פסק דין זהו ערעור על פסילת ספרי המערער לשנת המס 1997. אין מחלוקת על העובדות הבאות: המערער הוא בעל מסעדה. הוא משמש גם כ"שף" של המסעדה, שכן הוא בוגר מכללת "תדמור". ביום 26.7.97 שהיה יום שבת, נערכה ביקורת ניהול ספרים במסעדה ולטענת המשיב נתגלה אי רישום תקבול בסך 23 ש"ח. אין מחלוקת על כך שבמסעדה מועסקות מלצריות. מלצריות אלו מתחלפות לעתים קרובות. בהתאם לנוהג המקובל במסעדה, המלצריות היו גובות כספים מהלקוחות ומביאות את הכסף לקופה. הרישום בקופה היה נעשה רק על ידי המערער עצמו. לפי דו"ח הביקורת ותצהירי המבקרים יוסף בלעוס ויוסף עלימי, הם נכנסו למסעדה בשעה 13.25, הזמינו מרק ומים מינרליים ובשעה 13.50, עם תום הארוחה, שילמו עבורם בשעה 13.50 כפי שנדרשו, דהיינו 23 ש"ח במזומן שנמסרו לידי המלצרית טלי דוברת (להלן: "טלי"). טלי הפקידה את הכסף בקופה קטנה שעמדה מול הקופה הרושמת ולא הדפיסה התקבול בקופה הרושמת. לאחר המתנה של 7 דקות, במהלכה לא נרשם התקבול בקופה הרושמת, הזדהו המבקרים בשעה 13.58 בפני בחור שעמד מאחורי דלפק המסעדה. אותו בחור קרא למערער שהיה עסוק אותה שעה בהכנת אוכל במסעדה. המבקרים הזדהו גם בפניו. לבקשת המבקרים, רשם המערער את התקבול הנ"ל בקופה הרושמת. המבקרים חתמו על סרט הקופה בפעולה 3166 והרישום של המערער היה בפעולה 3168. לשאלת המבקרים מדוע לא רשמה טלי את התקבול, השיב המערער, כי על פי נוהלי המקום המערער בלבד מדפיס את התקבולים בקופה, וזאת לאחר שהמלצריות קוראות לו למטרה זו. בחקירתו של עלימי, הוא אמר שכאשר ביקשו מהמערער לרשום בקופה, הם אמרו לו במפורש שעליו לרשום תקבול של 23 ש"ח (ע' 7 ישיבה 7.2.99). בלעוס מצדו אומר, שהם לא נקבו בפני המערער בסכום מסוים (ע' 13). גם עלימי וגם בלעוס מכחישים שהמערער רשם את התקבול מיוזמתו (ע' 6; 9 ישיבה 7.2.99). בחקירתו של בלעוס הוא אומר שהמערער לא הגיע לדלפק אלא לאחר שהבחור בפניו הזדהו המבקרים קרא לו (ע' 12). לאחר ההזדהות הוציא המערער את התקבול שהיה בקופה הקטנה (ע' 13). יכול להיות שהכסף היה לא בתוך הקופסה הקטנה, אלא מעליה (ע' 14). המערער אומר בתצהירו, כי הקופה הקטנה משמשת להחזקת כסף קטן לצורך מתן עודף. ואכן, כאשר קיבלה המלצרית תקבול, היא פרטה את אחד השטרות ונתנה עודף למבקרים. המערער אומר, כי טלי הניחה את התקבול על הקופה ולאחר מכן ניגשה אליו למטבח והודיעה לו שהתקבל תקבול של 23 ש"ח. באותו רגע היה המערער עסוק לדבריו בהכנת מנת "שרימפס" המתבצעת ב"הקפצת" שרימפס בתוך מחבת. הכנת המנה לוקחת כ- 3 דקות ואין כל אפשרות לעכב את ההכנה או להפסיקה באמצע. כל עיכוב או הפסקה יביאו לפגיעה קשה באיכות המנה וזו תהפך ל"צמיגית" ובלתי אכילה. בתום הכנת המנה, אין להשאירה במחבת ויש להעבירה מידית לצלחת ההגשה וכך גם נהג המערער במקרה נשוא הדיון. עם תום פעולה זו, הוא ניגש לשטוף את ידיו, שהיו שמנוניות, בסבון ולאחר מכן ניגבן ויצא מהמטבח לכיוון הקופה הרושמת במטרה יחידה, כדי להדפיס את התקבול. עם יציאתו מהמטבח קרא לו חברו מר ארז מסורי, לגשת לקופה. הוא ניגש לקופת הפח, נטל את "הבון" ע"ס 23 ש"ח ואת הכסף שהיה מונח על הקופה הקטנה וניגש לכיוון הקופה הרושמת כדי להדפיס את התקבול. עם הדפסת התקבול, הזדהו בפניו שני בחורים כמבקרי מס הכנסה. בין הודעת המלצרית על קבלת התקבול ועד שהדפיס אותו בקופה, עברו לא יותר מ- 3-4 דקות. לדברי המערער, מתקבלים במסעדה בין 5-10 תקבולים ביום בלבד. מגוון המנות המוגשות במסעדה הינו רחב מאד. הוא כולל עשרות מנות שונות כמו: מנות ראשונות, מנות ביניים, מנות עיקריות וקינוחים ומחירה של כל מנה שונה מחברתה. כמו כן, יש מבחר גדול של משקאות קלים וחריפים ולכן התקבולים שונים בסכומים. המערער טוען, כי לא קרא את הדו"ח לפני שחתם עליו והדו"ח לא הוקרא לו. הוא נדרש לחתום במקום עליו הצביעו המבקרים ולשאלותיו על מה הוא חותם, הוא נענה שהחתימה מאשרת את דבר קבלת הדו"ח. בחקירתו (ישיבה 7.2.99) אמר המערער, כי במטבח יש לו עוזרים. את כל הבישולים ו"הדברים המורכבים של המסעדה" הוא מבצע לפני שעות הפעילות של המסעדה ולעתים הוא יושב על הבאר ליד הקופה, לעתים הוא מסתובב בין האורחים ולעתים הוא נמצא במטבח, מושיט יד לעזרה. זה נדיר מאד שמגיע תקבול דוקא כשהוא עסוק במטבח ובכל מקרה, עיסוק כזה אינו לוקח יותר מ—2-3 דקות (ע' 16-17), אך יש מנות שזמן הבישול שלהן הוא רבע שעה או יותר (ע' 19). מאחר והמסעדה מתקימת רק עליו, כמעט שאינו יוצא מהמסעדה (ע' 19). במידה והוא יוצא מהמסעדה, הוא נעדר לכל היותר עד חצי שעה. במקרה כזה, ניתנת הוראה למלצרית "איך לקבל תקבול" (ע' 20). הוצגה בפניו גירסה שחודש לפני הביקורת נשוא הדיון היתה אצלו בחורה בשם שרית ממס הכנסה והיא ציינה בפניו ששיטת רישום התקבולים במסעדה אינה נכונה ועל כך הגיב, כי הדבר אינו זכור לו (ע' 18). ביום הביקורת המבקרים היו האורחים הראשונים והתקבול נשוא הדיון היה התקבול הראשון (ע' 20). הסיבה שלא קרא את הדו"ח טרם חתימה, נובעת מכך שהביקורת נערכה בזמן לא נוח, שבת בצהריים, בעת שהיה טרוד, שכן המסעדה החלה להתמלא לאט לאט באנשים (ע' 21). מר ארז מסורי, הוא הבחור שעמד ליד הדלפק בעת הביקורת. הוא מעיד, כי הוא חבר של המערער ולא עובד בעסק. לדבריו, לאחר שהזדהו המבקרים, הוא ניגש לקרוא למערער ובדיוק יצא המערער מהמטבח. לדבריו, הוא לא ראה את המלצרית. הוא גם לא ראה כיצד משלמים המבקרים למלצרית וגם לא ראה היכן שמה את התקבול. כאשר הגיע המערער הוא ניגש לקופה הקטנה עליה היו מונחים בון וכסף, לקח אותם, ניגש לקופה הרושמת והדפיס. המלצרית טלי דוברת מסרה בתצהירה, שההוראות שקיבלה מהמערער היו, שאם יש צורך לתת עודף על תקבול מהלקוח, יש לקחת הכסף מהקופה הקטנה שהיא קופסה מפח ושם מוחזק כסף קטן, את התקבול עצמו יש למסור למערער. למלצריות אסור לפתוח הקופה הרושמת או להכניס אליה תקבולים. עם קבלת התקבול מהמבקרים, היא ניגשה לקופה הקטנה, פרטה את אחד השטרות ונתנה למבקרים עודף. את היתרה הניחה על הקופה הקטנה, ניגשה למטבח והודיעה למערער כי התקבל סכום של 23 ש"ח. לאחר מכן, עזבה המטבח והמשיכה בעבודתה ומה שקרה מכאן ולהבא לא ידוע לעדה. בחקירתה (ישיבה 14.2.99) הוסיפה העדה ואמרה, כי את הכסף הניחה על הקופה הקטנה יחד עם הבון. מיד עם הנחת הכסף על הקופה, היא הלכה לקרוא למערער, אלא שהוא היה עסוק ואמר שהוא כבר יוצא. דיון ומסקנות: אני סבור כי דין הערעור להדחות. ואלה נימוקי: בלי קשר לנסיבות המקרה הספציפי, אני סבור שהשיטה שהנהיג המערער במסעדה לא הבטיחה, כי בכל מקרה ירשם התקבול בסמוך לקבלתו. המערער שימש גם כ"שף" וגם אם היו לו עוזרים, וגם אם ניתן היה לעשות הכנות לפני פתיחת המסעדה, היו מנות שהיה צורך להכינן מיד לאחר ההזמנה. המערער הודה בחקירתו שיש מנות שזמן הכנתן לוקח רבע שעה ואף יותר ועיכוב של רבע שעה ברישום הוא לא "בסמוך" לקבלתו. קל וחומר, שזהו המצב כאשר המערער יוצא מהמסעדה לתקופת זמן של עד חצי שעה לדבריו. קשה לקבל את דברי המערער שנתקבלו ביום רק 5-10 תקבולים. בשביל 5-10 תקבולים ביום, אין זה רנטבילי שבתפריט יכללו כ- 20 מנות שונות. אני סבור, שיש להעדיף את גירסת המבקרים, לפיהם מי שקרא למערער לראשונה לא היתה המלצרית טלי, אלא מר מסורי, שלא היה מעובדי המסעדה ונמצא שם באורח מקרי וגם זאת רק לאחר שהמבקרים הזדהו בפניו. מוזר הוא שבעדותו של מסורי שעמד לכאורה על יד הדלפק וכל המתרחש במסעדה היה גלוי לנגד עיניו, לא נזכרת המלצרית. לא ברור כיצד אירע הדבר שהוא לא ראה אותה שמה את הכסף על הקופה והולכת לכיוון המטבח. מן הצד השני, המלצרית לא הזכירה בעדותה את ארז ואת מעשיו. טלי אומרת בתצהירה, כי ההוראות שניתנו על ידי המערער היו למסור למערער את התקבול. אם אכן היו אלה ההוראות, מדוע לא מסרה את התקבול למערער, אלא שמה אותו על הקופה, מקום שהיה יכול להגנב כאשר הלכה המלצרית לכיוון המטבח, או ליפול ארצה במשב רוח כלשהו. המערער בעדותו לא אמר שהוא התרעם על כך שהמלצרית לא פעלה לפי ההוראות ולא מסרה התקבול לידיו. תמיהות אלה, מעוררות את השאלה, עד כמה היו הוראות המערער ברורות, או עד כמה ניתן ליתן אמון בגירסת המלצרית והמערער, כי המלצרית הודיעה לו על דבר קבלת התקבול ורק התמסרותו לאמנות הבישול, מנעה ממנו לבצע את הרישום באופן מידי. השיטה שהנהיג המערער אינה מבטיחה שהתקבולים אכן ירשמו. אם נמסרים התקבולים למערער בהיותו במטבח, קיים החשש שהתקבול יוכנס לכיסו ואח"כ ישכח שם במכוון או עקב שיכחה. אם מושם התקבול בתוך הקופה הקטנה, או מעליה, יש חשש שישמש בעת לחץ לפריטת שטרי כסף גדולים ואח"כ יקשה להפריד בין כספי הקופה הקטנה ותקבולים. המושג "בסמוך", ככל שהדבר נוגע לרישום תקבול, הוא טעון הקשר: כאשר השיטה שנקבעה לרישום תקבול היא פגומה ומשאירה "חללים" שדרכם יכול להשמט רישום התקבול, גם זמן קצר יחסית העובר בין קבלת התקבול לבין רישום יכול לשמש עילה לפסילה. במקרה הנדון העידו המבקרים, כי עברו 7 דקות בין התשלום והרישום ואני נוטה להעדיף דבריהם על גירסת המערער שדיבר על זמן קצר יותר, שכן המבקרים היו ערים לגורם הזמן בשים לב לכך שעליהם לציין בדו"ח הביקורת את המועד של כל פעולה ופעולה), מה שאין כן המערער שהיה עסוק בהכנת מטעמיו ודעתו היתה בודאי נתונה למלאכתו ובנסיבות אלה "תחושת הזמן" היא ענין גמיש. לפיכך, אני סבור, כי התקבול לא נרשם בסמוך לקבלתו. נוכח השיטה הפגומה שהונהגה במסעדה, אני סבור גם שאין בידי המערער "סיבה מספקת" לאי הרישום. הערעור נדחה. המערער ישלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום. ניהול ספרים / פסילת ספריםמיסיםמס הכנסה