פסק דין העובדות 1. התובעת הגישה תביעה כספית בגין ליקויי בניה בדירה שרכשו המערערים מהמשיבה (ת"א 2813/94). בית המשפט קמא מינה בהסכמת הצדדים את המומחה המהנדס סילביו הופמן לבדוק את ליקויי הבניה. הלה הגיש לבית המשפט שבע חוות דעת באשר לליקויים שהתגלו. כמו כן ערך בית המשפט ביקור במקום ביום 2.2.94. במעמד הביקור במקום סוכם שהמשיבה תבצע עבודות חפירה, לאיתור הרטיבות שנראתה בעת הביקור במקום ושלאחר מכן יבוצע איטום מחדש. 2. לאחר ביקור זה הכין המהנדס הופמן חוות דעת מסכמת ביום 1.3.94, שבה העריך את עלות התיקונים הנדרשים לתיקון ליקויי הרטיבות בסך 3,000 ש"ח. 3. בפסק דינו קבע בית המשפט, שבשים לב לביצוע התיקונים, הגשת חוות הדעת המסכמת והסכמת המשיבה לביצוע התיקונים מתייתר הצורך לדון בשאלות המשפטיות שעוררו ב"כ הצדדים ובכלל זה שאלת החבות לביצוע התיקונים, הודעה בדבר אי התאמה וטענות דומות. 4. בבואו לדון בשאלת גובה הנזק קבע בית המשפט שיש לדחות את התביעה לפיצוי כספי בגין הליקויים בדירה, יען כי "לאחר הביקור במקום ומיקוד הליקויים כמפורט בדו"ח הביקור, הרי שחוות הדעת מיום 1.3.99 הינה בבחינת חוות דעת מסכמת ולפיכך אין מקום לפיצוי באשר לליקויים שלא בא זכרם בחוות הדעת המסכמת, כגון הריצוף בדירה". גם התביעה לליקויים ברכוש המשותף נדחתה בנימוק שעניין זה מסור לנציגות הבית המשותף (להלן - הנציגות) שהיא "מורשה לטפל בכל עניין הנוגע להחזקתו התקינה ולניהולו של הבית המשותף". מאחר והנציגות לא היתה צד לדיון והמערערים נמנעו מלהתייחס לנזקים אלה יש לדחות את תביעתם גם בפריט נזק זה. 5. בית משפט קמא פסק למערערים פיצוי בגין הרטיבות בסך 3,000 ש"ח, כקביעת המהנדס הופמן וכן פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 7,500 ש"ח. כמו כן נפסקו לזכות המערערים הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ. הערעור 6. הערעור נסב על שני עניינים: האחד, שחוות הדעת המסכמת של המהנדס הופמן התייחסה אך ורק לליקויי הרטיבות כפי שצויין בה והדברים אף נאמרו בפרוטוקול מיום 10.3.99. שאר הליקויים המופיעים בחוות דעת מס' 1 לא תוקנו ולא הוסכם על תיקונם (ראו גם הפרוטוקול מיום 28.9.95). לאור זאת, זכאים המערערים לפיצוי בגין ריצוף - 6,300 ש"ח. נגרות, אלומיניום ומסגרות בסך 1,210 ש"ח ושונות 2,750 ש"ח. והשני, שבית משפט קמא טעה בפסקו שאין דייר אחד רשאי לתבוע שהרכוש המשותף יתוקן או שהוא רשאי לקבל פיצוי כפי חלקו היחסי ברכוש המשותף. 7. בעיקרי הטיעון של המשיבים נטען, באשר לשאלת הפיצוי בגין הליקויים בדירה, שהמערערים לא הרימו את הנטל להראות שנפלה טעות משפטית בפסק דינו של בית משפט קמא. לדעת ב"כ המשיבה, בית משפט קמא לא התעלם מהליקויים האחרים וקבע עבורם פיצוי סביר. חוות הדעת האחרונה של המהנדס הופמן היתה חוות דעת מסכמת ובה נקבע פיצוי בסך 3,000 ש"ח וזאת לאחר ביצוע תיקונים בדירה. יתרה מזו, המערערים סירבו להרשות למשיבה לבצע תיקונים בדירה (חוות דעת מס' 4) ולכן זכותם לפיצויי פקעה או אוינה. 