אסיפה כללית בחברה
סעיף 66 (ג) לחוק החברות קובע כלהלן:

"66. (א) סדר היום באסיפה כללית ייקבע בידי הדירקטוריון וייכללו בו גם נושאים שבשלם נדרש כינוסה של אסיפה מיוחד לפי סעיף 63, וכן נושא שנתבקש כאמור בסעיף קטן (ב).

(ב) בעל מניה, אחד או יותר, שלו אחוז אחד לפחות מזכויות ההצבעה באסיפה הכללית, רשאי לבקש מהדירקטוריון לכלול נושא בסדר היום של אסיפה כללית שתתכנס בעתיד, ובלבד שהנושא מתאים להיות נדון באסיפה כללית; השר רשאי לקבוע הוראות לעניין סעיף זה, לרבות לעניין המועד להגשת הבקשה.

(ג) באסיפה כללית יתקבלו החלטות בנושאים שפורטו בסדר היום בלבד."

הנוסח של סעיף 66 (א) סיפא מצביע על כך כי די שהנושא התבקש כדי שהאסיפה הכללית תדון בו, אין למעשה לדירקטוריון שיקול דעת בעניין הבקשה ודי בכך שהיא עומדת בתנאי שהנושא מתאים להידון באסיפה הכללית.

כך עולה גם מדבריה של צ. כהן בספרה בעלי מניות בחברה (מהדורה שנייה) כרך ב' עמ' 21: "הנושאים הנדונים באסיפה הכללית נקבעים, בדרך כלל, בידי הדירקטוריון. עם זאת, מוקנית לבעלי המניות זכות להוספת נושאים לסדר היום, ובלבד שהנושא מתאים להיות נדון באסיפה הכללית. זכות זו אינה מוקנית לכל בעל מניות, אלא מותנית בכך שיש בידיו – או ביחד עם מבקשים אחרים – 1% לפחות מזכויות ההצבעה באסיפה הכללית"

סעיף 91 (א) לחוק החברות קובע:

"בית המשפט רשאי, לבקשת בעל מניה, להורות על ביטולה של החלטה שהתקבלה באסיפה כללית שהתכנסה או שהתנהלה בלא שהתקיימו התנאים הקבועים לכך לפי חוק זה או בתקנון" (למידע נוסף מומלץ ליצור קשר עם עורך דין חברות).

טענת קיפוח בדיני חברות
המונח 'קיפוח' לא הוגדר די צרכו בחוק. הפסיקה, עוד בטרם חקיקת החוק החדש, קבעה כי עילת הקיפוח רחבה היא, והיא עשויה להתאים למקרים שונים שבהם תחושת ההוגנות מורה כי יש לתת סעד לצד הנפגע ממעשיהם של בעלי כח בחברה. יש בה בעילת הקיפוח משום "קביעת נורמה כללית וגמישה להתערבות בית המשפט לשם קביעת נורמה של הוגנות גם בתחום המסחרי של ניהול חברה" (ע"א 2699/92 בכר ניסים נ' ת.מ.מ. תעשיות מזון מטוסים פ"ד נ(1), 238, 243 (1996)). באופן כללי נאמר באותו עניין כי "קיפוח המיעוט בחברה הוא בעיקרו מצב של חלוקת משאבים בצורה בלתי הוגנת במתחם יחסי בעלי השליטה בחברה ובעלי מניות מיעוט בה". במקרה אחר נקבע כי עילת הקיפוח עילה רחבה היא יותר מעילת 'עושק המיעוט' (ע"א 275/89 אליעזר דוידזון ואח' נ' אליעזר אורנשטיין פ"ד מו(1), 125, 131 (1991)), ומסתבר כי היא עשויה לבוא גם לעזרתם של רוב בעלי המניות, כאשר הללו מקופחים. לאחרונה ציין בית המשפט העליון כי טענת קיפוח יכול שתישמע גם כאשר "החברה נוהלה... תוך ניצול לרעה של יחסי האמון בין הצדדים ושל מעמדו [של התובע - נ' ס'] כמי שמנהל בפועל את ענייניה העסקיים של החברה" (רע"א 9646/04 הנ"ל, 383).

סעיף 191 לחוק החברות קובע : "התנהל ענין מעניניה של החברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד".

על פי ההלכה הפסוקה, מתייחסות טענות קיפוח בדרך כלל למצב בו בעל השליטה והכוח בחברה מפעיל את כוחו באופן הפוגע בזכויותיהם של חלק מחברי החברה.

בפסה"ד ע"א 2699/92 בכר נ. ת.מ.מ. תעשיות מזון מטוסים (נתב"ג) בע"מ (פ"ד נ(1) 238) נקבע כי: "קיפוח המיעוט בחברה הוא בעיקרו מצב של חלוקת משאבים בצורה בלתי הוגנת במיתחם יחסי בעלי השליטה בחברה ובעלי מניות מיעוט בה."

בע"א 3051/98 דרין נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ, נ"ט (1) 773 (להלן: "ענין דרין") נפסק כי:

"עילת הקיפוח היא עילה שענינה אופן הניהול הפנימי והארגון של החברה והשפעתו על בעלי המניות בה. עניינה ביקורת על הפעלת כוח השליטה של הרוב כלפי המיעוט... היא עשויה לקום במקרה שבו מתקבלות בחברה החלטות או נעשות פעולות הפוגעות בזכויותיהם המקוריות של חלק מחבריה."

עוד נפסק כי : "מצב בו בעלי מניות בחברה מתעשרים בצורה בלתי-הוגנת על חשבון בעלי מניות אחרים עשוי להקים לאחרונים עילה לתביעה בגין קיפוח" (ר' ע"א 9014/03 גרינפלד נ' לסר (לא פורסם))

יחד עם זאת, מההלכה הפסוקה עולה כי לא כל פעולה עסקית כושלת של מנהל החברה או בעל השליטה בנכסי החברה, תחשב כקיפוח (ר' פסה"ד דרין שאוזכר לעיל, וכן ר' ת"א (ת"א) 2509/05 קליאוט ישראל נ' חברת הלוואה וחסכון בע"מ (לא פורסם; להלן "ענין קליאוט ישראל")).

המלומדת א' חביב סגל קבעה בהקשר זה כי: "בתי המשפט לא הכירו במדיניות אי-החלוקה כשלעצמה כפעולה הכרוכה בקיפוח המיעוט. רק כאשר אל מדיניות אי-החלוקה מצטרפת פעולה המכוונת לחלוקת הרווחים בצורה לא שוויונית, יתערב בית המשפט לטובתו של המיעוט. פעולות המכוונות לחלוקה לא שוויונית יכולות להיות הקצאת שכר גבוה במיוחד לנושאי המשרה בחברה (שהם בדרך כלל נציגיו של הרוב), הסכמים שבין החברה לבין חברת האם שלה הכרוכים בתמורה גבוהה במיוחד לחברה האם..." (ר' א' חביב סגל, דיני חברות (תל-אביב, 2007) בעמ' 611) כלומר, לא כל טענה שיש לבעל מניות ביחס לאופן הניהול של החברה על ידי המנהל, גם אם מדובר בניהול כושל– מקימה עילה של קיפוח. לצורך קיום עילה של קיפוח, על בעל המניות התובע לבסס טענה של קיפוח, היינו כי משאבי החברה חולקו בצורה לא הוגנת ובלתי שוויונית.

עוד יש לציין כי לאחרונה קבע בית המשפט העליון כי ניתן להגיש תביעה בעילה של קיפוח, גם כאשר נגרם נזק לחברה, ואף כאשר נגרם נזק לכלל בעלי המניות.

בפסה"ד חסקי (רע"א 9646/04 חסקי אלון ייזום בניה והשקעות בע"מ נ' מיכלסון חברה ליזמות בע"מ, פ"ד נ"ט (3) 380); נקבע כי :

"תביעה לפי סעיף 191 לחוק החברות אפשרית גם כאשר הקיפוח הנטען הוא של כלל בעלי המניות בחברה. כידוע, לבית המשפט נתון שיקול דעת רחב בקביעת הסעדים ההולמים במקרה של קיפוח בעלי מניות... על כן, אינני רואה מניעה להעניק במקרים המתאימים, במסגרת שיקול-דעת רחב זה, סעדים לחברה עצמה גם כאשר עילת תביעה היא עילה של קיפוח בעלי המניות".

