ערעור ניכוי מע"מ תשומות שלא כדין


החלטה

1. השאלה המקדמית הצריכה הכרעה בערעור שומה זה, היא האם יש לעכב את הדיון, בערעור על החלטת המשיב בהשגה , עד לסיום ההליכים הפלילים המתנהלים כנגד המערער .


2. בהליך שבפניי, המערער מערער על החלטת המשיב בהשגה בעניין שומת תשומות .
המשיב דחה את ההשגה בנימוק שבוצע ניכוי מע"מ תשומות שלא כדין, בניגוד לסעיף 38 (א) לחוק המע"מ.


3. המערער מבקש שהדיון בהליך זה , יעוכב עד להכרעה בהליך הפלילי שהוגש נגדו או שעומד להיות מוגש נגדו .
המערער טוען שמאחר ומדובר באותה מסכת עובדתית יאלץ לחשוף, במסגרת ההליך האזרחי, את קו הגנתו במשפט הפלילי וכי הוא עלול להפליל את עצמו. היינו, המערער טוען כי במסגרת ניהול ההליך האזרחי הוא, למעשה, מוותר על הזכויות המוקנות לו כחשוד או כנאשם באישום הפלילי.
עוד טוען המערער כי עיכוב ההליכים לא רק שומר על זכויות המערער ואינו פוגע במשיב אלא גם תורם ליעילות הליכי המשפט וחסכון בזמנו של בית המשפט, שכן לפי סעיף 42 לפקודת הראיות לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971 (להלן: "פקודת הראיות") ישמשו הממצאים בפסק דין חלוט בהליך הפלילי ראיה לכאורה בהליך האזרחי ויביאו לקיצורו.


4. האמנם אין בעיכוב הליכי הערעור עד לסיום ההליכים הפלילים, פגיעה במשיב ?

הליכי גביית המסים עפ"י השומה נפסקים עם הגשת הערעור, שהרי עפ"י סעיף 91 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו - 1975 , רשאי המערער שלא לשלם את המס השנוי במחלוקת . אם יותלה הדיון בערעור לתקופה ארוכה, עד למתן פסק דין חלוט במשפט הפלילי, יזכה הנישום שהוגש נגדו משפט פלילי לדחייה ארוכה של תשלום המס . דחייה זו עלולה לגרום לכך שלא ניתן יהיה לגבות את המס המגיע מהנישום ובכך יש פגיעה במשיב.


5. באשר לניהול הליכים אזרחים ופליליים זה בצד זה, בגין אותה מסכת עובדתית, ראה דברי כבוד השופטת שטרסברג כהן ב- רע"א 854/97 לופטין נ' מוניקה תכשיטים בע"מ (לא פורסם, דינים עליון, כרך נג 127 ) (להלן: "פרשת לופטין"):
"אין בסיס לטענה לפיה כל אימת שמתנהל הליך פלילי לצד הליך אזרחי באותו עניין, יש לעכב את ההליך האזרחי עד לסיום ההליך הפלילי. הליכים משפטיים אזרחיים ופליליים צריכים להתנהל ביעילות וללא דחיות מיותרות, מה עוד, שאין לדעת מתי יסתיים ההליך הפלילי ומתי ניתן יהיה להמשיך בהליך האזרחי. מערכת המשפט צריכה לשאוף לכך שמשפטים יתנהלו כסדרם ובמועד שנקבע להם וכי לא יתפתח נוהג של דחיות מיותרות ללא צורך. התופעה של קיום משפטים אזרחיים ופליליים באותו ענין נפוצה למדי. ואין זה ראוי שמשפטים אזרחיים יישארו תלויים ועומדים עד אשר יסתיימו הליכים פליליים באותו עניין. לעיתים יכול העיכוב להימשך שנים גם כאשר מדובר בערכאה ראשונה, קל וחומר אם יש להמתין עד לסיום הערעור בערכאה האחרונה.
השיקולים הנ"ל נסוגים אם ניצבת מולם זכות של מתדיין העלולה להיפגע. האם כך הוא בענייננו? אינני סבורה כן. אם החשש הוא מהפללה עצמית, בידי המבקש לעשות שימוש בחיסיון מפני הפללה עצמית ולהימנע מגילוי כל ראיה במשפט האזרחי העלולה להפלילו במשפט הפלילי ובאשר לטענה בדבר זכות המבקש שלא לחשוף את קו הגנתו, טענה זו אינה מקובלת עלי. הזכות שלא לחשוף קו הגנה, במידה וקיימת כזו, איננה ערך בפני עצמו. היא

נגזרת מזכות השתיקה של הנאשם, אך מחוץ למסגרת המשפט הפלילי המסוים, אין עומדת לנאשם זכות השתיקה וכמוהו ככל אדם אחר."

(ההדגשות לא במקור - ח.ס.)

כבוד השופטת שטרסברג -כהן צירפה דעתה לדעתו של כבוד השופט מצא ב- רע"א 5381/91 חוגלה שיווק בע"מ ואח' נ' משה אריאל , פד"י מו (3) 378 ,(להלן: "פרשת חוגלה"),

בעמודים 381-382 :
"האם זכות השתיקה הנתונה למי שהוא חשוד, או נאשם, עשויה לעמוד לו גם שלא בגדר החקירה, בה הוא מוחשד, או שלא במסגרת ההליך הפלילי שבגדרו הוא מואשם? ... כשלעצמי, הנני נוטה לדעה, שזכות השתיקה של נאשם מוגבלת למשפט בו הוא מואשם, והוא הדין בזכות השתיקה של חשוד, שאף היא מוגבלת לחקירה בה הוא מוחשד. מחוץ למסגרת



המשפט הפלילי המסוים, ומחוץ למסגרת החקירה המשטרתית המסוימת, דין הנאשם והחשוד כדין כל אדם. עומדת להם הזכות לחיסיון מפני הפללה עצמית, אך אין עומדת להם זכות השתיקה.


...כנגד זכותו של המשיב, שלא לספק במסגרת בירור התובענה חומר ראיה העלול להפלילו, ניצבת זכות המבקשות לנהל את הליכי תובענתן בדרך המקובלת ותוך היזקקות לכל הכלים הדיוניים העומדים לרשותן. כללי הדיון מתווים את שביל הזהב בין אינטרסים נוגדים אלה. על-פיהם יכול המשיב ליהנות אך מן הזכות היחסית של חיסיון מפני הפללה עצמית, לפי סעיף 47(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], אך לא מ"זכות שתיקה". על החיסיון יכול המשיב להסתמך - במסגרת תקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 כטעם לסירובו להשיב על שאלות, שהתשובה עליהן עלולה להפלילו (ראה: ע"א 200/63 צוף ואח' נ' אושפיז, פ"ד יז 2400, בעמ' 2411-2408), אך אין הוא יכול להישמע בטענה, שיש לפטרו מלהשיב גם על שאלות שאינן מעוררות חשש להפללתו."

(ההדגשות לא במקור- ח.ס.)



6. בבג"צ 6319/95 יוסף חכמי נ' שופטת בית משפט שלום בתל אביב, (לא פורסם, העתירה נמחקה והעניין נדון במסגרת רשות ערעור.) (להלן: "פרשת חכמי"), השיב בית המשפט העליון בשלילה על השאלה האם פטור אדם מחובתו להעיד כעד מטעם ההגנה בהליך פלילי רק משום שתלוי ועומד נגדו הליך פלילי נפרד באותו עניין בו הוא נדרש להעיד .
המערער טען שם, שהוא זכאי לא להעיד במשפטו של הנאשם -לוי וביסס את טענתו על זכותו לחסיון מפני הפללה עצמית ועל זכות השתיקה, זכויות שעל פי הטענה,אף מולידות לו זכות שלא לחשוף את קו הגנתו בטרם יעשה כן במשפט המתנהל נגדו.


המערער סבור היה שחיובו להעיד מטעם ההגנה במשפטו של שותפו, תגרום לפגיעה חמורה

בזכויותיו הללו , שהחובה להגן עליהם קיבלה לטענתו, משנה תוקף מאז עוגנו בחוק יסוד : כבוד האדם וחירותו.


כבוד השופטת שטרסברג - כהן שלפסק דינה הצטרפו הנשיא ברק והשופט חשין דחתה את טענות המערער אשר ביקש להרחיב את הלכת קינזי (ע"פ 194/75 קינזי מנחם נ' מדינת ישראל, פד"י ל(2) 477) ולהחילה בעניינו באופן אשר ימנע מהנאשם - לוי לזמנו כעד הגנה כפי שמכוח אותה הלכה נמנע מהתביעה לזמנו כעד תביעה.


כבוד השופטת שטרסברג- כהן בחנה את הנמקות שבהלכת קינזי ושלפיהן זכויותיו של העד שמשפט נפרד תלוי ועומד נגדו בגין אותה פרשה ובמיוחד זכות השתיקה וזכותו לחסיון מפני הפללה עצמית , לא ניצבו בבסיס ההלכה , אלא, בעוצבו את הכלל שבאותה הלכה עמד לנגד עיני בית המשפט האינטרס של הנאשם שהתנגד להעדת שותפו נגדו.
הטענה לפיה פוטר החסיון, הנזכר בסעיף 47 לפקודת הראיות, מפני הפללה עצמית את העד מחובת מסירת עדות נדחתה ע"י השופט שמגר בפס"ד קינזי.
בית המשפט העליון קבע כי נקודת המוצא היא החובה הבסיסית המוטלת על כל אדם להעיד בבית משפט אם מזומן הוא למסור עדות וזאת עפ"י סעיף 2 לפקודת הראיות לפיו הכל כשירים להעיד וזו לשונו :
"הכל כשרים להעיד בכל משפט, בכפוף לאמור בסעיפים 3 ו- 4 , ואין אדם פטור להעיד מפני שהוא בעל דין בתובענה אזרחית, או מתלונן או נאשם במשפט פלילי, או מפני שהוא מעבידו, עובדו, בן-זוגו או קרובו של התובע, המתלונן, הנתבע או הנאשם, או מפני שהורשע או נושא עונש של עבירה."



בהתייחסו לסעיף 47 לפקודת הראיות, קבע בית המשפט העליון כי אין הזכות לחסינות מפני מסירת הראיה או העדות , עפ"י סעיף זה, מוחלטת אלא מסויגת בסייגים ובגדרות המבטיחים את זכות העד להימנע מפני הפללה עצמית שכן בית המשפט רשאי לדחות בקשתו של אדם להימנע ממסירת ראיה מהטעם שהיא עלולה להפלילו, אולם אם עשה כן, לא תוגש הראיה המפלילה נגד אותו אדם במשפט בו הוא מואשם בשל העבירה שהעובדה המתגלית בה מן הראיה היא יסוד מיסודותיה.
כן נקבע כי העד זכאי ככל אדם להינות מהחסיון מפני הפללה עצמית אך אין הוא יכול להיבנות מהחסיון כדי להשתחרר מחובתו להעיד.


7. מהאמור לעיל עולה, כי יש להבחין בין זכות השתיקה לבין זכות החיסיון מפני הפללה עצמית .
סעיף 47 לפקודת הראיות הדן בזכות החסיון מפני הפללה עצמית קובע :
"(א) אין אדם חייב למסור ראיה אם יש בה הודיה בעובדה שהיא יסוד מיסודותיה של עבירה שהוא מואשם בה או עשוי להיות מואשם בה.
(ב) ביקש אדם להימנע ממסירת ראיה מחמת שהיא עשויה להפלילו כאמור בסעיף קטן (א) ובית המשפט דחה את הבקשה והראיה נמסרה, לא תוגש הראיה נגד אותו אדם במשפט שבו הוא מואשם בשל העבירה שהעובדה המתגלית מן הראיה היא יסוד מיסודותיה, אלא אם הסכים לכך.
(ג) נאשם שבחר להעיד במשפטו כעד הסניגוריה, לא יחול עליו סעיף זה לגבי העבירה שהוא מואשם בה באותו משפט."



זכות השתיקה, מעוגנת בסעיף 161 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב- 1982 (להלן: "החוק") הקובע :
" (א) הנאשם רשאי לנהוג באחת מאלה:
(1) להעיד כעד ההגנה, ואז יהיה עשוי להיחקר חקירה שכנגד;

(2) להימנע מהעיד.
(ב) בית המשפט יסביר לנאשם כי הוא רשאי לנהוג כאמור בסעיף קטן (א) ואת תוצאות הימנעותו מהעיד כאמור בסעיף 162.
(ג) ..."



הזכות לחסיון מכוח סעיף 47 (א) לפקודת הראיות כפופה לסייג הקבוע בסעיף 47 (ב) לפקודת הראיות, לפיו נתונה לבית המשפט סמכות לדחות בקשה להינות מהחסיון ולחייב את העד להשיב לשאלה מפלילה, אולם לא ניתן יהיה לעשות שימוש בתשובתו המפלילה במשפט בו הוא מואשם בשל העבירה שהעובדה המתגלית בה מן הראיה היא יסוד מיסודותיה.
גם זכות השתיקה אינה מוחלטת שכן בסעיף 162 לחוק נקבע כי הימנעות נאשם מהעיד עשויה לשמש חיזוק למשקל ראיות התביעה וכן סיוע לראיות התביעה במקום שדרוש להן סיוע.
בפרשת חכמי נקבע כי יש להסיג את זכות השתיקה שאינה מוחלטת, מפני חובתו של עד למסור עדות במשפטו של אחר תוך הגנה על זכותו מפני הפללה עצמית .
ביחס לזכות שלא לחשוף את קו ההגנה נאמר שזו נגזרת מזכות השתיקה ומשיטת המשפט האדברסרית המטילה את נטל הבאת הראיות ואת נטל הוכחת אשמתו של הנאשם למעלה מכל ספק סביר, על התביעה. כפי שזכות השתיקה אינה עומדת לו לעד כך גם הזכות שלא לחשוף את קו הגנתו אינה יכולה להועיל לו כנגד חובתו למסור עדות במשפטו של אחר.


לאור פסיקת בית המשפט בפרשת חכמי ובפרשת לופטין ובאמרת אגב בפרשת חוגלה, עומדת למערער הזכות לחסיון מפני הפללה עצמית בכל הליך, ואילו זכות השתיקה תעמוד לו במשפט הפלילי בלבד ולא מחוצה לו.
למערער אין גם זכות שלא לחשוף את קו ההגנה שלו במשפט הפלילי, בהליך זה, אלא שזכותו היחידה היא לבקש להימנע מלהשיב לשאלות שיש בהם כדי להפלילו, בהתאם לאמור בסעיף 47 לפקודה .


8. באשר לזכות לחסיון מפני הפללה עצמית - אם המערער יצטרך להשיב על שאלות שיש בהם כדי להפלילו ,יהיה רשאי לבקש מבית המשפט שלא להשיב עליהן ואם תידחה בקשתו לא ניתן יהיה להשתמש בתשובותיו במשפט הפלילי , כך שאין פגיעה אפשרית בזכויותיו כנאשם במשפט הפלילי.
ואם תאמר שיש בכך פגיעה בסיכויי הערעור שלו , שכן נטל הראיה בערעור עליו אזי אכן על

המערער לחשוף בפני בית המשפט את כל גרסתו ואזי ניתן יהיה להשתמש בעדות זו במשפט

הפלילי ( סעיף 47 לפקודת הראיות חל רק אם ביקש להימנע ממסירת ראיה מפלילה ).
בכך אין פגיעה בזכויותיו של המערער במשפט הפלילי , שכן ,כאמור לעיל, לא עומדות

למערער שלא במסגרת המשפט הפלילי, זכות השתיקה והזכות שלא לחשוף את קו הגנתו.


העולה מהאמור לעיל, הוא שאין לעכב את הליכי הערעור עד לסיום ההליכים הפליליים .
אני דוחה את הבקשה.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מה זה מע''מ ?

  2. חוק מע"מ

  3. דו"ח אפס

  4. הפרש מע"מ

  5. עורך דין מע"מ

  6. סעיף 77 חוק מע"מ

  7. חובות אבודים מע"מ

  8. סעיף 83 לחוק מע"מ

  9. ניכוי תשומות

  10. חיוב מס ערך מוסף

  11. מתי נוצר חיוב מע"מ ?

  12. אי תשלום מע''מ

  13. מע''מ על פיקדון

  14. הגדרת מבטח - חוק מע"מ

  15. מחיר כולל מע''מ

  16. קנסות בגין מע"מ עסקאות

  17. סעיף 119 לחוק מע''מ

  18. ערעור מע"מ על מס עסקאות

  19. סעיף 83 חוק מס ערך מוסף

  20. סעיף 95 לחוק מע''מ

  21. ערעור עבירות מע''מ

  22. ערעור על החלטת מנהל מע"מ

  23. סעיף 38 לחוק מע''מ

  24. סעיף 109 לחוק מע''מ

  25. אי פתיחת עוסק מורשה

  26. סעיף 106 לחוק מע''מ

  27. תיקון 26 לחוק מע''מ

  28. אי הגשת דוחות מע''מ

  29. עבירות על חוק מע''מ

  30. טענת תום הלב – מע"מ תום לב

  31. חוקר באגף מע"מ - תאונת עבודה

  32. סעיף 62 לחוק המעצרים

  33. החזר מע''מ - התיישנות

  34. תקנות מס ערך מוסף רישום

  35. עיכוב תשלום קנס למע''מ

  36. עוסק מורשה - אי גביה של מע"מ

  37. דוחות לא נכונים למע''מ

  38. מנהל מע''מ אשדוד - עתירה

  39. מע''מ על הכנסה רעיונית

  40. ערעור מע''מ - פרוייקט בניה

  41. אי הגשת דו''ח מע"מ בזמן

  42. מימון פרוייקטים - מע''מ

  43. מועד הגשת דו"ח מע"מ - פסק דין

  44. עבירות מע''מ - מאסר בפועל

  45. האם מע"מ הוא חלק משווי מקרקעין ?

  46. ערעור ניכוי מע"מ תשומות שלא כדין

  47. סטייה מהותית מניהול פנקסים

  48. סעיף 117 (א) (6) חוק מס ערך מוסף

  49. חברה שלא הגישה דוחות מע''מ

  50. מהו מסמך אחר ? סעיף 38(א) חוק מע"מ

  51. ערעור על על שומת מס ערך מוסף עסקאות

  52. לפי סעיף 106 לחוק מס ערך מוסף

  53. "מס רווח" על פי סעיף 4(ב) לחוק מע"מ

  54. העונש על איחור בדיווח למע''מ

  55. הגשת דוחות מע''מ במועד - עונש מאסר

  56. ערעור על החלטתו של מנהל מס ערך מוסף

  57. כתב אישום עבירת דיווח כוזב - חוק מע"מ

  58. ערעור על הטלת כפל מס לפי סעיף 50 לחוק מע"מ

  59. עבירה לפי סעיף 117 (א) (6) לחוק מס ערך מוסף

  60. מחסום מס הכנסה / מחסום מע"מ - ביקורת ספרים

  61. עבירה על סעיף 117(א)(6) של חוק מס ערך מוסף

  62. כתב אישום שייחס עבירות לפי חוק מס ערך מוסף

  63. עבירה בניגוד לסעיף 117 (א) (1) לחוק מס ערך מוסף

  64. בקשה למתן עיקול זמני לפי סעיף 112 א' (ג) לחוק מס ערך מוסף

  65. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון