פסק דין א. ההליך ועובדות הרקע: זו היא תביעתם של דיירים (להלן: "התובעים") אשר רכשו בתיהם מחברת אחים רויכמן (שומרון) בע"מ (להלן: "הנתבעת") בשכונת נאות רם, בית אליעזר שבחדרה. הסכמי המכר נערכו ונחתמו בין הצדדים במועדים שונים, בין השנים 1991-1992. עיקר עניינה של תביעה זו סובב סביב 3 נקודות מחלוקת עיקריות שנתגלעו בין הצדדים והן: קיומם של ליקויי בניה בדירות התובעים ותיקונם, איחור במועד מסירת הדירות לתובעים והימצאותו של מפעל בטון בסמוך לבתי התובעים. לעניין הליקויים, צרפו התובעים לתביעתם חוות דעת מומחה מטעמם (ד"ר אברהם בן עזרא) לגבי כ"א מהתובעים. חוות דעת אלו נשלחו לנתבעת עוד טרם הגשת התביעה ובין הצדדים התנהלה תכתובת בעניין. ביום 22.2.95 הגישו התובעים תביעתם זו לביהמ"ש. ביום 2.3.97, בהסכמת הצדדים, מונה המהנדס, מר גיל רפאל, כמומחה מטעם ביהמ"ש ע"מ לבדוק את טענות התובעים על הליקויים בדירותיהם ולקבוע את הסכומים הדרושים לשם תיקון ליקויים אלה. הלה חיווה דעתו המקצועית והשיב לשאלות הבהרה. בישיבת ביהמ"ש מיום 23.2.98 הוחלט למחוק מהתביעה את טענות התובעים מס' 1 (משפחת הראל) ככל שהן נוגעות למצג השווא, הנטען, מצד הנתבעת בנושא אפשרות השימוש בקומת המעטפת למגורים. ביום 25.6.98 הוחלט למחוק את תביעתם של התובעים מס' 8 (משפחת מוסקוביץ), ככל שזו מתייחסת לליקויי הבנייה. ביום 4.9.99 הוגשה לביהמ"ש הודעה על הסכם פשרה בין התובעים מס' 14 (משפחת נבו) לנתבעת. הסכם זה אושר וניתן לו על ידי תוקף של פס"ד חלקי. לפיכך, נדחתה תביעתם של התובעים מס' 14 מתביעה זו. ב. טענות התובעים: התובעים מבקשים מבית המשפט כי יפסוק להם פיצוי כספי בגין ליקויי הבניה, עלות פיקוח הנדסי, איחור במסירה, עלות הגבהת הגג לתובעים מס' 5 ו - 7, עוגמת נפש וכן כי יפסוק להם את החזר הסכום ששלמו עבור שכ"ט המומחה מטעם ביהמ"ש, מר גיל רפאל. (1) מצג הנתבעת: (1.1) התובעים טוענים כי הובטח להם על ידי נציגי הנתבעת ומפרסומים שונים כי הדירות תיבננה בסטנדרט ובאיכות בניה גבוהים וכי הנתבעת תשתמש בחומרים מעולים לצורך הבנייה. עוד הובטח לתובעים כי השכונה תצטיין באיכות חיים ותמוקם באזור ירוק מוקף פרדסים. (1.2) הנתבעת הקימה בשכונת התובעים מפעל למלט אשר נוהל והופעל על ידה (ללא רשיון). התובעים טוענים כי הובטח להם מפורשות על ידי הנתבעת כי מפעל המלט יפונה ויועתק למקום אחר מיד עם איכלוס השכונה, אלא שהנתבעת לא עמדה בהתחייבותה זו ומשכך סבלו התובעים מסיכון תחבורתי, רעש, אבק, לכלוך ואף פגיעה בבריאות. בעניין זה מוסיפים התובעים וטוענים כי טענת הנתבעת - לפיה מפעל המלט אינו שייך לנתבעת אלא לחברת בת שלה ("ורד תעשיות") - דינה להדחות, שכן טענה זו לא הועלתה, ולו ברמז, בכתב ההגנה, ולפיכך המדובר הוא בהרחבת חזית. (1.3) הנתבעת ונציגיה הבטיחו והציגו לתובעים מס' 5 ו - 7 מצג לפיו עליית הגג ראויה לשמש למגורים ובהסתמך על הבטחה/מצג זה רכשו התובעים האמורים דירותיהם. לאחר הרכישה התברר כי לא ניתן לעשות שימוש כאמור בעליית הגג, אלא לאחר קבלת היתר בניה שתנאי לקבלתו הינו הגבהת הגג לגובה של 250 ס"מ. יש לפסוק לתובעים 5 ו - 7 את סכום עלות הגבהת הגג (13,806 ש"ח לפי חוות דעת המומחה מטעם התובעים). (2) ליקויי הבניה: (2.1) הבנייה בוצעה על ידי הנתבעת באופן רשלני ובדירות התובעים התגלו ליקויי בנייה ופגמים רבים וחמורים אשר לא תוקנו ו/או לא תוקנו כראוי (תיקונים קוסמטיים) על ידי הנתבעת חרף פניות התובעים וב"כ אל הנתבעת בדרישה לעשות כן. בעניין זה מסתמכים התובעים על קביעותיו של המומחה מטעם ביהמ"ש, מר גיל רפאל. (2.2) פניות התובעים אל הנתבעת בדבר ליקויי הבנייה, זכו ליחס מזלזל, משפיל ומחפיר. התובעים מאסו בנתבעת, ביחסה ובהבטחותיה באשר לביצוע תיקונים מטעמה. (2.3) אין כל נפקות לתניות בהסכמים ולסעיפי הפטור, המתיימרים להגביל ו/או לפטור את הנתבעת מאחריות בכל הקשור בליקויי בניה ו/או המתיימרים להעניק לנתבעת זכות לביצוע התיקונים וזאת בשל היותם תנאים מקפחים בחוזה אחיד ומן הדין לבטלם, אף על פי חוק החוזים האחידים. (2.4) התובעים טוענים כי הינם זכאים לפיצוי כספי בגין הליקויים המפורטים בחוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש וכי תיקונים אלה לא יבוצעו על ידי הנתבעת וזאת הן משיקולי אובדן אמון והן בשל התנהגות הנתבעת בנסיבות הענין. משכך, מבקשים התובעים כי גובה הפיצוי יפסק לפי עלות ביצוע העבודה על ידי התובעים באופן עצמאי (כשלכך יש להוסיף עלות פיקוח הנדסי) ולא לפי עלות ביצוע העבודה על ידי הנתבעת. (2.5) דרישת הנתבעת לביצוע התיקונים על ידה מהווה הרחבת חזית הואיל ודרישה זו לא הועלתה בכתב ההגנה ועל כן מן הדין לדחותה. (3) איחור במסירה: (3.1) בסעיף 3 להסכמי המכר שנחתמו בין הצדדים (למעט בחוזה המכר שנחתם עם התובעים מס' 12) נקבע כי איחור של 90 יום במסירת הדירה לקונים לא יהווה הפרה של החוזה. הדירות נמסרו לתובעים באיחור העולה על תקופה זו באופן בו האיחור מהווה הפרה של החוזה (וזאת למעט תובעים מס' 6, 13, 16, 17 ו - 18). (3.2) טענת הנתבעת, לפיה האיחור במסירה נבע כתוצאה מאיחור בהשלמת עבודות על ידי משרד הבינוי והשיכון, לא הוכחה. אשר על כן על אין הנתבעת יכולה לחסות תחת סעיף 3(ב)(3) להסכמי המכר ועליה לפצות את התובעים לעיל בגין מלוא התקופה בה התאחרה המסירה, קרי: למן היום הראשון לאיחור במסירה. (4) סעיפי פיצוי כלליים: (4.1) עוגמת נפש: בגין כל הליקויים, הפגמים ואי ההתאמות בדירות, היחס המזלזל והמשפיל מצד הנתבעת וקיומו של מפעל המלט, נגרמה ועודנה נגרמת לתובעים עוגמת נפש, טירדה, טרחה, אי נוחות, אובדן זמן והנאה ועל הנתבעת לפצות כ"א מהתובעים בסך של 20,000 ש"ח. (4.2) עלות מומחה: בשים לב להיקף הליקויים וליחס לו זכו התובעים, על הנתבעת לשאת בהוצאות המומחה מטעם ביהמ"ש. ג. טענות הנתבעת: הנתבעת מבקשת לדחות את התביעה. לחילופין מבקשת הנתבעת כי בית המשפט יאפשר לה לתקן את הליקויים אשר נתגלו בדירות התובעים וזאת בהתאם לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט. (1) ליקויי הבניה והזכות לתקנם: (1.1) הפרוייקט הנדון נבנה במסגרת חוזה פרוגרמה שנחתם בין הממשלה לנתבעת לפיו נטלה על עצמה הנתבעת לבנות דירות עממיות וזולות. בנסיבות אלה היה ברור לנתבעת כי עשויים להתגלות בדירות ליקויים שונים והדבר אף הובא לידיעת התובעים. הנתבעת הוסיפה וציינה בפניהם כי תהא מוכנה לתקן את הליקויים שיתגלו ומכאן שהתובעים היו מודעים לאפשרות כי הבניה לא תהא מושלמת. ראיה לכך הינה סעיפים מפורשים שהוכנסו בהסכמי המכר, הנוגעים לתיקון הליקויים (ראה למשל סעיפים 5,7 להסכמים). (1.2) הן לפי הסכמי המכר שנחתמו בין הצדדים (ראה ס' 5 להסכם) והן על פי סעיפים 4א ו - 4ב לחוק המכר (דירות) תשל"ג - 1973 (להלן: "חוק המכר דירות") על רוכשי הדירות (התובעים) מוטלים ארבעה נטלים: לבדוק את הדירה, להודיע על קיומם של ליקויים, ליתן אפשרות לקבלן לבצע בדיקה נוגדת וליתן לקבלן הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים. במקרה עסקינן לא קויימו ארבעת הנטלים במצטבר: התובעים לא טרחו להודיע לנתבעת במועד על קיומם של ליקויים בדירותיהם, לא אפשרו לנתבעת לבדוק את הליקויים הנטענים ולא אפשרו לה לתקנם. לפיכך, נשללת מהתובעים הזכות להזקק לכל תרופה אחרת בגין הליקויים. (1.3) הנתבעת לא התחייבה לפצות את התובעים בגין הליקויים, אלא התחייבה אך ורק לתקן את הליקויים שיתגלו. בדרישת התובעים לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים מבקשים הם לא רק לשנות את הוראות הדין בכל הנוגע לסנקציה המוטלת עליהם בשל סירובם לאפשר את הבדיקה ואת התיקון, אלא גם את הוראות ההסכמים שנכרתו בינם ובין הנתבעת. (1.4) הנתבעת היתה נכונה לתקן ואף תיקנה את הליקויים בדירות, ככל שאלו פורטו בפרוטוקולי המסירה (ואין המדובר בתיקונים קוסמטיים בלבד). ראיה לכך הינה העובדה שהליקויים אשר פורטו בפרוטוקולי המסירה, לא נזכרו כלל בחוות הדעת שערך המומחה מטעם בית המשפט, ורובם אף לא נזכרו בחוות דעתו של המהנדס מטעם התובעים עצמם. בנוסף, תיקנה הנתבעת אף ליקויים שהתגלו בדירות התובעים לאחר כניסתם לדירות, וזאת על אף העובדה שליקויים אלו לא נזכרו בפרוטוקולי המסירה. (1.5) זכות הנתבעת לבצע את התיקונים בדירות התובעים וזאת הן בהתאם להסכמי המכר שנחתמו בין הצדדים (סעיף 7), הן בהתאם לסעיף 4 לחוק המכר דירות והן לאחר שהנתבעת הביעה את נכונותה לבצע את התיקונים. (1.6) לאחר שהנתבעת ביצעה את תיקוני הבדק ובעקבות חוות הדעת של המהנדס מטעם התובעים, היה על התובעים לתת לנתבעת הזדמנות נאותה לתקן, אולם הזדמנות כזו לא ניתנה. (2) חוסר תום ליבם של התובעים : (2.1) התובעים לא היו מעוניינים כלל בתיקון הליקויים על ידי הנתבעת (כפי שהוסכם בחוזה שנחתם בין הצדדים), אלא התכוונו בכל מקרה לנהל נגדה תביעה על מנת לקבל כספים (פיצויים) שאינם מגיעים להם בדין. הראיה: בין התובעים לבין המהנדס מטעמם הוסכם כי זה האחרון יקבל שכרו לכשיתקבלו כספים מהנתבעת לאחר סיום התביעה. (2.2) התובעים לא גילו לנתבעת על ליקויים שנתגלו בדירותיהם תוך זמן סביר לאחר גילויים, שכן חוות הדעת של המהנדס מטעמם, אשר בהן פרטו הליקויים שנתגלו בדירות, היו בידי התובעים עוד בטרם החלה הנתבעת בתיקוני שנת הבדק, אולם אלו בחרו להסתיר זאת מהנתבעת. התנהגותם זו של התובעים הינה חסרת תום לב ומנוגדת להוראות סעיף 4א לחוק המכר דירות, וכן מהווה היא הוכחה נוספת לכך שהתובעים לא רצו לאפשר לנתבעת לתקן את הליקויים ועשו כל שניתן על מנת למנוע מהנתבעת אפשרות זו. (2.3) התובעים מנסים לנפח את תביעתם ולהציג בפני בית המשפט תמונה מעוותת על מצב הדברים האמיתי, תוך שהם מקווים לסחוט מהנתבעת כספים שלא מגיעים להם בדין. (3) עליית הגג בדירות תובעים 5 ו - 7: (3.1) נושא מעטפת הגג נזנח על ידי התובעים, באשר בהתאם להצעת ב"כ נקבע בישיבת בית המשפט מיום 2.11.98 כי לא תהא התייחסות לחוות דעת הצדדים אלא רק לחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט. המומחה מטעם בית המשפט לא התייחס בחוות דעתו לנושא הגבהת הגג, אך אין בכך כדי להתיר לתובעים לחזור בהם מהצעתם ולהחיות את חוות דעת המומחה מטעמם בעניין עלות הגבהת הגג. (3.2) הנתבעת לא התחייבה מעולם לממן לתובעים את עלות הגבהת הגג בדירתם. (3.3) התובעים לא הוכיחו, ואפילו לא במקצת, את שנדרשו בעניין הגבהת הגג. (4) איחור במועד מסירת הדירות: (4.1) הנתבעת הבהירה לתובעים, טרם לחתימת ההסכם, כי לא תוכל להתחייב על מועד מסירת הדירות הואיל ומועד השלמת הקמת התשתיות אינו תלוי בנתבעת, אלא במשרד הבינוי והשיכון שנטל על עצמו נושא זה. לפיכך הוסכם בין הצדדים כי במידה ויהיו עיכובים במסירה, בין היתר בשל עיכוב בהשלמת אותן תשתיות על ידי משרד הבינוי והשיכון, ידחה מועד המסירה והדבר בא לידי ביטוי במספר סעיפים בהסכם המכר: סעיף 3(ב)(3) להסכם קובע כי: "נקבע במפורש כי למועד המסירה ניתן יהא להפעיל את כל המערכות בדירה, כגון: מים, ביוב, חשמל אך אין החברה אחראית לכך כי המערכות הנ"ל, עד כמה שהן מחוץ לתחום המגרש תהיינה מושלמות וכי ניתן יהא לחבר את הדירה אליהן, מאחר ואחריות להשלמת מערכות אלה, עד כמה שהן מחוץ לתחום המגרש, אינה של החברה אלא של המשרד. מוסכם על הקונה כי איחור בהשלמת המערכות הנ"ל וחיבור הדירה אליהן לא יהוו הפרת תנאי חוזה זה ע"י החברה". ואילו סעיף 4 להסכם קובע כי: "למרות האמור לעיל וסכם ומוצהר כי בכל מקרה ויהיו הפרעות או עיכובים בבצוע עבודות הבניה של הבית ו/או הדירה מחמת ... עיכובים מצד השלטונות המוסכמים או כל גורם אובייקטיבי אחר שאינו בשליטת החברה ... ידחה מועד המסירה לתקופה השווה לכלל תקופות בהן שררו גורמים מעכבים כאמור בתוספת 30 יום. מועד המסירה הנדחה יהא מועד המסירה לצרכי כל הוראות חוזה זה ... " (4.2) דחיית מועד מסירת הדירות נבע בשל העיכוב שחל בהשלמת התשתיות לשכונה על ידי משרד הבינוי והשיכון והודעה על כך ניתנה לתובעים, בכתב, מבעוד מועד. התובעים פעלו אף בעצמם לזרז את משרד הבינוי והשיכון להשלמת התשתיות. (4.3) על אף העובדה שהתשתיות טרם הושלמו, הסכימה הנתבעת לאפשר לדיירים להיכנס לדירותיהם ואף סיפקה בעצמה ועל חשבונה מים, חשמל וביוב זמניים. (4.4) התובעים לא הוכיחו כי המסירות היו מאוחרות למועדים אשר נקבעו לפי הוראות ההסכמים ומשכך דין הטענה בדבר איחור במועד המסירה להדחות. (5) מפעל הבטון: (5.1) טענת התובעים לפיה הובטח להם מפורשות שמפעל הבטון יועבר למקום אחר מיד עם אכלוס השכונה, הינה טענה שהועלתה לראשונה בתצהירי העדות הראשית שהגישו התובעים והיא מהווה משום הרחבת חזית. טענתם זו של התובעים אף אינה הגיונית מאחר והנתבעת לא היתה מעולם הגורם שהפעיל את מפעל הבטון ו/או הגורם ששלט על הנעשה במפעל זה והתובעים ידעו זאת (שהרי הוכח כי אלו האחרונים היו במגעים עם חברת "ורד תעשיות"). (5.2) בתכתובת העניפה שניהל תובע מס' 8 הנובע למפעל לא הוצג בפני ביהמ"ש ולו מכתב אחד המזכיר את דבר התחייבות החברה לפינוי המפעל, כפי שנטען. (6) תיאום עדויות ומהימנות העדים: (6.1) התובעים תיאמו עדויותיהם והוכחה לכך הינה שכל תצהירי התובעים זהים כמעט לחלוטין האחד לשני, עד כדי כך שהם חוזרים בדיוק על אותם המילים והמשפטים. העדים כולם "נזכרו" בתצהיריהם בדיוק באותם אירועים ועניינים "שנשכחו" מהם בעת הגשת התביעה. (6.2) תיאום שכזה בין עדים הינו מעשה פסול העשוי להביא לידי כך שיתקבל הרושם כי זו עדות מעושה. אשר על כן אין לתת אמון בעדויות התובעים ויש להתייחס אליהן בחשד רב, באשר ניכר כי במקום לספר את האמת העדיפו התובעים לספר בעדויותיהם את הגירסא שתביא אותם לתוצאה המיוחלת - חיוב הנתבעת לשלם להם כספים. ד. דיון ומסקנות: (1) ליקויי הבניה: אינני מקבל את טענת הנתבעת לפיה מאחר ובמסגרת חוזה הפרוגרמה נטלה על עצמה הנתבעת לבנות דירות עממיות וזולות ולפיכך היה ברור כי עשויים להתגלות בדירות ליקויים שונים. בהסכם המכר התחייבה הנתבעת כדלקמן: "6. החברה מתחייבת: א. לבצע את עבודות הבניה של הדירה לפי הנוהג המקצועי, בסטנדרט נאות ולפי כל דין. ב. כי בביצוע כל עבודות הבניה היא תשתמש במוצרים הנושאים תו תקן או סימן השגחה, עד כמה שיש להם, ותבצע בדיקות חומרים ומלאכות בהתאם לדרישות המשרד..." 7. החברה מצהירה ומתחייבת לתקופת בדק ולתקונים למשך שנה ממועד המסירה, ולגבי בעיות מיוחדות עפ"י המפורט להלן: ..." התובעים אשר רכשו במיטב כספם את דירותיהם מהנתבעת, ציפו לתמורה הולמת לכספם זה. מעולם לא נאמר לתובעים כי מחיר הדירה נמוך יחסית בשל ליקויים ופגמים בבניה. נהפוך הוא - לתובעים הובטח הן על ידי נציגי הנתבעת והן על ידי הנתבעת עצמה בהסכם המכר כמפורט לעיל, כי הדירות תיבננה לפי הנוהג המקצועי, בסטנדרט נאות, מחומרים טובים וכי כל פגם יתוקן במשך שנה ממועד המסירה. עיננו הרואות, כי התחייבויותיה האמורות של הנתבעת אינן תלויות כלל במחיר הדירות ומשכך, הסכמת הצדדים על מחיר דירה כזה או אחר, אין בה כדי לשחרר את הנתבעת מהתחייבות כלשהי שנטלה על עצמה. בע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' ויקטור נחמיאס (פד"י מו(2) 60, 66) נקבע לעניין זה כי: "התמורה המוסכמת בין קבלן לרוכש דירה - תהא אשר תהא - מזכה את רוכש הדירה לקבל דירה תקינה וראויה למגורים, אלא אם נאמר בהסכם במפורש כי רוכש הדירה משלם מחיר נמוך יותר בשל פגם ידוע בבניה, ורוכש הדירה ידע על אותו פגם ספציפי, והסכים לרכוש את הדירה עם אותו פגם ספציפי, בסכום שהוסכם". ובהמשך: "אינני מקבל את ההנחה, כי בהסכמה על מחיר כזה או אחר יש, כשלעצמה, משום שחרור של הקבלן מהתחייבות כלשהי". דירות התובעים נבדקו על ידי המהנדס, גיל רפאל, אשר מונה בהסכמת הצדדים כמומחה מטעם ביהמ"ש. הלה הגיש את חוות דעתו המפורטת בדבר הליקויים אשר נמצאו בדירות התובעים, ענה לשאלות הבהרה ונחה דעתי שחוות דעתו מאוזנת היטב ואני מאמץ אותה. עוד יצויין כי בישיבת ביהמ"ש מיום 2.11.98 החלטתי כי "לא אתייחס לחוות הדעת של הצדדים אלא רק לחוות הדעת של מומחה ביהמ"ש" (עמ' 9 לפרוטוקול מיום 2.11.98). משכך, יש לדון בשאלה שבמחלוקת בין התובעים לנתבעת והיא: האם זכאים התובעים לקבל פיצויים בגין הליקויים הנטענים , או שמא יכולים הם רק לזכות בתיקונים בעין על ידי הנתבעת? כידוע, לביהמ"ש ניתן שיקול הדעת באשר לסעד אותו יעניק לדיירים אשר רכשו דירותיהם מקבלן. ביהמ"ש יכול לחייב את הקבלן לבצע את תיקון הליקויים, אך לעתים יעדיף דווקא את סעד הפיצויים. בע"א 4445/90 עמיגור נ' יצחק מאיוסט (דינים עליון, ל"ד עמ' 611) קבע השופט זמיר כי: "הדבר נתון לשיקול הדעת של בית המשפט קמא, אם ראוי, בנסיבות המקרה לתת לצד הנפגע סעד של אכיפה או סעד של פיצויים". בע"א 472/95, 553 זלוצין נ' דיור לעולה (פד"י נ(2) 858, 864 ציין השופט טל כי: "בבתי המשפט בארץ רווחת פסיקת פיצויים על ליקויי בניה, ובית משפט זה אישר פסיקה זו לא אחת". ובת"א (חי') 1512/94 אלקיים ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ פס"מ נז(1), 451 קבע השופט נאמן כי: "הזכות של הקבלנים לבצע את התיקונים מותנית בכך שהקבלן יבצע את התיקונים תוך זמן סביר. אם הקבלן אינו מבצע את התיקונים תוך זמן סביר אין הוא זכאי עוד לבצע את התיקונים בעצמו, ועליו לשלם פיצויים לתובעים, הגם שבדרך זו עלות התיקונים היא גדולה יותר". לשם קביעת עמדה בשאלה האמורה יש להביא בחשבון מספר קריטריונים: א. הוראות ההסכם בין הצדדים. ב. האם היתה נכונות אמיתית לבצע את התיקונים במהירות וביעילות? ג. האם דרישות התובעים לתיקונים היו ראליות או מופרזות? ד. האם יחסי האמון בין הצדדים הגיעו לשפל כזה עד שאין אפשרות ריאלית לביצוע העבודה? א. הוראות ההסכם בין הצדדים: בהסכם בין הצדדים נקבע, כי במועד מסירת החזקה בדירה יערך פרטיכל מסירה בו יהיו רשאים רוכשי הדירות לפרט כל אי התאמה, ליקוי, פגם או אי השלמה בדירה (סעיף 5(ג)). כמו כן החברה התחייבה לאפשר לרוכשים לבדוק את הדירה לפני או במועד המסירה בין בעצמם ובין באמצעות בעל מקצוע (סעיף 5(ד)). סעיף 5(ה) להסכמים קובע כי: " בעת עריכת פרטיכל המסירה, במידה ויתגלעו ליקויים תקבע החברה את המועד והאופן לבצוע החסר ותקון הליקויים". סעיף 7 להסכמים קובע: "א. החברה מצהירה ומתחייבת לתקופת בדק ולתקונים למשך שנה ממועד המסירה, וגבי בעיות מיוחדות עפ"י המפורט להלן: (1) ליקוי בצנרת כולל מרזבים ודודי שמש לרבות קולטים - שנתיים; (2) שקיעת מרצפות בקומת קרקע - שנתיים; (3) סדקים עוברים בקירות ובתיקרות, קילופים ניכרים בציפויים חיצוניים - שנתיים; (4) חדירת רטיבות ותופעות עיבוי בתקרות חשופות, בקירות ובמקלט - שלוש שנים; החברה מתחייבת להיות אחראית ולתקן כל ליקוי, או פגם או אי התאמה שיתהו ויתגלו בדירה ו/או ברכוש המשותף של הבית בתקופת הבדק (להלן - "הליקויים"), אלא אם תוכיח החברה כי הלקויים נגרמו עקב אשמתם של הקונים ו/או עקב בניה של דיירים אחרים בבית. ב. למען הסר ספק מובהר ומוסכם בין הצדדים כי החברה מתחייבת לתקן כל ליקוי ו/או פגם שיתהוו ויתגלו בדירה ו/או ברכוש המשותף הקשורים ליציבות המבנה ולעמידתו הן מבחינת הביסוס והן מבחינות אחרות, לפי הקבוע בכל דין. לא ניתן הפגם או הליקוי כאמור לתיקון, תפצה החברה את הקונים על הנזק. ג. במפורש נקבע כי הליקויים יתוקנו במרוכז בתום תקופת הבדק, אלא אם הליקויים הם חמורים, נתגלעו תוך תקופת הבדק ויש באי תיקונם במהירות גרימת אי יכולת להשתמש בדירה, כגון חדירה משמעותית של מים, קצרי חשמל, שקיעת רוב הריצוף. ד. אם יהא על החברה לבצע תיקונים כמפורט, הקונים יסייעו בידי החברה או עובדיה, או הבאים מטעמה ויאפשרו בצוע התיקונים עפ"י הנדרש לבצוע התקון, ולא תהא לקונים כל טענה או תביעה כלפי החברה בגין נזקים או אי נוחות שיגרמו להן כתוצאה מהליקויים והפעולות לתקונם." נוסח הפרטיכל שנחתם על ידי התובעים במועד מסירת החזקה בדירותיהם היה כדלקמן: "הוראה למסירת דירה/קוטג' למשתכן נא למסור את הדירה/קוטג' באתר נאות רם בבית מס' ________ דירה/קוטג' מס' ______... הרוכש/ים שם: _____________ מס' ת.ז.__________ שם: __________ מס' ת.ז.________. אישור על קבלת דירה/קוטג' א. הנני/נו לאשר שקיבלתי/נו היום את הנכס הנ"ל מבא כוח חברתכם לאחר שבדקנו אותו ומצאנו כי הוא במצב טוב ותקין בהתאם לפרטי החוזה שבינינו. ... ג. הנני/נו מאשר/ים שקיבלתי/נו את האביזרים ותעודות המפורטות להלן כמסומן ב - x במשבצת המתאימה. ... במידה ויש ליקוי או חוסר בדירה פרט כאן וציין המועד להסדר ... * הקונים מצהירים כי ידוע להם שהבית אינו מחובר למערכות ביוב ומים (באחריות משרד השיכון) * החברה מתחייבת להשלים החסר ולתקן הליקויים במועדים המפורטים לעיל אישור בא כוח החברה מטעם הקבלן שם _______ חתימה __________ שם הרוכש __________ חתימת הרוכש _________" ב. האם היתה נכונות אמיתית לבצע את התיקונים במהירות וביעילות? לעניין זה יש לבדוק את פעולות הצדדים על ציר הזמן. מחד, לטענת הנתבעת בוצעו תיקוני ליקויים שנתגלו בדירות התובעים ואשר פורטו בפרוטוקולי המסירה. ראיה לכך הינה העובדה כי רובם הגדול של הליקויים אשר נזכרו בפרוטוקולי המסירה, לא נזכרו כלל בחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש (ראה סעיפים 33-36 לסיכומי הנתבעת). זאת ועוד, לטענת הנתבעת, כאשר הופנו אליה טענות מצד הדיירים, ובכלל זה התובעים, באשר לליקויים ופגמים חדשים שנתגלו בדירות בשלבים מאוחרים יותר - היתה לכך התייחסות בכתב (ראה נספחים ג20/ - ג25/ לתצהיר אבוקסיס) ובמידת הצורך תוקנו ליקויים אלו על אף העובדה שלא הוזכרו כלל בפרוטוקולי המסירה (ראה עמ' 53,56 לפרוטוקול מיום 30.3.99 וכן סעיפים 12-14 לתצהיר אבוקסיס וסעיף 9 לתצהיר אזולאי). מאידך טוענים התובעים כי פניותיהם לנתבעת בדבר הליקויים זכו ליחס מזלזל ומחפיר. הנתבעת, שהבטיחה לבצע תיקונים, לא הואילה לעשות כן, ואם בוצעו תיקונים - היו אלו תיקונים קוסמטיים בלבד שבוצעו באופן חובבני והליקויים חזרו על עצמם לאחר התיקון (ראה תצהירי התובעים, עמ' 4,5 לסיכומי התובעים ועמ' 5, 11-12, 14, 28, 48, 51 לפרוטוקול מיום 30.3.99). תיקוני שנת בדק נערכו בדירות התובעים במועדים שונים במהלך חודש אוגוסט 1994 (ראה סעיף 17 לתצהיר אזולאי ועמ' 37 לפרוטוקול מיום 30.3.99) במסגרתם תיקנה הנתבעת ליקויים רבים בדירות התובעים (ראה סעיף 11 לתצהיר אזולאי). יצויין כי ככל הנראה, בזמן עריכת תיקוני שנת הבדק היו בידי התובעים חוות הדעת של המהנדס מטעמם, אולם אלו לא הוצגו משום מה בפני הנתבעת על מנת שזו האחרונה תוכל לבדוק את הליקויים הנטענים ובמידת הצורך לתקנם. ביום 22.9.94 נשלח על ידי עו"ד רם אורן, ב"כ התובעים, מכתב לנתבעת (נספח ב1/ לתצהיר אזולאי). הפעם צורפה למכתב זה חוות הדעת מטעם התובעים בדבר ליקויי הבניה. במכתב התבקשה הנתבעת להודיע לב"כ התובעים על נכונותה לביצוע התיקונים וכן מועדים לביצועם וזאת תוך 7 ימים. כמו כן נאמר במכתב כי במידה ולא תתקבל מאת הנתבעת תשובה הולמת או באם לא תהיה הענות מתאימה יפנו התובעים לערכאות. מכתב תשובה מאת עו"ד משה קורנהאוזר, ב"כ הנתבעת דאז, נשלח ביום 7.10.94 (נספח ב2/ לתצהיר אזולאי) ובו נאמר כי לאחר בדיקה עולה כי חוות הדעת שצורפו מתייחסות לתקופה מוקדמת של הבניה, ואין בהן ביטוי למצב הדברים העדכני. משכך, התבקשו התובעים לפנות למר אזולאי לשם תיאום פגישה לבדיקה ולתיקון הליקויים במידה ואלה קיימים. כמו כן הובעה נכונות "לבצע את תיקון הליקויים במידה ואלה קיימים, ובמידה ויש ממש בליקויים אלה". ביום 10.11.94 נשלחה תגובת עו"ד אורן (נספח ב3/ לתצהיר אזולאי). במכתבו זה מודיע ב"כ התובעים כי לאחר בירור הסתבר כי הליקויים המפורטים בחוות הדעת עדיין קיימים בדירות. כן נאמר כי אם בוצעו תיקונים, הרי היו אלה תיקונים קוסמטיים בלבד ולאחר התיקון - חזרו והופיעו הליקויים. בהמשך המכתב נאמר כי: "מרשי פנו אליכם בזמנו בדרישות לבצע תיקונים אך היחס אותו קבלו היה יחס מעליב, משפיל ומזלזל" וכן נאמר כי: "מרשי עייפו מהתשובות המתחמקות של חברתכם, ואם לא יקבלו תשובה חד משמעית כי תבצעו את כל התיקונים עפ"י חוות הדעת, ולא תיקונים חלקיים קוסמטיים, כפי בוצע עד היום, אזי יפנו לערכאות". בתשובת עו"ד קורנהאוזר מיום 29.11.94 (נספח ב4/ לתצהיר אזולאי) מובעת בשנית נכונות הנתבעת לבצע את התיקונים במידה ואלה קיימים ובמידה ויש בהם ממש. כן חוזר ב"כ הנתבעת ומבקש כי התובעים יפנו למר אזולאי לשם בדיקת ליקויי הבניה. בתשובת עו"ד אורן מיום 6.12.94 (נספח ב5/ לתצהיר אזולאי) הלה כותב כי משהוא מייצג את התובעים, אלו לא יפנו ישירות אל הנתבעת והנתבעת מתבקשת שלא לפנות אליהם ישירות. עוד נכתב כי מאחר ומדובר בליקויים מהותיים וחמורים כפי שמשתקף מחוות הדעת של ד"ר בן עזרא ובשים לב לעובדה כי הדירות כיום מאוכלסות, יש להערך ולהתארגן לצורך ביצוע התיקונים על ידי הנתבעת. לפיכך, חזר ב"כ התובעים על בקשתו כי הנתבכת תפרט בחוזר אלו תיקונים הינה מתכוונת לבצע בכל דירה ודירה ולתת לב"כ התובעים תאריכים מתאימים כדי שיוכל לתאם זאת עם מרשיו. תשובת עו"ד קורנהאוזר מיום 26.1.95 (נספח ב6/ לתצהיר אזולאי) היתה כדלקמן: "1. אבקשך להודיעני בחוזר על הדרך לביצוע בדיקה של הליקויים הקיימים לכאורה בדירות מרשיך. 2. למען הסר ספק בלבד, נכונות חברתנו לביצוע תיקון הליקויים הינה בהנחה שאלה אכן קיימים, ובמידה ויש ממש בליקויים אלה". עד כאן ההתכתבות בין הצדדים. ג. האם דרישות התובעים לתיקונים היו ראליות או מופרזות? לעניין זה יש להשוות בין הליקויים הנטענים על ידי התובעים ובין הליקויים שנמצאו על ידי מומחה ביהמ"ש. חוות הדעת של מומחה ביהמ"ש מצביעה על ליקויים רבים שנמצאו בדירות התובעים ואשר רובם צויינו בחוות דעתו של המומחה מטעם התובעים, אלא שהפער בין אומדן עלות ביצוע התיקונים הינו גדול ביותר: בחוות דעתו של המהנדס גיל מסתכם האומדן בסך של 373,550 ש"ח לעומת חוות דעתו של המומחה מטעם התובעים - 685,760 ש"ח (שניהם ללא מע"מ). כך למשל לגבי משפחת הראל נקבע ע"י בן - עזרא סכום של 37,512 ש"ח (ביום 10.3.94) וע"י מר גיל סכום של 23,350 ש"ח (ביום 11.1.98). לגבי משפחת אמירס נקבע ע"י בן - עזרא סכום של 56,858 ש"ח (ביום 10.3.94) וע"י מר גיל סכום של 36,500 ש"ח (ביום 11.1.98). לגבי משפחת הוכמן נקבע ע"י בן - עזרא סכום של 50,892 ש"ח (ביום 13.3.94) וע"י מר גיל סכום של 37,850 ש"ח (ביום 11.1.98). (כל המחירים אינם כוללים מע"מ). פערים דומים קיימים לגבי כל התובעים. ד. האם יחסי האמון בין הצדדים הגיעו לשפל כזה עד שאין אפשרות ריאלית לביצוע העבודה? התובעים טוענים כי התנהגותה של הנתבעת יצרה חוסר אמון ויאוש בקרבם הן ביחס ליכולתה של הנתבעת לבצע תיקונים והן ביחס לרצונה לבצעם. כל התובעים כאחד טוענים ליחס המזלזל והמחפיר לו זכו עת פנו לנתבעת בדבר הליקויים (ראה תצהירי התובעים וכן עמ' 2,4,5 לסיכומי התובעים), להבטחות השווא של הנתבעת בדבר ביצוע תיקונים ואם אלו בוצעו לבסוף, הרי שבוצעו באופן חובבני בלבד (עמ' 2,4,5 לסיכומי התובעים וכן עמ' 5, 11-12, 14, 28, 48, 51 לפרוטוקול מיום 30.3.99). לאור כל האמור לעיל, מאסו התובעים בנתבעת ואין הם מעוניינים בביצוע התיקונים בעין על ידה. סבורני, כי במקרה דנן, שני הצדדים פעלו שלא בתום לב והאחריות לכך שבסופו של דבר לא בוצעו התיקונים רובצת על שני הצדדים. ואלה הנימוקים לקביעתי זו: התובעים אומנם פנו אל הנתבעת מספר פעמים ונתנו הודעות על הליקויים שנתגלו בדירותיהם ודרשו ביצועם של תיקונים. חוות דעת מטעם התובעים צורפו אף למכתב שנשלח ע"י ב"כ ביום 22.9.94, אלא שחוו"ד אלו היו, כפי שמתברר, מוגזמות ביותר ודרשו תיקונים שבחלקם לא היה להם ביסוס. משכך, הנתבעת לא היתה חייבת להענות לכל הדרישות הכלולות בחוות דעת אלה. עוד יצויין, כי חוות דעת אלה נעשו טרם ביצעה הנתבעת תיקוני שנת בדק, הוסתרו מהנתבעת בזמן ביצוע תיקוני שנת הבדק ונשלחו אליה לאחר תיקוני שנת הבדק ואך סביר שיש טעם בטענתה כי חלק מהליקויים הנטענים כבר תוקנו במסגרת תיקוני שנת הבדק. עוד יש להביא בחשבון את העובדה, כי התובעים לא נענו לבקשת ב"כ הנתבעת לאפשר לנתבעת לבוא ולבדוק את הליקויים הנטענים ומשכך לא ניתנה לנתבעת הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים. אשר על כן, נראה כי למעשה העדיפו התובעים מלכתחילה קבלת פיצוי כספי על פני תיקון הליקויים. מאידך, הנתבעת לכאורה הביעה את רצונה ונכונותה לבצע את התיקונים, אך לא נחה דעתי כי נכונותה זו היתה נכונות רצינית. הנתבעת הסתפקה בנוסחאות כלליות לפיהן מוכנה היא לבצע את תיקון הליקויים, אולם עמדה בעקשנות על דרישתה כי לשם ביצוע התיקונים על התובעים לפנות לנציג הנתבעת ולתאם עמו פגישה לשם בדיקת הליקויים הנטענים, וזאת לאחר שהתובעים כבר הואילו ופנו מצידם לב"כ הנתבעת בבקשה שזו תבצע תיקונים. גישתה זו של הנתבעת אינה עולה בקנה אחד עם התנהגות "המוכר הסביר" המגלה כי לקוחו, אשר השקיע בממכר את מיטב כספו, אינו מקבל תמורה מלאה לכספו ואינו שבע רצון מטיבה ומאיכותה של "הסחורה". בשים לב להתנהגות שני הצדדים, סבורני כי התובעים זכאים לפיצוי ואין לחייבם להסכים לביצוע תיקון על ידי הנתבעת, מה גם שנוכח יחסי אי האמון בין הצדדים הדבר רק יביא להעמקת המחלוקת ולהתדיינויות נוספות. בעניין זה נקבע בע"א 472/95, 553 זלוצין נ' דיור לעולה המצויין לעיל כי: "יש שהנושא מורכב, מסובך וממושך, ועל כגון זה נאמר, כי בית המשפט לא יאכוף חוזה כאשר "ביצוע צו האכיפה דורש מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם בית המשפט או לשכת ההוצאה לפועל" (סעיף 3(3) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה)" (שם, עמ' 861) ובהמשך: "לאור כל פרשת היחסים שנפרסה לעיל, נראה לי ברור שמידת הפיקוח של בית המשפט תהא, רבה וממושכת עד כדי אי סבירות" (שם, עמ' 867). מן הצד השני, בפסיקת הפיצויים אקח בחשבון את המחיר שהתיקונים היו עולים לנתבעת לו היתה מבצעת אותם בעצמה וכפי שנקבע בחוות דעתו של המומחה גיל רפאל, ולא את מחיר עלות ביצועם ע"י קבלן מזדמן (השוה החלטתי באותה רוח בפסק דיני בפרשת ת"א (חי') 378/98 זיו נ. קציר רובינסון (לא פורסם)). כל הסכומים שנקבעו ע"י המומחה ושהוכרו על ידי (347,536 לאחר ניכוי אומדן עלות התיקונים בבית משפחת נבו וכן לא נלקח בחשבון סך של 4,200 ש"ח שנקבע על ידי המומחה גיל בבדיקה חוזרת שביצע בבית משפחת אמירס בתאריך 23.9.98, שכן ליקוי זה (רטיבות) הינו ליקוי חדש שהתגלה לאחרונה ואינו קשור כלל לטענות הכתובות בכתב התביעה ועל כן אין לחייב את הנתבעת בעלות תיקון ליקוי זה) ישאו הפרשי הצמדה מיום מתן חוות הדעת (11.1.98) ועד לתשלום וכן ריבית ממחצית התקופה שמיום הגשת התביעה ועד לפסה"ד ומיום פסה"ד ועד לתשלום. (2) איחור במועד מסירת הדירות: הדירות נמסרו לחזקתם של התובעים (למעט תובעים 6, 13, 16, 17 ו - 18 במועד מאוחר מהמועד בו התחייבה הנתבעת כי תימסר החזקה לרוכשי הדירות. חוזה המכר בין הצדדים קבע: 3 (ב)(3) "נקבע במפורש כי למועד המסירה ניתן יהא להפעיל את כל המערכות בדירה, כגון: מים, ביוב, חשמל אך אין החברה אחראית לכך כי המערכות הנ"ל, עד כמה שהן מחוץ לתחום המגרש תהיינה מושלמות וכי ניתן יהא לחבר את הדירה אליהן, מאחר ואחריות להשלמת מערכות אלה, עד כמה שהן מחוץ לתחום המגרש, אינה של החברה אלא של המשרד. מוסכם על הקונה כי איחור בהשלמת המערכות הנ"ל וחיבור הדירה אליהן לא יהוו הפרת תנאי חוזה זה ע"י החברה". (4) "אחור של 90 יום במסירת הדירה לקונים במהלך רגיל של בניה (ללא העכובים כמפורט בחוזה זה) לא יהווה עילה לתביעת פיצויים מהחברה ולא יהווה הפרת חוזה ע"י החברה." 4 "למרות האמור לעיל מוסכם ומוצהר כי בכל מקרה ויהיו הפרעות או עיכובים בבצוע עבודות הבניה של הבית ו/או הדירה מחמת ... עיכובים מצד השלטונות המוסכמים או כל גורם אובייקטיבי אחר שאינו בשליטת החברה, כאשר החובה להוכיח את גורם העיכוב תהא על החברה, וכן בכל מקרה של עכוב בעבודה או בגמר הנובע מפעולות או מחדלים של הקונים, ידחה מועד המסירה לתקופה השווה לכלל תקופות בהן שררו גורמים מעכבים כאמור בתוספת 30 יום. מועד המסירה הנדחה יהא מועד המסירה לצרכי כל הוראות חוזה זה ... " (ההדגשה שלי ד.ב.). סעיפים אלה בהסכם המכר מבהירים כי משרד הבינוי והשיכון הוא הגורם האחראי על כל נושא השלמת התשתיות לשכונה, וכן ישנה הסכמה כי במידה ויהיו עיכובים במסירה, למשל עקב עיכוב בהשלמת אותן תשתיות על ידי משרד הבינוי והשיכון, ידחה מועד המסירה בהתאם. לאור האמור טוענת הנתבעת, כי הואיל והתשתיות לשכונה טרם הושלמו על ידי משרד הבינוי והשיכון, היתה רשאית לדחות את מועד מסירת הדירות. בסעיף 4 להסכם המכר הוסכם בין הצדדים כי: "החובה להוכיח את גורם העיכוב תהא על החברה", אולם הנתבעת לא עמדה בנטל זה, שכן מלבד אמירתה הכללית כי הודעה על כך ניתנה לדיירים מבעוד מועד וכן הפנייתה למכתבו של התובע מס' 8 אל שר הבינוי והשיכון (מוצג נ13/) בו נכתב: "חרף הפניות המרובות שלנו, טרם הושלמו עבודות הפיתוח, ... עבודות שהן באחריות משרד השיכון" לא הוכיחה הנתבעת כי גורם העיכוב הוא משרד השיכון. גם אם נניח כי הנתבעת מסרה הודעה לדיירים מי לדעתה האשם בעיכוב ועצם העובדה שאחד הרוכשים אימץ לעצמו את הטיעון של הנתבעת, אין בהם "הוכחה על גורם העיכוב". לא הוגשה כל ראיה אוביקטיבית לענין זה. אין גם ראיה לכך שביחסים שבין הנתבעת למדינה העלתה הנתבעת טענות בדבר עיכוב בביצוע העבודות של משרד השיכון. על כל פנים לא הוגשה תכתובת לענין זה. יצוין, כי הנחתי דלעיל בדבר מסירת הודעה שנמסרה לרוכשים על עיכובים באשמת המדינה, לא הוכחה. הנה כי כן, מר אזולאי אשר שימש מנהל עבודה באתר בשלב סיום הפרוייקט לא יכול היה לאשר דבר מסירת הודעה כזו (ע' 55 פרוטוקול 30.3.99). לאור האמור, משלא עמדה הנתבעת בנטל ההוכחה כי הגורם לאיחור במסירה הוא עיכוב בהשלמת התשתיות על ידי משרד השיכון, עליה עקרונית לפצות את התובעים בגין מלוא התקופה בה התאחרה המסירה, קרי: למן היום הראשון לאיחור במסירה וזאת מאחר והאיחורים הנטענים בכתב התביעה עולים מעבר לתקופת החסד (90 יום) אותה נטלה על עצמה הנתבעת בסעיף 3 (ב)(4) להסכם המכר. בעניין זה נקבע בת"א (י-ם) 873/93 רפאל דיין נ' ממן אשר בע"מ (לא פורסם) כי: "המועד ממנו חייבים הנתבעים בתשלום על האיחור במסירה הינו המועד המקורי בו היה על הנכס להימסר לתובעים ולא החל מתום שלושת "חודשי החסד" שהוענקו לחברה כאיחור סביר לסיום הבניה". (עוד לעניין זה ראה ע"א 804 ,758/87 מורדכי קאופמן נ' גזית וערעור שכנגד פד"י מד(2) 60, 65; ע"א 583/84 (ת"א), 584 גורי ואייזיקוביץ נ' חברת רובינשטיין פ"מ תשמ"ו (3) 359, 366). מאידך, אותם תובעים שלא הביאו ראיות על שכירת דירה ועל גובה דמי השכירות ששולמו, לא יוכלו לפסוק להם פיצוי בראש נזק זה. לענין זה, לא אוכל להזקק גם לירחון חשב, שכן החישובים המופיעים נגזרים מנתונים, כגון גודל הדירה ומקום המצאה - נתונים שאינם בפני. אשר על כן, בפריט זה יפסקו פיצויים לתובעים מס' 1, אשר הוכיחו כי הסכום אותו שילמו עבור שכ"ד בתקופת העיכוב במסירת החזקה בדירה לידיהם הוא 950 ש"ח לחודש (לאחר ניכוי הוצאות קיום בסך 472 ש"ח לחודש). סכום זה לאחר הצמדתו עומד על 1764 ש"ח לחודש. משכך, זכאים תובעים מס' 1 לסך של 10,584 ש"ח עבור איחור של 6 חודשים במסירת הנכס. תובעים מס' 19, לא שכרו כלל דירה חלופית עד למסירת החזקה בנכס לידיהם (הואיל וגרו בדירת אמו של התובע). לפי טענת התובעים מדובר בדירה ששימשה בדרך כלל להשכרה כאשר דמי השכירות שהופקו ממנה היו בשיעור 300$ לחודש. לא הובאו כל מסמכים על מנת לאשש את הטענה בדבר דמי השכירות שהופקו ובאשר לשאלה בדבר רציפות ההשכרה. בשיפ לב לאמור ובשים לב ליחסים המיוחדים בין בן להוריו, אני מעריך את דמי השכירות בשיעור של 200 $ לחודש, ומשכך, התובעים מס' 19 יקבלו פיצוי בסך 1,466$ על איחור בן 7 חודשים ו- 10 ימים במסירת הנכס. מאחר ומדובר בשכר דירה שנהוג להנקב במחירים דולריים, ישולם לתובעים הסכום הדולרי בשווה ערך שיקלי, בערך שער הדולר היציג ביום הגשת התביעה. לסכום הנ"ל תווסף ריבית הנהוגה על פקדונות דולריים בבנקים לגבי מחצית התקופה מהמועד שנקבע למסירת החזקה ועד ליום הגשת התביעה. מיום הגשת התביעה ועד לתשלום ישא הסכום (השקלי) הפרשי הצמדה וריבית כחוק. יצוין, כי לתצהיר של התובעים מס' 2 (משפ' אמירס) אומנם צורף הסכם שכירות, אלא שבהסכם זה לא רשומים בני הזוג אמירס כשוכרים (כי אם רשומים פרטיהם של אנשים אחרים) ועל כן, דינם של תובעים אלו כדין יתר התובעים אשר לא הביאו ראיות על שכירת דירה ועל גובה דמי השכירות ולפיכך, גם לגביהם לא נפסק פיצוי בגין ראש נזק זה. (3) אשר לטענה בדבר הפרת הבטחת הנתבעת ו/או מי מנציגיה, כי הדירות תיבננה בסטנדרט ובאיכות בניה גבוהים, כי השכונה תצטיין באיכות חיים ותמוקם באזור ירוק מוקף פרדסים - סבורני כי אין לראות בכך מצג שווא שכן דברים אלו נאמרו כדרכם של סוחרים המשבחים את מרכולתם ומגזימים בשבחהPuffing) בלעז). לא כל אי התאמה בין ההצהרה לבין המציאות מהווה הצגה במובן שעליו מדובר כאן ומילות הגזמה כגון: "איכות חיים" "איכות בניה" "אזור ירוק" וכיו"ב הינם דברים כלליים השגורים בפיהם של סוכנים, שאיש לא לוקחם ברצינות ושאין בהם עבירה - "אלה להטוטים נהוגים מאז שהבריות נושאות ונותנות" (צלטנר, חוזים כרך א' עמוד 499). בע"פ 515/71 אברהם קאופמן ואח' נ' מ"י פד"י כו (2) 429, 434 קובע השופט י' כהן כי: "הלכה פסוקה היא, הן לפי הדין הפלילי והן לפי דיני חוזים, שהודעה המגזימה בשבח הסחורה איננה בהכרח מרמה, כי כך דרכם של נושאים ונותנים, שהם מהללים את סחורותיהם, והצד שכנגד אינו מושפע בדרך כלל על ידי דברי שבח אלה". (4) עליית הגג: אשר לטענה בדבר מצג שווא מצד הנתבעת ו/או מי מנציגיה לתובעים מס' 5 ו - 7 לפיו עליית הגג ראויה לשמש למגורים - סבורני, כי אין בה ממש. במבוא להסכם הרכישה שנחתם בין הצדדים נקבע במפורש, באותיות קידוש לבנה, כי: "הואיל והקונים מאשרים כי נמסר להם ע"י החברה כי היא אחראית לתשלום דמי הוון למינהל וכן דמי היתר לעירית חדרה, רק עבור שטח הדירה כנמכר בחוזה זה וכי עבור בנית הקומה הנ וספת ו/או הפיכת מעטפת הגג המוגבה לחלק משטח הדירה יהא על הקונים לשלם לחברה ו/או למינהל את התמורה עבור הקרקע כפי שיחושב עבור הבניה הנוספת וכן להסדיר הנדרש לקבלת ההיתר ולשלם התשלומים, האגרות וההטלים לעירית חדרה; והואיל והודע לקונים וקבלו כי עפ"י תכנית בנין עיר החלה על המגרש בו נבנה הבית נתן לבנות את הדירות כדירות קוטג', דהיינו נתן להוסיף על קומת הקרקע קומה נוספת, לגבי כל אחת מהדירות, והם או הבעלים של הדירה הצמודה רשאים לבצע תוספת זו, כפוף לקבלת ההיתרים כחוק והסדר עם המינהל ולתנאי חוזה זה ... והואיל והקונים מצהירים כי הן מכירים את האתר בדקו את החוזה ונספחיו ומצאו את הדירה, מיקומה ותנאי הרכישה עפ"י חוזה זה מתאימים לצרכיהם ויכולתם..." (ההדגשות שלי ד.ב.) מדברים אלה בהסכם הרכישה נראה באופן ברור וחד משמעי כי ההסכם רק מצביע על כך שקיים פוטנציאל הגלום בתכנית בנין עיר להקמת קומה נוספת, אך מימוש הפוטנציאל האמור מותנה בקבלת היתר בניה וקבלת הסכמת המינהל. בהסכמת הצדדים ואילו הנטל להסדיר את הנדרש הן במישור האדמיניסטרטיבי והן במישור הכספי לשם קבלת היתר לשימוש בעליית הגג כחדר מגורים, העונה על דרישות תקנות התו"ב, הוא על שכמם של הרוכשים. אין מקום איפוא, להטיל את הנטל האמור על הנתבעת, כדרישת התובעים 5 ו - 7. גם בטענת התובעים בדבר מצג שווא, לפיה עת ביקרו בדירה לדוגמא, טרם רכישת הדירה, הוצגה בפניהם עליית הגג כאילו ניתן לעשות בה שימוש כחדר מגורים לכל דבר ועניין, אין בכך כדי לסייע ו/או להפוך בתוצאה בסוגייה זו. אכן, נחה דעתי כי ההתרשמות של הרוכשים מעיצוב הדירה לדוגמא, ובתוך כך סידור עליית הגג כ"מעין חדר מגורים" - היה אחד המניעים לרכישת הדירות, אך לאור האמור בהסכם היה ברור לתובעים שהדירה לדוגמא מבטאת השלב הסופי אליו ניתן להגיע לאחר מימוש הפוטנציאל ע"י קבלת היתר. (5) מפעל הבטון: אשר לטענת התובעים בדבר הבטחתה של הנתבעת כי מפעל הבטון יועבר למקום אחר - תחילה אציין, כי אין אני סבור שבהעלאת טענה זו יש משום הרחבת חזית, שכן הטענה מופיעה בכתב התביעה המתוקן, לפחות מבין השיטין, בסעיף 46.א, אך העדר הפירוט בכתב התביעה אומר דרשני ויש בו לכשעצמו להחליש את עמדת התובעים. לגופו של עניין, נראה כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה כי אכן הובטח להם על ידי הנתבעת כי מפעל הבטון יועבר למקום אחר מיד עם אכלוס השכונה. בתכתובת שהתנהלה בעניין מפעל הבטון בין הצדדים (תכתובת אשר הוצגה בפני ביהמ"ש), לא הוזכרה ע"י מי מהצדדים, ולו פעם אחת, התחייבותה זו של הנתבעת. אומנם ישנה דרישה מצד התובעים לסילוקו של המפעל, אך דרישה זו אינה נסמכת על התחייבות ו/או הבטחה שניתנו קודם לכן. כמו כן במענה לשאלה שהופיעה בשאלון "האם החברה נתנה לכם התחייבות כלשהי בכל הנוגע למפעל הבטון?" ענתה התובעת מס' 13 בשלילה (מוצג נ3/) ותובע מס' 14 ענה "כמפורט בהסכם" (מוצג נ18/), אלא שבהסכם לא מופיעה כל התייחסות ו/או התחייבות כזו מטעם הנתבעת. לפיכך, אני דוחה את הטענה בפריט זה. (6) סעיפי פיצוי כלליים: עלות מומחה מטעם ביהמ"ש: בשים לב לכך, מחד, שהמומחה מטעם התובעים הגזים בקביעותיו באשר לעלות התיקונים ומן הצד השני חוות הדעת היתה בעלת ביסוס ואחיזה במציאות מבחינת סוג הליקויים שנתגלו ובשים לב לתוצאות הדיון, אני סבור שעל שני הצדדים לשאת באופן שווה בעלות המומחה מטעם ביהמ"ש. כל צד ישא בעלות שאלות ההבהרה שהגיש למומחה. עגמת נפש: אין ספק כי בשל כל הליקויים, הפגמים, האיחור במסירה וכל הכרוך בהתדיינויות נגרמה ועודנה נגרמת לתובעים עגמת נפש. כמו כן בזמן ביצוע התיקונים תיגרם לתובעים אי נוחות מסויימת ועל הנתבעת לפצותם בגין כל אלה. בע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' ויקטור נחמיאס פד"י מו(2) 60 ציין השופט גולדברג כי: "מתקשר חוזי סביר היה צופה, כי איחור במסירה של דירת מגורים יגרום סבל נפשי ועגמת נפש לקונה המאוכזב. מכיוון שנזק לא ממוני זה נגרם עקב ההפרה, הריהו בר-פיצוי על-פי חוק התרופות. כך גם לענין הליקויים בדירה. חברה קבלנית צריכה לצפות, כי מסירת דירה לקויה ודולפת ואי-תיקון הליקויים במשך תקופה ארוכה יסבו לרוכשים סבל ועוגמת נפש". כמובן שישנם הבדלים מסוימים בין מידת עגמת הנפש שנגרמה לתובעים השונים, אך קשה להיא הבדלים אלו לידי ביטוי כספי מדוייק ולכן אני קובע סכום אחיד לפיצוי לגבי כ"א מקבוצת התובעים וסכום זה יהא בשיעור של 7,000 ש"ח לכל משפחה (למעט תובע מס' 8 - מוסקוביץ אשר לגביו נדחהו כל הטענות באשר לליקויי הבניה בישיבת ביהמ"ש מיום 25.6.98 ולפיכך הפיצוי לגביו בפריט זה יהא 3,500 ש"ח). סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: למשפחת דורון סך של: 23,350 ש"ח בגין ליקויי הבניה; 10,584 ש"ח עבור איחור במסירת החזקה בדירה; 7,000 ש"ח בגין עגמת נפש. למשפחת אמירס אני פוסק סך של: 36,500 ש"ח בגין ליקויי הבניה; 7,000 ש"ח בגין עגמת נפש. למשפחת הוכמן אני פוסק סך של: 37,850 ש"ח בגין ליקויי הבניה; 7,000 ש"ח בגין עגמת נפש. למשפחת אטרי אני פוסק סך של: 21,050 ש"ח בגין ליקויי הבניה; 7,000 ש"ח בגין עגמת נפש. למשפחת שבתאי אני פוסק סך של: 22,900 ש"ח בגין ליקויי הבניה; 7,000 ש"ח בגין עגמת נפש. למשפחת נצר אני פוסק סך של: 20,100 ש"ח בגין ליקויי הבניה; 7,000 ש"ח בגין עגמת נפש. למשפחת חציר אני פוסק סך של: 25,500 ש"ח בגין ליקויי הבניה; 7,000 ש"ח בגין עגמת נפש. למשפחת מוסקוביץ אני פוסק סך של: 3,500 ש"ח בגין עגמת נפש. למשפחת ארדי אני םוסק סך של: 17,800 ש"ח בגין ליקויי הבניה; 7,000 ש"ח בגין עגמת נפש. למשפחת שרצקי אני פוסק סך של: 14,650 ש"ח בגין ליקויי הבניה; 7,000 ש"ח בגין עגמת נפש. למשפחת שילר אני פוסק סך של: 22,750 ש"ח בגין ליקויי הבניה; 7,000 ש"ח בגין עגמת נפש. למשפחת גור אנ פוסק סך של: 16,700 ש"ח בגין ליקויי הבניה; 7,000 ש"ח בגין עגמת נפש. למשפחת מזרחי אני פוסק סך של: 27,650 ש"ח בגין ליקויי הבניה; 7,000 ש"ח בגין עגמת נפש. למשפחת הרוניאן אנ פוסק סך של: 17,350 ש"ח בגין ליקויי הבניה; 7,000 ש"ח בגין עגמת נפש. למשפחת גוחבן אני פוסק סך של: 14,400 ש"ח בגין ליקויי הבניה; 7,000 ש"ח בגין עגמת נפש. למשפחת ארפרט אני פוסק סך של: 9,600 ש"ח בגין ליקויי הבניה; 7,000 ש"ח בגין עגמת נפש. למשפחת קוזניצ'וב אני פוסק סך של: 17,750 ש"ח בגין ליקויי הבניה; 7,000 ש"ח בגין עגמת נפש. למשפחת ברכה אני פוסק סך של: 16,250 ש"ח בגין ליקויי הבניה; 1466 $ עבור איחור במסירת החזקה בדירה; 7,000 ש"ח בגין עגמת נפש. באשר למועד המרת הערך הדולרי לשקלי ובאשר לחיוב בהצמדה וריבית יחול האמור בפסה"ד. הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ש"ח + מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. קבעתי שכר טירחה בסכום נמוך יחסית בשים לב לפער שבין האמור בחוות הדעת מטעם התובעים ובחוות הדעת של ביהמ"ש וכן בשים לב לכך שהדרך בה הוצגו הראיות בנושא ראש הנזק הכרוך בתשלום דמי שכירות. פיצוייםאיחור במסירת דירהמסירת דירה / איחור במסירת דירהמקרקעין