בענין חסקי, הכיר בית המשפט גם בכך שניצול לרעה של יחסי אמון בין הצדדים, ושל מעמדו של מי שמנהל בפועל את ענייניה העסקים של החברה, עשוי לשמש בסיס לעילת קיפוח.

יחד עם זאת, גם כאן יש להדגיש כי לא כל מקרה בו גרם מנהל או בעל שליטה נזק לחברה או לכלל בעלי המניות, מבסס עילה של קיפוח. עילת הקיפוח מיועדת למקרים בהם הנזק שנגרם לחברה נובע מקיפוח של בעלי המניות על ידי המנהלים או בעלי השליטה. מדובר אם כן בטענות של קיפוח, המשליכות גם על זכויותיה של החברה (להיפרע את הכספים שעל פי הטענה נגזלו), או של כלל בעלי המניות. (למידע נוסף מומלץ ליצור קשר עם עורך דין חברות).

סמכויות דירקטור לזמן אסיפה כללית
סעיף 63 (ב) לחוק החברות קובע:-

"ב) דירקטוריון חברה ציבורית יכנס אסיפה מיוחדת על פי החלטתו, וכן לדרישת כל אחד מאלה:

(1) שני דירקטורים או רבע מן הדירקטורים המכהנים;

(2) בעל מניה, אחד או יותר, שלו לפחות חמישה אחוזים מההון המונפק ואחוז אחד לפחות מזכויות ההצבעה בחברה או בעל מניה, אחד או יותר, שלו לפחות חמישה אחוזים מזכויות ההצבעה בחברה.

(ג) דירקטוריון שנדרש לזמן אסיפה מיוחדת, יזמנה בתוך עשרים ואחד ימים מיום שהוגשה לו הדרישה, למועד שיקבע בהזמנה לפי סעיף 67 או בהודעה לפי סעיף 69, ובלבד שלגבי חברה ציבורית, מועד הכינוס יהיה לא יאוחר משלושים וחמישה ימים ממועד פרסום ההודעה, אלא אם כן נקבע אחרת לענין אסיפה שחל לגביה סימן ז', ולגבי חברה פרטית יחולו הוראות סעיף 67".

סעיף 59 לחוק קובע:

"האסיפה הכללית השנתית תמנה את הדירקטורים, אלא אם כן נקבע אחרת בתקנון".

משמעות סעיף זה היא כי אם לא נכללות בתקנון הוראות מיוחדות, הקובעות שמינוי הדירקטורים יכול שייעשה באסיפה אחרת שאינה האסיפה השנתית, ברירת המחדל היא כי מינוי הדירקטורים נעשה באסיפה השנתית.

בחוק החברות, בסעיף ההגדרות קיימות 3 הגדרות נפרדות לאסיפות: אסיפה כללית, אסיפה שנתית, ואסיפה מיוחדת.

הגדרת אסיפה כללית כוללת בחובה הן אסיפה שנתית הן אסיפה מיוחדת. אסיפה מיוחדת מוגדרת כאסיפה כללית שאינה אסיפה שנתית ואסיפה שנתית מוגדרת כאסיפת בעלי מניות לפי סעיף 60 לחוק – דהיינו, אותה אסיפה שאמורה להתקיים בכל שנה ולא יאוחר מתום 15 חודשים לאחר האסיפה השנתית האחרונה. (למידע נוסף מומלץ ליצור קשר עם עורך דין חברות).

תקנון חברה
מעמדו של תקנון החברה הנו כחוזה בין החברה ובין בעלי המניות, וכן בין בעלי המניות לבין עצמם (סעיף 17(א) לחוק החברות). בהיותו הסדר חוזי, ניתן לקבוע בתקנון כל הסדר, ובלבד שלא יהיה פסול מכוח היותו מנוגד לחוק, למוסר ולתקנת הציבור (צ' כהן בעלי מניות בחברה - זכויות תביעה ותרופות כרך ב' 281 (2008)). ממעמדו של התקנון כחוזה נובע גם שפרשנות התקנון תיעשה בדומה לפרשנות חוזה.

שומה על בית המשפט, הנדרש לפרש הוראה מסוימת בחוזה, לעשות כל שביכולתו כדי להתחקות אחר כוונתם המשותפת של הצדדים לאותו חוזה ולשם כך עליו לנסות ולעמוד על התכלית הסובייקטיבית של ההתקשרות ביניהם, עליה ניתן ללמוד הן מלשון החוזה, וקודם כל מלשונו, והן מהנסיבות האופפות את כריתתו (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2), 265, 312-311 (1995); דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקאות 12-11 לפסק דינו של כבוד השופט (כתוארו אז) א' ריבלין; אהרון ברק פרשנות במשפט - פרשנות החוזה 499-488 (2001); כן ראו את הדיון בהלכות אלה בפסק הדין שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט העליון בע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' כהן, ). הוראה המופיעה בחוזה הנה חלק ממכלול אחד שנועד להגשים תכלית כלכלית-עסקית מסוימת, ועל כן יש לפרשה במקביל לבחינת הוראות אחרות באותו חוזה (ע"א 5559/91 ק.צ. מפעלי גז ואנרגיה (1982) בע"מ נ' מקסימה המרכז להפרדת אויר בע"מ, פ"ד מז(2), 642, 649 (1993); ע"א 6276/95 מגדלי באך בע"מ נ' חוזה, פ"ד נ(1), 562, 567 (1996); ע"א 8817/02 קליר כימילקים שווק (1994) בע"מ נ' עצמון, ).

כך גם בתקנון חברה. מקום בו לשון התקנון סובלת שתי משמעויות או יותר, תוענק לו המשמעות הנובעת מכוונתם של המנסחים (ע"א 1630/94 צנה בע"מ ואח' נ' עיזבון נח מוזס ז"ל, ; ע"א 54/96 הולנדר נ' המימד החדיש תוכנה בע"מ ואח', פ"ד נב(5), 673, בעמ' 690-689). (למידע נוסף מומלץ ליצור קשר עם עורך דין חברות).

חובת האמונים של נושא משרה בחברה
סעיף 254 לחוק החבברות קובע את חובת האמונים של נושא משרה בחברה, ובכלל זה דירקטור, לחברה, ואת חובתו לנהוג בתום לב ולפעול לטובתה:

"נושא משרה חב חובת אמונים לחברה, ינהג בתום לב ויפעל לטובתה, ובכלל זה - (1) יימנע מכל פעולה שיש בה ניגוד ענינים בין מילוי תפקידו בחברה לבין מילוי תפקיד אחר שלו או לבין עניניו האישיים.

על טיבה של חובת אמונים זו נכתב בהרחבה בע"א 610/94 גדליה בוכבינדר נ' כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה, פ"ד נז(4) 289 (2003):

חובת האמונים משמעותה כי הדירקטור חייב לפעול כאשר לנגד עיניו עומד האינטרס של החברה ולא אינטרס אישי. על הדירקטור לפעול בתום-לב, בהגינות ולמען טובת הגשמת תפקידו ... ביסוד חובה זו עומד כוחו של הדירקטור, אשר חברותו בדירקטוריון מעניקה לו שליטה על רכושו של אחר (החברה). קיים חשש - המבוסס על ניסיון החיים - כי הכוח ינוצל לרעה ... כדי למנוע ניצול לרעה זה הוכרה חובת האמונים, שמטרתה להגן על החברה. חובת אמונים זו גבוהה היא מחובת תום-הלב (האובייקטיבית) המוטלת על כל אדם בישראל בבצעו פעולות משפטיות (סעיפים 12, 39 ו-61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי)). חובת תום-הלב (האובייקטיבית) קובעת רמת התנהגות בין שני צדדים, אשר כל אחד מהם דואג לאינטרס העצמי שלו. מטרת החובה להביא לידי כך שבהגנה על האינטרס האישי יפעלו הצדדים בהגינות. לעומת זאת חובת האמונים קובעת רמת התנהגות בין דירקטור לחברה, כאשר הדירקטור צריך להעמיד בראש דאגותיו את אינטרס החברה ולא את האינטרס האישי שלו. חובת האמונים אינה מבוססת על קיומה של יריבות בין הדירקטור לחברה. חובת האמונים מבוססת על קיומו של אינטרס אחד בלבד הראוי להגנה והוא אינטרס החברה.

אכן, אם מטרתו של עקרון תום-הלב הינה למנוע "אדם לאדם - זאב" ולהבטיח "אדם לאדם - אדם", הרי מטרתה של חובת האמונים להבטיח "אדם לאדם - מלאך" (עמודים 332-333; ההדגשות אינן במקור; ראו גם ע"א 817/79 קוסוי נ' י.ל. פויכטונגר בע"מ, פ"ד לח(3) 253, 278 (1984)). (למידע נוסף מומלץ ליצור קשר עם עורך דין חברות).

תביעה נגזרת
חוק החברות קובע (סעיף 1 וסעיף 194 לחוק החברות). את האפשרות להגיש תביעה נגזרת. תביעה נגזרת היא תביעה המוגשת על ידי בעל מניות או דירקטור בחברה מכוח עילת תביעה של החברה עצמה. ייחודה של התביעה הנגזרת הוא בכך שהתובע מפעיל את כוח התביעה של החברה, הגם שהחברה עצמה ממאנת לעשות כן – מצב שיכול שיווצר, למשל, כתוצאה מניגוד עניינים בין נושאי המשרה לבין בעלי המניות בחברה.

בע"א 3051/98 דרין נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ, פ"ד נט (1) 673,689 (מיום 9.9.04, להלן: פרשת דרין), עמד כב' הנשיא ברק על הבסיס הרעיוני של תביעה נגזרת (פיסקה 18 לפסק דינו):

"[הנזק] מן העיסקה – ככל שאמנם התקיים – נגרם בראש ובראשונה לחברה, שהנכס שלה הוא שנמכר במחיר הפסד. הזכות להטבת הנזק, ועימה עילת התביעה, מצויות בידי החברה. אכן, אפשר שבעקבות העסקה נפגע שווי ההחזקות שבידי בעלי המניות מן הציבור. אלא שנזק זה, ככל שאמנם התקיים, הוא באופן טיפוסי נזק משני. זהו נזק אשר נגזר מנזקה של החברה. הוא אינו עומד בפני עצמו, כנזק המקים עילת תביעה אישית... זהו נזק משותף לכל בעלי המניות כולם...וככזה אינו מייחד דווקא את בעלי המניות מן הציבור. ברגיל, הנזק יוטב באופן אחיד אם וכאשר תתבע החברה את נזקיה-היא ותזכה בפיצויים. הפיצוי לחברה אמור להביא לעלייה בשוויון של מניות החברה. אכן, לא כל 'נזק' במציאות הכלכלית הוא 'נזק' בר-תביעה במובן המשפטי."

בפסק דין שניתן מאוחר יותר ע"א 9014/03 גרינפלד נ' לסר (פסק דין מיום 14.2.06, להלן פרשת גרינפלד נ' לסר, פיסקה 15 לפסק הדין) מבהיר כב' הנשיא ברק את האיזונים ביסוד הליך התביעה הנגזרת:

"הנה כי כן, מסלול התביעה הנגזרת – שהיה בעבר חלק מהמשפט המקובל הישראלי (פרשת דרין, עמ' 690) וכיום קבוע בהוראות סימן א' בפרק השלישי לחוק החברות – מגלם בתוכו איזון בין שיקולים סותרים. זהו איזון בין האינטרס החברתי בהרתעת מזיקים פוטנציאליים לחברה מחד גיסא, ובין שיקולי המדיניות העומדים ביסוד שלילת אפשרותו של בעל מניות להיפרע בגין נזק שנגרם לחברה (firm) מאידך גיסא ... הוראות חוק החברות באות לקיים את האיזון האופטימאלי בין שיקולים אלו ... חוק החברות קובע את המסלול בו יש לילך על מנת לאפשר לחברה לתבוע בתביעה נגזרת את שעוולו כלפיה (סעיפים 194-198 לחוק החברות). כחלק מאיזון זה, מקנה החוק שיקול דעת לבית משפט באישור תביעה נגזרת. שיקול דעת זה מותנה בתום לבו של התובע תביעה נגזרת (סעיף 198(א) לחוק). מעורבותו של בית המשפט ניכרת גם בהיבטים אחרים, כגון, הוצאות, אגרות, ותשלום גמול מיוחד לתובע. יחד עם זאת, הוראות חוק החברות הקובעות את המסגרת להגשת תביעה נגזרת אינן ממצות את אפשרויות התביעה של בעל המניות."

בהמשך, בפיסקה 14 לפסק דינו קובע הנשיא ברק כי אחד החריגים הוא מקרה של עושק המיעוט בו נגרם לבעל מניות מסוים נזק ייחודי:

"יחד עם זאת, לכלל שהותווה בפרשת דרין יש חריגים. חלקם הם "חריגים מדומים" בהם, הלכה למעשה, לבעל מניות נגרם נזק עצמאי שאינו תלוי בנזק שספגה החברה."

עמדה על כך כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן בע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשייות בירה בע"מ, פ"ד נא (2) 312, 326 (להלן: פרשת מגן וקשת):

"לכלל הנ"ל חריגים מכמה סוגים, וביניהם, נזק שנגרם כתוצאה מהפרת זכות חוזית של בעל מניות בתור שכזה או נזק שנגרם לבעל מניות או לקבוצת בעלי מניות השונה מהנזק שנגרם לבעלי מניות אחרים, או נזק שנגרם עקב קיפוח המיעוט".

לעניין זה ציין כב' הנשיא ברק בפרשת גרינפלד נ' לסר (פיסקה 20 לפסק דינו) כי:

"הוראות הדין בדבר קיפוח בעלי המניות, שהיו בעבר מוסדרות בסעיף 235 בפקודת החברות, מוסדרות כעת בסעיף 191 לחוק החברות נקבע כי אם "התנהל ענין מעניניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו". סעיף זה קובע, איפוא, "נורמה כללית וגמישה להתערבות בית המשפט לשם קביעת נורמה של הוגנות גם בתחום המסחרי של ניהול חברה" (ע"א 2699/92 בכר נ' ת.מ.מ. תעשיות מזון מטוסים (נתב"ג) בע"מ פ"ד נ(1) 238, 244 (להלן - פרשת בכר) ... הלכה למעשה, מצב של קיפוח הוא מצב של "חלוקת משאבים בצורה בלתי הוגנת במיתחם יחסי בעלי השליטה בחברה ובעלי מניות מיעוט בה" ((פרשת בכר, 246). ואומנם, מצב בו בעלי מניות בחברה מתעשרים בצורה בלתי-הוגנת על חשבון בעלי מניות אחרים עשוי להקים לאחרונים עילה לתביעה בגין קיפוח."

בעניין מגן וקשת ציינה כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן, את הכלל והחריגים לו. בסעיף 15 לפסק הדין היא מביאה מקרים בהם עילת התביעה תהיה עילת תביעה אישית בגין עושק המיעוט. זה לכאורה הדין במקרה שלפנינו:

"לסיכום פרק זה: הכלל הוא, בעיקרון, כי כאשר בעל מניות סובל נזק בלתי תלוי בנזק שאותו סובלת החברה, קמה לו תביעה אישית בלתי תלויה בנזק שנגרם לחברה. אולם אם הנזק נגרם לבעל מניות עקב ירידת ערך החברה ושווי מניותיה, וכל בעלי המניות ניזוקים באותה מידה, לא קמה – בדרך כלל – לבעל מניות עילת תביעה אישית. זהו נזק משני המשקף את נזקי החברה.

לכלל הנ"ל חריגים מכמה סוגים, וביניהם, נזק שנגרם כתוצאה מהפרת זכות חוזית של בעל מניות בתור שכזה או נזק שנגרם לבעל מניות או לקבוצת בעלי מניות השונה מהנזק שנגרם לבעלי מניות אחרים, או נזק שנגרם עקב קיפוח המיעוט. מקרים הנופלים לגדר החריג הם למשל, כאשר לאחר מיזוג מוקפא מיעוט בעלי המניות על-ידי בעלי מניות רוב בתנאים בלתי הוגנים, או כאשר הרוב בחברה-אם, מרוקן מתוכן חברה-בת בטרנזאקציות בלתי הוגנות בין החברות האם והבת"





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הסכם

  2. ערבות

  3. עמותה

  4. ערעור

  5. מכרזים

  6. ארנונה

  7. נאמנות

  8. הלוואות

  9. 79א

  10. דיני חברות

  11. רישיון עסק

  12. ניירות ערך

  13. דיני בנקאות

  14. פרשנות חוזה

  15. רישוי עסקים

  16. תביעה אזרחית

  17. עיכבון

  18. מהו הפטר

  19. חובת גילוי נאות

  20. קנס אזרחי

  21. הסדר כובל

  22. אוכף קטום

  23. מהי פשיטת רגל ?

  24. מהו דומיין

  25. למוטב בלבד קרוס

  26. מהי אקו''ם

  27. כפיה - דיני שטרות

  28. פרשנות תקנון חברה

  29. מהו כינוס נכסים ?

  30. בעיית הנציג

  31. הסכם בוררות

  32. ביטול בוררות

  33. הסדר המוסכים

  34. שטר מטען ימי

  35. הוצאה לפועל בתשלום

  36. הלכת הניהול הפנימי

  37. סמכויות בורר

  38. מוסד הבוררות

  39. הסכם - בוררות

  40. הפרה יעילה של חוזה

  41. אופציות מט''ח

  42. תניית שיפוט זר

  43. טעות במצב משפטי

  44. חובת נאמנות בנק

  45. אישור פסק בוררות

  46. חובת נאמנות בורר

  47. תקנת הציבור הגדרה

  48. הרפורמה בענף החלב

  49. סעיף 6 לחוק החברות

  50. גמישות ביקוש צולבת

  51. ביטול פסק דין חלוט

  52. התניית שירות בשירות

  53. סעיף 24 לחוק הבוררות

  54. אמנת ניו יורק בוררות

  55. אחריות פלילית אישית של תאגיד

  56. תביעה נגד הוצאה לפועל

  57. ערבות בנקאית אוטונומית

  58. סעיף 54(א)(1) לחוק ניירות ערך

  59. ביטול עסקת מכר מקרקעין

  60. גישור בבית הדין לעבודה

  61. עיכוב ביצוע הוצאה לפועל

  62. בוררות באגודות שיתופיות

  63. ערבות בנקאית לעומת ערבות סתם

  64. מימוש משכון בהוצאה לפועל

  65. חוק הפיקדון על מכלי משקה

  66. סעיף 14 לחוק ההוצאה לפועל

  67. מה ההבדל בין גישור לפישור

  68. תיקון 23 לחוק ההוצאה לפועל

  69. דרישת הכתב - מה נחשב "מסמך בכתב" ?

  70. תאגיד איסוף מיכלי משקה בע''מ

  71. הסדר נושים - סעיף 233 לפקודת החברות

  72. היסוד הנפשי בעבירת הסדר כובל

  73. ההבדל בין פסק ביניים לבין החלטה

  74. סימני מסחר דין פסיקה ומשפט משווה

  75. פירוק חברה ע"י בית משפט מן הצדק והיושר

  76. איחור בהגשת תביעת חוב - פשיטת רגל

  77. הגבלים עסקיים מטרת ההגבלים העסקיים

  78. זכות עיון של בעל מניות בחשבונות ובמסמכי חברה

  79. ניהול עסקים בתרמית - סעיף 373 לפקודת החברות

  80. הוראה - במותו של בעל מניה תחדל מנייתו להתקיים

  81. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון