ערעור מע"מ פסילת ספרים


פסק דין

א. ההליך ונימוקי השומה.
זהו ערעור מע"מ שהוגש על ידי המערערת, בעלת קיוסק ליד הקניון החדש בטירת הכרמל, על שתי החלטות של המשיב:
א. החלטה מיום 14.7.97, לדחות את השגתה של המערערת ולקיים שומת עיסקאות לתקופה שמ- 12/95 ועד 12/96 בסכום קרן 23,121 ש"ח נכון ליום 9.7.97.
ב. החלטה מיום 14.7.97 הקובעת, כי המערערת לא ניהלה פנקסי חשבונות כפי שנקבע ולהטיל עליה קנס בשיעור 1% מסך כל עיסקאותיה בתקופה שבין 1/95 - 12/96 לפי סעיף 95 לחוק מע"מ בסכום של 6,255 ש"ח, נכון ליום 9.7.97.


הנימוקים שנתן המשיב לפסילת ספרי המערערת היו אלה:
אי רישום כל הקניות בספרי העוסק (בעיקר מצרכים להכנת כריכים);

אי רישום מלאי פתיחה בדו"ח רווח והפסד לשנת המס 1995;

נמצא על ידי המשיב, כי המערערת רכשה סחורה לעסק בסוף שנת המס 1994 וניכתה מס תשומות בשל אותן חשבוניות, אולם מאידך לא הופיעו מכירות לאותה תקופה למרות שהמלאי בסוף שנת המס 1994 (עפ"י דו"ח רווח והפסד) היה אפס;

תוספת מחזור ע,י מייצג ללא גיבוי של מסמכים חשבונאיים בסכומים גבוהים לעומת מחזור בקופה רושמת;

במהלך שנת המס 1995 עמדה ההכנסה החודשית הממוצעת על 11,000 ש"ח, ואולם מייצגה של המערערת יועץ המס אהרון טוויג החליט להוסיף בחודש דצמבר 1995 סך של 101,065 ש"ח וזאת ללא גיבוי של מסמך כלשהו;

יוצא מכך שאף מייצגה של המערער לא ראה כנכונים ו/או מדוייקים ו/או הגיוניים את דיווחיה במהלך אותה שנת מס וע"כ גם מסיבה זו צדק המשיב כאשר החליט לפסול את ספריה;

אי רישום תקבולים בקופה רושמת בניגוד להוראות ניהול ספרים;

המערערת החליטה כאשר פתחה את עיסקה כי ספריה ינוהלו בשיטת הקופה הרושמת. ואולם, התברר למשיב כי בין התאריכים 12.9.96 ועד 21.10.96 כל סיכומי הקופה הרושמת היומיים היו על סך זהה של 158.30 ש"ח, כאשר בצד אותו רישום מכני נרשם בכתב יד סכום שומה שעליו דיווחה המערערת;

למרות שכל הרישומים הידניים היו בסכום הגבוה מהרשום המכני, אין בידי המשיב לאמת את הרישום הידני שבוצע במקרה זה בניגוד להוראות ניהול ספרים.


המסמכים עליהם התבסס המשיב בקביעותיו אלה היו: הודעת המערערת בפני חוקרי מע"מ מיום 10.4.97; דו"ח רווח והפסד לשנת 1994, כרטיס הכנסות לשנת 1995 ודוגמאות של סרטי קופה.


בעקבות הפסילה, המשיב שם את המערערת לפי מיטב השפיטה.
השיטה בה נקט המשיב לדבריו, היא שחזור עסקאות המערערת לפי שיטה של פיצול קניות והוספת אחוז הריווח המקובל, תוך התבססות בין היתר על הודעת המערערת ועל מסמכים חשבונאיים שבספריה.


המשיב טוען, כי לפי ממצאיו סכום המס שהמערערת צריכה היתה לשלם היה 37,839 ש"ח. לפנים משורת הדין הסכים המשיב להוריד מסך זה סכום של 6,974 ש"ח בהסתמך על דברי המערערת (שלא גובו במסמכים כלשהם) כי בית עסקה נפרץ פעמיים ונגנבה ממנו סחורה בערך של 48,000 ש"ח (כולל מע"מ). לא זו אף זו, המשיב הסכים בדיון בהשגה לבטל את שומת 1994 בסך 7,744 ש"ח מתוך מגמה נוספת להתחשבות במערערת ובין השאר בסיפוריה על תיגרה ומלאי שנהרס.
לבסוף, המשיב הוציא למערערת שומה על סך של 23,121 ש"ח (קרן) ובנוסף קנס פסילת ספרים ע"ס 6,255 ש"ח ובסה"כ 39,288 ש"ח (כולל תוספת ריבית וקנסות).
את השומה תמך המשיב בתצהירו של זאב כהן, מבקר חשבונות בכיר במשרד מע"מ בחיפה.


ב. הטענות בערעור.
בערעורה טוענת המערערת, כי לא היה מקום לפסילת ספריה והשומה לפי מיטב השפיטה לא לקחה בחשבון את אופיו המיוחד של העסק, את קיומו של מלאי מת ומלאי שהתקלקל בגשם וכן היא מזכירה תגרה שהתקיימה במקום בין פקחי העיריה לבין המערערת ובני משפחתה, כולל בנה הנכה אשר כתוצאה ממנה נהרס כל מלאי המוצרים שהיה בחנות וגרמה לקלקול סחורה.


המערערת נכשלה כשלונות כלכליים בכל עסקיה. תחילה ניהלה פיצריה במשך כחודשיים - שלושה, אח"כ המירה עיסוקה לחנות סנדביצ'ים ופיצוחים גם כן בתקופה של חודשיים - שלושה, עסק של בורקס לחודשיים - שלושה, ולבסוף, עסק של מזנון במשך כשנה וחצי.


מהמערערת נגבתה הודעה (מש2/) על ידי חוקר מע"מ ביום 10.4.97. היא מסרה שבקיוסק עובד בנה בשעות הבוקר והיא מחליפה אותו בצהריים. היא מוכרת בקיוסק ממתקים, סיגריות, עיתונים, שתיה קלה, יינות וסנדביצ'ים לפעמים. היא מוכרת פחית שתיה אותה היא רוכשת ב- 1.5 ש"ח ב- 3 ש"ח; קוקה קולה היא מוכרת ב- 3.5 ש"ח ואת הרימון (?) ב- 4 ש"ח.
קופסת סיגריות טיים היא מוכרת ב- 6.3 ש"ח ואת כל הסיגריות היא מוכרת במחיר הנקוב על הקופסה.
אשר למחירי הממתקים תוצרת עילית, אוסם וורד הגליל, היא מוכרת כדלקמן:
טורבו נקנה ב- 0.8 ונמכר ב- 1.2 ש"ח; טוויסט נמכר ב- 2 ש"ח; פרקט נמכר ב- 2.8 ש"ח; במבה קטנה נמכרת ב- 1.4 ש"ח; ביסלי נמכר ב- 3 ש"ח; במבה גדולה נמכרת ב- 3.1 ש"ח; שוקולד פרה נמכר 3.2 ש"ח; גלידה מגנום נמכרת ב- 4 ש"ח; ארטיק קופיקו נמכר ב- 2.8 ש"ח; ארטיק קרח נמכר ב- 1.5 ש"ח; מסטיק נמכר 0.2 ש"ח; מסטיק בזוקה נמכר ב- 0.3 ש"ח; סנדביץ' בגט נמכר ב- 5.0 ש"ח.


המערערת הודתה שקניית חומרי הגלם לסנדביצ'ים אינה נרשמת בספרים.
כל המלאי בעסק שווה כ- 40,000-50,000 ש"ח, כולל מלאי מת.
לעסק פרצו פעמיים. ערך הגניבה בפעם הראשונה הוא 24,000 ש"ח ובפעם השניה 23,000 ש"ח.
בקופה הרושמת היו תקלות ומיד קראה לטכנאי שיתקן התקלה.
אם מתגלה פחת בסחורה, היא מחזירה אותה לסוכן והוא מזכה אותה ב- 92% מהמחיר. היא לא עורכת רישום לגבי סחורה שנזרקת.


ג. הראיות.
המערערת הגישה תצהיר בו חזרה על גירסתה. כמו כן, הגישה תצהיר של יועץ המס אהרון טוויג, שתמך בגירסתה והסביר מדוע אין הצדקה לפסילה.
ביתר פירוט: הוא פירט את כשלונותיה הכלכליים של המערערת. לדבריו, סחורה רבה נזרקה בשל חוסר נסיון המערערת שהתבטא בחוסר תשומת לב לתאריכי תפוגה. הוא מצרף לתצהירו תצלומי הסחורה שנזרקה.
הוא מצרף גם תצלומים המצביעים לדבריו על הרס שנגרם למלאי המוצרים עקב התיגרה עם פקחי העיריה.


אשר לדרך ניהול הספרים, מסביר מר טוויג, כי לא נרשמו ההוצאות של רכישת מצרכי עזר להכנת כריכים שנרכשו ע"י המערערת בסופרמרקט שבשכנות, וזאת עקב כך שלא ניתנו לה חשבוניות בדלפק היציאה. כדי לקבל חשבוניות, היה עליה לגשת לקופה הראשית. כמו כן, רכשה מצרכים לעסקה במעורב עם מצרכים פרטיים.
לגבי אי רישום מלאי פתיחה לעסק, הרי אין לכך רלבנטיות לאור ביטול שומת העיסקאות לשנת 94.


המשיב לא התחשב בשימוש עצמי מוגבר של סיגריות של 6-7 מבני המשפחה של המערער וכן של אוכל מהמזנון.
בימים שהקופה התקלקלה, לא יצאו סיכומי "Z". הענין לא תוקן מידית, שכן המערערת היתה חולה.
התקלות בקופה לא שיבשו את הדיווח.


המשיב הגיש תצהיר של עורך השומה, מר זאב כהן, שחזר על נימוקי השומה.
זאב כהן בחקירתו (31.1.99) אמר שלמרות שבוטלה השומה לשנת 94, לא מקובל עליהם מלאי הסגירה של 94 שהוא מלאי הפתיחה של 95.
בעריכת השומה הוא לא יכול היה לקבוע על פי רישומי הקופה מהו האחוז של מכירת כל פריט ביחס לכלל המכירות ולכן בדק את הקניות של כל אחד מהמוצרים וקבע את אחוז הרווח, הכל כאמור בנייר עבודה מש1/ (ע' 4).
לדבריו, ידע מנסיונו המקצועי שבסיגריות יש אחוז ריווח קבוע של 6%. הוא לא הסתמך על תדריכים, אלא רק על ידע אותו צבר בעבודתו (ע' 5). על שתיה יש אחוז ריווח של מינימום 100%. על עיתונים יש רווח של 18%. בממתקים הוא התחשב במחיר הקניה לפי חשבוניות ובמחיר המומלץ על ידי הספק. אחוז הרווח בממתקים הוא 50% (ע' 6).
אם משקללים את אחוזי הרווח של כל המוצרים מגיעים ל- 35% ריווח גולמי ממוצע (ע' 7). אחוז הרווח מחושב "מלמטה", דהיינו מעלות הקניה (ע' 11).


בחקירתה בביהמ"ש אומרת המערערת, שאין היא יודעת לכתוב וכל החשבונות שלה מנוהלים ע"י טוויג.
הצילומים שצורפו לתצהיר טוויג נעשו ע"י צלם שהיא הביאה. המוצרים הפגומים המופיעים על ידה, נזרקו סמוך לפסח (ע' 18).
היא חזרה ואישרה שקנתה מוצרים לבית ולמזנון מבלי להפריד ביניהם (ע' 20).


טוויג בחקירתו אומר, שכיום העסק כבר נסגר (ע' 22), שהקופה לא היתה תקינה 7-8 ימים (ע' 21). הקלקול התבטא בכך שהסיכום היומי (Z) היה שגוי. הוא נשאר בסכום קבוע בלי שים לב כמה כסף הוכנס לקופה באותו היום (ע' 21).
הוא בעיניו לא ראה את הסחורה שהתקלקלה, אלא רק צילומים (ע' 22).
במשפחת המערערת 9 נפשות והם צרכו סיגריות ומזון מהקיוסק וזה תרם להפסדים (ע' 26).
מר טוויג הודה שתוספת המחזור בסך 101,065 ש"ח שהוסיף בדצמבר 95, הוא ענין של הערכה בלבד ואינה מתבססת על כל מסמך (ע' 27).


ד. דיון ומסקנות:
1. אין ספק, כי ספרי המערערת לא נוהלו כנדרש, וזאת בשים לב לאי רישום כל הקניות ואי רישום מלאי פתיחה בדו"ח רווח והפסד לשנת 95. תוספת המחזור השרירותית בסך 101,065 ש"ח שהוספה ע"י המיצג למה שנרשם בקופה הרושמת, מצביעה על כך שהדיווח המתבסס על הרישום בקופה, אינו נכון.
לכך יש להוסיף שהליקוי שהתגלה בקופה הרושמת (ולענין זה אין חשיבות לאורך התקופה שבה היתה הקופה מקולקלת), מקשה אף הוא להסתמך על התיעוד החשבונאי של המערערת. לאור האמור, אינני רואה מקום להתערב בעצם הפסילה.


2. לאור האמור לעיל, היה מקום להטלת קנס לפי סעיף 95 ולשום את המערערת לפי מיטב השפיטה.


3. עם זאת יש לציין, כי הטלת קנס בשיעור 1% מהמחזור הוא בגדר תקרה בלבד ואין חובה בכל מקרה להטיל קנס בשיעור זה דוקא (ראה למשל ע"ש 11/90 זנגי נ' מנהל מע"מ פ"מ נ"א(1) 307). כמו כן, יש לבדוק את קביעותיו של המשיב לענין גובה המחזור.


4. המשיב קבע את גובה המחזור לפי שיעור ריווח גולמי ממוצע של 35%. אני סבור שקביעה זו אינה "תורה מסיני", שכן אין נתונים מדויקים של התפלגות המוצרים השונים שלכל אחד מהם שיעור רווח משלו. כמו כן, אין נתונים על כמות הסחורה שהושמדה ועל כמות הקניות שלא נרשמו.


5. התרשמתי שהמערערת אינה מבינה דבר בעניני עסקים. השכלתה נמוכה ביותר. היא ניסתה את כוחה בעסקים שונים שכולם נכשלו: היא החלה בפיצריה, עברה לחנות סנדביצ'ים ופיצוחים, ומכאן לבורקס ורק לבסוף לעסק של מזנון ועסק זה נסגר אף הוא.
היא ניהלה את העסק בערבוביה עם משק ביתה, הן בנושא הקניות שלא טרחה לרשמן, והן בשים לב לכך שבני משפחתה העניפה התיחסו לקיוסק, משל היה המקרר או המזווה בדירתם. הם נטלו סיגריות ואוכל מהמזנון, כנראה בצורה בלתי מרוסנת. המערערת לא ידעה לכלכל מעשיה באשר לרכישתם ושמירתם של מוצרים מתכלים ונאלצה לזרוק סחורה. כמו כן, התקלקלה סחורה בעת התקרית של המערערת עם פקחי העיריה.


אמנם המשיב לקח בחשבון חלק מהנתונים שהזכרתי, אך סבורני שלא במידה מספקת.
לפיכך, סבורני שיש לקבל את הערעור באופן חלקי בנושאים אלה:
א. בשים לב לחוסר נסיונה של המערערת להפסדיה ולסגירת העסק, יש להעמיד את הקנס על 0.5% מהמחזור במקום 1% מהמחזור.


ב. אני מחליט להפחית את שומת העסקאות מסכום של 23,121 ש"ח (קרן), לסכום של 18,000 ש"ח (קרן) נכון ליום 9.7.97.


אין צו להוצאות.



רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון