פסק דין השופט י' אנגלרד: שתי אלמנות אוחזות בכספי קרן הפנסיה של המנוח; זו אומרת כולה שלי וזו אומרת חציה שלי וקרן הפנסיה אומרת יחלוקו. וכל כך למה? בצוואתו קבע המנוח כי בכספי קרן הפנסיה תזכה אחת האלמנות. לעומת זאת, לפי תקנון קרן הפנסיה, אם השאיר אחריו הפנסיונר יותר מ"אלמנת פנסיונר" אחת הזכאית לפנסיה, תחולק הפנסיה באופן שווה בין שתי "אלמנות הפנסיונר". וזאת לדעת: המונח "אלמנת פנסיונר" כולל הן אישה הן ידועה בציבור. 1. אפרט בקצרה את עובדות המקרה השייכות לענין. יוסף כץ (להלן אכנהו: המנוח) נשא בשנת 1955 את עשירה כץ (להלן אכנה אותה: עשירה) והיא ילדה לו שלושה ילדים. יחסי הנישואין התערערו והמנוח חי שנים רבות בנפרד מאישתו עשירה, אך לא נערכו ביניהם גירושין. במהלך שנות השמונים פגש המנוח בשושנה כץ (להלן אכנה אותה: שושנה) והחל לנהל עמה חיים משותפים, עד שבשנת 1987 ערך איתה טקס נישואין. נישואין שניים אלה לא נרשמו לא ברבנות ואף לא במשרד הפנים. המנוח היה עובד "בזק" ובמסגרת עבודתו היה מבוטח בקרן מקפת - מרכז לפנסיה ותגמולים מיסודה של ההסתדרות הכללית (להלן: הקרן). המנוח פרש מעבודתו בשנת 1994, החל לקבל קיצבת זקנה מן הקרן, אך כחודש וחצי לאחר פרישתו הלך לעולמו. המנוח השאיר אחריו צוואה , בה מצויה הוראה המורה כי כל הכספים שיגיעו מן הקרן ישולמו לשושנה. ביום 28.11.94 ניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים צו קיום צוואה . 2. זכויות הפנסיה מוסדרות בתקנות של הקרן בתקנה 28(ה): השאיר אחריו הפנסיונר יותר מאלמנת פנסיונר אחת הזכאית לפנסיה, תחולק הפנסיה המגיעה לאלמנת פנסיונר אחת על פי התקנות, באופן שווה בין אלמנות הפנסיונר. המונח "אלמנת פנסיונר" מוגדר בפרק א לתקנון כדלקמן: אשה או ידועה בציבור - על פי פסק דין של רשות שיפוטית מוסמכת - של פנסיונר שנפטר, שהיתה נשואה לו שנתיים לפחות וגרה עימו שנתיים רצופות לפחות לפני פטירתו או שילדה לו ילד בתקופת נישואיהם ו/או מגוריהם המשותפים. הנובע מתקנה 28(ה) לתקנות הקרן הוא כי הפנסיה תחולק שווה בשווה בין עשירה לשושנה. 3. שושנה פנתה לבית המשפט המחוזי בירושלים ביום 5.4.95, בתביעה נגד הקרן ונגד עשירה, בה היא מבקשת מבית המשפט להצהיר כי היא "אלמנת פנסיונר", ולחייב את הקרן לשלם לה את מלוא הפנסיה והתשלומים המגיעים לאלמנת פנסיונר. 4. בישיבה מיום 15.4.97 הגיעו בעלי הדין להסכמה דיונית שבה הוסכם בין היתר כי בית המשפט יכריע בשאלת זכותה של שושנה, תוך הנחה עובדתית כי המנוח הודיע לקרן עוד בחייו על רצונו כי כל הכספים שיגיעו מן הקרן לאחר אריכות ימים ושנים שלו ישולמו לשושנה. כן הוסכם, כי הקרן תשקול אם היא מבקשת לצרף את היועץ המשפטי לממשלה לדיון. כמו כן הוסכם, כי יינתן פסק דין הצהרתי ששושנה זכאית בשלב זה למחצית הפנסיה על פי תקנות הקרן. הצדדים הבהירו כי הם עדיין חלוקים בשאלה אם שושנה היתה נשואה למנוח או רק ידועה בציבור שלו. בעקבות מסירת כתבי הטענות לידי היועץ המשפטי לממשלה, הודיע הלה ביום 20.9.97 על התייצבותו בדיון לפי סעיף 1 לפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש]. 5. השאלה העומדת בפנינו היא אפוא מה עדיף על מה? האם הוראת התקנון או שמא הודעת המנוח, אשר כאמור הועיד את מלוא הפנסיה לשושנה? בית המשפט המחוזי - מפי השופטת י' צור - אימץ, בין היתר, את עמדתו של ב"כ היועץ המשפטי לממשלה ודחה את בקשת שושנה לקבלת מלוא פנסיית השאירים המגיעה ל"אלמנת פנסיונר". הוא פסק כי זכותה של שושנה מצטמצמת למחצית הפנסיה כפי שקובעות תקנות הקרן. על מסקנה זו הוגש הערעור שבפנינו. 6. הסוגיה המשפטית, המונחת ביסוד העניין, מורכבת היא ולשם הבהרתה מן ההכרח לתאר תחילה את המסגרת הנורמטיבית הסוגרת עליה סביב סביב. במרכז מצויות התקנות של הקרן, הקובעות את הזכאים לפנסיה ואת היקף הזכאות. לפי הוראת תקנה 28(ה) הנזכרת, כל אלמנת פנסיונר זכאית למחצית הפנסיה. השאלה המשפטית המכרעת היא, אפוא, האם היה בכוחו של המנוח לשנות, בפעולה משפטית חד-צדדית, את קביעת התקנות. מבחינה מושגית, השינוי שביקש המנוח להשיג בפעולתו, הוא להעמיד מוטב תחת מוטב, דהיינו: במקומה של עשירה את שושנה. 7. שתי הוראות חוק נוגעות לסוגיה זו, אחת במישרין ואחת בעקיפין. ההוראה הישירה מצויה בסעיף 36(ב) לחוק החוזים, תשלג1973-, הקובע בזו הלשון: בחיוב שיש לקיימו עקב מותו של אדם - על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה - רשאי הנושה, בהודעה לחייב או בצוואה שהודעה עליה ניתנה לחייב, לבטל את זכותו של המוטב או להעמיד במקומו מוטב אחר, אף אחרי שנודע למוטב על זכותו. הוראה זו, העוסקת בזכות פנסיה, מתירה לבעל החוזה, שהוא הנושה ביחסיו עם קופת הקצבה, לבטל את זכותו של מוטב מקורי ולהעמיד במקומו מוטב אחר. ההוראה העקיפה מצויה בסעיף 147 לחוק הירושה , תשכ"ה1956-, ואשר מורה: סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה-ביטוח, על פי חברות בקופת-קיצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעזבון. משמעותה של הוראה זו היא, בין היתר, כי, מאחר שזכות הפנסיה אינה חלק מן העיזבון, אין היא כפופה להגבלות של סעיף 8 לחוק הירושה , ואין האלמנה זכאית לגבות מכספי הפנסיה מזונות. ראה על כך ד' שורץ "כספי ביטוח חיים, קופות גמל ודומיהם כמשאבים מלבר לעיזבון" עיוני משפט יח (תשנ"ד1993-) 235, 243-240; ש' שילה פירוש לחוק הירושה תשכ"ה1965-, (כרך ב', תשנ"ה), 30-28. 8. אומר מיד, כי איני רואה שיש בהוראת סעיף 147 לחוק הירושה משום השלכה כלשהי על פתרון הבעיה הניצבת לפנינו, שהיא: האם הודעת המנוח בדבר שינוי המוטב גוברת על הוראות התקנות? בכך מסכים אני לעמדתו של ב"כ היועץ המשפטי לממשלה כפי שבאה לידי ביטוי בסיכומיו בבית משפט זה. השאלה, מבחינתה של שושנה, אינה אם כספי הפנסיה הם חלק מן העיזבון אם לאו, אלא האם היא זכאית למלוא הפנסיה כפי שביקש המנוח, או למחציתה בלבד כפי שקובעות התקנות. שאלה מוקדמת זו של היקף הזכאות אינה תלויה בשיוך הכספים לעיזבון או מחוצה לו. לגופה של שאלת השיוך, העיקרון לפי סעיף 147 רישא לחוק הירושה , הוא כי הכספים אינם בכלל העיזבון, למעט המקרה שהותנה אחרת. התנייה כזאת אינה מצויה בתקנות של הקרן; לכן, בהנחה כי המנוח הודיע עוד בחייו לקרן על שינוי המוטבת, כספי הפנסיה אינם בכלל העיזבון. 9. שאלה אחרת היא, האם המצב שונה כאשר שינוי המוטב הוא תוצאה ישירה של הוראה בצוואה , במובן החלופה שבהוראת סעיף 36(ב) לחוק החוזים? יש הגורסים כי כאשר השינוי של המוטב (של זכות הפנסיה) בא מכוחה של צוואה בלבד, התוצאה היא כי כספי הפנסיה הם בכלל העיזבון, על כל המשתמע מכך. לעומתם, יש הדורשים התנייה מפורשת או משתמעת בצוואה , ואף יש הדורשים התנייה מפורשת ביחסים החוזיים בין הנושה לחייב. ראה על כך בהרחבה ד' שורץ, לעיל, בע' 259-251. דעת המחבר, כי ההתנייה צריכה למצוא ביטוי בהסדר החוזי בין החייב לבין הנושה, הסדר היוצר את מערכת הזכויות והחובות של חבר בקופה ושל הקופה - דעה זו נתקבלה על ידי הנשיא מ' שמגר בפרשת ע"א 3807/90 פישר נ' "תמר", קופת תגמולים מרכזית ליד בנק דיסקונט ואח', פ"ד מז(5) 104, 110-109 (להלן: פרשת פישר). יתרה מזו, ההתנייה חייבת להיות מנוסחת, מבחינה פורמלית, בנוסח ברור וחד-משמעי, כגון: "הסכומים שיש לשלמם עקב מותי יועברו לעיזבון" (שם, בעמ' 110[ב-ד]). יצוין, כי דעת הרוב בפרשה זו היתה כי שינוי המוטב, במובן הוראת סעיף 36(ב) לחוק החוזים, חייב להיעשות במתן הודעה לקופה בחייו של המצווה. לעניין זה אשוב בהמשך דברי. 10. מן האמור עולה, כי גם בהנחה ששינוי המוטב בא בעקבות הצוואה , הרי בהעדר התנייה כנדרש, כספי הפנסיה אינם באים בכלל העיזבון. אשוב ואדגיש כי הבעיה כולה אינה מעלה ואינה מורידה מבחינת היקף הזכאות של שושנה. 11. לוז השאלה מצוי אפוא ביחס בין הוראת סעיף 36(ב) לחוק החוזים לבין התקנות של הקרן. סעיף 36(ב) לחוק החוזים מסמיך במפורש את הנושה - כאן, חבר הקופה - להעמיד במקום מוטב שנקבע בחוזה מוטב אחר. הוראת סעיף 36(ב) נתפסת כדין מרשה החל בהעדר התנאה נוגדת; ראה ג' שלו, דיני חוזים (מהדורה שניה, תשנ"ה), 447. נמצא, כי השאלה הספציפית היא האם יש בתקנות של הקרן הוראה השוללת את סמכותו של חבר הקופה לשנות את המוטב הקבוע בתקנות. יצוין, כי תקנות של אגודה שיתופית הן בבחינת הסכם בין החברים לבין עצמם וכן בין כל אחד מחברי האגודה לבין האגודה (ראה בג"צ 932/91 קרן הגימלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מו(2) 430, 436-435; ע"א 1795/93, 1831/93 קרן הגימלאות של חברי אגד בע"מ נ' יוסף יעקב, פ"ד נא(5) 433, 446-444). כן יצוין כי ההסכם גופו הוא בבחינת חוזה אחיד הבא תחת הוראותיו של חוק החוזים האחידים, תשמ"ג1983- (שם, בעמ' 452-446). 12. בית המשפט המחוזי מצא כי התקנות של הקרן מונעות את השינוי החד-צדדי של הזכאי לפנסיה. בהקשר זה מסתמך בית המשפט המחוזי על הוראת תקנה 96 לתקנות הקרן אשר זו לשונה: זכות לפנסיה אינה ניתנת להעברה, לערבות או לשעבוד בכל דרך שהיא, אלא לפי פסק-דין של בית משפט או של בית דין מוסמך. לדעתי, אין בהוראה זו משום התנאה על הוראת סעיף 36(ב) לחוק החוזים. תקנה 96 אוסרת על העברתה של זכות הפנסיה על ידי הזכאי לפנסיה. אין היא נוגעת כלל ועיקר לשאלה של קביעת המוטב על ידי חבר הקופה. במילים אחרות, כאן לא מדובר על העברת זכות הפנסיה על ידי הזכאי, אלא על ביטול זכותו העתידית של מוטב אחד על ידי חבר הקופה - בעל החוזה - והעמדתו של מוטב אחר במקומו. מסיבה זו איני רואה כי יש להוראת תקנה 96 לתקנות הקרן שייכות לסוגיה העומדת בפנינו. 13. האמת היא כי בית המשפט המחוזי עצמו לא ראה בתקנה 96 לתקנות הקרן את עמוד התווך למסקנתו. הוא הזכיר את ההוראה כבדרך אגב וללא ניתוח כלשהו. במרכז הנמקתו של בית המשפט עומדת מהותו של הסכם פנסיה כמכשיר סוציאלי וכלכלי המיועד לרווחתם של עובדים ושל בני משפחתם, וכך אומר בית המשפט: הוראות קרן הפנסיה הן הסכם בין הצדדים, אותו יש לבחון על פי כללי הפרשנות החלים על הסכמים. בבוא בית המשפט לפרש הסכם עליו להתחקות אחר תכליתו, תוכנו והגיונו המשפטי והכלכלי. בית המשפט יביא בחשבון את אופיו ומהותו של ההסכם שנקשר בין הצדדים ומטרות הצדדים לו, הן מן ההיבט הכלכלי והן מהיבטים מקצועיים, חברתיים ואחרים. על סמך אמות המידה שפורטו לעיל אבחן את ההסכם שבפני: תקנות קרן הפנסיה מקיפות ומפורטות ועיון בהם מעלה שהן מסדירות את מכלול הזכויות של החבר כמו גם את זכויות הזכאים על פיו. פרק ה' לתקנות נושא כותרת "פנסית שאירי חבר" וכלולים בו הוראות מפורטות בדבר זהות הזכאים לפנסיה: כך כלולות בו הוראות בדבר הזכאות של אלמנה או אלמן וכך גם הוראות ביחס לזכויות בניו של הנפטר והוריו. הוראות אלה כוללות התייחסות ליכולת הכלכלית כמו גם ל"מוגבלות" של השאיר. כך, קיימות הוראות המקנות זכויות לאלמן ש"אינו מסוגל לכלכל עצמו כדי מחייתו מסיבות נכות מלאה או מחוסר כל הכנסה אחרת" וכן קיימת התייחסות מיוחדת ל"בן של חבר שנפטר, אשר מחמת מצב בריאותו הפיזי ו/או הנפשי, אינו מסוגל לכלכל את עצמו" ולפיכך חל ביחס אליו הסדר מיוחד המקנה לו זכויות זכאות מיוחדות. עינינו הרואות - הוראות תקנות הקרן בדבר תשלומי פנסיה, כמו גם הוראות בקרנות פנסיה אחרות, מטרתן להגן על העובד ושאיריו ולספק להם "רשת בטחון" - לעובד בימי חייו ולשאיריו לאחר מותו - במגמה שיוכלו להתקיים בכבוד בלא שיפלו למעמסה על הציבור. זו גם הסיבה שבתקנון הקרן קיימות הוראות מיוחדות המתחשבות במצבם הכלכלי והבריאותי של מי משאירי המנוח. מהוראות קרן הפנסיה עולה שהיא מושתתת על עקרונות של שיווניות, רווחה וערבות הדדית בין החברים. מדובר בקרן שהיא אגודה שיתופית, והתקנון המהווה את ההסכם המחייב שבין הקרן לכל אחד מהחברים. לא מדובר בחוזה אינדיבידואלי המתאים עצמו לדרישותיו של כל אחד מן החברים, אלא בהסכם אחד שהוא למעשה הסכם בין החברים לבין עצמם ובין כל אחד מהם לבין הקרן. מדובר בהסכם המשקלל את כלל האינטרסים של החברים והוא בנוי על הנחות ותחשיב אקטוארי כמו גם על בסיס של עזרה הדדית, שיויוניות ועקרונות סוציאליים. בבחינת המטרות שעמדו בבסיס הקרן לפנסיה ברור הוא ששינוי זהות הזכאים עשוי לשבש ולסכל את כל מערכת התחשיב האקטוארי עליו מבוססת התוכנית כולה, כמו גם לסכל את בסיס השיויוניות והערכים הסוציאליים של עזרה לשאירי הנזקק שגם הם ערכים מוגנים ובעלי חשיבות באותה תוכנית. כך, למשל, אם יבקש החבר לשנות את זהות מי מן הזכאים, כגון - לבטל את זכות האשה ולקבוע במקומה את ילדיו, עשוי הדבר לשבש את התחשיב האקטוארי של הקרן וכפועל יוצא לפגוע בחברים אחרים של הקרן. בענייננו מדובר בשתי "אלמנות" כאשר המנוח ביקש לשנות (לבטל) את זכויותיה של האחת באופן שהשניה [שושנה] תקבל את מלוא הזכויות. במקרה אחר ירצה חבר לבקש להעביר את הזכויות המגיעות לילדיו, לאחד מהם בלבד ואף יבקש לעשות כן, מקום שמדובר בשלילת זכויות מילד שהוא "בן מוגבל", כהגדרת התקנות. נראה כי מצבים כגון אלה ישבשו לחלוטין את השיטה העומדת בבסיס הקרן וישמטו את הצדקתה. בקשר לכך יש לציין שמדובר בקרן פנסיה אשר כמו שאר קרנות הפנסיה - בשל מטרותיה הציבוריות והחברתיות - מקבלת תמיכה ציבורית בצורות שונות, בצד פיקוח על פעולתן. ובסיכום רעיונות אלה אומר בית המשפט: לסיכום האמור עד כה - עומדים אנו בפני מערכת הסכמים מיוחדת אשר מחד מהווה מסגרת נוקשה ומחייבת של כללים שאינם מיוחדים או מתגמשים לפי מידותיו ורצונותיו האינדיבידואלים של כל אחד ואחד מהחברים ותמורת "מחיר" הנוקשות והאחדות מקבלים החברים שמירה ודאגה כלכלית וסוציאלית הבאה לשמור על רווחתם של כל אחד מהחברים בקרן והכל על בסיס שיויוניות ועזרה הדדית. 14. בית המשפט המחוזי מסתמך על פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה המדגישה את החיוב שבתקנות האגודה ואת הרעיון כי אין להיטיב עם חבר אחד על חשבון החברים האחרים (דב"ע נג6-1/ קרן הבטוח והפנסיה של פועלי הבנין ועבודות ציבוריות - דגמי ששון, פד"ע כה 546). כן מצוין בפסיקה זו כי להבדיל מן הביטוח המסחרי - המודרך על ידי רעיון פיזור הסיכון - הגורמים המייחדים את פעולות קרן הגמלאות הם "שוויוניות", הדדיות ו"המטרה הסוציאלית", המטילה, בין היתר, סייג סוציאלי על גובה הגימלאות. (דב"ע לד3-46/ פלצנר - "הסנה"-חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פד"ע ה' 477, 487; השווה: דב"ע נא6-7/ זיו - "מבטחים" מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בארץ ישראל, פד"ע כג 493, 496[ב]; דב"ע נה6-11/ משה בנימין - מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, עבודה ארצי כח(1) 370; דב"ע נז6-6/ "מבטחים" מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ - ינטיס, עבודה ארצי ל(1) 105). 15. אין כל ספק שאחת המטרות החשובות של קרן פנסיה היא המטרה הסוציאלית של רווחת העובד ושאיריו. כמו כן, אין גם להטיל ספק בכך שהזכאות היא פונקציה של חישובים אקטואריים וכי אין להרשות לחבר בקרן להגדיל באופן חד-צדדי את חבותה של הקרן תוך כדי סטייה מקביעת הזכאים המצויה בתקנות. לכן, אין להתיר לחבר בקרן פנסיה לקבוע בתור מוטב, הזכאי לפנסיה לכל ימי חייו, אדם שאינו נמנה על השאירים כהגדרתם בתקנות. באשר למטרה הסוציאלית, גם לה יש משמעות נורמטיבית במסגרת הסדרי הזכאות. בית המשפט המחוזי מביא דוגמה של שלילת זכאות מילד שהוא "בן מוגבל" כהגדרת התקנות. גם לטעמי, אין להתיר לחבר הקרן לשלול זכאות מאדם הזכאי לקצבה מתוך מטרה סוציאלית מובהקת. אך, עקרונית, שלילה מעין זאת יכול ויש לראותה כמעשה שיש בו משום חוסר תום לב, מעשה הנתפס על ידי הוראת סעיף 39 לחוק החוזים. עיין ודוק דב"ע תשן3069/ ברקן - קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ, פד"ע כב 258, 268-267; בפרשה זו נבחנה סמכותה של קרן לשנות את זכויות החברים לאור עקרון תום הלב. 16. אולם, בנסיבות המקרה הנדון, אין המדובר לא בהגדלת חבות הקרן הפוגעת ביסוד האקוטארי שלה ואף לא בפגיעה בתכלית סוציאלית. מבחינה כלכלית, ההכרעה כי האלמנה האחת זכאית למלוא הפנסיה הקבועה, משום שאין עליה לחלקה עם האלמנה האחרת - להכרעה זו אין משמעות אקטוארית ממשית. תוצאה זהה הייתה מושגת ממילא לו המנוח היה מתגרש מאשתו הראשונה; ברי כי גירושין אלה אינם תלויים בהסכמה כלשהי מצד הקרן. נמצא, כי לטענה הכלכלית-התקציבית אין יסוד מהותי בנסיבות המקרה. באשר להיבט ה"סוציאלי", גם כאן התמונה היא יותר מורכבת מכפי שעולה מן הטענות ומן ההנמקה של בית המשפט. המנוח נפרד מאשתו הראשונה תקופה ארוכה מאד ואין כאן שלילת זכאות שרירותית מיום אחד למחרתו. יתרה מזו, קיימות הלכות מספר שמטרתן להגן על האינטרסים של אישה ושל אלמנה בתחום זה. ראשית, לאלמנה הזקוקה למזונות, זכות למזונות מן העיזבון על פי הוראות סעיפים 56 ואילך לחוק הירושה , הכוללות הוראה מיוחדת, בסעיף 63 לחוק, בדבר הרחבת העיזבון לצורכי מזונות. שנית, על פי הלכת שיתוף הנכסים, חזקה כי האישה, החיה יחד עם בעלה, היא שותפה בזכויות הפנסיה של בעלה. (ראה: ע"א 890/90 לידאי נ' לידאי, פ"ד מו(1) 602, 612-609; רע"א 964/92 אורון נ' אורון, פ"ד מז(3) 758, 768-766; י' גייפמן "זכויות פנסיה ונכסי פרישה אחרים - כנכסים בני-חלוקה או בני-איזון בין בני-זוג" הפרקליט מא (תשנ"ג1993-) 105). 17. אשוב לנקודת המוצא: הוראת סעיף 36(ב) לחוק החוזים מתירה במפורש - לפחות כהוראה דיזפוסיטיבית - לחבר בקרן פנסיה לבטל את זכותו של מוטב או להעמיד במקומו מוטב אחר. ללא התנייה נוגדת בהסכם בין החבר לאגודה השיתופית, דהיינו: בתקנות הקרן, הרי יש תחולה להוראת סעיף 36(ב) לחוק החוזים. לכן, אין עוד מקום להסתמך על הפסיקה שקדמה לחוק החוזים, ושבה התלבטו בתי המשפט בשאלה אם ההסכם מתיר או אינו מתיר את החלפת המוטב. השווה בהקשר זה את הפסיקה שעסקה במצבים דומים של "אלמנות" שהתחרו ביניהן על זכות הפנסיה: ע"א 152/57 פיקסמן-נבנצל נ' "שמן" תעשית שמנים ישראלית בע"מ, פ"ד יא(3) 1439; ע"א 361/64 קרן הגימלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ נ' כנר, פ"ד יט(1) 134. הערתי זו נכונה במיוחד לגבי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בה.פ. (י-ם) 95/69 צמח נ' נתיב, קרן הפנסיה של פועלי ועובדי משק ההסתדרות בע"מ, פ"מ עא 22, עליו הסתמך בית המשפט קמא, ושבו נקבע, כי מאחר שלא נמצאה הוראה בתקנון הקרן המאפשרת החלפת זכאי, אין החבר מוסמך לעשות זאת באופן חד-צדדי. כעת, לאחר חקיקת חוק החוזים, מצויה בכל הסכם פנסיה - וזאת מכוח הוראת סעיף 36(ב) לחוק זה - הסמכה עקרונית של חבר קופה להחליף את המוטבים. 18. כמוסבר לעיל, הסמכה עקרונית זו אינה בלתי-מוגבלת; היא כפופה להגיון הכלכלי של הסכם פנסיה שאינו מאפשר לחבר קופה להגדיל את חבותה של הקרן מעבר למסגרת הקבועה בתקנות. כן כפופה זכות החבר לשינוי מוטבים לעיקרון הגדול של תום הלב, עיקרון העשוי להגן גם על המוטב המקורי. אך כל ההגבלות האלה תלויות הן בנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה. אין הן מבססות עיקרון כללי הפוך המקנה מראש נוקשות להוראות של תקנות הקרן, נוקשות שהייתה עומדת בניגוד להוראת סעיף 36(ב) לחוק החוזים. מכל מקום אין אנו קובעים הלכה אלא בהוראת המנוח המתייחסת לשינוי ה"אלמנה" במשמעות דיבור זה בתקנה 28(ה). כאמור, בנסיבות המקרה הנדון אין לא הגדלת חבותה של הקרן ואף לא פגיעה בעקרון תום הלב שהיו מצדיקות סטייה מהוראת סעיף 36(ב) לחוק החוזים. 19. מסקנה זו מייתרת את הדיון בשאלה אם שלילת הסמכות מחבר קופה להחליף מוטב היא בבחינת "תנאי מקפח" במובן חוק החוזים האחידים, או שמא נוגדת היא את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. שאלות אלה נכבדות הן, אך אוכל להשאירן לעת הזאת בצריך עיון. 20. המסקנה היא אפוא כי דין הערעור להתקבל. בהנחה, המוסכמת בשלב זה על בעלי הדין, כי המנוח הודיע בחייו לקרן על שינוי המוטב, הודעה זו היא תקפה וזכאותה של שושנה היא למלוא הפנסיה המגיעה על פי התקנות לאלמנת פנסיונר. אך בכך טרם הסתיים המשפט. עיינתי בנוסח ההסכמה הדיונית בין בעלי הדין ולפיה ההסכמה מוגבלת במפורש ל"בשלב זה". כלומר, בעלי הדין הסכימו כי בית המשפט יחליט תחילה בשאלה המשפטית של תוקף ההודעה בהנחה כי זו ניתנה בחייו של המנוח. נוכח המסקנה בערעור זה כי מתן הודעה בחייו של המנוח היא תקפה, שבה מבחינה פורמלית השאלה העובדתית, האם אמנם ניתנה ההודעה בחייו של המנוח. 21. יצוין כי בהסכמה הדיונית הנזכרת נקבע בהקשר ההודעה כי [הקרן] תבדוק פעם נוספת את התיק האישי הנוגע למנוח ותודיע לב"כ [שושנה] ולב"כ [עשירה] אם נמצא בתוך התיק טופס כלשהו עליו חתם המנוח או [שושנה]. אם ימצא טופס כאמור, תגלה [הקרן] טופס זה לצדדים האחרים ולתיק בית-המשפט, וזאת תוך 15 יום. והנה, ביום 8.5.97 נשלחה לבית המשפט המחוזי הודעה על ידי הקרן, בצירוף נספחים, שבה נאמר בזו הלשון: בהתאם להחלטת כב' בית המשפט מיום 15.4.97, כמפורט בעמ' 4 לפרוטוקול ישיבת יום 15.4.97, מתכבדת ב"כ [הקרן] להמציא עותקים של המסמכים המצויים בתיקו האישי של המנוח, כץ יוסף ז"ל, עליהם הוא ו/או [שושנה] חתומים לכאורה. אין באמור משום קביעה או התייחסות מצד [הקרן] באשר לשאלה, אם יש באיזה מן המסמכים הנ"ל משום הוראה של [שושנה] ו/או המנוח אשר הינה רלוונטית לתובענה שבפנינו. העיון בנספחים מגלה כי המנוח חתם ביום 18.11.93 על טופס שנשא את הכותרת "בקשה לאישור תשלום פנסיה" ושבו ביקש פנסיית זקנה. בטופס מופיע שמה של שושנה בתור תלויה במנוח. עם זאת, משמעות החתימה של המנוח על הטפסים המצורפים להודעת הקרן טרם נתבררה בבית המשפט. מן הדין אפוא כי עניין זה יוחזר לבית המשפט המחוזי כדי שיכריע בשאלה אם יש במסמכים אלה משום הודעה בחייו של המנוח במובן סעיף 36(ב) לחוק החוזים. במקרה של תשובה חיובית על שאלה זו, הרי המסקנה בערעור זה בדבר זכותה של שושנה למלוא הפנסיה היא בבחינת הכרעה סופית בסכסוך. 22. המצב יהיה שונה אם בית המשפט המחוזי יגיע למסקנה כי אין בטפסים הנדונים משום הודעת המנוח לקרן בחייו במסגרת סעיף 36(ב) לחוק החוזים. השאלה אז תהיה, האם יכולה לבוא, במקום הודעה בחיים, הצוואה שקוימה לאחר מות המנוח. שאלה זו, הנוגעת לפרשנותה של הוראת סעיף 36(ב) הנזכרת, לא נתבררה עדיין בבית המשפט המחוזי, וזאת בשל ההסכמה הדיונית הנזכרת. 23. לגופה של השאלה, אעיר כי בבית משפט זה נחלקו הדעות. יש הגורסים כי כל הודעה בדבר החלפת מוטב חייבת להינתן בחייו של המנוח ראה: ע"א 477/79 עזבון בכר שלום נ' בכר (טרם פורסם); דעת הרוב בפרשת פישר בע' 111-109; דעת הרוב בע"א 5027/90, 5408 מילשטיין נ' אקוה ואח'; כהן ואח' נ' אקוה ואח', פ"ד מז(3) 560, 568-566; ד' שורץ "שינוי המוטב בקופת גמל ובביטוח חיים - דיסהרמוניה בחקיקה ובפסיקה ויישובה" עיוני משפט יז (תשנ"ג1992-) 345, 373-371; ויש הגורסים כי הדרישה להודעה בחיים אינה חלה על החלפת מוטב הבאה מכוחה של צוואה . ראה: ע"א 236/84 יפה נ' קלצ'קין, פ"ד מה(5) 13; דעת המיעוט בפרשת פישר, בע' 113; דעת המיעוט בפרשת מילשטיין, בע' 570-569; ג' שלו לעיל, בע' 450. לא אכחש כי דעתי נוטה לאלה הגורסים כי במקרה של צוואה , אין צורך כי ההודעה עליה תינתן לקרן בחייו של המנוח. אך, מאחר שלבעלי הדין טרם הייתה הזדמנות לטעון לעניין זה, מן הראוי כי הסוגיה תתברר לעומקה בבית המשפט המחוזי, אם יתעורר הצורך להכריע בה. אי-לכך, הערעור מתקבל והעניין מוחזר לבית המשפט המחוזי כמוסבר לעיל. ש ו פ ט המשנה לנשיא ש' לוין: אני מסכים. המשנה לנשיא השופטת ט' שטרסברג-כהן: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט אנגלרד. פנסיונריםאלמנות / אלמניםפנסיהקרן פנסיה