ביטוח מקיף משאית - תביעה

פסק דין 1. התובע הגיש תביעה נגד הנתבעת לתשלום תגמולי ביטוח בגין נזק שנגרם למכוניתו בתאונת דרכים מיום 16/5/97 (להלן: "התאונה"). 2. הנתבעת דחתה תביעתו מהטעם שלא הוציאה פוליסת ביטוח המכסה את הנזקים שנגרמו למכוניתו. 3. מטעם התובע הוגשו שני תצהירים בחקירה ראשית (ת1/ ו-ת3/) ועוד תצהיר נוסף מטעם עד התביעה מר מיכאל אמיר (ת2/). 4. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר בחקירה ראשית של גב' רחל חמאני, עובדת בכירה אצל הנתבעת. העובדות 5. התובע הינו הבעלים של משאית מסוג איווקו שנת יצור 1986 אשר הייתה מבוטחת בביטוח חובה ומקיף אצל הנתבעת בשנת 1996 שהסתיים ביום 31/12/96. 6. הביטוח נעשה באמצעות סוכן של הנתבעת, מר אשכנזי קובי (להלן: "הסוכן"). 7. המשאית הייתה משועבדת לטובת חברת "ח.ל. מימון ושירותים בע"מ" בידיעתה של הנתבעת והייתה קיימת חובה מצד התובע לבטח את המשאית בביטוח מקיף. 8. בסוף תקופת הביטוח (דצמבר 1996) הודיע סוכן הביטוח לתובע כי הביטוח עבור המשאית (מקיף + חובה) חודש, ואף העביר אליו את תעודת ביטוח החובה לתשלום אשר שולמה בפועל והייתה בתוקף מיום 1.1.97 עד ליום 31.12.97. 9. בתעודת הביטוח צויין שמו של סוכן הביטוח, מר אשכנזי קובי, והעתקה הועבר לנתבעת. 10. ביום 16/5/97 אירעה תאונת דרכים בה ניזוקה המשאית באופן קשה והוכרזה כמקרה של אובדן טוטאלי. 11. הנתבעת דחתה את תביעתו של התובע לפיצוי עבור הנזקים שנגרמו למשאית מאחר ומסתבר בפועל כי הסוכן לא הודיע לה על חידוש הפוליסה, כך שלא הוציאה חידוש לפוליסה שהייתה בתוקף בשנת 96 כמו כן מסתבר כי הודיעה לסוכן במכתבה מיום 18/09/96 על הפסקת עבודתו כסוכן בחברה. טענות התובע 12. עיקר טענותיו של ב"כ התובע הן כדלקמן: א. סוכן הביטוח הודיע לו במפורש כי הפוליסה חודשה ובנסיבות העניין יכול היה להסתמך על הודעתו ולצאת מתוך הנחה כי אכן קיימת פוליסה בתוקף. ב. התובע לא ידע כי הנתבעת הודיעה לסוכן על הפסקת עבודתו אצלה נתבעת והפסקת ייצוגה. ג. התובע לא קיבל מאת הנתבעת כטענתה מכתב בו היא מודיעה לו על הפסקת עבודתו של הסוכן. טענות הנתבעת א. הפוליסה משנת 1996 לא חודשה ועל כן תביעת התובע נדחתה כדין. ב. התובע לא הודיע לנתבעת על אירוע התאונה סמוך להתרחשותה. ג. הנתבעת הפסיקה את עבודתו של הסוכן, מר קובי אשכנזי, לפי מכתב שנשלח לסוכן ביום 18/09/96. ד. הנתבעת הודיעה לתובע במכתב מיום 22/12/96 על הפסקת עבודתו של הסוכן. ה. פעולות הסוכן ו/או הבטחותיו לתובע כי הפוליסה חודשה אינן מחייבות את הנתבעת. ו. לחילופין, יש לנכות את סכום הפרמיה שחייב התובע וסכום ההשתתפות העצמית מכל סכום שיפסק לתובע באם יפסק בכלל. ז. לחילופין, יש להעביר את תגמולי הביטוח לחברת "מימון ושירותים בע"מ" אשר לטובתה קיים שיעבוד של המשאית. 