פסק דין פתח דבר התובע, תושב קליפורניה, הינו הבעלים של מקרקעין בגוש 7658 חלקה 110 ברעננה (להלן : "המגרש"). ענייניו במגרש מטופלים ע"י באי כוחו בישראל, יום בהיר אחד, בתחילת שנת 97', כי מחלקה מס' 108 הגובלת בצידו הצפוני של המגרש (להלן: "חלקה 108"), פלשה לה סוללת עפר בגובה של כ- 3.2 מ' באורך של כ- 50 מ' וברוחב של כ- 10 מ'. לטענת התובע, האחראים להיווצרותה של אותה סוללה במגרש הם הנתבעים אשר עסקו במשך שנה וחצי, החל משנת 96', בהגבהה וישור של חלקה 108, ותוך כדי עבודתם פלשו וגרמו להמשכיותה של ההגבהה במגרש. לטענת ב"כ התובע, מיד משנתגלתה אותה פלישה והגבהת פני הקרקע הוא פנה לנתבעים ודרש להחזיר את המצב לקדמותו, ואולם נתקל בסירוב. התובע אינו תובע פיצוי כספי בגין עוולה זו של הקמת הסוללה, אלא תובע את החזרת המצב לקדמותו בכך שהנתבעים יפנו את סוללת העפר על כל תכולתה ויגרמו לפני המגרש להיות במצבם הטבעי כפי שהיו לפני הגבהתו. מעבר לכך, תובע התובע הוצאות בגין הכנת מפת מודד מוסמך, סך של 3,510 ₪, בצירוף הוצאות משפט ומבקש את רשות בית המשפט לתבוע בעתיד נזק שנגרם לו ואשר טרם נתגבש בעת הגשת התביעה. הנתבעים מצידם כופרים בטענות התובע וטוענים, כי אמנם ביצעו עבודות עפר שונות למילוי, הגבהה וישור השטח בחלקה 108, אך לא פלשו ולא חרגו לתחומי המגרש, למעט שפיכת שכבת אדמה נקיה בעובי של כ- 40 ס"מ על גבי סוללת פסולת קיימת, אשר היתה במקום עוד לפני שהחלו לעבוד במקום. לטענתם, עשו כל זאת לבקשת המחזיק בחלקה 108, מר צדוק קראוס, כדי לכסות ערימות של פסולת בנין שנהגי משאיות אלמונים השליכו במגרש, כשהמטרה לפעולה זו היא לשוות למקום מראה אסתטי ולמנוע השלכת פסולת נוספת במקום. ניתוח הראיות התובע ערך באמצעות מודד מטעמו מפה מדוייקת (נספח ב' לכתב התביעה) המתארת את המגרש ואת חלקה 108. עורך המפה, מר בן חיים, שהינו מודד מוסמך, לא נחקר על המפה ועל המפורט בה, שכן הנתבעים לא כפרו בנכונותה ובדיוקה של המפה ואף הודיעו לביהמ"ש כי אין מחלוקת לגביה (עמ' 10 ש' 23 לפרוט' מיום 20.4.00). לפיכך, הנני מקבלת את המפה כבעלת משקל ראייתי מלא. מעיון במפה, נראה באופן ברור כי הסוללה תוחמת את חלקה 108 אשר הוגבהה ע"י הנתבעים, חודרת בצורה חצי סהר למגרש ויוצרת הגבהה של מספר מטרים ביחס לפני המגרש במצבו הטבעי. סוללת העפר במגרש מהווה, איפוא, המשך רציף של ההגבהה והמילוי אשר ביצעו הנתבעים בחלקה 108. מהמפה עולה עוד, כי אין כל סוללות/תלוליות עפר ופסולת אחרות במגרש. הסבירות כי אלמונים שפכו פסולת בנין דווקא בהמשך לסוללה שיצרו הנתבעים ע"י הגבהת חלקה 108, ולא בכל אתר אחר במגרש הגדול, הינה נמוכה מאד. גם מבנה הסוללה המסודר והמגובש אינו תואם את טענת הנתבעים, לפיה עבריינים אלמונים שחפצו להיפטר מפסולת בנין בדרך הזולה והמהירה ביותר (במקום לנסוע לאתר פסולת מוסדר בקלנסואה) הם שהשליכו את הפסולת ויצרו את הסוללה. במקרה כזה, היה מקום לצפות כי פסולת בנין תהיה מושלכת בתפזורת על גבי שטח המגרש; ולא היא. לא הוגשו כל תצלומים, או עדויות של עדים בלתי מעוניינים, לפיהם קיימות ערימות פסולת בנין במגרש במקומות אחרים, פרט לסוללה הגובלת בחלקה 108. הדבר אומר דרשני, לנוכח העובדה שאיש לא טען כי פסולת כזו סולקה מהמגרש ע"י