8. גם לפיצויים בגין ליקויים ברכוש המשותף אין המערערים זכאים הן משום שלא הוסמכו לייצג את הדיירים האחרים והן משום שלא הביאו ראיות לנזקים ברכוש המשותף. ההליכים בערעור 9. בישיבת קדם משפט ביום 23.1.00 הפנה אחד משופטי מותב זה את תשומת ליבו של ב"כ המשיבה שלכאורה נפלה שגגה מלפני בית המשפט קמא בשני העניינים עליהם נסב הערעור. ב"כ המשיבה עו"ד פז רימר ביקש שהות לבחון את הטענות הללו. גם בישיבה נוספת לא ניתנה ע"י עו"ד רימר תשובה והתיק נקבע לשמיעת הערעור. ביום שהיה קבוע לדיון חזר המותב והפנה את תשומת ליבו של עו"ד אלי כהן, שהופיע מטעם המשיבה, שלכאורה נפלה טעות בשני העניינים האמורים. ב"כ הצדדים ביקשו דחייה כדי לפתור הסכסוך מחוץ לכותלי בית משפט. 10. עו"ד רימר חזר על טענותיו שהעלה בית משפט קמא באשר לרכוש המשותף והעלה טענות חדשות בקשר לליקויים בדירה שחלקן לא הועלו בבית משפט קמא וגם לא בהודעת הערעור. מסקנות 11. מהתגובות הנוספות של ב"כ המשיבה ברור שהוא יוצא מהנחה שאכן טעה בית המשפט קמא, שהתעלם מהליקויים הנוספים שהוזכרו בחוות הדעת הקודמות לחוות הדעת המסכמת וטענתו בערעור היא, שחרף זאת, אין מקום לפסוק למערערים פיצוי מהטעמים שהועלו בתגובתו האחרונה. הטענה שאי משלוח התראה מאיינת את זכותם של המערערים לפיצוי אינה מופיעה בעיקרי הטיעון ולכן דינה להידחות. בנוסף לכך, אין צורך במשלוח הודעה פורמלית כאשר המשיבה ידעה על הליקויים בדירה ופעלה לתקנם (ע"א 4445/96 "עמיגור" (ניהול נכסים) בע"מ נ' מאיוסט, דינים עליון, ל"ד 611 סעיף 8 לפסק הדין). כמו כן עולה מהראיות שהיו לפני בית המשפט קמא, שהיו פניות בעל פה ובכתב למשיבה (עמ' 4 לתצהירי המערער; עדות חבר הועד דוד אסולין מיום 28.9.95, עמ' 5, עדות המערער מיום 13.3.96, עמ' 4). 12. טענה אחרת היא שהמערערים אינם זכאים לפיצוי משום שמנעו מהמשיבה לבצע את התיקונים בדירה. טענה זו אינה מופיעה בסיכומי ב"כ המשיבה בבית משפט קמא לפיכך אין מקום להעלותה בבית משפט זה. 13. יש, איפוא, לדחות את הטענות האמורות בנושא הליקויים בדירה, ולפסוק למערערים סך של 25,000 ש"ח. סכום זה ישא ריבית והצמדה מיום מתן פסק דינו של בית משפט קמא. 14. גם הטענה האחרת בדבר אי פסיקת פיצוי בגין ליקויים ברכוש המשותף דינה להידחות, לאור ההלכה שנפסקה בע"א 559/87 חשאי נ' רונן פ"ד מו(1) 229, 233). בסיכומיו בבית משפט קמא לא טען ב"כ המשיבה שהמערערים לא הודיעו למשיבה על הנזקים ברכוש המשותף או כי לא הוכיחו את חלקם היחסי ברכוש המשותף. לפיכך יש לדחות את שתי הטענות האחרונות. יתרה מזאת, המומחה התייחס בחוות דעתו הראשונה לליקויים ברכוש המשותף וגם מטעם זה יש לדחות גם את הטענה שהמערערים לא הוכיחו נזק זה. סיכום 15. יש לקבל את הערעור באופן שעל הסכומים שפסק בית-משפט קמא יש להוסיף: (1) בגין הליקויים בדירה סך של 25,000 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה מיום פסק הדין בערעור. (2) בגין חלקם היחסי ברכוש המשותף הלקוי, סך של 1,775 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה מיום 15.2.95 ועד ליום התשלום בפועל. 16. בנסיבות המקרה ובהתחשב בטענות הסרק שהועלו על ידי ב"כ המשיבה ומאחר ובית המשפט הבהיר לב"כ המשיבה עוד בישיבת קדם המשפט הראשונה שנפלו טעויות בפסק דינו של בית המשפט קמא וב"כ המשיבה בחר, חרף זאת, להעלות טענות שאין בהן ממש, אנו מחייבים את המשיבה לשלם למערערים שכ"ט עו"ד בערעור סך 30,000 ש"ח בצירוף מע"מ, בתוספת ריבית והצמדה כדין ממועד פסק הדין בערעור. בניהליקויי בניההנדסה / מהנדס