14. העיד בפני התובע ונחקר על תצהירו (ת1/) ולפי עדותו הודיע לו סוכן הביטוח כי חודש ביטוח המשאית לשנת 97 (חובה ומקיף) ואף העביר אליו את תעודת ביטוח החובה לתשלום, לאחר והודיע לו כי פוליסת הביטוח המקיף הוצאה ע"י הנתבעת ונמצאת במשרדו. 15. התובע התקשר מספר פעמים עם הסוכן על מנת לקבל העתק הפוליסה אך הסוכן התחמק והמציא תירוצים שונים והבטיח לתאם עם התובע מועד לקבלת הפוליסה. 16. התובע העיד כי הוא הכיר את הסוכן במשך מספר שנים ולא היה לו יסוד לפקפק בדבריו כי אכן הוצאה פוליסת ביטוח. 17. רק לאחר אירוע התאונה נודע לתובע כי הסוכן עזב את משרדו ואיש אינו יודע כיצד להשיגו. 18. התובע פנה לנתבעת מספר ימים לאחר התאונה ושוחח עם מנהל מחלקת התביעות ועם עדת ההגנה גב' רחל חמאני, אשר הבטיחו לבדוק את תביעתו. 19. התובע הופתע ממכתבה של הנתבעת מיום 31/7/97 הדוחה את תביעתו מהטעם כי חדלה לעבוד עם הסוכן עוד ביום 18/09/96, וכביכול הודיעה לו על כך במכתבה מיום 22/12/96. 20. התובע חזר וטען כי מעולם לא קיבל מהנתבעת את המכתב בו היא מודיעה לו על הפסקת עבודתה עם הסוכן. 21. העידה בפני גב' רחל חמאני ומסרה תצהיר בחקירה ראשית (נ1/) ולפי עדותה ותצהירה נפתח תיק פלילי נגד הסוכן הקשור בהונאה ועל כן נשלח לו ע"י הנתבעת עוד ביום 18/9/96 מכתב בו הודיעה לו על הפסקת עבודתו וכי אינו מוסמך יותר לייצגה ולהיות סוכנה. 22. גב' חמאני העידה כי מחמת הזהירות שלחה במקביל למשלוח המכתב לסוכן הודעות למבוטחים שבוטחו באמצעות הסוכן לרבות התובע, המכתבים נשלחו ביום 22/12/96 לפי סטנדרט שבלוני. 23. גב' חמאני ציינה כי תעודת ביטוח החובה הוצאה ע"י הסוכן ללא סמכות או רשות והסוכן לא ביקש חידוש הפוליסה של התובע לשנת 97. 24. אני מקבל ללא היסוס את עדותו של התובע ומעדיף אותה על פני עדותה של גב' חמאני מהנימוקים הבאים: א. התובע עשה עלי רושם מהימן והתרשמתי מעדותו בחיוב. ב. לעדותו של התובע מצאתי חיזוק וסיוע בעדותו של סוכן הביטוח, מר מיכאל עמיר. ג. המשאית הייתה משועבדת לטובת חברת "ח.ל. מימון ושירותים בע"מ" ולפי תנאי השעבוד חייב היה התובע להמשיך ולבטחה בביטוח מקיף ואין זה הגיוני כלל שהסתפק בביטוח חובה בלבד. ד. התובע הכיר היטב את הסוכן מזה מספר שנים ויכול היה לסמוך על הצהרתו כי אכן הוציאה הנתבעת פוליסת ביטוח שנמצאת במשרדו. ה. הנתבעת קיבלה הודעת תשלום ועותק של תעודת ביטוח החובה לאחר ושולמה ע"י התובע ויכלה לראות כי הסוכן הוציא תעודה ללא הרשאה ולהודיע לתובע על כך שכן בתעודת החובה צויין שמו של הסוכן. ו. אני מקבל את עדותו ותצהירו של התובע כי מעולם לא קיבל מאת הנתבעת את המכתב מיום 22/12/96 בו מודיעה הנתבעת למבוטחים כי הסוכן חדל להיות סוכן מטעמה. ז. במכתב שלטענת גב' חמאני נשלח למבוטחים ולתובע לא צויינה כתובתו של התובע (נספח ב1/ לתצהיר חמאני) ולא ברור באם אכן הגיע לידי התובע ויש לקבל את גירסתו שלא נסתרה על ידי מסמך המאשר את קבלת המכתב על ידו מהדואר. 25. לאור האמור לעיל, אני קובע כי הסוכן פנה לתובע בסוף שנת 96 לשם חידוש פוליסת הביטוח שהיתה בתוקף עד סוף שנת 96, מסר לתובע תעודת ביטוח חובה לתשלום והצהיר בפניו ויצר מצג שווא כי אכן הנתבעת חידשה את הפוליסה שנמצאת במשרדו. 26. התובע לא ידע ואף לא היה לו יסוד לדעת כי הנתבעת הפסיקה את עבודתה עם הסוכן ועל כן יכול היה להאמין כי הסוכן ממשיך ליצג את הנתבעת ולפעול בשמה. המצב המשפטי 27. סעיף 33 (א) לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981 קובע כדלקמן: "לעניין המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הביטוח ולעניין כריתת החוזה, יראו את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח, זולת אם פעל כשלוחו של המבוטח לפי דרישתו בכתב" 28. סעיף 36 לחוק הנ"ל קובע כדלקמן: "על שליחות כאמור בסעיפים 33 עד 35 יחולו הוראות חוק השליחות התשכ"ה - 1965 בשינויים המחוייבים". 29. סעיף 15 (ב) לחוק השליחות תשכ"ה 1965 קובע: "לא ידע הצד השלישי על סיום השליחות, זכאי הוא לראותה כנמשכת, ואם השלוח ידע על סיומה, זכאי הצד השלישי גם לברירה הנתונה לו בסעיף 6 (ב)". 30. סעיף 6 (ב) לחוק השליחות קובע כדלקמן: "לא ידע הצד השלישי בשעת הפעולה שהשליח פועל ללא הרשאה או בחריגה מהרשאתו, הברירה בידו כל עוד לא נודע לו על אישור הפעולה, לראות את השלוח כבעל דברו, או לחזור בו מן הפעולה ולתבוע מן השלוח את נזקיו". 31. מהאמור לעיל ברור כי יש לראות בסוכן הביטוח, מר אשכנזי, כשלוחה של הנתבעת לפי סעיף 33 (א) לחוק חוזה הביטוח ומאחר והתובע (הצד השלישי) לא ידע על סיום השליחות של הסוכן, הוא זכאי לראותה כשליחות נמשכת ופעולתו של הסוכן מחייבת את הנתבעת. 32. ב.ד"נ 1522/94 נייגר נ' מיטלברג, פס"ד כרך מ"ט (5) עמוד 314 נקבע כי הוראותיו של סעיף 15 (ב) לחוק השליחות מהוות חריג וגוברות על הוראות סעיף 6 (ב) לאותו חוק, ואם הצד השלישי לא ידע על סיום השליחות תחייב פעולת השלוח את השולח אף שלמעשה פעל השלוח ללא הרשאה. 33. ב"כ הנתבעת בסיכומיו יצא מתוך הנחה כי התובע ידע על סיום השליחות או היה עליו כאדם סביר להניח כי השליחות נסתיימה, הנחה זו עומדת בניגוד לקביעתי המפורשת כי התובע לא קיבל את המכתב שנשלח אליו ע"י הנתבעת בדבר סיום תפקידו של הסוכן ולא ידע כי אכן הסוכן חדל מלייצג את הנתבעת. 34. הנתבעת חייבת איפוא לשלם לתובע תגמולי ביטוח בהתאם להוראות הפוליסה שהייתה בתוקף בשנת 96, שכן הודיע הסוכן לתובע כי הפוליסה חודשה והנתבעת אחראית לשאת במצג השווא שיצר. הנזק ערך המשאית 35. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנזק למשאית שנקבע ע"י שמאי מטעם הנתבעת הוא ע"ס 27,500 ש"ח בצירוף מע"מ. 36. ערך השרידים נקבע ע"ס 2,750 ש"ח שנמסרו לתובע, כך שסכום הנזק מגיע לאחר הפחתת ערך השרידים לסך של 24,750 ש"ח. 37. התובע עובד עצמאי שרכש את המשאית בתוקף עיסוקו וקזז את המע"מ בזמן הרכישה ורשאי לקזז המע"מ במידה וירכוש משאית חדשה בהיותו עוסק מורשה, כך שאינו זכאי לקבל תוספת מע"מ לסכום שהוערך ע"י השמאי ועל הנתבעת לשאת בסכום של 24,750 ש"ח ללא מע"מ. עבור גרירה 38. התובע שילם ביום 16/5/97 סך של 940 ש"ח כולל מע"מ עבור גרירת המשאית ממקום התאונה והוא זכאי לקבל את הסך הנ"ל במסגרת פוליסת הביטוח פחות מע"מ, דהיינו סך של 800 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 15/5/97. נזק לרמזור 39. בהתאם לכתב התביעה ותצהירו של התובע כתוצאה מהתאונה נפגע רמזור שהיה מוצב במקום, התובע נדרש ע"י חברת "אריאל הנדסת חשמל ובקרת רמזורים בע"מ" לשלם סך של 2,550 דולר בשקלים עבור הנזק שנגרם לרמזור עקב רשלנות נהג המשאית. 40. התובע שילם סך של 9,000 ש"ח לסילוק התביעה וזכאי לקבל מאת הנתבעת את הסך הנ"ל, שכן הפוליסה מכסה נזקים שנגרמו לרכוש צד שלישי בהתאם לפוליסה שהייתה בשנת 96. 41. הסכום הנ"ל שולם ע"י התובע ב5- שיקים דחויים כך שהוא זכאי לריבית והפרשי הצמדה רק מיום 1/6/00. נזק למכונית הרנו 42. בתאונה היו מעורבות שתי מכוניות נוספות, מכונית מסוג רנו ומכונית מסוג דייהטסו. 43. נגד התובע הוגשה תביעה אזרחית מטעם קופת חולים "כללית", הבעלים של מכונית הרנו בת"א 101556/99 אשר נסתיימה בפשרה בתשלום סך של 4,350 ש"ח. 44. התביעה מבוססת על חוות דעת של שמאי, כך שהפשרה הוגנת והתובע זכאי לקבל מאת הנתבעת את הסך הנ"ל בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 19/3/00 ועד היום, וזאת בהתאם להוראות הפוליסה ותאריך התשלום שביצע על ידי התובע. נזק למכונית הדייהטסו 45. בהתאם לתצהירו של התובע שלא נסתר, נאלץ התובע לשלם לבעל הרכב מסוג דייהטסו שהייתה מעורבת בתאונה סך של 1,934 ש"ח והוא זכאי לקבל מאת הנתבעת את הסכום הנ"ל בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 23/11/98 (יום עריכת התצהיר) ועד היום. נזקים נוספים 46. ב"כ התובע בסיכומיו מבקש לפסוק לתובע עבור נזקים נוספים, כגון אחסון המשאית, ואבדן הכנסה הואיל והנתבעת לא שילמה לו ערך המשאית והוא הושבת מעבודתו אך לדעתי פוליסת הביטוח אינה מכסה נזקים אלה ועל כן אני דוחה את תביעת התובע המתייחסת לנזקים הנ"ל. ניכויים 47. אין מחלוקת כי התובע לא שילם לנתבעת עבור פרמית הביטוח וכן כי גובה ההשתתפות העצמית הינו בסך של 3,000 ש"ח, סכומים שיש לנכות מתגמולי הביטוח. 48. התאונה אירעה כאמור ביום 16/5/97 והתובע חייב לשלם פרמיה מיום 01/1/97 עד ליום התאונה בסך של 2,353 ש"ח בהנחה כי הפרמיה השנתית בחידוש הפוליסה תהא זהה לפרמיה של שנת 96 שהייתה בסך של 6,275 ש"ח לשנה. 49. לאור האמור לעיל, יש לנכות סך של 5,353 ש"ח עבור פרמיה והשתתפות עצמית מהסכום המגיע לתובע מאת הנתבעים. תשלום ריבית מיוחדת לפי סעיף 28 א' לחוק 50. ב"כ התובע בסיכומיו מבקש לחייב את הנתבעת בתשלום ריבית מיוחדת, שכן לדעתו תגמולי הביטוח לא היו שנויים במחלוקת והיה על הנתבעת לשלם את המגיע לו תוך 30 יום מיום שהגיש תביעתו. 51. לדעתי נסיבות המקרה לא מצדיקות תשלום ריבית מיוחדת שכן העובדות לא היו ברורות ובעיקר היה יסוד לנתבעת להאמין כי התובע קיבל את המכתב מיום 22/12/96 בו היא מודיעה לו כי הסוכן חדל מלייצגה. אי הודעה על התאונה 52. ב"כ הנתבעת בסיכומיו חוזר וטוען כי היה על התובע להודיע לנתבעת על אירוע התאונה כמתחייב מסעיף 22 לחוק חוזה הביטוח מיד לאחר אירועה, אולם הוא עשה כן רק בחודש יוני 97, כמו כן לא מסר לנתבעת פרטים על נסיבות אירוע התאונה, דבר שמנע מאת הנתבעת לברר את נסיבות התאונה ומידת רשלנותו של הנהג. 53. אני דוחה את טענתו הנ"ל של ב"כ הנתבעת שכן לפי עדותו של התובע, אותה קיבלתי כעדות נאמנה, משלא הצליח לאתר את הסוכן וההודעות שהשאיר במשרדו לא נענו, פנה מיד למחלקת התביעות של הנתבעת ודיווח על התאונה ומסר כל פרט ופרט כפי שנדרש, הן לגב' חמאני והן למנהל, מר צ'יתיאת. 54. לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. סך של 24,750 ש"ח עבור הנזק למשאית בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 16/5/97 ועד לתשלום בפועל. ב. סך של 800 ש"ח עבור גרירת המשאית בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 16/5/97 ועד לתשלום בפועל. ג. סך של 9,000 ש"ח עבור נזק לרמזור ששולם ע"י התובע בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 1/6/00 ועד לתשלום בפועל. ד. סך של 4,350 ש"ח עבור נזק למכונית הרנו ששולם ע"י התובע בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 19/3/00 ועד לתשלום בפועל. ה. סך של 1,934 ש"ח ששולם לבעלים של מכונית הדייהטסו שניזוקה בתאונה בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 23/11/98 ועד לתשלום בפועל. ו. אגרת התביעה ששולמה בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום ההוצאה ועד לתשלום בפועל. ז. סך של 5,000 ש"ח שכ"ט בצירוף מע"מ, סכום שישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. 55. מסכום פס"ד יש לנכות סך של 2,353 ש"ח עבור פרמיה שהתובע חייב לנתבעת מיום 1/1/97 ועד ליום אירוע התאונה 16/5/97 בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 1/1/97 ועד היום, וכן לנכות סך של 3,000 ש"ח עבור השתתפות עצמית בנזק בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 16/5/97 ועד היום. 56. מאחר ואין מחלוקת כי המשאית הייתה משועבדת לטובת "חברת ח.ל. מימון ושירותים בע"מ", יש לעכב תשלום סכום פסק הדין במלואו עד להמצאת אישור מטעם החברה הנ"ל כי אכן אין לה התנגדות לביצוע התשלום לתובע. רכבמשאיתביטוח משאיתביטוח מקיף