דרך מקובלת להעמיק בדיני עבודה וזכויות עובדים היא עיון בפסקי דין להלן תקציר נרחב של החלטה שניתנה ע"י השופט שמואל טננבוים בבית הדין בתל אביב בעניין תנאים הגבלת עיסוק של עובד - סוד מסחרי - הכשרה מיוחדת - תמורה מיוחדת הפרת חובת תום הלב ואמון רקע עובדתי : בפניי בקשה למתן צווי מניעה זמניים נגד המשיבים לפיהם, תוגבל העסקתו של המשיב 1 (להלן - המשיב) אצל המשיבה 2 (להלן - המשיבה) וכן יאסר על המשיב לגלות למשיבה את הסודות המקצועיים אליהם נחשף במהלך עבודתו במבקשות והכל לתקופה של 24 חודשים החל מיום 19.1.07. מבקשות הינן חברות העוסקות בתחום ייצוג, יבוא, פיקוח ותיכנון רכיבי אלקטרוניקה והן חברות ותיקות בעלות מוניטין העובדות מול ספקיות בין לאומיות. המשיבה הינה מתחרה של המבקשות. המשיב הינו בעל תואר ראשון בהנדסת אלקטרוניקה. הוא עבד אצל המבקשת 1 (להלן - המבקשת) מחודש מרץ 2005 ועד להתפטרותו שניתנה במכתב מיום 19.12.06 (נספח י' לתצהיר המבקשת). בפועל, בשל בקשת מנהלי המבקשת, טרם הסתיימה העסקתו במבקשת והוא מבצע חפיפה. יחסי עובד ומעביד בין המשיב למבקשת, אמורים להסתיים בעוד מספר ימים לקראת קבלתו לעבודה במבקשת, נחתם בין הצדדים ביום 28.3.05 הסכם עבודה (נספח ג' לתצהיר המבקשת). בסעיפים 9-10 להסכם נקבע כדלקמן: "העובד מתחייב, כי במשך תקופת עבודתו במעבידה ובתום לא יעסוק ו/או ישתתף ולא יקבל תפקיד בצורה או באופן כלשהו, לא במישרין ולא בעקיפין, בעסק המתחרה לזה של המעבידה ו/או להעמיד את עצמו במצב של מעונין בעסק מתחרה כאמור לעיל. האמור לעיל יחול על העובד לבדו או ביחס עם אחר או אנשים אחרים או חברה אחרת או כל גוף אחר, המנהלים או שינהלו עסק הדומה לזה של המעבידה. העובד מתחייב כי במשך תקופת עבודתו במעבידה, והן לאחר סיום עבודתו במעבידה, לא להתחרות בין במישרין ובין בעקיפין, בדרך כלשהי בעסקי החברה, (באמצעות עסק עצמאי, כשכיר במסגרת תאגיד, שותפות, עיסקה משותפת וכל צורה אחרת)". המבקשות קשורות עם יצרנים וספקים שונים המספקים להם רכיבי אלקטרוניקה עבור קהל לקוחותיהן. אחת הספקיות הינה חברת רנסס שהיא חברה בין לאומית בעלת נציגות בישראל המשווקת בישראל בעיקר מיקרופרוססורים (בקרים). מדובר ברכיב זעיר המורכב במכשירי חשמל ואלקטרוניקה. חברת רנסס פועלת בישראל באמצעות שלושה מפיצים מורשים בלבד; המבקשות, המשיבה וחברת ARROW. חברת רנסס אינה מוכרת את רכיביה בישראל אלא באמצעות אחת החברות הנ"ל המשיב הועסק אצל המבקשת בעיקר במכירות בקרים של חברת רנסס. כשלושה ימי עבודה בשבוע הוא עסק בפרוייקטים הקשורים לחברת רנסס ויתרת הזמן עסק ברכיבי אלקטרוניקה אחרים שאינם דורשים מומחיות מיוחדת כשל חברת רנסס. טרם תחילת עבודתו במבקשת, עבד המשיב במשך קרוב לשנתיים בחברת פיליפס מדיקל ושם לא עסק ברכיבים של חברת רנסס. לפני תחילת עבודתו במבקשת, לא היה למשיב נסיון בעבודה עם חברת רנסס. לפני קרוב לחצי שנה, פנה נציג מכירות של המשיבה למשיב וכך נוצר הקשר בניהם. המשיב והמשיבה ניהלו משא ומתן ולאחר שהוצעו למשיב תנאי העסקה, הוא החליט לעזוב את עבודתו במבקשת. בין המשיב למשיבה נחתם הסכם עבודה אולם הוא לא הוצג במהלך הדיון וב"כ המשיב סירב להגישו לתיק בית הדין, בטענה שמדובר במסמך שאינו רלוונטי. במהלך תקופת עבודתו של המשיב במבקשת נשלח המשיב להשתלמויות שונות בחו"ל הקשורות לחברת רנסס. מדובר בהשתלמות בבריטניה בתאריכים 8 עד 9 לספטמבר 2005, בברצלונה בתאריכים 27 עד 28 ליוני 2006 ובגרמניה בתאריכים 10 עד 13 לאוקטובר 2006. בנוסף נשלח לתערוכות בהן השתתפה חברת רנסס. המבקשת מימנה עבור המשיב את הטיסות המלונות והשהות במקום - נספחים ז' - ט' לתצהיר המבקשת טענות הצדדים : לטענת המבקשות, העבודה מול חברת רנסס מצריכה מומחיות מיוחדת אשר ניתנה למשיב על ידי המבקשת והוא הוכשר להיות העובד היחיד בתחום זה במבקשת. מדובר בהכשרה שחייבה השקעה של עלויות נכבדות ביותר, הן עלויות כספיות והן עלויות כח אדם. מדובר בהוצאה כספית של כ-16,000 ₪. לפי טענת המבקשות, הבהיר מר נתן ברון, שהינו מנהל במבקשות ובעל מניות בהן, כי המבקשות מוכנות להכשיר את המשיב לעבודה מול רנסס בתנאי שיעבוד אצלן מספר שנים. מוסיפות המבקשות וטוענות, כי במסגרת תפקידו רכש המשיב ידע המהווה סוד מסחרי ומקצועי ממדרגה ראשונה. מדובר בפרוייקטים שמבצעות המבקשות עבור לקוחותיהן אצל חברת רנסס, רשימת לקוחות של המבקשות, שיטת תמחור הפרוייקטים, התמחרות, נוסחאות תימחור, מחיר, מתח רווחים, תנאי העיסקאות, נתונים המשמשים לקביעת המחיר הסופי, מהות הקשרים העיסקיים בעבודה מול חברת רנסס, הטקטיקה והאסטרטגיה העיסקית של המבקשות ורשימות מלאי. ידע זה הינו בגדר סוד מסחרי לגבי ספקית נוספת של המבקשות ושל המשיבה היא חברת נק מוסיפות המבקשות וטוענות, כי כל הפרוייקטים שביצעו עם חברת רנסס וחברת נק, היו פתוחים בפני המשיב וכך גם רשימת הלקוחות. המשיבה פנתה בהצעת עבודה למשיב רק לאחר שהגיעה לסיכום עם חברת נק בחודש נובמבר 2006 בדבר הפצת רכיביה בישראל ומיד לאחר מכן, היא פונה בהצעה למשיב. המשיבה תקבל את המשיב על כל הכשרתו היקרה מן המוכן ולאחר השקעה רבה של המבקשות. מדובר בהתנהגות שלא בתום לב. המבקשות מדגישות, כי הן אינן מבקשות להגביל את העסקתו של המבקש בכל חברה אחרת אלא בשתי החברות העוסקות בהפצת רכיבי חברת רנסס. קיימות מאות נציגויות אלקטרוניקה בישראל ואין מניעה, כי המשיב יעבוד באחת מהן. באשר למאזן הנוחיות והנזקים טוענות המבקשות, כי מדובר בעובד צעיר והוא יכול לעבוד בכל חברה אחרת בתחום הנדסת האלקטרוניקה. מאידך, גילוי הסודות המסחריים שלהן יגרום להן לנזק בלתי הפיך המשיב טוען, כי את המידע בדבר הבקרים של חברת רנסס למד בעיקר דרך אתר האינטרנט בעיקר בשעות הפנאי. חלק מההשתלמויות שצויינו על ידי המבקשות, לא היו בגדר הכשרה אלא כנסים בהם הוצגו נתוני המכירות של חברת רנסס. לטענתו, אין בידיעתו סודות מסחריים ומקצועיים ומדובר בידע כללי בלבד. בתצהירו מציין המבקש, כי לחברת רנסס מחירון על פיו נקבעים מחירי הרכיבים הנמכרים. מרגע שהלקוח החליט לרכוש רכיבים מסוג מסויים באחת מנציגויות חברת רנסס בארץ, מוציאה חברת הרנסס העולמית DESING REGISTRATION (רישום מגן). משמעותו של רישום זה הינו, כי אף נציג אחר של חברת רנסס לא יכול למכור לאותו לקוח רכיבים אחרים בקשר עם המוצר או הפרוייקט המסויים באותו מחיר שיכול להציע הנציג הראשון לאחר שקיבל את רישום המגן, אלא במחיר גבוה יותר המונע באופן מעשי תחרות על בסיס מחיר. התוצאה של שיטה זו הינה, כי המשיבה וכן חברת ARROW אינן יכולות באופן מעשי לפנות ללקוחות להם מכרה המבקשת בקרים של חברת רנסס ולהציע להם רכיבים בגין אותו פרוייקט לטענתו של המשיב, החלטה של לקוח אם לרכוש בקר של חברת רנסס מאחת הסוכנויות בארץ מסתכמת בבדיקות שעורכים אנשי הפיתוח של הלקוח וכלכלנים באשר למוצר שישרת טוב יותר את האינטרס שלו ולא מדובר בהחלטה פרסונלית הקשורה להכרה אישית עם איש מכירות כלשהו. המשיב מציין, כי כל הצעת מחיר שנשלחת בדואר אלקטרוני ללקוח גלויה לכל העובדים במבקשת ועל כן אין מדובר בסוד מסחרי. באשר לסיבות להעתקת מקום עבודתו, מציין המבקש, כי הבין שאין לו כל אפשרות קידום מקצועי במבקשת. הוא מעוניין לעסוק יותר בתחום המקצועי ופחות בצד השיווקי, התחום העיקרי בו הועסק אצל המבקשת. השיפור הכספי המיידי אצל המשיבה, נוגע לנטו שבשכרו הנובע במידה רבה מהעמדת רכב משופר יותר לרשותו. באשר למאזן הנוחות מציין המשיב, כי הינו נשוי ואב לילדה בת שנתיים וחצי והוא המפרנס היחידי בבית. מתן הצו יגרום לנזקים כלכליים עצומים ובלתי הפיכים מטעם המשיבה העיד בפניי מר אבישי שביט המשמש כסמנכ"ל שיווק טכני במשיבה. לפי תצהירו, בתחום הבקרים בו עתיד להשתבץ המשיב, מועסקים חמישה עובדי מכירות ותמיכה כשהמשיב עתיד להיות העובד השישי באותו תחום. בתחום הבקרים אין המשיבה עוסקת כחברת שיווק המספקת מוצרים מוגמרים אלא פועלת להתאמת פתרונות מקצועיים לצורכי הלקוח, פיתוח מוצרים יחודיים ומתן שירותי תמיכה וליווי לאחר שלב ההזמנה ואספקת המוצר. לטענתו קיים הבדל משמועתי בין שיטות העבודה של המבקשות לאלו של המשיבה וזאת הואיל ולמשיבה קשת מוצרים רחבה יותר והיכולת להתאים מגוון רחב של מוצרים כפתרון לצורך נתון וזאת שעה שלמבקשות מגוון מצומצם יותר של מוצרים. מר שביט מדגיש, כי הלקוחות של הבקרים הם לקוחות משותפים והמחירים אינם בגדר סוד. מחירי הרכיבים של חברת רנסס נקבעים במידה רבה על ידי נציג אותה חברה בישראל וכללי התימחור לכל אחד מהזכיינים, דומים. מר שביט מציין, כי המשיב עתיד להצטרף בעבודתו במשיבה לאחד מהצוותים הפועלים בתחום הבקרים ולהתמקד בעיקר, אך לא רק, בפעילות התמיכה הטכנית. בדעת המשיבה להכשיר את המשיב למתן שירות תמיכה בכל מגוון המוצרים של היצרנים שהמשיבה קשורה עימם והוא עתיד לעבור תהליך הכשרה הדרגתי וממושך על מנת להתאים עצמו להגדרה המקצועית הנדרשת במשיבה לפי טענתו של מר שביט, אין בכוונת המשיבה לנצל סודות עסקיים המצויים, אם מצויים, בידי המשיב. המשיב לא הציג עצמו כבעל סודות מסחריים והוא היה זוכה להצעת עבודה מהמשיבה בהתחשב במקצועו ובעובדה לפיה, הוא בעל נסיון בפעילות משולבת של מכירה ומתן פתרונות טכניים, גם אם התמחותו לא היתה בתחום הבקרים. הוסיף מר שביט והעיד, כי יש חפיפה של כ-95% מכלל הלקוחות בין המבקשות למשיבה ומדובר בכ-3,000 לקוחות חלקם פוטנצאליים לבקרים וחלקם רלוונטיים לרכיבי חברת רנסס המסגרת הנומרטיבית : מדובר בבקשה שעניינה הגבלת חופש העיסוק. פסקי הדין המנחים לענין הגבלת חופש העיסוק הינם, פסק דינו של בית המשפט העליון ע"א 6601/96 פ"ד נד (3),850 (להלן- ענין סער) ופסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 164/99 דן פרומר וצ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ נ. רדגארד בע"מ פד"ע לד' 294 (להלן- ענין צ'ק פוינט). בענין סער נקבע על ידי בית המשפט העליון, כי תניה בין עובד ומעביד המגבילה את חופש העיסוק של העובד לאחר סיום עבודתו, בלא להגן על אינטרסים לגיטימיים של המעביד (הגבלה "עירומה"), היא בטלה. האינטרס הלגיטימי של המעביד הוא, בין השאר, בסודותיו המסחריים וברשימת לקוחותיו. עוד נקבע, כי יש להתחשב ביחסי האימון שבין העובד והמעביד, בהלכות מסחר ראויות ובחובת תום הלב בהיקף ההגבלה יש להתחשב גם בסבירות ובמדתיות. קובע הנשיא ברק (עמ' 878) : "את עמדתי ניתן לסכם בארבע הפרופוזיציות האלה: ראשית, תניה בין מעביד לעובד המגבילה את חופש העיסוק של העובד לאחר סיום עבודתו בלא להגן על "אינטרסים לגיטימיים" של המעביד, היא בטלה בהיותה נוגדת את "תקנת הציבור"; שנית, "האינטרס הלגיטימי" של המעביד - הנותן תוקף לתניה המגבילה את חופש העיסוק של העובד - הוא האינטרס ה"קנייני" או "מעין קנייני" של המעביד בסודותיו המסחריים וברשימת לקוחותיו (עד כמה שהיא סודית). רשימה זו אינה סגורה, בקביעה של רשימת "האינטרסים הלגיטימיים" יש להתחשב ביחסי האמון שבין עובד מעביד, בהילכות המסחר הראויות ובחובת תום - הלב וההגינות שבין עובד למעביד; שלישית, ההגנה הניתנת "לאינטרסים הלגיטימיים" של המעביד אינה מוחלטת.היקפה נקבע על פי מבחנים של סבירות ומידתיות, המתחשבים במועדה, בתחומה ובסוגה של ההגבלה; רביעית, ככלל, אין למעביד "אינטרס לגיטימי" שעובדו לא יתחרה בו לאחר סיום עבודתו. על כן הגבלת חופש העיסוק של המעביד המגשימה אך את האינטרס של המעביד שעובדו לא יתחרה בו ("אי תחרותיות כלשעצמה") נוגדת את תקנת הציבור. בטלותה של הגבלה זו נובעת מהיעדר "אינטרס לגיטימי" ביסודה, ועל כן, ככלל, אין מקום כלל לבחון את סבירותה או את מידתיותה של אותה הגבלה". בענין צ'ק פוינט קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי להגבלת חופש העיסוק אין ליתן שלעצמה משקל רב. תינתן להגבלה זו נפקות רק אם היא סבירה ומגינה בפועל על האינטרסים של שני הצדדים. ניתן להגביל את חופש עיסוקו של עובד בין השאר, במקרים הבאים: משהוכח סוד מסחרי, כשניתנה הכשרה מיוחדת, כשניתנה תמורה מיוחדת וכן כשהופרה חובת תום הלב בית הדין הארצי מפי הנשיא אדלר קובע, כי בטרם יגביל בית הדין את עיסוקו של עובד, עליו לבחון את הנסיבות הבאות (עמ' 314- 313): "(א) סוד מסחרי: יש להגביל את חופש העיסוק של עובד כדי למנוע ממנו מלהשתמש, שלא כדין, ב"סוד מסחרי" השייך למעסיקו הקודם. "סודות מסחריים" מוגנים מכח החוקים העוסקים בקניין רוחני ובעתיד אף מכח חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט - 1999... מכיוון שהנושא מוסדר בחקיקה, אין צורך בתניית הגבלת עיסוק כל מנת לאכוף את זכויות המעסיק הקודם... (ב) הכשרה מיוחדת: במקרה בו המעסיק השקיע משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרת העובד ובעקבות זאת התחייב העובד לעבוד אצלו למשך תקופה מסויימת, ניתן להצדיק את הגבלת העיסוק של העובד למשך תקופה מסויימת; זאת, כתמורה עבור ההשקעה של המעסיק בהכשרתו. ברי, שאם העובד רכש את ההכשרה במהלך עבודתו הרגילה או על חשבונו ובזמנו הפנוי, אין המעסיק הקודם רשאי להגבילו בשימוש שיעשה בה. (ג) תמורה מיוחדת עבור הגבלת העיסוק: יש לבחון האם העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבות מצדו שלא להתחרות בעתיד במעסיק הנוכחי, עם תום יחסי עובד - מעביד. (ד) חובת תום הלב וחובת האמון: יש ליתן משקל לתום לבם של העובד ו/או המעסיק החדש. בין עובד לבין מעביד קיימים יחסי אמון. חובת האמון שחב עובד כלפי מעבידו מטילה עליו נורמות התנהגות חמורות יותר בהשוואה לחובת הקיום בתום לב. דוגמה להפרת חובת האמון היא התקשרות עובד בזמן עבודתו עם אנשים אחרים כדי להעתיק את תהליך הייצור של מעסיקו... בהקשר זה נציין, כי חובות האמון המוטלות על בעלי תפקידים בכירים רחבות יותר בהשוואה לעובדים זוטרים יותר. מחובת האמון המוטלת על עובד נגזרות חובות רבות, שרובן מתייחסות לפרק הזמן בו מתקיימים יחסי עובד- מעביד. עם זאת, חובת האמון מתקיימת גם בתום יחסי העבודה, ובדרך כלל קשורה לנושא התחרות של העובד עם מעסיקו הקודם...". מוסיף הנשיא אדלר, כי ארבעת הנסיבות הנ"ל, אינן רשימה סגורה ועל בית הדין לשקול כל מקרה לגופו כאשר הכלל המנחה הוא שאין ליתן תוקף לתניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אלא אם כן מתקיימת אחת מאותן נסיבות. אין בקיומה של אחת הנסיבות, כדי לחייב את בית הדין ליתן תוקף לתנייה זו וההכרעה תעשה על פי מכלול העקרונות והאינטרסים של הנוגעים למקרה הנדון אוסיף, כי יש להבחין בין מקרה בו מבקש עובד לעזוב את מעסיקו ולעבוד אצל מעסיק אחר לבין מקרה בו מבקש עובד לנצל את הידע המסחרי שרכש אצל מעסיקו על מנת להקים בית עסק מתחרה. במקרה אחרון, יש מקום לשקול מתן צו מניעה (ע"ע 292/99 עמיחי נ' חברת יוסי גולדהמר בע"מ פד"ע לה' 204 בעמ' 215 ליד האות א'). חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט - 1999 דן בין השאר בגזל סוד מסחרי. בס' 5 לחוק הוגדר "סוד מסחרי" כדלקמן: " 'סוד מסחרי', 'סוד' - מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו;" בס' 6 לחוק נקבע כי אסור לגזול סוד מסחרי של אחר ופורטו הפעולות שהינם בגדר גזל סוד מסחרי. בהמשך נקבעו הסעדים להם זכאי מי שנגזל סודו המסחרי באשר להגדרת "סוד מסחרי" נקבע בענין צ'ק פוינט (עמ' 320) כדלקמן: "25. "סוד מסחרי" אינו מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של "סוד מסחרי" להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של "סוד", כפי שאירע במקרה דנן, אלא יש להצביע לדוגמא על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת תהליך מסויים וכו'. במסגרת הוכחת ה"סוד המסחרי" על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר "סוד". יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב"סוד" וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן". עוד נאמר בפסק דין זה, כי הגדרה של מושג זה שונה מענף לענף וזאת בהתחשב בהקשר התעשייתי. יש להתחשב בכך, כי כיום ניתן לגלות מידע רב באמצעים מודרניים כמו האינטרנט. יש ליתן את הדעת לכך, כי לעיתים טובת הציבור עדיפה על ההגנה שיש ליתן ל"סוד מסחרי" של מעסיק (עמ' 318). באשר לנטל ההוכחה נקבע, כי גם בהליך זמני יש להקפיד על הוכחה מפורטת ומפורשת של ה"סוד המסחרי-עמ' 320). עקרונות אלו חזרו ונשנו בפסיקתו של בית הדין הארצי. בע"ע 015/99 דיירקס מערכות רפואיות בע"מ נ' אבנר ספקטור (פס"ד מיום 21.4.05) נקבע, כי "סוד מסחרי" הינו בדרך כלל מידע המצוי בידי חלק קטן מעובדי המעסיק או בידי ההנהלה הבכירה. על המעסיק הטוען לקיומו של "סוד מסחרי" להוכיח טענתו על ידי תיאור מפורט של הסוד ואין די בטענה כללית בדבר קיומו. במסגרת זו, על המעסיק להרים את הנטל באשר להיקף הסוד ומסגרת הזמן בה הוא ראוי להגנה בע"א 9046/96 בן ברוך נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ פ"ד נד' (1) 625 בעמ' 634 נקבע ע"י בית המשפט העליון, כי רשימת לקוחות תוכל להוות "סוד מסחרי" המגיע כדי זכות קניינית של בעליה, רק בנסיבות שבהם יוכח שדרוש מאמץ מיוחד להשיגה, ובאותם מקרים בהם יוכח שיש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה "מן המוכן". בע"ע 01141/00 הר זהב שירותי מזון בע"מ נ' פודליין בע"מ ואח' פד"ע לח' 72 התייחס בית הדין הארצי למשקל שיש ליתן לרשימת לקוחות. קובע הנשיא אדלר (עמ' 80-81): "ראשית, על פי פסקי הדין בהלכות נצר וקפלאוי רשימת לקוחות תזכה להגנה רק אם הינה סודית. בפרשת נצר, פרסמה המעסיקה הקודמת באתר אינטרנט ובחוברות פרסום והסברה מטעמה את שמות לקוחותיה ואף פרטים על העסקאות שביצעה עמן, ואילו בפרשת קפלאווי נפסק, כי רשימת ילדים הלומדים בגן ילדים אינה "סוד מסחרי" מאחר שזהות הילדים ידועה להורי הגן. שנית, מן הראוי להתחשב בהיקף התחרות בין המעסיק הקודם והמעסיק החדש. דהיינו, האם הם מתחרים על אותו פלח שוק ועל אותו מוצר או שמא פועלים באותו ענף בלבד. בדרך כלל וככל שאין תחרות בין המעסיק החדש לבין המעסיק הקודם, אין ערך מסחרי לרשימת הלקוחות. שלישית, במקרים רבים חשיבותה של רשימת לקוחות אינה נובעת מזהות הלקוח אלא מתנאי העסקאות עימו, מהמוצרים שהוא רוכש ומהטיפול שלו הוא זוכה. כך, במקרים רבים ההיבט החשוב לגבי רשימת לקוחות הוא המחירים המיוחדים ותנאי התשלום שניתנים ללקוחות. אמנם בענפים רבים קיים מחירון הכולל מחירים לפי כמויות הרכישה ותנאי התשלום. אולם במקרים אלה, חשיבותו של המידע על לקוחות המעסיק הקודם נובע מהתנאים המיוחדים והייחודיים הניתנים ללקוח מחוץ ומעבר למחירון. בנושא זה יש להביא בחשבון שנויים במכירות ובתנאים היחודיים, שכן אם, דרך משל, אלו משתנים בכל שלושה חודשים, הרי שעם הוצאת המחירון החדש עיקר הסוד המסחרי איננו עוד בגדר "סוד מסחרי". בנוסף, עלינו להתחשב גם בהיקף הידע שיש לעובד על הלקוחות. שונה מצבו של מנהל בכיר ממצבו של עובד זוטר, שידיעותיו לגבי הלקוחות מוגבלת. רביעית, ענף המשק בו מתנהלים העסקים של המעסיק הקודם והחדש משפיע אף הוא על חשיבותה של רשימת לקוחות. שונה המצב בענף שיש בו שני לקוחות הרוכשים את המצב המיוצר או המופץ,מענף שיש בו מאות או אלפי לקוחות. כך שונה המצב בענף שמורכב מלקוחות פוטנציאליים רבים הרוכשים מוצר סטנדרטי, מענף המורכב ממעט לקוחות הרוכשים מוצר ייחודי שאינו סטנדרטי. זאת ועוד, יש להביא בכלל בחשבון גם את ההשקעה של המעסיק הקודם במשיכת לקוחות, ואת החיסכון בהשקעה למי שנגלה לו הסוד המסחרי. לבסוף, אין לצאת מראש מההנחה, כי העובד לא יכבד את חובתו לשמור על הסודות המסחריים של מעסיקו הקודם דיון והכרעה : נטל ההוכחה בדבר קיומו של סוד מסחרי בידי העובד, מוטל על המעסיק המבקש את צו המניעה. נטל זה לא הורם. באשר לרשימת הלקוחות שוכנעתי, כי מדובר ברשימת לקוחות פוטנציאליים המשותפת הן למבקשות והן למשיבה. רשימת הלקוחות לא נשמרה בסודיות בדרך כלשהי על ידי המבקשות. חלק מרשימת הלקוחות פורסם על ידי המבקשות באתר האינטרנט שלהן (נ/1). הטענה הנוספת בדבר סודיות הנתונים הקשורים לשיטות התימחור ותנאי העיסקאות, גם היא לא הוכחה כדבעי. המבקשת לא פירטה בתצהיר שהוגש מטעמה מהן אותן שיטות ספציפיות שהינן בגדר סוד מסחרי. מדובר בטענה כללית ובלתי מפורטת. יתר על כן. טענת המשיב לפיה, כל הצעת מחיר שנשלחה ללקוח בדואר האלקטרוני היתה חשופה לכל העובדים, לא נסתרה. מאידך, פירט המשיב בתצהירו את הנתונים מכוחם קיימת הגבלה משמעותית של התחרות שבין נציגויות חברת רנסס בארץ וזאת בשל שיטת חברת רנסס להוציא רישום מגן מקום בו ניתנה הצעה ללקוח ולאחר שהחליט לרכוש רכיבים מסוג מסויים מאחת הנציגויות. לא ניתנה תשובה משכנעת מטעם המבקשת לטענה זו. הנתונים שבפניי, בהתאם לפסיקה שפורטה לעיל שעניינה הגדרת סוד מסחרי, אינם מניחים יסוד מספיק ליתן את הצו המבוקש בשל קיומו של סוד מסחרי אחד הנתונים שעל בית הדין לשקול בבקשה למתן צו המגביל חופש עיסוק של עובד, הינו מתן הכשרה מיוחדת של המעסיק לעובד אשר בעקבותיה התחייב העובד לעבוד אצל המעסיק למשך תקופה מסויימת. סבור אני, כי גם עילה זו לא הוכחה די הצורך. בהסכם העבודה שבין המשיב למבקשת, לא נכלל סעיף על פיו, מתחייב המשיב לעבודה לתקופה מסויימת ומוגדרת. טענה ברוח זו הכלולה בתצהירו של מר ברון, נדחית וזאת הואיל וההסכם בכתב לא כלל תנאי זה. המבקשת הוכיחה, כי שלחה את המשיב להשתלמויות ולהכשרה בכל הקשור לעבודה מול חברת רנסס. עם זאת, לא שוכנעתי, כי אכן מדובר בהכשרה מיוחדת. ההוצאות הכספיות להן טוענת המבקשת, כי הוציאה בגין הכשרתו של המשיב, לרבות מספר השתלמויות בחו"ל, אינן גבוהות באופן מיוחד. לכאורה מדובר בהכשרה שוטפת של המשיב לעיסוקו במבקשת וללא קשר מוכח להסכמתו להגבלת העיסוק. יצויין עוד, כי חלק מהכשרתו של המשיב נעשתה באמצעות קורס אינטרקטיבי דרך אתר האינטרנט של חברת רנסס ובשעות הפנאי של המשיב מן האמור עולה, כי העילה להגבלת העיסוק בשל הכשרה מיוחדת, לא הוכחה די הצורך. טענה אחרת של המבקשות הינה, כי התנהל משא ומתן בין המשיב למשיבה כחצי שנה לפני התפטרותו של המשיב מהמבקשת ותוך כדי עבודתו במבקשת. בכך יש לראות חוסר תום לב מצד המשיב. עצם ניהול משא ומתן מסוג זה, אינו בגדר חוסר תום לב בגינו יש ליתן את צו המניעה המבוקש. על המבקשת הנטל להוכיח, כי במהלך המשא ומתן נהג המשיב בעבודתו אצלה באופן שפגע באינטרסים שלה. כך לדוגמא, ככל שהמבקשת היתה מוכיחה שהמשיב גילה סודות מסחריים למשיבה או העביר אליה מידע אחר הקשור לעיסוקיה וזאת במהלך תקופת עבודתו, היה מקום לראות בהתנהגות זו, התנהגות שלא בתום לב ובניגוד לחובת האימון המוטלת על העובד. לא נטען ולא הוכח, כי כך היו פני הדברים. בניגוד לטענתם של המשיב ושל מר שביט, שוכנעתי, כי הצעת העבודה שהוצעה למשיב אינה אך ורק בשל מגמת המשיבה לחזק את תחום התוכנה. נוכח הנתונים שהועלו במהלך הדיון, שוכנעתי, כי פנייתה של המשיבה למשיב, נעוצה גם בידע שרכש המשיב במהלך עבודתו במבקשת לרבות ניסיונו בעבודה מול חברת רנסס. יש יסוד איפוא לטענת המבקשת, כי המשיבה מקבלת את המשיב לעבודה "מן המוכן" תוך ניצול הנסיון והידע שצבר במהלך עבודתו במבקשת. עם זאת, כפי שפורט לעיל, אין בנתון זה עילה מספקת למתן צו המניעה וזאת נוכח עילות הגבלת העיסוק שהותוו בפסיקה. משלא הוכחו סוד מסחרי, הכשרה מיוחדת או חוסר תום לב, דין הבקשה להידחות סוף דבר : למרות מסקנתי האמורה, מן הראוי לציין, כי עם תחילת הדיון בפניי הועלתה הצעת פשרה בדבר הגבלת עיסוק חלקית של המשיב. הצעה זו לא התקבלה. נוכח המפורט בתצהירו של המשיב באשר לתפקידו הצפוי במשיבה בשלב הראשון של עבודתו (סעיף 29 לתצהיר המשיב) והליך ההדרכה הממושך הצפוי לו במשיבה (סעיף 18 לתצהיר מר שביט), סבור אני, כי קיימת דרך להגיע להסדר מוסכם אשר יענה על האינטרסים של שני הצדדים. הסדר כזה ייתר את המשך הדיון בתיק העיקרי. מוצע איפוא לצדדים לנסות ולהגיע בהסכמה להסדר כאמור. הבקשה נדחית. בנסיבות הענין, אין צו להוצאותהגבלת חופש העיסוק