערוך את ההסכם למראית עין כדי להערים קשיים על דרכם של הנושים לתפוס את המגרש. מסיבה זו גם לא שולם תשלום כלשהו ע"ח התמורה שנקבעה בהסכם ואשר גם לא שיקפה את ערכו האמיתי של המגרש. ד. למימוש תוכניתם פנו הצדדים לעו"ד נשר מבלי שידעו על קיומו של העיקול שכבר נרשם. ה. עו"ד נשר לא שותף ע"י הצדדים באופיה האמיתי של העיסקה והוא הציע לצדדים לעכב את חתימת הההסכם כדי שיוכל לבדוק את מצב הרישום, אולם שני הצדדים אשר ראו דחיפות בביצוע הרישום של המגרש על שם אברג'יל דחו את הצעתו. ו. משהתברר כי קיים כבר עיקול על המגרש בטלה עילת ההתקשרות הפיקטיבית והצדדים סיכמו על ביטולה אלא אם כן יתברר כי ניתן להסיר את העיקול כי אז עדיין יהיה טעם בבצוע ההסכם כתריס בפני נושים אחרים. כפועל יוצא מהבנה זו התקשר הופנר לעו"ד נשר והודיעו כי העיסקה בוטלה ואילו אברג'יל הודיע כי העיסקה הוקפאה. 5. גם עו"ד נשר הגיש הגנה (זאת עוד בטרם הוסכם על דחית התביעה נגדו וגירסתו תואמת את גירסת הופנר כמפורט לעיל בס' 4 ה'. עו"ד נשר כותב עוד כי משנוכח כעבור מספר ימים מתוך עיון בנסח כי קיים עיקול הוא הודיע זאת טלפונית להופנר וזה השיבו כי נוכח קיום העיקול העיסקה בוטלה. עו"ד נשר פנה גם אל אברג'יל וזה הודיעו כי העיסקה הוקפאה. עו"ד נשר הבהיר לצדדים כי יש לדווח למס שבח על העיסקה והוא אף כתב זאת להם ומשנוכח כי חרף זאת הצדדים נמנעים מלשתף עימו פעולה, הודיע להם כי הוא מסיר מעל עצמו כל האחריות. 6. לאחר בחינת הראיות שהובאו בפני ע"י הצדדים הגעתי למסקנה שאכן ההסכם נשוא התביעה לא היה אלא הסכם למראית עין ולכן הוא בטל. התוצאה המתחייבת היא לכן דחיית התביעה, שכן על התביעה החילופית הכספית לא עמד אברג'יל בסיכומיו (ראה ע' 12 לסיכומיו). להלן הנמקתי למסקנה זו. 7. גירסת אברג'יל כעולה מעדותו היא שההסכם נחתם ב20.4.89, ושבאותו מעמד שילם להופנר בהתאם לס' 4 (א) של ההסכם סך 15,000 ש"ח בשיק —ליום החתימה על ההסכם. (העתק השיק, פנים וגב צורף לתצהיר שפושניק (ראה ס' 6 לתצהיר עדות ראשית של אברג'יל וס' 7 לתצהיר עדות ראשית של שפושניק). שיק זה נפרע בבנק ב21.4.89. עוד גורס אברג'יל כי דבר קיום העיקול נודע לו כאשר בא למשרד רושם המקרקעין לרשום הערת אזהרה על המגרש ב7.5.89, ותגובתו היתה פניות אין ספור להופנר שיעשה להסרת העיקול. 8. גירסת הופנר- כעולה מתצהיר עדותו הראשית היא זו: אברג'יל לא שילם לו כל סכום ע"ח התמורה הנזכרת בהסכם שהיה מלכתחילה הסכם למראית עין בלבד על הרקע הבא: א. ב9.2.89-, ניתן נגדו פס"ד בתביעה שהוגשה נגדו ע"י מושב כפר שמואל בת.א. 1309/85 בימ"ש השלום ברמלה (זהו התיק במסגרתו הוטל ב1987- עיקול על המגרש, שעל קיומו לא ידע) וב26.3.89-, נפתח נגדו תיק הוצל"פ. ב. מחשש כי במסגרת הליכי ההוצל"פ יתפס וימכר המגרש ע"י הזוכה-כפר שמואל, הוא פנה לשפושניק שהיה חברו הטוב להעביר פיקטיבית המגרש על שמו כדי להבריחו מהזוכה. שפושניק הציע שהרישום הפיקטיבי יעשה על שם גיסו שהיה אותה עת איש צבא ללא חובות. ג. לטענת הופנר הוא לא הכיר את אברג'יל, לא לפני ולא אחרי חתימת ההסכם הפיקטיבי ופעם ראשונה שראה אותו היה בדיון שהתקיים בבית המשפט ב22.1.98- בעת שאברג'יל נחקר נגדית על תצהירו. ד. הסברו של הופנר להסכמתו לחתום על ההסכם להעברת המגרש על שם מי שלא הכירו הוא שהוא נתן אמון מוחלט בשפושניק שהיה חברו מילדות בלב ובנפש. ה. התאריך המופיע בהסכם ביום חתימתו 20.4.89, כוזב. הוא חתם על ההסכם רק ב4.5.89 או 5.5.89. ו. את השיק ע"ס 15,000 ש"ח הוא אמנם קיבל אך לא מאברג'יל אלא משפושניק ולא ע"ח התמורה שבהסכם אלא ע"ח דמי שכירות שזה חב לו. 9. על כך שההסכם אמנם נחתם לא ב20.4.89- אלא ב5.5.89, גם עו"ד צימרמן ב"כ אברג'יל אינו חולק עוד (ראה ס' 8 מסיכומו). אך עו"ד צימרמן סבור כי אין ליחס משמעות ל"טעות" זו שטעו אברג'יל ושפושניק בעדותם, אך בעיני לא כך הוא, שכן עם "נפילת" תאריך החתימה שעל ההסכם מתמוטטת גם הגירסה שהשיק על סך 15,000 ש"ח שנפרע ב21.4.89-, הוא אכן חלק מהתמורה שבהסכם ומסתברת גירסת הופנר כי הסכום לא היה מלא דמי שכירות בגין המגרש שחייב היה שפושניק להופנר כפי שעוד אראה להלן. 10. מסכים אני עם טענת ב"כ הופנר, עו"ד וסרטייל בסיכומו כי הוכח הוכח היטב שאברג'יל שיחק תפקיד כאיש קש של שפושניק לא רק לגבי חתימת ההסכם אלא גם לגבי הגשת התביעה וניהול המשפט, וגם לכך מסכים אני עימו. ש"סוף מעשה" לגבי החזרה מהתביעה נגד עו"ד נשר מוכיח אף הוא כי גירסת הופנר היא הנכונה שהרי אם גירסת אברג'יל לגבי טיבו של ההסכם נכונה, מדוע זה וויתר הוא כל כך מהר על עילת התביעה המצוינת שהיתה לו כלפי עו"ד שכל כך "התרשל" במילוי תפקידו?! שאלה קשה זו מחזקת את התרשמותי מהעדר האמינות של השניים - שפושניק אברג'יל. העדר אמינות שעלתה מכל עדויותיהם בפני. 11. אני ער לכך שהטוען לבטלות החוזה מפני שהוא נכרת למראית עין בלבד, עליו הראיה, אך דעתי היא, הן על יסוד התרשמותי מאמינות גירסת הופנר והן על יסוד ראיות אוביקטיביות והגיונם של הדברים כפי שאראה להלן כי הופנר הרים נטל זה הרם היטב. 12. שאכן היה בענין שיתוף פעולה בין שפושניק לאברג'יל עולה גם מהתבטאותו של שפושניק: "כאשר קנינו את המגרש" ( הדגשה שלי מ.נ.) שפושניק גם מאשר שהוא ידע על התביעה שהגיש כפר שמואל נגד הופנר (ע' 53 לפר' שורות 4-5). גם אברג'יל מאשר ששפושניק סיפר לו שהופנר היה באותה תקופה בחובות גדולים :"הוא היה גמור" (ע' 36 לפר' שורות: 25-27). 13. גם דברי עו"ד נשר למשמע הצעתו כי הצדדים ימתינו עם החתימה על ההסכם עד שהוא יבדוק את מצב רישום הזכויות בטאבו, הצדדים השיבו שאם יתגלו בעיות בקשר לזכויות במקרקעין הם יסכימו על ביטול ההסכם (ראה תצהירו של עו"ד נשר נ14/). תומכים בגירסת הופנר וסותרים את עדות שפושניק שלא ידע על חשש שזכויות הופנר במגרש יעוקלו (ע' 53 לפר' שורות: 2-3). למעשה שפושניק עצמו סתר בתצהיר העדות הראשית את דבריו אלו כאשר הצהיר ש"חשש שמא יתפסו זכויותיו במגרש על ידי נושים". 14. טענת הופנר כי מדובר היה בהסכם פיקטיבי נתמכת גם מעדותו של העד אלברט חיים שותפו של הופנר למגרש (ס' 9 לתצהיר עדות ראשית שלו) כי בזמן הרלונטי פנה אליו הופנר באותה הצעה (לערוך חוזה פיקטיבי כזה על שמו) אלא שהעד לא הסכים מחשש כי זה יעורר בעיות עם הצהרת ההון שלו למס הכנסה. רק מפני שגם לשפושניק היו נושים לא הוא הופיע בהסכם כרוכש המגרש שאכן היו לו נושים באותה עת עולה מס' 5 לעדותו הראשית של שפושניק ומעדות מזכירתו בתקופה הרלונטית, גב' עליזה כהן שאמרה : "היו תקופות קשות של כל מיני תביעות משפטיות ועברנו מחברה לחברה, היו מעקלים שעיקלו הרבה דברים גם במשרד וגם בביתו... ידוע לי גם על חשבונות בנקים מוגבלים" (ע' 64, שורות:22-25). 15. אני ער כמובן גם לקשיים הקיימים בגירסתו של הופנר והם אלו: א. מילא להעביר המגרש על שם ידיד נעורים שיש לך אמון בו בלי לבקש ממנו פתק שמדובר בהעברה פיקטיבית, את זאת ניתן עוד להבין, אך להעבירו על שם גיסו של אותו אדם, אותו לא ראה מעולם ואינו מכירו בלי להבטיח עצמו בפתק כלשהו?! ב. להופנר התברר זמן רב לפני ההתדיינות כי שפושניק מתכחש להיות העיסקה פיקטיבית. מדוע איפוא לא נקט באמצעים משפטיים כדי להצהיר על בטלות ההסכם?! 16. לשאלה השניה קיבלתי הסבר שהניח את דעתי והוא זה: בתחילה לא ביקש לבטל את הערת האזהרה שנרשמה ע"י אברג'יל לטובתו, שכן קיומה שרת את מטרתו להערים קשיים על נושהו-כפר שמואל במימוש העיקול לטובתו (ר' ס' 17 מתצהיר הופנר) ולאחר מכן לא עשה דבר, שכן המצב הכלכלי בו היה שרוי לא איפשר לו מחד לנקוט באמצעים משפטיים ומאידך גם לא ראה סכנה מעמדתו המתכחשת של שפושניק, שכן העיקול בגין חוב העולה על שווי המגרש ממילא לא איפשר לשפושניק להוציא לפועל את מזימתו. 17. לשאלה הראשונה לעומת זאת לא קיבלתי הסבר שיניח את דעתי, אך המשקל המצטבר של הראיות לנכונות גירסת הופנר מכריעים את הכף לטובתו למרות שהשאלה על התנהגתו נשארת על עומדה. בענין זה הופניתי ע"י עו"ד וסרטייל בסיכומו לדברים שנאמרו בע.א. 1780/93, בענין בנק המזרחי נ' אולצ'ק פדי נ2/) ע' 42: "מטבע הדברים בעלי חוזה למראית עין מעלימים את כוונתם האמיתית ואינם טורחים להכין ראיות על קנונייתם" (ע' 44) (הדגשה שלי מ.נ.). אין זאת כי אם זאת: האמון של הופנר בשפושניק היה כה גדול עד שהוא גלש מעבר לסבירות וכאשר שפושניק הבטיחו כי גיסו לא יעשה כל בעיות כאשר ניתן יהיה לבטל את ההעברה, האמין בכך. 18. לפי דברי הופנר הידידות בינו לבין שפושניק היתה ידידות נפש (ס' 7 לתצהירו) וכאשר שפושניק ברח מנושיו שהה בביתו בכפר שמואל ימים שלמים בהם היה סמוך על שולחנו. הוא, הופנר גם הלווה לו כסף למחיה ולא לחץ עליו כאשר לא שילם דמי שכירות ורק כאשר גם מצבו הכלכלי שלו-של הופנר הגיע למה שהגיע ביקש משפושניק לשלם את דמי השכירות שהצטברו (הוא הוא הסך 15,000 ש"ח שניתן בשיק כפי שהוזכר לעיל). כאשר כך אתה נוהג עם חבר, איןפלא שאינך חושש כי הוא ישך את היד שהאכילה אותו. 19. מר אלברט חיים, שהוא אמנם שותפו למגרש של הופנר, אך התרשמתי כי מסר עדות אוביקטיבית ואמינה, אמר בס' 7 לתצהירו הדברים הבאים: "הופנר, האחים פרץ ומשה שפושניק ואני חברים מזה עשרות שנים מתקופת הילדות המשותפת בחדרה. המדובר בסוג של חברות שהתאפיינה בעזרה הדדית ואמון מוחלט האחד בשני ללא התחשבנות כספית בינינו". גם אם יש הגזמה מסוימת בדברים, "הלוז" בהם תומך ומסביר את האמון שרחש הופנר בשפושניק שגלש כאמור גם מעבר לסבירות. 20. נסיונו של שפושניק בחקירתו הנגדית להתכחש לאופי יחסיו עם הופנר ולהעמידם על "שלום שלום" (ע' 48 שורה 27 ואילך) נסתר ע"י עדות אברג'יל שמאשר : "פרץ היה חבר של הופנר הם היו חברים כמו אחים כך ראיתי זאת". [ע' 31 שורה 23] הסתירה הזו לא רק על אי אמינותו של שפושניק בעדותו לפני מלמדת. היא גם תומכת בגירסתו של הופנר לגבי הפיקטיביות של ההסכם, שכן ברור לגמרי כי שפושניק ניסה על ידי אי האמת שבדבריו לקעקע את סבירות הגירסה של הופנר. 21. גם העדה עליזה כהן, מזכירתו של שפושניק סותרת כליל את דבריו, שהרי היא אומרת כי שמעה מפיו של שפושניק שהופנר : "הוא יותר מאח בשבילו" [ע' 64 שורה 27]. גם עדה זו עשתה עלי רושם אמין ובעצם גם ב"כ התובע בסיכומו מבקשני לקבל את כל דבריה כאמת (ס' 11.1 לסיכומיו). 22. משעמדתי על הנסיבות שיש בהן כדי להסביר את האפשרות כי ההסכם נשוא התביעה הוא הסכם למראית עין, אעבור עתה להראות מדוע אני סבור כי האפשרות הזו היא אכן גם מה שארע בפועל. 23. אברג'יל ניסה להסביר בתצהיר עדותו את העולה מ"המשחים" ומסמכים אחרים כי תאריך החתימה על ההסכם לא היה 20.4.89 שתואם את מועד מסירת השיק ע"ס 15,000, אלא 5.5.89 באומרו שהופנר חתם על ההסכם ב20.4.89- אלא שהוא אברג'יל חתם רק שבועיים לאחר מכן מפני שרק אז קיבל חופשה מהצבא. 24. הסבר זה נסתר כליל מעדותו של עו"ד נשר לפני שאמר כי לאור התאריך המופיע במסמכים הנלוים להסכם, (יפוי כח בלתי חוזר, בקשה לרישום הערת אזהרה, בקשה לרישום מקרקעין ומשחים) ברור לו כי מועד חתימת ההסכם ע"י הופנר היה 5.5.89 שהרי בהסכם נאמר כי אברג'יל שילם להופנר 15,000 ש"ח על חשבון התמורה המוסכמת בסך 10,000 דולר, היינו 82% ולא יתכן שהוא יחתים את הופנר על מסמכים כאלו שלא במעמד חתימתו על ההסכם. 25. גירסת אברג'יל ושפושניק היא הרי שהופנר חתם על ההסכם במשרדו של עו"ד נשר ב20.4.89, ובאותו מעמד ניתן לו השיק ע"ס 15,000 ש"ח, אך ב19.4.89 היה ליל הסדר (נ15/) ועו"ד נשר שלל כל אפשרות שהוא יערוך חוזה למחרת היום שהיה חג הפסח (ע' 86 לפר'). עו"ד נשר גם אומר שלא ראה כל מסירת כסף במעמד החתימה על ההסכם (ע' 92). מאידך, הוכח כי הרישום בכתב יד על ההסכם ב20.4.89-, הוא כתב ידו של שפושניק. 26. המצטבר מהדברים הוא שגירסת אברג'יל - שפושניק היא שבמעמד החתימה על ההסכם (שהיה כאמור 5.5.89). הופנר קיבל את השיק ע"ס 15,000 ש"ח והרי הוכח ששיק זה נפרע כבר ב21.4.89. מכאן שגירסתם הוכחה כגירסת בדים ומכאן עולה סבירות גירסת ב"כ הופנר שכאשר גמלה בליבו של שפושניק ההחלטה לנצל את האמון שנתן בו הופנר "אחיו" (ולקיים על ידי כך את שנאמר "איש מרעהו הישמרו ועל כל אח אל תבטחו כי כל אח עקוב יעקוב" (ירמיהו טו (ג)) ולנסות להשתלט על המגרש, הוא נטל טופס מההסכם שלא היה בו תאריך ומילא בו את התאריך התואם את היום בו נתן להופנר את השיק על דמי השכירות, היינו 20.4.89. רישום שיקרי זה של תאריך חתימת ההסכם על ההסכם והכנסת המסמך לתיק במשרדו של עו"ד נשר הוא שהיה לאחר מכן יסוד לטעותו של עו"ד נשר שעד שהועמד עליה אכן סבר, וכך הצהיר, שמועד חתימת ההסכם היה 20.4.89 (ששפושניק אכן יכול היה להכניס את המסמך לתיק במשרדו של עו"ד נשר בהעדרו עולה מעדותו של עו"ד נשר (ע' 97). שוב הוכח כי "לשקר אין רגליים" ומי שממונה על כך שאימרה זו תוכח כנכונה דאג כנראה לכך ששפושניק ימלא בהסכם תאריך בלתי אפשרי..... 27. העולה מהאמור הוא שהסך 15,000 ש"ח לא שולם לא במעמד חתימת ההסכם ולא לרגל חתימת ההסכם ומכאן שהאמור בהסכם כי ע"ח התמורה הנקובה בו שולם סך 15,000 ש"ח אינו נכון, והנכון הוא שבהקשר להסכם לא שולמה כל תמורה וזהו הרי אחד הפרמטרים לפיו ניתן לקבוע שהסכם הוא אכן הסכם למראית עין בלבד. 28. אם ישאל השואל איך זה קרה שהצדדים נקבו בהסכם בדיוק בסכום שנתן זה לא מכבר שפושניק להופנר, היינו 15,000 ש"ח, התשובה לכך ניתנה ע"י הופנר והיא מסתברת שהדבר נעשה גם על דעתו מתוך כוונה לנצל את התשלום הזה שניתן להוכיחו כהוכחה לאמיתות המכירה אם הנושה ירצה לערער על כך (ע' 78). הרי לנושה תמיד יוכלו שני הצדדים לאשר כי בהסכם התכוונו לסכום שניתן שבועיים לפני כן, אך לפני לא טען אברג'יל ולא שפושניק כי השיק ניתן שלא במועד החתימה על ההסכם. 29. סתירה אחרת המלמדת אף היא על כך שאברג'יל ושפושניק חברו יחדיו כדי לתבוע תביעת שקר זו מצויה בגירסאותיו השונות והסותרות זו את זו של אברג'יל למקור הכסף ששילם לדבריו ע"ח התמורה לרכישת המגרש. 30. בתשובה לשאלון (נ1/) גרס שאת הכסף שילם שפושניק כהלוואה לו-לאברג'יל אותה החזיר לו אברג'יל מהכספים שקיבל מצה"ל בעת שהשתחרר (תשובה 42 (א) ו- (ה). בתצהיר העדות הראשית לעומת זאת גרס שמלכתחילה שפושניק רשם את ההמחאה מחשבון השותפות שביניהם: " וזאת כנגד סכומים אשר העברתי בהזדמנויות שונות לשותפות " [ס' 6,7 מהתצהיר] בחקירה הנגדית על תצהירו מסר גירסה שלישית שהוא הוציא כסף מהבנק ונתן אותו לשפושניק ושפושניק שילם . (ע' 14). 31. כאשר הועמד אברג'יל בחקירה הנגדית על השוני בין גירסאותיו והתבקש להצביע על הנכונה, השיב: "אני בוחר בגירסת האמת שנתתי כסף לשפושניק שלוויתי אותו באוברדרפט מהבנק. היה לי אז בן דוד שהוא טיפל לי בכספים אמרתי לו שעלי להעביר לפרץ 15,000 ש"ח והוא דיבר עם הבנק וסידר לי את הסכום. ולאחר מכן החזרתי את החוב לבנק מתוך קופת גמל שהגיעה לפדיון". אך "גירסת אמת" זו נסתרת מתשובתו של אברג'יל בשאלה 42 ג' שבנ/19 שם הוא נשאל אם קיבל הלוואה מגורם בנקאי למימון התמורה ותשובתו לשאלה זו היא "לא"!!! 32. אם לא די לנו בסתירות אלו לגבי מקור ונסיבות מסירת הכסף לשפושניק בא אברג'יל ומשחק לנו את בעל הזכרון המופלא ואומר : "אני זוכר אותי ואת פרץ (הוא שפושניקוב , מ.נ. ) בבנק אוצר החייל". הנה לנו גירסה חמישית: הוא ושפושניק פשוט היו יחד בבנק הוא-אברג'יל הוציא את הכסף ונתנו לשפושניק לא ע"י מלאך ולא ע"י שליח וגם לא ע"י "בן דוד...". 33. ב"כ התובע בסיכומו סבור כי אין למצוא כל סתירה בעדותו של אברג'יל להוציא "אי התאמות קטנות בפרטים". אינני שותף לדעתו זו של עו"ד צימרמן ואוכל רק לומר שבמה שכתבתי עד כה לא מיציתי את "רשימת המצאי" בסתירות שבין אברג'יל לשפושניק וביניהם לבין עצמם ולא באי התאמות קטנות בפרטים אלא באי אמיתות בדברים מהותיים ביותר. 34. משקבעתי כי הוכח שהשיק ע"ס 15,000 ש"ח לא ניתן כלל בהקשר להסכם, עלי לבדוק האם הוכחה גירסת הופנר כי הכסף ניתן כדמי שכירות. גם בענין זה תשובתי חיובית כפי שאנמק להלן. 35. לפי הזכ"ד מיום: 1.9.87, הושכר המגרש לשפושניק לשנה מ1.9.87-, ודמי השכירות נקבעו ל7,000- דולר לחודש (ראה נספח ג' לתצהיר עדותו הראשית של הופנר). דמי השכירות עבור שנה זו עד 31.8.88, שולמו. הופנר גרס כי בשל קשייו של שפושניק לא לחץ עליו לאחר מכן כך שהצטברו פגורים מ1.9.88 עד אפריל 89 ופגורים אלו שולמו באחת בשיק ע"ס 15,000 ש"ח. חישוב קל יראה לנו שהסכום תואם. שפושניק לא ניסה אפילו להראות איך וכיצד שילם את דמי השכירות עבור התקופה החל מ1.9.89-. שמא תאמר כי התשלום היה במזומן ובשל יחסי האמון לא טרח שפושניק לקחת קבלות מהופנר, אפשרות זו נסתרת מדבריו של שפושניק שאמר כי שילם בשיקים (ראה ע' 50 לפר') הוא נשאל : "להופנר שילמת כסף ישירות" ומשיב: "אמת, בשיקים". היכל הם צילומי שיקים אלו?! ושמא תאמר שהיה לו לשפושניק קושי להשיג את צילומי השיקים כדי להציגם כראיה במשפט, גם אפשרות זו נסתרת מכך שהצילום של השיק ע"ס 15,000 ש"ח כן צורף כנספח לתצהירו. המורם מכל האמור הוא שיש לקבוע כי הסך 15,000 ש"ח שולם ע"י שפושניק להופנר כדמי שכירות. 36. כנגד סימני השאלה עליהם הצבעתי לעיל שמעוררת התנהגותו של הופנר מאז נחתם ההסכם עד להגשת התביעה מתעוררים לגבי התנהגותו של אברג'יל לא סימני שאלה אלא סימני קריאה. הכיצד זה השלים הוא במשך 6.5 שנים עם מצב בו הוא שילם עבור מגרש שרכש יותר מ82%- מהתמורה המגרש מעוקל לטובת נושה והוא לא עושה דבר כדי לבדוק מה גובה החוב בגינו הוטל העיקול, שמא ניתן להסירו? הוא גם לא דורש במפגיע את מימוש זכותו ע"י הגשת תביעה. אברג'יל אומר בענין זה בעדותו הראשית (ס' 15 לתצהירו) כי עד לשנת 1990, נתן להופנר שהות ארוכה לביצוע ההסכם עקב הקשיים הכספיים בהן היה נתון. יפה מאוד אבל מה הוא עשה מ1990- עד 1995?!! 37. סימני הקריאה מוכפלים שבעתיים למשמע דברי עו"ד נשר שאישר כי למרות שאברג'יל השתמש בשרותיו לאחר עריכת ההסכם לצורך עיסקאות אחרות הוא לא פנה אליו גם לא טלפונית כדי להתלונן מדוע זה הכניסו ע"י מחדליו לצרה זו עד שהגיש התביעה הנוכחית כזכור גם נגדו (ע' 92 שורה 20). 38. סוף דבר - אני קובע כי ההסכם עליו סומך התובע אברג'יל את תביעתו אכן לא היה אלא הסכם למראית עין ולכן הוא בטל לפי ס' 13 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973. עוד אני קובע כי בניגוד לאמור בהסכם זה אברג'יל לא שילם להופנר פרוטה על חשבון התמורה הנקובה בהסכם. 39. אני דוחה לכן את התיבעה ומחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד כולל בסך 15,000 ש"ח +מ מע"מ כדין. חוזהחוזה למראית עיןלמראית עיןחוק החוזים