התובע או מי מטעמו. מכאן, שניתן היה להוכיח את טענת הנתבעים, לו היתה נכונה, במראית עין ממש, אף ביום הדיון עצמו (תצלומים או ביקור במקום), ולא להסתפק בעדויות מפי הנתבע והעד מטעמו, שיש לו ענין בתוצאות התביעה. התצלום היחיד שהוגש ע"י הנתבעים (נ/1), אינו מציג כל ערימת פסולת נוספת פרט לסוללה נשוא התביעה. בעדותו של הנתבע 1, מר אלי זאיד (להלן: "הנתבע") מבהיר הלה, כי ביצע במשך שנה וחצי עבודות הגבהת עפר בחלקה 108 הגובלת בצלעו הצפונית של המגרש. לדבריו, פינה בעצמו ובאמצעות נהגים מטעמו מצבורי פסולת בנין מאתרים שונים אל חלקה 108, לצורך הגבהתה, ולבסוף שפך על הרמה שנוצרה 50 ס"מ עפר נקי לכיסוי. עד זה מעיד כי שפך אדמה נקיה גם על תלולית הפסולת שהיתה במגרש, וזאת לבקשתו של קראוס, שרצה לתת לאזור חזות אסתטית (עמ' 19 ש' 18 לפרוטוקול 8.5.00 וכן עמ' 22 ש' 6). יצויין, כי אותו קראוס - שאמור היה ליזום ולהנחות את הנתבעים בפעולת החדירה למגרש, לא הובא כעד הגנה מטעם הנתבעים והדבר פועל לרעתם. הנתבע טען כי עם הגיעו למגרש ראה שם ערימות פסולת, ואף במהלך תקופת עבודתו בחלקה 108 ראה מפעם לפעם נהגי משאיות שופכים פסולת במגרש. בהמשך טען כי מלכתחילה כל השטח היה "מזבלה" ו"כשסידרנו את השטח, זה נראה כמו תלולית". משפט זה אינו מתיישב עם הטענה כי פרט לשפיכת 40 ס"מ עפר נקי, כלל לא הזיז את הפסולת שהיתה מפוזרת, לטענתו, על שטח המגרש. משתמעת ממנו פעילות מאסיבית יתר בתחומי המגרש, שאינה עולה בקנה אחד עם עדותו השוללת כל פעילות במגרש למעט ה"קוסמטיקה" הסופית. כן הודה הנתבע כי בתוך האדמה ששפך היו גם גושי פסולת (עמ' 19, ש' 1-2, עמ' 20 ש' 16). גם עד הגנה 1, עזמי חאג' יחיא, אשר שימש כטרקטוריסט שכיר אצל הנתבעת 2 מעיד, כי "שמנו שכבה של אדמה נקיה על כל השטח ועל השטח של השכן נכנסנו קצת עם אדמה בגובה של 40 ס"מ" (עמ' 16 ש' 21). בסתירה לעדותו של הנתבע, מעיד עד זה כי שפיכת העפר הנקי למגרש בוצעה לאחר גמר העבודה בחלקה 108, "בגלל שהשכן אמר שחדרנו לשטח" (ש' 22-23). עד זה מעיד כי היה מודע לכך שלרמה המוגבהת בחלקה 108 יש שיפוע היורד מטה ותופס מקום ולצורך כך הוא "התרחק מהגבול". עיון במפת המודד מראה, כי אותה רמה נמשכת לאורך הגבול בין שתי החלקות ואף פולשת לתחום המגרש - משכך אינני מקבלת את עדותו לענין זה. זאת ועוד, הוכח מעדויות ההגנה כי הנתבעים לא נקטו כל אמצעי זהירות סבירים שיבטיחו אי פלישה של עבודות ההגבהה למגרש, כגון מדידה וסימון גבולות בהתאם למפה מוסמכת. מעדות הנתבע, עולה כי הוא הסתפק באומדן לפי מראית עין של גבול דמיוני עליו הצביע בפניו מר קראוס. בכך פעלו הנתבעים ברשלנות, ואין פלא כי על אף נסיונם של עדי ההגנה "להתרחק מהגבול", לא צלח הדבר בידם ובסופו של דבר פלשו למגרש. מעדותם של עוה"ד עולה, כי הנתבע הודה באזניהם, בשיחה טלפונית, כי שפך באזור אדמה ופסולת והציע לעדי התביעה לבצע במגרש עבודות שפיכה והגבהה ללא תשלום. מהימנה לעי עדותם של שני העדים, לפיה בשיחה הראשונה בענין שפיכת האדמה במגרש לא טען הנתבע כי רק כיסה פסולת קיימת בעפר נקי אלא הודה, במשתמע, ביצירת הסוללה כולה. מההצעה, שחזרה על עצמה בישיבת קדם המשפט, עולה כי לנתבע עודפי פסולת בנין מהם הוא מעוניין להיפטר, ולכן אין תמה כי עודפים אלה מצאו דרכם, בחלקם, למגרש. יצויין כי אין מחלוקת ששפיכת סוללת העפר המוגבהת מהווה "נזק" מבחינתו של התובע, שכן עלות פינוייה ויישור הקרקע נאמדת באלפי ₪, כהערכתו של הנתבע הבקיא בכגון דא. טוענים הנתבעים בסיכומיהם, כי הוכח שהמגרש הושכר לחקלאי במחיר סמלי, כאשר התובע נושא על פי ההסכם בתשלום הארנונה. זאת, כנגד התחייבות החקלאי למנוע השלכת פסולת במגרש ולפנותה במקרה הצורך. מכך מסיקה ב"כ הנתבעים את הצורך החיוני של התובע להגן על המגרש מפני פולשים משליכי פסולת. ב"כ הנתבעים טוענת כי הא ראיה, שהמגרש חשוף לפגיעתם הרעה של כולי עלמא, ללא קשר לנתבעים שעזבו את המקום זה מכבר. ניתן להסכים לחלק הכללי של מסקנה זו, אך לא לחלקה המתייחס לנתבעים. נהפוך הוא: התובע משכיר את המגרש במחיר מוזל כשמטרתו היא שמירה על נכסיו מפני מזיקים שונים, שהנתבעים באים בכללם. אינני מקבלת אף את טענת ב"כ הנתבעים בסיכומיה כי היה על ב"כ התובע לצלם את פסולת הבנין בחלקה 108 ובמגרש כדי להשוות בין שני הסוגים ולהוכיח את הזיקה ביניהם. על כך ניתן להשיב כי בפני התובע עמד קושי טכני לצלם פסולת זו לאחר שהנתבע וע"ה 1 אישרו בעדויותיהם כי שפכו 40 ס"מ אדמה נקיה מעל לאותה פסולת. יתר על כן, משהוכח הקשר ה"טופוגרפי" וההסתברותי בין הסוללה במגרש לבין ההגבהה בחלקה 108, נראה לי כי לא היה מקום לדרוש גם הוכחה "מעבדתית" של הרכב הקרקע כדי לעמוד בנטל ההוכחה לפי מאזן ההסתברויות. הטלת האחריות במקרה דנא, פעל הנתבע, המציג עצמו כקבלן עצמאי, באמצעות חברה בע"מ, היא הנתבעת 2. מחומר הראיות שהובא בפני מתברר, כי מדובר בחברת יחיד אשר השליטה בה היא בידיו של הנתבע בלבד. הראש, המוח והידיים של ישות משפטית זו אינם אלא הנתבע עצמו. הוכח כי מי שתכנן וביצע את העבודות בשטח לא היה אלא הנתבע, אשר נעזר בשכיר ובנהגים מובילים. משכך, אני קובעת כי הנתבע אחראי כמעוול בנזיקין לנזק שנגרם ע"י פלישת הסוללה למגרש, והנתבעת 2 אחראית לו באחריות שילוחית. סוף דבר משמצאתי כי הנתבעים אחראים לנזק נשוא התביעה הנני מורה להם, ביחד ולחוד, לפנות את סוללת העפר אשר חודרת לשטח המגרש, בהתאם למפת המדידה שאינה שנויה במחלוקת, וליישר את פני המגרש עד לגובהם המקורי - האחיד. הנתבעים יבצעו את עבודות יישור העפר תוך 90 יום מיום קבלת פסק הדין. כמו כן אני פוסקת כי על הנתבעים לשלם לתובע סך של 3510 ₪ כולל מע"מ בגין הכנת המפה, וכן הוצאות המשפט (אגרות) ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ + מע"מ. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. אני דוחה את בקשת התובע לפצל את תביעתו ולתבוע בהמשך נזקים נוספים שנגרמו לו ואשר טרם נתגבשו עד למועד הגשת התביעה. הוכח כי הכנסתו המירבית של התובע מהמגרש עומדת על סך של כ- 250$ לשנה, המהווים דמי השכירות השנתיים בגין המגרש, לשימוש חקלאי. היה בידי התובע זמן רב מאז הגשת התביעה לבקש את תיקון כתב תביעתו ולהוסיף עילה של הפסד כספי שנגרם לו, אם נגרם, בשל אי יכולת להשכיר את המגרש בתקופה שעובר להגשת כתב התביעה. הראיות והנזק (באם קיים), לגבי תקופה זו, כבר "התגבשו" זה מכבר. התובע לא עשה כן. לפיכך אין כל עילה להתיר לתובע פיצול סעדים ביחס לנזקים שנגרמו לפני הגשת התביעה. קרקעותפלישה למקרקעין