שינוי זכויות חתימה ע"י בנק חשבון פיקדון – תביעה להחזר


שינוי זכויות חתימה ע"י בנק חשבון פיקדון – תביעה להחזר כספים שנמשכו הינה סוגיה שנדונה בבית משפט השלום בחיפה. להלן תקציר נרחב של פסק הדין שניתן ע"י השופטת השופטת טאובר בעניין

מבוא
זוהי תביעה כספית שהוגשה על ידי גב' ברכה ג'ינו, גב' עליזה כהן ומר אליהו ג'ינו (להלן: "התובעים") כנגד הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן: "הנתבע"). במהלך שנות ה-70' פתח הנתבע לתובעים ולמר רפאל ברדוגו (להלן: "הצד השלישי") שני חשבונות: חשבון מס' 204323 וחשבון מס' 257494. בשנת 1974 הפקידו התובעים והצד השלישי בחשבונות הנ"ל סך של 17,000 שקלים אשר התקבל מירושת דודו של הצד השלישי ואשר נועד לספק את צרכיה ולשפר את איכות חייה של הגב' פנינה ברדוגו ג'ינו ז"ל, אמם המנוחה של התובעים אשר סבלה ממחלת נפש משנת 1940 בקירוב ואשר היתה מאושפזת מאז ועד לפטירתה בשנת 2000 בבתי חולים לחולי נפש בירושלים

בתביעה המקורית שהוגשה בתאריך 25/11/02 נטען על ידי התובעים כי כל פעולה בשני חשבונות הבנק יכולה להיעשות אך ורק בהסכמתם ובחתימתם של שלושת התובעים והצד השלישי ביחד. עוד טענו התובעים, כי בשנת 1979 שינה הבנק את זכויות החתימה שלא בהסכמתם וכי הנתבע איפשר לצד השלישי למשוך בחתימתו בלבד כספים מהחשבונות. עוד טענו התובעים, כי בשנת 2000 ולאחר פטירת אמם נתברר להם כי הצד השלישי רוקן את כל הכספים שהופקדו בחשבון מס' 204323 ואשר שוויים נכון להגשת כתב התביעה עמד על סך של 260,000 שקלים. התובעים טענו בכתב תביעתם המקורי כי לתובעים מגיע 75% מסך הכספים שהופקדו בחשבון ובסך של 195,000 שקלים. כן טענו התובעים כי מגיע להם פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 100,000 שקלים בגין התנהלות הנתבע כלפיהם ואולם לצרכי אגרה העמידו את תביעתם על סך של 213,000 שקלים בלבד

בסמוך לאחר הגשת כתב ההגנה הגיש הנתבע בקשה לדחיית התובענה מחמת התיישנות. בקשה זו נדונה על ידי כב' הנשיא קיטאי אשר קבע בהחלטתו מיום 23/3/03 כי אין מנוס מלקבל את טענת הנתבע ולפיה יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות ככל שהיא נוגעת לפעולות שבוצעו בחשבון בתקופה שלפני 25/11/95. לאור קביעתו זו הורה כב' הנשיא קיטאי כי על התובעים להגיש כתב תביעה מתוקן הנוגע לפעולות שביצע הנתבע במהלך שבע השנים שקדמו להגשת התביעה. בתאריך 29/5/03 הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן אשר צמצם את המסכת העובדתית ובמסגרתו נטען כי הבנק פעל שלא כדין עת שאיפשר לצד השלישי ביום 30/5/97 למשוך סך של 54,523 שקלים מחשבון מס' 204323 ובכך לרוקן את כל הכספים בחשבון הנ"ל

הנתבע הכחיש את טענות התובעים ביחס לטענה בדבר פעולות שלא כדין שנעשו על ידו וטען כי בכל מקרה לא ניזוקו התובעים, שכן אלה הסמיכו את הצד השלישי למשוך כספים מהחשבון והתחייבו בפניו שלא להעלות כל טענה בדבר משיכות כספים ו/או הפעולות שיבוצעו בכספים. כן טען הנתבע כי תביעת התובעים הוגשה שלא כדין ומתוך רצון לעשות עושר ולא במשפט על חשבון הנתבע. הנתבע הגיש הודעה לצד השלישי לחיובו של הצד השלישי לשפותו בגין כל סכום שיחוייב בו לשלם לתובעים לאור העובדה שהכספים נמשכו על ידו. הצד השלישי טען כי פעל בהסכמת הנתבע והתובעים במשיכת הכספים, הכחיש את כל האמור בהודעה לצד השלישי שהוגשה כנגדו והגיש הודעה לצדדים הרביעיים שהופנתה כלפי התובעים לשפותו בגין כל סכום בו יחוייב במסגרת ההודעה לצדדים השלישיים

בתאריך 12/12/05 התקיימה ישיבת הוכחות אשר במסגרתה נשמעה עדותם של מר ליאון ג'ינו, בעלה של התובעת מס' 1, התובעת מס' 1, התובעת מס' 2, עד הנתבע מר חנן ארבל, הצד השלישי, מר ברדוגו ניסים מטעם הצד השלישי וכן התקבל תצהירו של מר ברדוגו יוסף בלא חקירתו הנגדית. לאור גילה ומחלתה של מצהירה נוספת מטעם הצד השלישי, הגב' יוכבד אלקלעי, נקבעו ישיבות הוכחות נוספות ליום 8/1/06 וליום 22/6/06 ואולם המצהירה בחרה שלא להתייצב לדיון הגם שאישור רפואי שהוצג מטעמה לא הצביע על מניעה רפואית מלהעיד בבימ"ש

דיון - ההיקף הכספי של המחלוקת בין הצדדים
מכתב התביעה המתוקן שהוגש על ידי התובעים ומהראיות שהובאו עולה כי המחלוקת בתיק נוגעת רובה ככולה למשיכת כספים בסך של 54,523 שקלים שביצע הצד השלישי מחשבון מס' 204323 ביום 30/5/97 כאשר לטענת התובעים ביצע הצד השלישי משיכה זו בניגוד לזכויות החתימה בחשבון ושלא על פי הוראות התובעים שהיו בעלים משותפים ביחד עם הצד השלישי בחשבון. התובעים עותרים בכתב תביעתם המתוקן כי הנתבע יפרע לידיהם סכום בשיעור של 75% מסכום המשיכה המשוערך בהיותם שותפים, לטענתם, בשיעור של 75% בחשבון

עוד טוענים התובעים לנזק לא ממוני שנגרם להם בשיעור של 100,000 שקלים בשל התנהגות מחפירה מצידו של הנתבע לתובעים. כן טוענים התובעים לזכויות בשלושה רבעים מן הסך של 19,780 שקלים בחשבון מס' 257494 המוחזקות בחשבון במלואן ואשר אין מניעה לפורען לבעלי הזכויות בחשבון כפי שיוכרעו במסגרת תובענה זו. יוצא, איפוא, שהסוגיה הראשונה המחייבת הכרעה בתביעה זו הינה האם פעל הנתבע שלא כדין ובניגוד להוראות התובעים עת פרע את כספי המשיכה משנת 1997 לטובת הצד השלישי

זכויות החתימה
זכויות החתימה בחשבון מס' 204323 ובחשבון מס' 257494: התובעים צירפו לתצהירי עדותם מסמכי תנאי חשבון מס' 204323 וחשבון מס' 257494. זכות החתימה בחשבון מס' 204323: עיון במוצג 2 שהינו טופס תנאי חשבון מס' 204323 מיום 20/1/74 מעלה כי שמות ארבעת בעלי החשבון הינם התובעים והצד השלישי ובסעיף 1 שבצידו חתימת ארבעתם נקבעה הוראה לבנק להרשות "לכולם יחד" לפעול בחשבון

הנוסח האמור מעלה, איפוא, כי בטופס תנאי החשבון נקבע חד-משמעית כי הזכות לבצע פעולות בחשבון ניתנה לכל בעלי החשבון יחד. דהיינו, על פי תנאי החשבון הוסכם כי זהו חשבון משותף אשר הפעולות בו ייעשו רק בהסכמת כל בעלי החשבון ונשללה זכותו של אחד השותפים בחשבון לפעול בחשבון לבדו ושלא בהסכמת כל שותפיו

אציין כי זו היתה גם עמדתה של היחידה לפניות הציבור באגף הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל מיום 18/1/02 אשר מכתבה צורף לתצהיר התובעים (מוצג 25) ואשר אישש את טענות התובעים אודות זכויות החתימה בחשבון כדלקמן: "בירורנו העלה שחשבון מס' 204323 נפתח במקור בשנת 1974 עפ"י מסמכי פתיחת חשבון 204323 מיום 20/1/74. החשבון נפתח על שם כל היורשים ביחד, כאשר סעיף 1(ח) המאפשר פעילות ביחד ולחוד נמחק במפורש על ידי בעלי החשבון". מסעיף 3 לתצהירו של המצהיר מטעם הנתבע, מר חנן ארבל, עולה כי לאור הזמן שחלף לא נשמרו אצל הנתבע מסמכי פתיחת החשבון ותנאי החשבון. לפיכך אישר נציג הבנק בחקירתו הנגדית כי בפועל הוא אינו יודע מי היו בעלי זכויות החתימה בחשבון מס' 204323 (עמ' 39 לפרוטוקול). בחקירתו הנגדית הודה מפורשות נציג הנתבע, מר חנן ארבל, כי טופסי פתיחת חשבון ודוגמאות חתימה מקוריים צריכים להישמר בבנק גם אם המדובר בחשבון ישן שנפתח בשנת 1973 - עמ' 37 לפרוטוקול

הנתבע נסמך אמנם בסיכומיו על מוצג 1 שצורף אף הוא לתצהירי התובעים אשר אינו נושא תאריך ואשר נחתם על ידי הצד השלישי בלבד ואשר אינו נושא חתימות של התובעים ואשר על פיו זכויות החתימה בחשבון הן על פי חתימתו של הצד השלישי בלבד ו/או על פי חתימה משותפת של שלושת התובעים. סבורני כי לא ניתן לקבל את טענת הנתבע בסיכומיו כי על בסיס מסמך זה יש לקבוע כי זכויות החתימה יוחדו לצד השלישי בלבד. עיון בשולי המסמך מעלה כי צויין בו בכתב ידו של הצד השלישי ובחתימתו כדלקמן: "לפי צילום זה הבהיר (חנן) לי, סגן מנהל הבנק בר"ג כי אכן אני יכול למשוך ולנהל את החשבון כפי שארצה, אך שינה דעתו לאחר מכן וביקש שאבוא עם שאר שמות הנספחים". מהערתו של הצד השלישי על גבי המסמך לפיה נמסר לו על ידי המצהיר מטעם הנתבע כי עליו לבוא "עם שאר שמות הנספחים" עולה בבירור כי עובר למסמך היו התובעים אף הם בעלי זכויות חתימה בחשבון מס' 204323 ולמעשה התובעים והצד השלישי היו בעלי זכויות חתימה יחד בחשבון זה. מכאן, שלא ניתן באמצעות המסמך אשר אינו נושא תאריך ואשר נחתם על ידי הצד השלישי בלבד ושלא בחתימת התובעים, יתר השותפים בחשבון, לשנות את תנאי החתימה בחשבון ולשלול את זכות החתימה של התובעים, מה עוד שאין על המסמך אסמכתא ו/או חותמת המאשרת כי נמסר לנתבע

ואכן, אף המצהיר מטעם הנתבע הודה כי על בסיס המוצג 1 בלבד לא יכול הצד השלישי לפעול בנפרד בחשבון, ובלשונו של מר חנן ארבל (עמ' 39 לפרוטוקול): "ת. שמר ברדוגו ניסה לפעול בנפרד בחשבון? כן, אני זוכר שהוא רצה זאת ואמרתי לו שמאחר והמסמכים האלה הם לא פתיחת חשבון... אמרתי שעל פי מסמכים אלה לא ניתן לפעול בחשבון ולא ניתן לפעול בנפרד. ש. ואז הסברת לו שכדי לשנות צריך להביא את כל בעלי החשבון? ת. זה לא ברור לי מהמסמך הזה שאני חוזר ואומר שהוא לא טופס פתיחת חשבון ואז בשלב מסויים הפניתי אותו למחלקת פניות הציבור של הבנק שהיא אמורה להסביר את הנושא הזה של זכויות החתימה בחשבון. על פי מסמך זה לא ניתן". מכאן, שלא עלה בידי הנתבע להצביע על מסמכי פתיחת חשבון ותנאי חשבון שונים לחשבון מס' 204323 מאלה שהומצאו במסגרת מוצג 2 שצורף לתצהירי התובעים ואשר איפשרו את חתימתו הבלעדית של הצד השלישי בחשבון זה

מן האמור לעיל נובע, איפוא, כי תנאי חשבון מס' 204323 חייבו את חתימותיהם של שלושת התובעים והצד השלישי ולא הובאו בפניי ראיות שיש בהן כדי לבסס את ההנחה כי תנאי חשבון מס' 204323 שונו באופן שחל שינוי בזכויות החתימה בחשבון וכי ניתנה הסכמתם של התובעים כי הצד השלישי יוכל לפעול בלעדית בחשבון. אוסיף ואציין כי אף הצד השלישי אישר בסעיף 39.12 לתצהירו כי התובעים צורפו לחשבונות על פי יוזמתו ובעידודם של אחיו יהודה ברדוגו ובנו ניסים וזאת על מנת לערבם בחיי אמם המנוחה וכי שיתופים של התובעים בחשבונות נועד על מנת לעודד את התובעים לרכוש עבור אמם מצרכים ולהדק הקשר עמה ראה סעיף 39.18 לתצהיר הצד השלישי

זכות החתימה בחשבון מס' 257494: טופס תנאי החשבון שצורף כמוצג 3 לתצהירי התובעים, שהינו טופס מחלקת חסכונות, מעלה כי במסגרתו הורו ארבעת בעלי החשבון לבנק לאפשר משיכות רק של כל ארבעתם יחד והם אף חתמו לצד הוראתם זו (ראה עדות מר חנן ארבל בעמ' 38 לפרוטוקול). הנתבע במכתבו מוצג 13 לתצהירי התובעים מיום 15/11/00 אישר בזו הלשון כי זכויות החתימה בחשבון מס' 257494 הינן לכל ארבעת השותפים יחדיו ואף בסיכומיו חזר הנתבע ואישר כי זכויות החתימה בחשבון הנ"ל הינן לארבעת השותפים יחדיו

סיכום ביניים
מכל האמור לעיל, סבורני כי זכויות החתימה בחשבונות מס' 204323 ומס' 257494 היו לארבעת השותפים במשותף והנתבע לא היה, איפוא, רשאי לפעול על פי הוראותיו הבלעדיות של הצד השלישי משיכות כספים
משיכות כספים מחשבון מס' 204323: מדפי החשבון שצורפו כמוצג 30 לתצהירי התובעים עולה כי בתאריך 30/5/97 משך הצד השלישי סך של 54,523 שקלים מחשבון זה. הנתבע אישר במכתבו מיום 5/11/00, אשר צורף כמוצג 13 לתצהירי התובעים, כי התיר לצד השלישי את משיכת יתרת הכספים שהצטברו בחשבון הנ"ל. בעקבות פניית התובעים לבנק ישראל קבע בנק ישראל ביום 18/1/02 (מוצג 25 לתצהירי התובעים) כי הנתבע מחוייב להשיב לחשבון את כל הסכומים שנמשכו ממנו, שכן נמשכו בניגוד להוראה לחיוב החשבון ואכן ביום 25/3/02 זיכה הנתבע את החשבון בסכום הנומינלי של 54,523 שקלים אשר נמשך מהחשבון ביום 30/5/97

בתאריך 27/2/03 ובעקבות פניית הצד השלישי לבנק ישראל חזר בו בנק ישראל מההוראות האופרטיביות שנקבעו במכתבו מיום 18/1/02 (מוצג 26 לתצהירי התובעים). בעקבות כך הודיע הנתבע לתובעים ולצד השלישי במכתבו מיום 11/3/03 (מוצג 27 לתצהירי התובעים) כי ביום 2/4/03 יחוייב חשבון מס' 204323 בסך של 74,250 שקלים ואכן כעולה מדפי החשבון בוצע החיוב בסך של 74,250 שקלים ביום 2/4/03 בחשבונם של התובעים והצד השלישי

פועל יוצא מכל השתלשלות האירועים המתוארת לעיל, כי אכן הסך של 54,523 שקלים שנמשך על ידי הצד השלישי ביום 30/5/97 מחשבון מס' 204323 לא הושב לחשבון. משיכות כספים מחשבון מס' 257494: מהראיות שהובאו בפניי עולה כי ביום 9/11/99 זוכה החשבון בסך של 20,985 שקלים. סכום זה הופקד בחשבון מס' 257494 אשר ממנו לא בוצעו כל משיכות

חשבון מס' 204323 - התנהלות הנתבע
מהאמור לעיל עולה כי בהסכם פתיחת החשבון (מוצג 2 לתצהירי התובעים) נקבע חד משמעית כי הזכות לבצע פעולות בחשבון נתונה לכל בעלי החשבון יחד וכי אין המדובר בחשבון פרטי של מי מהשותפים לו אשר רשאי לעשות בו או למשוך מתוכו כספים ככל העולה על דעתו. לא עלה בידי הנתבע להציג מסמכים אשר יש בהם כדי לסתור את תנאי פתיחת החשבון כחשבון משותף ואשר יש בהם משום הסמכה מצידם של השותפים בחשבון, התובעים, לאפשר לצד השלישי לבצע פעולות לבדו בחשבון ושלא בהסכמתם. בהקשר זה אציין כי לא ניתן לקבל את טענת הנתבע בסיכומיו לפיו מוצג ת/1 לתצהירי התובעים ונספח א' לתצהיר הצד השלישי מבססים זכות חתימה לצד השלישי בלבד. שני המסמכים אינם נושאים תאריך ואף אינם נושאים את חתימת התובעים, אלא נושאים את חתימת הצד השלישי בלבד

מובן שאין שותף אחד יכול בחתימתו הוא לשלול את זכותם של יתר השותפים בחשבון המשותף כפי שנקבע בתנאי פתיחת החשבון ולשם שלילת זכותם של התובעים נדרשה היתה הסכמתם המפורשת, לרבות חתימתם, על מנת שניתן יהיה ליתן למסמכים אלה תוקף מחייב. מכאן, וככל שמוצג 1 לתצהירי התובעים ונספח א' לתצהיר הצד השלישי נערכו לאחר עריכת מוצג 2 לתצהירי התובעים, הרי שאין בו כדי לשלול את זכותם של התובעים וככל שמסמכים אלה נערכו בטרם נחתם מוצג 2, הרי גם אז אין למוצגים אלה תוקף מחייב, שכן חתימתם של הצד השלישי והתובעים מתנוססת עליהם ואזי יש בהם כדי להצביע על זכויות החתימה בחשבון באופן שדרושה חתימתם של ארבעת השותפים בחשבון ואין די בחתימתו של הצד השלישי כדי לבצע פעולות משיכה בחשבונות המשותפים

יתר על כן, ממוצג 1 שצורף לתצהירי התובעים ומההערה המופיעה לצידו ואשר נכתבה על ידי מצהיר הנתבע, מר חנן ארבל, עולה כי לנתבע היו ספקות ביחס לזכויות החתימה בחשבון, שעה שהצד השלישי הציג בפניו את המוצג ת/1 אשר לא נחתם על ידי יתר השותפים בחשבון. בפועל ושעה שאף המצהיר מטעם הנתבע, מר חנן ארבל, אישר מפורשות בעדותו (עמ' 39 לפרוטוקול) כי לא ידע מי הם בעלי הזכויות בחשבון, לא פעל הנתבע לברר זכויות אלה אצל התובעים אשר היו שותפים בחשבון. בפועל, ובהעדר כל אסמכתא אצל הנתבע ביחס לשינוי תנאי החשבון כחשבון משותף של ארבעת שותפיו, הניח הנתבע לצד השלישי למשוך בתאריך 30/5/97 את יתרת הכספים בחשבון בסך של 54,523 שקלים בחתימתו הבלעדית של הצד השלישי

התנהלות זו של הנתבע ועדותו של מצהיר הנתבע מעידים מצידו של הנתבע על התנהלות רשלנית המנוגדת לנוהלי עבודה תקינים. במצב דברים זה, כשלמנהל סניף הבנק אשר היה בזמנים הרלבנטיים למשיכת כספי החשבון סגן מנהל הבנק אין תשובה לגבי זכויות החתימה בחשבון ובפועל מאשר הנתבע משיכת כספים על ידי שותף אחד בלבד בחשבון תוך סטיה מפורשת מהוראות תנאי פתיחת החשבון וזכויות החתימה בחשבון כעולה ממוצג 2, עולה התנהלותו של הנתבע לכדי רשלנות. להלן אתייחס בקצרה לחובת הזהירות הקונקרטית החלה על בנק בנסיבות אלה

חובות הבנק כלפי הלקוח והיקפם נדונו רבות בפסיקה ובספרות המשפטית. ככלל, הנטיה הניכרת בפסיקה, כמו גם בחקיקה, הינה להרחיב את אחריותם של בנקים כלפי לקוחותיהם. בנק חייב לפעול במיומנות, במקצועיות ובזהירות בעת שהוא מבצע עסקאות עבור לקוחותיו. על כך עמד כב' הנשיא שמגר בע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' נתן צבאח ואח', פ"ד מח(2), 573, בעמ' 584-585: "מערכת היחסים שבין לקוח (ולדידי, אף מי שאינו לקוח) לבין בנק היא מערכת יחסים מיוחדת, הנובעת מהאמון שרוחש הציבור הרחב כלפי מוסד זה. הבנק ופקידי הבנק נתפשים בעיני הציבור כסמכות מקצועית, בין היתר בשל כך שברשות הבנק לא אחת מידע אשר אינו נגיש לציבור הרחב; הבנק כמוסד כספי הוא גם בעל כישורים מיוחדים ואמצעים טכניים שאינם נחלתו של הפרט. כל אלה עשויים לאפשר לבנק למנוע נזקים מלקוחותיו, בעוד שלנפגע הפוטנציאלי אין יכולת דומה. מאחר שהפרט רוחש במקרים רבים אמון מיוחד לבנק, מאמין בכישוריו ובאמצעיו הטכניים, ורואה בו גוף מעין ציבורי, נוטה הוא לעיתים שלא לנקוט אמצעי זהירות מצידו להקדים פני נזק אפשרי, אפילו יש בכוחו לעשות כן (ראה: א. פורת, "אחריותם של בנקים בגין רשלנות: התפתחויות אחרונות" ספר השנה של המשפט בישראל, תשנ"ב-תשנ"ג (לשכת עורכי הדין - ועד מחוז תל-אביב, א' רוזן - צבי עורך, תשנ"ד) 324). מכוח מערכת יחסים מיוחדת זו מוטלות על הבנק חובות מיוחדות - שאינן מוטלות על צדדים לחוזה רגיל". (ראו גם דנ"א 1740/91 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' שרגא פרוסט, פ"ד מז(5) 31, ע"א 122/84 מנצור נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(4) 94, ע"א 1286/90 בנק הפועלים נ' ורד הלבשה, פ"ד מח(5) 799, 817 ומאמרו של פרופ' אריאל פורת "אחריותם של בנקים בגין רשלנות - התפתחויות אחרונות

בע"א 636/89 כחולי נ' בנק ברקליס דיסקונט בע"מ, פ"ד מה(3) 265, קבע כב' השופט אור כי על הבנק לנהוג בכספי הלקוח במיומנות ובזהירות ראויות ולדאוג שכספו או נכסיו המופקדים בבנק לא ייפגעו. במסגרת זו עליו לנהוג בזהירות בכדי למנוע מרמה בחשבונות הלקוח ובנכסיו שבבנק (כן ראה ד"נ 1740/91 בנק ברקליס דיסקונט נ' שרגא פרוסט, פ"ד מז(5) 31). יחד עם זאת, הפסיקה קובעת כי חובות הזהירות, הנאמנות והגילוי של בנק כלפי לקוחו משתנות ממקרה למקרה בהתאם לנסיבותיו (ראה ע"א 5893/91, שם, עמ' 594): "יחד עם זאת, אין להסיק מדברים אלה כי חובתו של הבנק ללקוח זהה בכל מקרה ומקרה. היקף החובה ו"רמת הנאמנות" הנדרשים מהבנק מעל לרמה הבסיסית הכללית משתנים ממקרה למקרה ומושפעים מטיב היחסים בין הבנק ללקוח, ממידת מעורבותו של הבנק במערכת יחסים זו ומגורמים משתנים נוספים, שכן במערכת היחסים שבין הבנק ללקוח מתבצעות פעולות רבות ומגוונות, לאורן משתנה גם היקף חובתו של הבנק". בנסיבות ענייננו לא פעל הנתבע על פי תנאי פתיחת החשבון וזכויות החתימה של השותפים בחשבון ושעה שהיו לנתבע עצמו ספקות באשר לזכויות החתימה בחשבון אשר עלו כדי חוסר ידיעה בדבר זכויות החתימה בחשבון שהתנהל על ידו. הנתבע לא טרח לברר עניינים אלה עם התובעים אשר היו שותפים בחשבון ואיפשר כאמור לצד השלישי למשוך את יתרת כספי החשבון

פעולות בנקאיות בחשבונותיהם של לקוחות הבנק אמורות להתבצע בזהירות, באחריות, במיומנות ובהתאם להסכמי פתיחת החשבון ולהרשאות קיימות. בכל הקשור לאופן ביצוען של פעולות בנקאיות בסיסיות אלה יש לדרוש מהבנק כי יעמוד בסטנדרט הגבוה ביותר של זהירות כלפי לקוחותיו. מכאן, שעל הנתבע היה לדאוג לשמירת טופסי פתיחת החשבונות וזכויות החתימה בחשבונות ולפעול על פיהם. מתצהירו ומעדותו של המצהיר מטעם הנתבע, מר חנן ארבל, עלה כי ברשותו של הנתבע לא נמצאו מסמכי פתיחת החשבון וזכויות החתימה בחשבון וכן לא נמצאו מסמכים המאפשרים להתחקות אחר משיכת הכספים בידי הצד השלישי ו/או המבססים את זכותו של הצד השלישי והנתבע לאפשר משיכות בידי שותף אחד בלבד לחשבון מס' 204323 בלא חתימת יתר השותפים לחשבון (עמ' 37 לפרוטוקול עדותו של מר חנן ארבל). במצב דברים זה ולא כל שכן לאור העובדה שלנתבע היו ספקות בדבר זכותו של הצד השלישי למשוך כספים מחשבון מס' 204323 בלא חתימת יתר השותפים כעולה ממוצג 1 שצורף לתצהירי התובעים, פעל הנתבע ברשלנות עת שאיפשר לצד השלישי את משיכת הכספים ולא פעל לכל הפחות לקבל עמדתם של התובעים שהיו שותפים בחשבון עובר למשיכת הכספים בחשבון על ידי צד ג' אופן בלעדי

עצם קיומו של מסמך פנימי בין התובעים והצד השלישי ביחס למטרת השימוש בכסף ו/או הצהרות שניתנו על ידי התובעים שלא במסגרת המסמכים הבנקאיים ואשר בהם לא נזכרים מספרי חשבונות בנקאיים כלשהם אינם גורעים מהוראות הסכמי פתיחת החשבונות וזכויות החתימה שנקבעו בהם ואשר מחייבים את חתימת כל ארבעת בעלי החשבונות לביצוע כל פעולה בהם. לפיכך במערכת זו שבין התובעים לבין הנתבע הוכיחו התובעים כי משיכת הכספים מחשבונות מס' 204323 ומס' 257494 יכולה להעשות רק בחתימת התובעים והצד השלישי ביחד וכי הנתבע פעל שלא כדין עת שאיפשר לצד השלישי לבדו למשוך בתאריך 30/5/97 את הסך של 54,523 שקלים לבדו ובלא חתימת יתר השותפים בחשבון

טענת הנתבע בדבר אשמם של התובעים
התובעות מס' 1 ו-2 העלו אמנם בחקירתן הנגדית בביהמ"ש את הטענה כי פנו עשרות פניות לבנק שלא נענו לצורך בירור מצב החשבונות (עמ' 24 לפרוטוקול). ספק רב אם ניתן לקבל טענה זו לנוכח עדותה הסותרת של התובעת מס' 1 בחקירתה הנגדית (עמ' 25 לפרוטוקול) שם העידה כדלקמן: "ביקשנו תמיד מידע. אף פעם לא ענו לנו. בנוסף לא עלה על דעתי לבדוק". יחד עם זאת, עצם העובדה שהתובעים הסכימו עוד בפתיחת החשבונות כי הכתובת להמצאת מסמכי הבנק תהא כתובתו של הצד השלישי בלבד ועצם העדר התעניינותם במצב החשבונות מאז פתיחתם ועד בסמוך להגשת התביעה אינה שוללת את חבותו של הנתבע. סבורני כי על הנתבע לדאוג בכל זמן נתון אשר בו הינו מאפשר משיכת כספים מחשבון שיהיו בידיו המסמכים המלמדים על זכויות החתימה בחשבון וכך לפחות כל עוד מתנהל החשבון בבנק. מהראיות שהובאו בפניי עולה כי מסמכים אלה לא נשתמרו בבנק ומעדותו של המצהיר מטעם הנתבע, מר חנן ארבל, עלה כי הוא אינו יודע את מצב זכויות החתימה בחשבון לאשורו

בנסיבות אלה ומשהנתבע פעל בניגוד לחובת זהירות בסיסית המוטלת עליו בניהול חשבונות לקוחותיו, אין לקבל את הטענה כי התרשלות התובעים ו/או שיהוי בהעלאת טענותיהם כנגד הנתבע מאיינת את עילת תביעתם כנגד הבנק או מצביעה על אשם תורם מצידם. זאת, הגם שיש בהתנהלות זו של התובעים להשליך על הפיצוי הנתבע על ידי התובעים בראש הנזק הבלתי ממוני כפי שיפורט בהמשך

אוסיף ואציין כי כב' השופט ש. לוין בע"א 431/88 ישיבת ישמח משה עיה"ק נ' בנק צפון אמריקה בע"מ, פ"ד מד(4), 177, העלה ספק העולה מהלכת בית הלורדים באנגליה אם מוטלת על לקוח הבנק חובה לבדוק את העתקי החשבונות ולדווח לבנק על משיכות בלתי מורשות מחשבונות, ובלשונו: "לעניין הסכום של 60,000 דולר שומה היה על המערער להוכיח קיומה של חובה מצד המשיבה מס' 1 כלפי הבנק לבדוק את דפי החשבון ולהודיע לו על המשיכות וכן להוכיח שהבנק שינה את מצבו לרעה עקב המחדל. לעניין הראשון יש להדגיש, כי לאחרונה חלו התפתחויות לעניין גיבושה של החובה האמורה; נוכח מסקנותיי לעיל, על הנתבע להשיב לתובעים, ביחד ולחוד, שלושת רבעי מתוך משיכת הסך של 54,523 שקלים שבוצעה על ידי הצד השלישי ביום 30/5/97 מחשבון מס' 204323 ובסך של 40,896 שקלים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד זה. בכל הנוגע לחשבון מס' 257494 סבורני כי אין לקבל את טענות התובעים כנגד הנתבע על שלא פרע לידיהם 75% מהכספים שנותרו בחשבון טרם הגשת התביעה. אין חולק כי ביחס לחשבון זה נדרשת הסכמת ארבעת השותפים לשם משיכת כספים ממנו, ומשלא הוצגה הסכמתו של הצד השלישי למשיכת כספים אלה - היה הנתבע מנוע מלשחרר את הכספים לידי התובעים בטרם תינתן הכרעה משפטית לגבי כספים אלה ובכך פעל הנתבע כדין

עוגמת נפש
התובעים חוזרים בסיכומיהם על טענתם כי הינם זכאים לפיצוי בגין עוגמת נפש בסכום כולל של 100,000 שקלים לנוכח סירוב הבנק למסור להם פרטים ביחס לחשבונות ולאור יחס משפיל בו נתקלו על ידי עובדי סניף הנתבע. ראשית אציין כי ממסמכי הבנק עולה כי ממועד פתיחת החשבון צויינה כתובתו של הצד השלישי ככתובת למסירת מסמכי הבנק וכי התובעים לא שמרו לעצמם את הזכות לקבל לעיונם את דיווחי הבנק השוטפים. כפי שצויין על ידי לעיל, לא ראיתי לקבל את טענותיהם של התובעים ביחס לעשרות פניות לנתבע שקיימו לכאורה התובעות מס' 1 ו-2. טענה זו של התובעים בדבר פניות התובעות מס' 1 ו-2 לנתבע נסתרה לדידי מפורשות עת שהתובעת מס' 1 (בעמ' 25 לפרוטוקול) הודתה בנשימה אחת עם טענתה כי חזרה ופנתה עשרות פעמים לנתבע בכך שלא ראתה טעם לבדוק את חשבונות הבנק

יתירה מכך, אם אכן היו מתעוררים בלב התובעים בשלב מוקדם יותר חשדות ו/או חששות ביחס למצב החשבונות, ניתן להניח כי היו מקדימים לפנות לבנק ישראל ולהגיש תביעתם ולא היו ממתינים ממועד פתיחת החשבון בשנת 1974 ועד לשנת 2000 עת שהעלו לראשונה על הכתב את השגותיהם ביחס להתנהלות הנתבע. התובעים מלינים בסיכומיהם ובהסתמך על סעיף 4 לתצהיר מר ליאון ג'ינו, בעלה של התובעת מס' 1, כי נציג הנתבע, מר חנן ארבל, סירב ליתן בידי מר ליאון ג'ינו פרטים בדבר ניהול החשבונות עת שפנה בשם אחותו טלפונית לנציג הבנק. לא ראיתי כל דופי בכך שנציג הבנק, מר חנן ארבל, לא ראה למסור פרטים ביחס לחשבונות למר ליאון ג'ינו בטלפון ושעה שמר ליאון ג'ינו אינו שותף בחשבון ומשלא הוצג על ידו יפוי כוח המסמיכו לפעול בחשבון בשם השותפים. מובן שנוכח דיני הסודיות הבנקאית היה נציג הבנק מנוע מלהשיב עניינית לפניה מעין זו

בסיכומיהם מפנים התובעים לפסק הדין בת.א. (ת"א) 1477/99 מהגר ברוך נ' בנק הפועלים בע"מ (פרסום נבו) (להלן: "פסק דין ברוך"), שם אכן חוייב הבנק לשלם פיצוי בסך של 30,000 שקלים בגין כאב וסבל שנגרמו לתובע בגין התנהלות הבנק, אולם נסיבותיו של פסק דין זה שונים בתכלית מענייננו. לא רק שבפסק דין ברוך נחשף התובע למשיכות שלא כדין מחשבונו האישי בסדר גודל של 456,000 שקלים, הרי שכתוצאה מאירועים אלה נקבע על ידי ביהמ"ש כי נגרמה לתובע החמרה במצבו הנפשי עקב האירוע הסטרסוגני אשר הוערכה ב-15% נכות למשך שנה ואשר התבטאה, בין היתר, בתסמונת חרדה כללית ובשיעול פסיכוגני. בענייננו לא רק שטענת התובעים ביחס לעשרות פניותיהם לבנק נתגלתה כלא אמינה ואף נסתרה בעדות התובעת מס' 1, הרי הטענה בדבר עוגמת נפש נטענה באופן כוללני ובלא פירוט מספיק ובפועל לא עלה בידי התובעים לבססה בתוכן מעבר לאמירה הכללית שצויינה. על כן לא ראיתי לחייב את הנתבע בפיצוי התובעים בגין עוגמת נפש

עילת ההשבה של הנתבע כלפי הצד השלישי
אין מחלוקת כי הצד השלישי משך את הסך של 54,523 שקלים מחשבון מס' 204323 ביום 30/5/97 על פי אישור הנתבע. יחד עם זאת, ומשהוכח בפניי שעל פי מסמכי הבנק וזכויות החתימה בחשבון לא היה הצד השלישי זכאי לפעול לבדו בחשבון בלא חתימת יתר בעלי החשבון, קמה לנתבע עילת השבה כנגד הצד השלישי. הזכות להשבה על פי דיני עשיית עושר קמה כאשר אדם קיבל נכס מתוך טעות עובדתית של המזכה ומבלי שתהא לו כוונה לזכותו ואילו עמד המזכה על טעותו לא היה הזוכה מקבל את הנכס. טענתו של הנתבע בהקשר זה היתה ביחס לזכויות החתימה בחשבון ונבעה מתוך הנחה מוטעית כי הצד השלישי מוסמך לחייב את החשבון בחתימתו הבלעדית

לנוכח זכותם של התובעים אשר הוכרה על ידי לעיל להשבה של שלושת רבעי מהסכום שנמשך על ידי הצד השלישי בחתימתו בלבד ובסך של 40,896 שקלים, קמה זכותו של הנתבע לדרוש מהצד השלישי בהתאמה את הסכום שנמשך על ידו וזאת מתוקף זכות ההשבה. זכות ההשבה אינה מוגבלת רק למסגרת היחסים בין צדדים קרובים, אלא גם כלפי צד שלישי. לעניין זה ראה כב' השופט ברק כתוארו אז בע"א 760/99 גדעון בן עמי ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לג(3) 567. במאמר מוסגר אציין כי הנתבע אינו צד למחלוקות בין לקוחותיו שהינן נובעות מיחסים חוץ בנקאיים וככל שהיתה קיימת לצד השלישי זכות למשיכת הכספים מכוח התחייבויות שניתנו לצד השלישי מחוץ למערכת היחסים הבנקאית ומעבר לזכויות החתימה בחשבון יוכרעו אלה במסגרת ההודעה לצד הרביעי שהגיש הצד השלישי כנגד התובעים ואולם אין למערכת יחסים זו השלכה על זכויות הצדדים במסגרת היחסים הבנקאיים. אשר על כן, ראיתי לקבוע כי קמה לנתבע, שולח ההודעה לצד השלישי, הזכות להיפרע בגין הסך של 40,896 שקלים נכון ליום משיכת הכספים מן החשבון מהצד השלישי

הזכות המהותית של התובעים בכספי החשבונות
מסכת עובדתית סבוכה נפרשה בפניי באשר למערכת היחסים שבין הצד השלישי והתובעים אשר כנגדם הוגשה ההודעה לצדדים הרביעיים. התובעים והצדדים הרביעיים הינם שלושה אחים והינם ילדי אחותו המנוחה של הצד השלישי. אמם של התובעים ואחותו של הצד השלישי, המנוחה זוהרה ברדוגו-ג'ינו ז"ל (להלן: "אמם של התובעים ו/או המנוחה), סבלה ממחלת נפש ומרבית שנות חייה מאז שנות הארבעים של המאה הקודמת היתה מאושפזת בבתי חולים לחולי נפש עד לפטירתה בשנת 2000. במהלך מרבית שנות חייה של המנוחה ומאז שנת 1942 הקפיד הצד השלישי לדאוג לכל צרכיה ורווחתה של המנוחה ונהג לבקרה לעיתים קרובות בבתי החולים בירושלים בהם היתה מאושפזת (עמ' 16 לפרוטוקול עדותו של מר ליאון ג'ינו, בעלה של התובעת מס' 1). הצד השלישי ביחד עם אחותו, הגב' יוכבד אלקלעי, מונה אף לשמש כאפוטרופסה של המנוחה. מחקירתן הנגדית של התובעות מס' 1 ו-2 עולה כי במשך כל השנים עד לפטירת אמן לא היו הן בקשר עמה ולא טיפלו בה והמידע אשר נוגע לאמם התקבל על ידן מהצד השלישי - ראה עמ' 26 לפרוטוקול

בראשית שנות השבעים של המאה הקודמת ובעת שהמנוחה היתה מאושפזת בבית חולים והתובעים כבר היו אנשים בוגרים, ביקש הצד השלישי לקרבם למנוחה על מנת לשפר את הרגשתה ומצבה (ראה תצהיר הצד השלישי סעיפים 9-8 וכן סעיפים 11-9 לתצהירו של מר ניסים ברדוגו). במסגרת נסיונותיו של הצד השלישי לשתף את התובעים בחיי אמם פנה הצד השלישי לתובעים במהלך שנת 1973 והציע להם כי יפתחו יחדיו חשבון בנק בו יופקדו כספים שיועדו לאמם שמקורם בירושת דודו של הצד השלישי, מר יהודה טולדנו ז"ל, ואשר היו מיועדים למנוחה בלבד ולצורך כל צרכיה

למעשה כספי הירושה שהתקבלו והופקדו בחשבונות הבנק בסך של 17,000 לירות נועדו לאמו המנוחה של הצד השלישי אשר נפטרה טרם חלוקת הכספים ועל כן הסכימו הצד השלישי, אחיו ואחיותיו, כי הכספים יחולקו ביניהם וכי אמם המנוחה של התובעים תקבל חלקה בכספים אלה באמצעות הצד השלישי לצורך הטיפול בה ולצורך הוצאותיה. יצויין כי אף התובעת מס' 1 הודתה מפורשות בחקירתה הנגדית כי הוסכם על ידי התובעים כי כספי הירושה מיועדים לרווחתה של אמם המנוחה (עמ' 21 לפרוטוקול). התובעת מס' 1 בסעיף 2 לתצהירה ומר ליאון ג'ינו בסעיף 2 לתצהירו טענו אמנם כי בנו של יהודה טולדנו ז"ל, בני טולדנו, דרש כי הכספים יועמדו לרשותם של התובעים ולא לרשות אמם ולטענתם לא הותנו כל תנאים ביחס לשימוש בכספים אלה ואולם גרסתם זו נסתרה בחקירתם הנגדית. מר ליאון ג'ינו נאלץ להודות כי לא שמע במו אוזניו את הדרישה ואף לא ידע להסביר הרקע להצהרתו תוך שציין כי מר בני טולדנו הוא ממשפחת אשתו, ובלשונו (עמ' 17 לפרוטוקול): "ש. אז על סמך מה אתה מעיד מידיעה אישית את האמור בסעיף 2 לתצהירך ? ת. לי אישית לא אמר. לא ראיתי אותו. לא היכרתי אותו. אני לא יודע מיהו. את זה סיפרו לי שלושת האחים". ואילו התובעת מס' 1 הודתה כי ראתה במשך חייה את מר טולדנו פעם אחת בלווית אביו ואף פעם בחייה לא שוחחה איתו (עמ' 27 לפרוטוקול). מכאן, ועל רקע האמור בתצהירם של מר ניסים ברדוגו בסעיפים 9, 10, 11, 13 ו-16 ובתצהירו של הצד השלישי בסעיף 39.12, מקובלת עלי גרסתם של השניים כי הכספים היו שייכים מאז ומעולם לאמם המנוחה, כי לתובעים לא היתה זכות בכספים שהופקדו בחשבונות ואלה אכן צורפו לחשבונות על פי יוזמתו של הצד השלישי על מנת לנסות ולהגביר את מעורבותם של התובעים בחייה ובגורלה של אמם המנוחה

ויתורם של התובעים על הזכות בכספים שהופקדו בחשבונות
בסמוך לקבלת כספי הירושה חתמו שלושת התובעים בקונסוליה המקסיקנית על תצהיר המיועד למר בני טולדנו, בנו של יהודה טולדנו ז"ל, ואשרו נוסחו כדלקמן

WE DECLARE BY THIS THAT OUR UNCLE RAPHEL BERDUGO OF KRINIZI STREET I06 RAMAT GAN WAS AND IS TAKING CARE OF OUR MOTHER ZAHRE BERDUGO )GINO( FOR THE LAST THIRTY YEARS. AND WE AGREE BY THIS THAT HE CONTINUE TO TAKE CARE AND DECIDE IN ALL MATTERS CONCENING HER AFFAIRS AND WELFARE. WE WILL AGREE TO ANY DECISION HE DECIDE TO DO WITH HER KEEPING AND MANAGING HER AFAIRS AND WITH HER PART OF 5% WHICH YOUR LATE FATHER LEFT TO OUR GRANDMOTEHR. WE WILL AGREE TO WHAT HE DECIDE TO DO OR KEEP THE ABOVE AMOUNT WHICH DUE TO OUR MOTHER. AS HE ALWAYS HAS TAKE CARE OF HER AND WE WANT THAT HE CONTINUE TO TAKE CARE OF HER IN THE FUTURE WE ASK TO AGREE TO ANY WISH OR DECISION HE DECIDE IN ALL MATTERS CONCERNING OUR MOTHER. WE WILL NEVER COME IN THE FUTURE )AFTER YOU FULFILL HIS WISH TO SEND THE AMOUNT DUE TO OUR MOTHER( IN ANY DEMANDS OR COMPLAINS IN ANY MATTER, AS WE KNOW THAT BY THIS DECLARATION WE GAVE OUR CONSENT AND FROM OUR OWN WISH THAT HE CONTINUE TO TAKE CARE AND DECIDE AS HE WISH

עיון בתצהיר מעלה כי התובעים הסכימו מפורשות כי הצד השלישי ימשיך לדאוג לאמם ולספק צרכיה ולהחליט בכל ענייניה של אמם, לרבות בענייניה הכספיים, באופן בלעדי ועל פי שיקול דעתו המוחלט ובכלל זה ב-5% מירושת הדוד לאמם ואשר הופקדו בחשבונות הבנק. כן הצהירו התובעים על התחייבותם שלא לבוא בדרישות ו/או בתביעות כלפי הצד השלישי בקשר עם פעולותיו והשימוש בכספים. התובעות מס' 1 ו-2 לא חלקו בתצהיר עדותן הראשית ובחקירתן הנגדית כי חתמו על התצהיר ואילו התובע מס' 3 למרות שהגיש תצהיר עדות ראשית במתכונת של תצהיר תשובות לשאלון, הרי חרף העובדה שהיה נוכח באולם ביהמ"ש במהלך ישיבת ההוכחות נמנע מלהתייצב לעדות. המנעות זו של התובע מס' 3 מלהתייצב לעדות יוצרת כידוע את ההנחה שעדותו היה בה לתמוך בגרסת הצד השלישי והיתה סותרת את עדות בעלי הדין שנמנעו מלזמנו לעדות (ראה ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח', פ"ד מה(4) 651 וע"א 240/77 כרמל נ' פרפורי

בסעיף 11 לתצהיר עדותה הראשית ציינה התובעת מס' 1 כי בשנת 1973 לא ידעה אנגלית וכי לא זכור לה כי חתמה על תצהיר הויתור. במהלך חקירתה הנגדית של התובעת מס' 1 (עמ' 19 לפרוטוקול) לא שללה התובעת מס' 1 את עובדת חתימתה על תצהיר הויתור ואולם טענה כי הוחתמה על המסמך במרמה. מעדותה של התובעת מס' 1 עלה כי בשנת 1973 היתה כבת 39 ואף אם לא שלטה היטב בשפה האנגלית ללא ספק היתה לה ידיעה בסיסית בשפה האנגלית, שכן למדה אנגלית במסגרת בית ספר אליאנס ובמהלך שנות חייה. התובעת מס' 1 לא ביססה כלל את טענתה בדבר המרמה שבהחתמתה על תצהיר הויתור ואף לא הציגה תשתית מינימלית לטענתה זו, הגם שעל רקע הודאתה בחתימתה על התצהיר מוטל עליה הנטל להוכיח טענתה זו. גרסה זו של התובעת מס' 1 אף אינה סבירה לנוכח העובדה שאף התובעים מס' 2 ו-3 חתומים על תצהיר הויתור ושעה שהתובעת מס' 2 אישרה בעדותה (עמ' 24 לפרוטוקול) כי זכור לה שחתמה על מסמך בקונסוליה המקסיקנית ואילו התובע מס' 3 נמנע מלהתייצב לעדות ובשתיקתו אישר, איפוא, את חתימתו על תצהיר הויתור והסכמתו לתוכנו

עדות בדבר שליטתם של התובעים מס' 2 ו-3 בשפה האנגלית לא הובאה, ובכל מקרה, יכלה התובעת מס' 1, ככל שאינה שולטת בשפה האנגלית, להימנע מלחתום על תצהיר הויתור ואולם בפועל וכפי שעולה מן הראיות חתמה התובעת מס' 1, כמו גם התובעים מס' 2 ו-3, על תצהיר הויתור. לאור כל האמור, סבורני כי לא ניתן לאפשר לתובעים להתכחש עוד לתצהיר הויתור שנחתם על ידם על כל המשמעויות הנובעות מתוכנו

עוד אציין כי ביום 2/10/73 ובסמוך להפקדת הכספים בחשבונות הבנק נכתב בכתב ידה של התובעת מס' 1 מכתב אשר נושא את חתימת התובעים ובו מאשרים התובעים כי המקור לכספים נשוא התביעה ואשר התקבלו אצל הצד השלישי הינם בירושת הדוד (יהודה טולדנו ז"ל) וכן מאשרים בו התובעים כי הכספים נשוא התביעה שייכים לאמם ונועדו להוצאות הטיפול בה וכי הם מתחייבים לאשר הוצאת כל כספים שיידרשו עבור אמם במידה וכספי הריבית לא יספיקו להוצאותיה. הגם שהתובעת מס' 1 לא הכחישה בתצהיר תשובותיה לשאלון את חתימתה על המסמך, הרי במהלך חקירתה הנגדית ביקשה התובעת מס' 1 לחזור בה מגרסתה וכך העידה לפתע כדלקמן (עמ' 18 לפרוטוקול): "מפני שאני כתבתי את זה כפתק. החתימה והתאריך לא שלי. למה חתמתי כי זה כן שלי? כשעוה"ד שלי הראה לי את זה ומיד אמרתי לו שזה כתב ידי, אבל נראה לי שזה לא חתימתי. עוה"ד שלי אמר לי שאם כתבתי אני בטח חתמתי. זהו, שתקתי. כבר לא הייתי מאוד בטוחה". גרסתה זו של התובעת מס' 1 לא רק שעומדת בסתירה לאמור בתצהירה ומטילה ספקות במהימנותה, אלא אינה מתיישבת גם עם העובדה שהתובעת מס' 1 מודה בפה מלא כי היא כתבה את המסמך בכתב ידה ושני אחיה, התובעים מס' 2 ו-3, היו לצידה, חתמו על המסמך ואלה לא כפרו בחתימתם. זאת ועוד, התובעת מס' 1 אף הודתה בהמשך עדותה כי התובעים מס' 2 ו-3 היו נוכחים במקום ושלושתם מסרו את המסמך לצד השלישי, ובלשונה (עמ' 18 לפרוטוקול): "נפגשנו בקניון איילון. ישבנו שם על רחבה מבטון ושם הוא לחץ עלינו שניתן לו התחייבות שבמידת הצורך נוציא כסף מהסכום הזה. נתתי לו. בכלל לא דרש חתימה, לא חתמנו. סתם נתנו לו מן פתק". ובהמשך עדותה (עמ' 24 לפרוטוקול) מוסיפה ומציינת: "ש. האם אלי ועליזה היו לידך בזמן כתיבת המכתב? ת. כן". יתר על כן, התובעים מס' 2 ו-3 לא הכחישו פוזיטיבית במהלך ניהול המשפט חתימתם על המסמך הנ"ל

יצויין כי התובעת מס' 1 טענה אמנם בתצהיר עדותה הראשית שהינו תצהיר תשובות לשאלון בתשובה לשאלה 1 כי החתימה על גבי המסמך הוכתבה לה על ידי לחץ של הצד השלישי, אולם לא ניתן לקבל טענתה זו של התובעת מס' 1 לאור הראיות שהתבררו בחקירתה הנגדית ובחקירת בעלה, מר ליאון ג'ינו. התובעת מס' 1 אישרה כי המכתב נכתב בנוכחות שני אחיה, התובעים מס' 2 ו-3, ועל כן טענתה לפיה כתבה המכתב מתוך כפיה או לחץ אינה סבירה. יתר על כן, בעלה של התובעת מס' 1, מר ליאון ג'ינו, אישר בעדותו (עמ' 16 לפרוטוקול) את תוכן המכתב, ציין כי התוכן נכתב על ידי אשתו, התובעת מס' 1, ואף חזר על כך פעם נוספת בעדותו תוך שהוסיף וציין כי המכתב נכתב על דעת התובעים מס' 2 ו-3 (עמ' 17 לפרוטוקול). מכאן, שטענת התובעת מס' 1 לפיה נכתב המכתב על ידה מתוך לחץ וכפיה של הצד השלישי אינה אלא טענה סתמית אשר אינה מבוססת בראיות ובודאי שאינה עומדת בנטל ההוכחה הנדרש מבעל דין הטוען טענת הודאה והדחה מעין זו ואשר עליו רובץ הנטל להוכיח כי חתימתו הוצאה ממנו בכפיה ו/או בהיותו במצב נפשי רעוע ו/או כיוצ"ב (ראה ת.א. (ת"א) כלל חברה לביטוח בע"מ נ' צוריאל הדר, תק-של 2005(2) 15751). מהתצהיר ומהמסמך שנחתמו על ידי התובעים עולה, איפוא, כי במערכת היחסים שבין התובעים והצד השלישי עולה כי התובעים ויתרו באופן מפורש על כל זכות בכספים שעה שמלכתחילה כספים אלה לא נועדו לתובעים אלא ניתנו לאמם ולצורך הטיפול בה. אישור לכך אף ניתן בדברי עדותה של התובעת מס' 1 (עמ' 21 לפרוטוקול) שם אישרה מפורשות כי הכסף יועד לרווחתה של האם

יתר על כן, התובעים התחייבו במסמכים אלה לאשר כל הוצאה כספית של הצד השלישי בגין הטיפול באמם המנוחה של התובעים, הסכימו לכל החלטה שיקבל הצד השלישי בנוגע לכספים אלה והסמיכו את הצד השלישי לקבל כל החלטה בנוגע לאמם המנוחה ולהיותו אחראי לה. בנוסף הצהירו כאמור התובעים במפורש כי לא יבואו בדרישות ו/או בתלונות כלפי הצד השלישי בכל נושא ועניין. פועל יוצא מן האמור ומהראיות שצויינו לעיל, כי לתובעים לא היתה למעשה כל זכות מהותית בכספים אלה אשר יוחדו לטיפול באמם על פי שיקול דעתו המלא של הצד השלישי

התנהלות התובעים ביחס לכספים
אין מחלוקת כי מאז פתיחת חשבון מס' 204323 בשנת 1973 ועד לסגירתו בשנת 1997 משך הצד השלישי כספים באופן שוטף מהחשבון כאשר המשיכות נעשו כולן על ידי הצד השלישי ובחתימתו בלבד. אין גם מחלוקת לאור עדותן של התובעות מס' 1 ו-2 כי התובעים היו מודעים לכך שהצד השלישי מושך סכומי כסף מהחשבון בחתימתו הבלעדית באופן שוטף. כך העידה התובעת מס' 1 בחקירתה הנגדית (עמ' 25 לפרוטוקול): "ש. האם נכון שידעת שרפאל ברדוגו מושך כספים מהחשבון באופן שוטף? ת. לא. בשום פנים ואופן חוץ מחשבון שהיה ריביות קטנות שהיו צריכות לצאת". וכך גם התובעת מס' 2 (עמ' 31 לפרוטוקול): "לא. לפני הוא לא משך כספים. הוא הוציא כספים, אבל לא את הסכום הגדול". מהאמור עולה, איפוא, כי התובעים ידעו במהלך השנים 1973 ועד 1979 כי הצד השלישי מושך באופן שוטף בחתימתו הבלעדית כספים מן החשבון ואלה לא הלינו על כך לא בפני הצד השלישי, לא בפני הנתבע ולא בפני כל גורם אחר. מהתנהלותם זו של התובעים עולה, איפוא, הסכמה שבשתיקה מצידם של התובעים ביחס לזכותו של הצד השלישי לעשות בכספי החשבונות לטובת אמם על פי רצונו ושיקול דעתו המלא ובלא צורך לקבל הסכמתם ו/או חתימתם לביצוע משיכות מחשבונות הבנק

עולה, לפיכך, כי נוסף על הויתור המפורש בכתב שנתנו התובעים לצד השלישי ביחס לזכויות כלשהן בכספים אלה בתצהיר ובמסמך, הרי שגם התנהגותם של התובעים במהלך כל השנים שבהם אמם היתה בחיים מלמדת על הסכמה מצידם של התובעים להתנהלותו של הצד השלישי בכספים, הסכמה אשר יוצרת מניעות מפני התובעים לטעון היום אחרת. וכאמור, פנייתם הראשונה של התובעים בכתב אל הנתבע היתה בתאריך 10/4/00, כחודשיים לאחר פטירת אמם של התובעים ביום 27/1/00. 27. על רקע הויתור המפורש שנתנו התובעים בתצהירם ביחס לכספים נשוא חשבונות הבנק ועל רקע הצהרותיהם החוזרות ונשנות בדבר זכותו של הצד השלישי לעשות בכספי החשבונות לטובת אמם המנוחה של התובעים על פי שיקול דעתו המלא ובחתימתו הבלעדית פעל, איפוא, הצד השלישי ומשך באופן שוטף בחתימתו הבלעדית סכומי כסף לטובת האם המנוחה

בהסתמך על שתיקתם הממושכת של התובעים למשך כ-25 שנה ביחס לפעולותיו אלה של הצד השלישי, תוך שהם מודעים כאמור לפעולות המשיכה הבלעדיות שנעשו על ידו, נוצרה אצל הצד השלישי הסתמכות אשר בעטיה פעל באופן זה במהלך כל השנים. לו היו התובעים מעלים במהלך 27 השנים בהם היתה אמם של התובעים בחיים התנגדות כלשהי למעשיו של הצד השלישי והוא היה נתקל בזמן אמת בקושי מצידם בהוצאת הכספים ובמימון צרכיה של האם המנוחה, אין ספק שהצד השלישי היה מכלכל צעדיו בהתאם. בין היתר עמדה לצד השלישי האפשרות לפנות לתובעים להסדיר את זכויות האם המנוחה בכספים ובלית ברירה היה אף באפשרותו לפנות כאפוטרופוס של המנוחה לביהמ"ש על מנת לקבל את הסעדים הדרושים לצורך שימוש בכספים שהופקדו בחשבונות הבנק לרווחתה של המנוחה ולכיסוי הוצאותיו. שתיקתם הממושכת של התובעים שינתה, איפוא, את מצבו של הצד השלישי לרעה וזאת לאחר שטיפל במסירות שאין כדוגמתה למשך כ-60 שנה באמם המנוחה של התובעים והוציא הוצאות כספיות ניכרות לצורך הטיפול בה ורווחתה

היקף הטיפול שהעניק הצד השלישי
היקף הטיפול שהעניק הצד השלישי לאמם של התובעים והיקף ההוצאות בהן נשא לטובת המנוחה: מהראיות שהובאו בפניי עולה כי במשך עשרות רבות של שנים התנערו התובעים מטיפול באמם והצד השלישי הוא שדאג לרווחתה, הקפיד לבקרה בבתי החולים השונים בהם היתה מאושפזת, נשא בהוצאות בגין הטיפול בה וצרכיה האישיים במוסדות השונים כגון ביגוד, מזון, משקפיים, מכשיר שמיעה ועוד וזאת לבקשתם המפורשת של התובעים. עיון בתצהירו של הצד השלישי ובתצהיריהם של מר יוסף וניסים ברדוגו, בני משפחתם של הצדדים, מאשר כי הצד השלישי תמך באמם של התובעים ודאג למחסורה הן מבחינה נפשית והן מבחינה כספית למעשה מעת אשפוזה בשנת 1942 ועד לפטירתה

מעדותו של מר ליאון ג'ינו, בעלה של התובעת מס' 1, עולה כי הצד השלישי הוא זה שטיפל באמם של התובעים, ובלשונו (עמ' 16 לפרוטוקול): "אני חייב להגיד לזכותו של אחיה שהוא טיפל בה והיא היתה במקום טוב. היא היתה חולה במשך 60 שנה ולצערי זו טרגדיה משפחתית, אבל לא נכנס לזה כרגע. מי שטיפל בה היה האדון ברדוגו". מעדותן של התובעות מס' 1 ו-2 עולה בבירור כי במהלך כל השנים עמדו בתי החולים בהם אמן היתה מאושפזת בקשר עם הצד השלישי ואחותו בלבד ואיתם היו הם אמורים להתקשר כל אימת שצריכים היו למסור מידע על אמם של התובעים. כך עולה מעדות התובעת מס' 1 (עמ' 28 לפרוטוקול) ומעדותה של התובעת מס' 2 (עמ' 33 לפרוטוקול), שם מציינת היא כדלקמן: "ש. למי בית החולים פנה שהיה צריך למסור מידע על אמך? ת. ליוכבד ולרפאל". במהלך השנים פנו מוסדות הרווחה ובתי החולים אל התובעים על מנת שישאו באחריות כלפי אמם, ישלמו הוצאותיה ויהיו מעורבים בחייה. התובעים התנערו מכל קשר עם אמם ופנו אל הצד השלישי על מנת שידאג להסיר מעליהם נטל זה, ובלשונו של הצד השלישי (עמ' 49 לפרוטוקול): "הם היו מקבלים כל הזמן הזמנות ממשרד הבריאות, המחלקה לבריאות הנפש, וגם מהאפוטרופוס לבוא ולמלא חובתם כילדים של אמא שלהם ולצערי הרב הם פחדו לגשת לשם או מי ששלט בהם זה אדון ליאון ג'ינו... ומה הם אומרים לי? "שוב קיבלנו מכתבים ממשרד הבריאות, אתה חייב ללכת ולהצהיר עוד פעם שאתה אחראי על אמא שלנו". היות והיה שם גם איום אמרתי שאני אלך ואפילו כתבתי מכתב למחלקת בריאות הנפש ואמרתי להם שלא ישלחו יותר הודעות כי אני קיבלתי עלי את האחריות לאמא שלהם". דברי עדותו אלה של הצד השלישי אושרו במלואם על ידי התכתובת שצורפה לתיק המוצגים של הצד השלישי. בתאריך 16/1/92 שלח אגף שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות לצד השלישי מכתב ובו צויין כדלקמן: "רשמתי בפני את הפרטים שמסרת במכתבך. ברצוני לציין שעל פי הוראות החוק חייבים ילדים לדאוג לכלכלת הוריהם ובמקרה של צורך להשתתף בהוצאות אשפוזם. אבקש למסור לי שמותיהם ומענם של הילדים. ברור שלא ימסר להם ממי נתקבלו הכתובות"

על גבי מכתב זה ציין הצד השלישי כעבור כשבועיים כי עוה"ד סימון מנהלת המחלקה התקשרה אליו וציינה כי המכתבים ברובם לא נענו וחזרו. עם זאת, עולה כי התובע מס' 3 אכן השיב לבסוף ביום 24/8/92 למכתב בהכחישו כל קשר לאמו ובציינו כדלקמן: "משרד הבריאות פנה אלי 3 פעמים בקשר להשתתפות הוצאות אשפוז של הגב' פנינה ברדוגו. אין לי כל קשר לגברת הנ"ל". לבקשת התובעות מס' 1 ו-2 ולצורך הסרת האיום והלחץ מעל כתפיהן פנה הצד השלישי בתאריך 8/8/92 למשרד הבריאות והשיב על הדרישה כדלקמן: "בימים אלה בנותיה של הנ"ל יצרו קשר איתי בקשר לפניות שלכם לגבי דמי אשפוזה של הנ"ל. על פי בקשתן אני חוזר על הידוע לך ועל מה שכתבתי שאני האפוטרופוס של הנ"ל החייב לדאוג לטיפול והוצאותיה של הנ"ל. כפי שציינתי במכתבי אני תמיד לרשותך בקשר לנוגע לנ"ל בכל עת שאתבקש על ידכם. כאמור פניה זו באה על פי דרישתן". העתק המכתב הועבר על ידי הצד השלישי לתובעות מס' 1 ו-2 כפי שעולה גם מהמכתב

התובעת מס' 1 ביקשה אמנם בתצהירה ובעדותה להציג מצג לפיו ביקרה מדי שבוע עם בני משפחתה את אמה בבית החולים לחולי נפש, תמכה בה כלכלית ואף הודיעה לצד השלישי כי היא ואחיה ישאו בכל הוצאה כלכלית של האם שתידרש ואולם על רקע האמור לעיל, כמו גם על בסיס חקירתה הנגדית, לא ניתן לקבל גרסתה זו של התובעת מס' 1. מחקירתה הנגדית של התובעת מס' 1 (עמ' 26 לפרוטוקול) התברר כי התקופה היחידה שהתובעת מס' 1 טוענת כי שלחה כספים לאם היתה בין השנים 1956 ועד שנת 1969, ובלשונה: "ש. באיזה תאריכים שלחתם כסף? ת. קצת אחרי השחרור שלי מהצבא בשנת 56' עד בערך סוף שנות הששים (69') אבל לא לאחר פתיחת החשבון". על רקע העובדה שהתובעת מס' 1 אישרה בעדותה כי מאז שנות השבעים לא שלחה כספים כלשהם לאם ואף לא נתבקשה על ידי הצד השלישי להשתתף בהוצאות כלשהן ועל רקע התנאים הידועים בבתי החולים לחולי נפש לא ניתן להימנע מהמסקנה כי אכן נדרשה המנוחה לכספים נוספים על מנת לספק את צרכיה האישיים. יצויין כי אף התובעת מס' 1 לא יכלה בעדותה לסתור מסקנה בלתי נמנעת זו (עמ' 26 לפרוטוקול). חוסר התעניינותם של התובעים במצבה של אמם המנוחה בא לכלל ביטוי אף בהעדר ידיעתם על הוצאות הקבורה והמצבה בהם נשא הצד השלישי

ההוצאות הכספיות שהוצאו על ידי הצד השלישי בפועל
מעדות התובעים עולה כי הכספים אשר התקבלו והופקדו בחשבונות הבנק היו בסך של 17,000 לירות ששוויים נכון דאז היה 5,000 דולר של ארה"ב (ראה עדות התובעת מס' 1 בעמ' 21 לפרוטוקול). הצד השלישי צירף לראיותיו קבלות חלקיות שנשתמרו וכן מחברת הוצאות שניהל כי ההוצאות שהוצאו על ידו במשך השנים 1974 ועד 2000 ולא כל שכן מאז אשפוזה ועד לפטירתה עלו בהרבה על הסכומים אשר הופקדו בחשבונות מס' 204323 ומס' 257494. על סמך הראיות והעדויות שהובאו בפניי ניתן להעריך בנקל כי ההוצאות אשר הוצאו על ידי הצד השלישי במשך שנות אשפוזה של אמם של התובעים, לרבות בגין תרופות, מזון מיוחד לחולי סכרת, מכשיר לו היתה זקוקה, ביגוד, נסיעות, מתנות ותשלום חלקי למוסדות אשפוז, עלה לעין שיעור על הכספים שהופקדו בחשבונות הבנק. נוסף על האמור, עלה מהעדויות כי הצד השלישי נהג לנסוע מדי שבוע מביתו ברמת גן למקום אשפוזה של אמם של התובעים ולבקרה. כך הוסבו לצד השלישי במהלך השנים הוצאות נסיעה לא מבוטלות

אוסיף ואציין כי אף התובעת מס' 1 בחקירתה הנגדית לא שללה את גרסתו של הצד השלישי לפיה הכספים שהוצאו על ידו על פי הקבלות והתכתובת שערך הוצאו לטובת אמם המנוחה, ובלשונה (עמ' 20 לפרוטוקול): "ש. מר ברדוגו הצהיר תחת אזהרה "הוצאתי הוצאות כאלה וכאלה על אמא שלך". הוא צירף קבלות. יש לך ידיעה שמה שהוא מצהיר אינו נכון? ת. לא. אין לי ידיעה

זכותו של הצד השלישי לשיפוי מהתובעים
מן המקובץ עולה, איפוא, כי לתובעים לא היתה מלכתחילה זכות בכספים שהופקדו בחשבונות הבנק וכספים אלה הגיעו לאמם המנוחה של התובעים מירושה ולצורך הטיפול בה ולרווחתה. הן בתצהיר, הן במכתב והן בהתנהגותם הממושכת ביחס לכספי החשבונות ויתרו התובעים מפורשות לטובת הצד השלישי על זכות כלשהי בכספים והיקנו לצד השלישי את הזכות לפעול בכספים אלה בלעדית לטובת אמם המנוחה ועל פי שיקול דעתו הבלעדי. כן התחייבו התובעים בתצהיר כי לא יבואו בדרישות ובטענות כלפי הצד השלישי ביחס לשימוש בכספים אלה לטובת אמם המנוחה

מששוכנעתי כי הצד השלישי הוציא כספים בשיעור העולה על הסך שהופקד בחשבונות הבנק מאז הפקדת הכספים בשנת 1974 ועד לפטירתה של המנוחה בשנת 2000, ולא כל שכן, מאז אשפוזה של המנוחה בבית החולים לחולי נפש בשנת 1942 לצורכי הטיפול באמם של התובעים, סבורני כי במערכת היחסים שבין התובעים והצד השלישי ואשר התבררה במסגרת ההודעה לצדדים הרביעיים כי על התובעים-הצדדים הרביעיים לשפות את הצד השלישי בגין התשלום שהושת על הצד השלישי במסגרת ההודעה לצד השלישי ובאופן שהצד השלישי ישופה על משיכת כספי חשבון מס' 204323 על ידי הצדדים הרביעיים שהינם גם התובעים בתביעה זו. פועל יוצא מן האמור, כי למעשה בסופו של יום ומשמלכתחילה לא היתה לתובעים זכות מהותית בכספים, לא קמה לתובעים זכות בכספים אשר הופקדו בחשבונות הבנק ואשר יועדו מלכתחילה לטיפול באמם המנוחה של התובעים במהלך חייה ולרווחתה

הכספים שנותרו בחשבון מס' 257494: מהראיות שהובאו בפניי עולה כי בחשבון מס' 257494 נותרה יתרת זכות בסך של 19,780 שקלים. מראשית ההליכים הביע הנתבע נכונותו לשלם את יתרת הכספים בחשבון על פי הסכמת השותפים בחשבון ו/או על פי הכרעתו של בימ"ש זה. משהביאו התובעים את ההכרעה בכספים אלה לפתחו של בימ"ש זה ולאור הראיות שהתבררו במסגרת התביעה וההודעה לצדדים הרביעיים ומשהוברר כי הצד השלישי אכן נשא בהוצאות ובתשלומים לטובת אמם המנוחה של התובעים אשר חרגו בהרבה מהכספים שנמשכו על ידו מחשבון מס' 204323 ומשלתובעים לא היתה מלכתחילה זכות מהותית בכספים, ובכל מקרה, הם ויתרו על זכות בכספים אלה לטובת הצד השלישי, סבורני כי יתרת הכספים בחשבון ראוי שתיפרע לידיו של הצד השלישי לכיסוי חלקי של ההוצאות בהן נשא במהלך חייה של המנוחה ולהוצאות קבורתה
למען הסר ספק אוסיף ואציין כי התובעים לא השתיתו תביעתם על עילה המבוססת על דיני הירושה וכל טענתם התמצתה בהיותם שותפים ומורשי חתימה בחשבון ביחד עם הצד השלישי

סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, הנני מקבלת את התביעה, ההודעה לצד השלישי וההודעה לצדדים הרביעיים. פועל יוצא מן האמור, כי על הנתבע לשלם לצד השלישי את יתרת הכספים שהצטברו בחשבון מס' 257494 כולל הפירות שהצטברו בחשבון עד למועד פסק הדין. בנסיבות העניין לא ראיתי לפסוק צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הוכחת חתימה

  2. חתימה תחת מחאה

  3. אי חתימה על ערבות

  4. תביעה נגד מורשה חתימה

  5. חתימה על כתב קבלה ושחרור

  6. חתימה על תעודת משלוח

  7. תקנות חתימה אלקטרונית

  8. שינוי טיוטה הסכם לפני חתימה

  9. תעודת משלוח ללא חתימה - תביעה

  10. חתימה על חוזה תחת מחאה

  11. הסתרת מידע לפני חתימה על חוזה

  12. הרשאת חתימה בין בני זוג

  13. עיכוב בחתימה למשך 45 יום

  14. כרטיס חכם - אימות חתימה עורך דין

  15. חתימה על חוזה ללא עורך דין

  16. העדר חתימה של נציג ציבור על פסק דין

  17. קבלת היתר בניה מהרשויות ללא צורך חתימה

  18. חתימה על כתב הערבות להבטחת החזר הלוואה

  19. צו חתימה על ויתור על סודיות רפואית

  20. חתימה הצעת ביטוח - ערעור על אותיות קטנות

  21. חתימה על ערבות חובות של אדם נפטר כלפי בנק

  22. חתימה על תעודת משלוח מהווה ערבות אישית

  23. חתימה של דיירים על הסכם זכויות וחובות בבית משותף

  24. משיכת כספים מהבנק על ידי מי שאינו מורשה חתימה

  25. שינוי זכויות חתימה ע"י בנק חשבון פיקדון – תביעה להחזר כספים שנמשכו

  26. חתימה על כתב ערבות על חוב בחשבון החברה - תנאי ניהול חשבון חוזר דביטורי

  27. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון