דרך מקובלת להעמיק בדיני עבודה וזכויות עובדים היא עיון בפסקי דין להלן תקציר נרחב של החלטה שניתנה ע"י השופטת טרכטינגוט חנה בבית הדין בתל אביב בעניין סעיף אי התחרות בהסכם עבודה - בקשת עובד צו זמני איסור למנוע העסקה הרקע העובדתי : האם זכאי עובד, שמעבידו לשעבר מגביל את עיסוקו על ידי פנייה לצד שלישי, לעתור לבית הדין בבקשה לסעד זמני; ואם כן, מהו הסעד? המבקש, מהנדס אופטיקה בהשכלתו, הועסק על ידי המשיבה 1 (להלן: "המשיבה" או "החברה") כאיש שיווק ומכירות בתחום טכנולוגיות ומוצרי אופטיקה החל משנת 1999 ועד ליום 9.10.2005. הפסקת העבודה נעשתה ביוזמת המבקש. המשיבה היא חברה המייצגת בישראל חברות זרות בעיקר בנושאי אלקטרוניקה, אופטיקה והיי-טק, וספקיות מוצרים ופתרונות לתעשיות המתוחכמות, לרבות הביטחוניות. המשיב 2 משמש כמנהלה של המשיבה. ביום 9.10.2003 חתם המבקש על הצהרת הסודיות שלהלן: "הנני מתחייב כי מסיום עבודתי בחברה ועד שנתיים לאחר מכן, לא אפנה במישרין או בעקיפין בכל ענין שהוא, אל מי מהחברות בחו"ל עמן עובדת חברת מיליטרם, ולא אוכל להתחרות בחברה, בין ישירות, ובין בעקיפין בחברה בה אועסק כשכיר או כיועץ. לא אוכל להגיש ללקוחות החברה או לספקיה ייעוץ או הצעות מחיר מתחרות לחברה ולא אוכל לפעול כנגד החברה בתחומי פעילותה". (נספח א' לתצהיר מר לחובר) הצדדים חלוקים בענין זה בשתיים: האם קדמה להצהרה זו הצהרה אחרת ברוח דומה, וכן לגבי נסיבות החתימה על התחייבות זו חברת ינאופטיק הִנה חברה גרמנית המייצרת אביזרים אופטיים ויוצגה בארץ על ידי המשיבה. היחסים המסחריים בין החברה לינאופטיק הסתיימו ביום 31.12.2005 ביוזמת ינאופטיק, אשר הודיעה על כך לחברה בחודש אוגוסט או ספטמבר 2005. החברה הגיעה להסכמה עם ינאופטיק בקשר להפסקת היצוג וקבלה פיצוי בשיעור של מאות אלפי דולרים מינאופטיק. כן הוסכם בין ינאופטיק והחברה כי ינאופטיק חופשיה להתחרות ולפנות אל הלקוחות בישראל. גם תשומת לב הלקוחות בישראל הופנתה לזכותם לפנות ישירות לינאופטיק (נספח ג' לתצהיר מר לחובר). יחד עם זאת, הוסכם בין המשיבה לינאופטיק, כי המשיבה תמשיך לייצג חברה אחרת בקבוצת חברות ינאופטיק והיא ינואופטיק ליזרדיודס לאחר התפטרותו מהמשיבה עבר המבקש לעבור בחברת טרגטופ, אשר הוקמה, לטענתו, על ידי מנחם צביק, והיא מייצגת חברות אופטיקה ובעיקר את אופטיקואט מרומניה. חברת טרגטופ מתחרה במשיבה. למבקש ניתנו מניות בטרגטופ. בחודש דצמבר 2005 פנה המבקש לינאופטיק בהצעה שטרגטופ תייצג אותה בישראל, אך הצעתו לא התקבלה. אין מחלוקת כי במועד זה היה ידוע על סיום היחסים בין המשיבה לינאופטיק. המשיבה חשדה כי קיימים קשרי עבודה בין המבקש לחברת ינאופטיק ולפיכך פנתה ביום 2.2.2006 לינאופטיק והתריאה כי קשרי עבודה עם המבקש מהווים הפרת התחייבותו למשיבה, ושיתוף פעולה של ינאופטיק עלול להקים נגדה תביעה עצמאית (נספח ד' לתצהיר מר לחובר). ינאופטיק הודיעה בתגובה, ביום 15.2.2006, כי אין לה יחסים עם המבקש (נספח ה' לתצהיר מר לחובר). בחודש יוני 2006 פרסמה ינאופטיק מודעת "דרושים" בעיתון ידיעות אחרונות למספר משרות ובהן משרת מנהל מכירות של הסניף בישראל המבקש הציע את מועמדותו למשרה וינאופטיק הודיעה לו כי החליטה לבחור בו. למבקש נשלחה טיוטת הסכם, שעליה עדיין לא חתם, אם כי העיד כי יסכים לכל התנאים בשל יתרונות המשרה הכוללים עמלות, רכיבים פנסיונים וקרן השתלמות. רכיבים אשר להם הוא מייחס חשיבות רבה. ביום 18.10.2006 הודיעה ינאופטיק למשיבה על כוונתה להעסיק את המבקש, וכי המבקש הודיע לה כי לא חלה עליו מגבלה להתחיל לעבוד ב-3.11.2006. המשיבה חזרה והודיעה כי תקופת ההתחייבות של המבקש תסתיים רק ביום 8.10.2007, וכי העסקתו תהיה עילה לתביעה כנגד ינאופטיק בגין הנזקים שיגרמו לחברה. (נספח ה' לתצהיר מר לחובר) ביום 27.10.2006 הודיעה ינאופטיק למבקש, כי על אף רצונה להעסיקו, לאור המידע ובכדי למנוע עימותים עם המשיבה, לא תוכל לעת הזו להעסיקו המבקש פנה ביום 5.11.2006 באמצעות בא כוחו אל המשיבה בדרישה כי תודיע על היעדר התנגדותה להעסקתו על ידי ינאופטיק, אך נענה בשלילה. המבקש ביקש מינאופטיק כי תמתין עם איוש המשרה כדי לאפשר לו לפנות לבית הדין ולבקש סעדים זמניים הסעדים הזמניים : מכאן בקשת המבקש לסעדים זמניים והם: צו מניעה ארעי זמני האוסר על המשיבים או מי מהם לפעול כדי למנוע מהמבקש להיות מועסק על ידי ינאופטיק ו/או לפגוע שלא כדין בחופש העיסוק שלו ו/או לכתוב לינאופטיק מכתבים הפוגעים בעיסוקו ו/או בפרנסתו של המבקש. צו עשה זמני המורה למשיבים או מי מהם להודיע לינאופטיק כי לא חלה על המבקש מניעה מלהיות מועסק על ידי ינאופטיק כעובד שלה. ליתן צו הצהרתי זמני או כל צו אחר שבית הדין ימצא כנכון לתתו בנסיבות הענין לזכות המבקש, לרבות גילוי של המסמך שכתבו המשיבים לינאופטיק. בסיכומים מסכים המבקש כי באם ינתן הצו ההצהרתי הזמני מתייתר הצורך בצו העשה הזמני טענות המבקש : מבחינה מהותית למבקש זכות להיות מועסק על ידי ינואופטיק והמשיבים מונעים ממנו באופן לא הוגן את הגישה לינואופטיק. המשיבה לא הצביעה על כל אינטרס לגיטימי המצדיק את הגבלת עיסוקו של המבקש. משך זמן ההגבלה ארוך, אינו סביר ואינו מידתי. המשיבה לא הוכיחה כי קיים לקוח שהוא "שלה", אלא מדובר בלקוחות חוזרים ומשותפים לספקים רבים. המבקש מתחרה במשיבה במסגרת עבודתו בטרגטופ מחודש נובמבר 2005 בידיעת המשיבה. המשיבה מבקשת למנוע את העסקתו אצל יצרן אשר אינו ספק של המשיבה מזה שנה תמימה, ולא חלה עליו כל מניעה להתחרות בה. המבקש נאלץ לחתום על הצהרת הסודיות לאחר עבודה של 5 שנים במשיבה. המשיבים לא גילו למבקש כל מידע לאחר חתימתו על הצהרת הסודיות, המבקש לא קיבל כל תמורה בגין חתימה זו ומשקלו של המסמך אפסי. המבקש לא עובד אצל המשיבים מזה 15 חודשים, ומתחרה בהם 14 חודשים. גם ינאופטיק אינה ספק של המשיבה 12 חדשים. על פי לשון ההתחייבות חל על המבקש איסור לעבוד עם ספק של החברה ואילו ינאופטיק הִנה "ספק לשעבר". יש לציין כי על הטענה לא חזר בא כוח המבקש בסיכומיו באשר לסעד המבוקש, מסכים המבקש כי אין מדובר בסעד שיגרתי אלא שהוא מצוי בסמכותו של בית הדין מכח סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. אכן, מבחינה דיונית ניסו המשיבים להפוך את היוצרות שכן אם היו פונים לבית הדין בבקשה לצו מניעה זמני כנגד העסקת המבקש על ידי ינאופטיק היתה בקשה זו נדחית. העובדה שבמקום לפנות לבית הדין פנו לינאופטיק כדי למנוע את העסקתו של המבקש לא מותירה למבקש כל אפשרות מלבד פנייה לבית הדין בבקשה לסעד המבוקש. מטרת בית הדין ובתי המשפט היא ליתן סעד לנזקק. באשר למשיב 2, הרי שהוא נושא באחריות אישית בין בשל היותו גרם להפרת החוזה ובין בשל העובדה שעבר על הוראות סעיף 3 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 טענות המשיבים : אין מחלוקת כי מדובר בסעדים חריגים. המבקש לא הוכיח את היסודות לסעדים אלה. מטרת הצו הזמני היא לשמור על המצב הקיים ואילו המבקש עותר לשינוי מצב קיים עד כדי היפוכו. צו עשה זמני לשינוי מצב קיים, וכן צו הצהרתי זמני הם סעדים חריגים אשר יוענקו במשורה. המבקש לא שכנע בדבר חריגות הנסיבות. יש לדחות את הבקשה מהטעם כי מדובר בסעד זהה לסעד העיקרי. המבקש לא עמד בתנאים הנדרשים למתן סעד זמני, הבקשה לא הוגשה בתום לב, מאזן הכוחות אינו נוטה לטובתו ואינו מידתי. המבקש השהה את בקשתו. באשר למהות הגבלת העיסוק נקבע כי חופש העיסוק של העובד אינו מוחלט וכי יש לאזנו אל מול אינטרסים לגיטימיים של המעביד. המבקש התחייב לסודיות, ההתחייבות היא סבירה ומידתית גם בהתייחס לתקופה. המשיבה מקבלת מלקוחותיה חומר מסווג בעל רגישות ביטחונית על מנת להבין את צרכיהם. מידע זה הוא מידע סודי ובעל חשיבות כלכלית לינאופטיק. אין לחייב את המשיבה לפרט את סודותיה המסחריים בשלב המקדמי. המבקש הוא שפנה בבקשה ולא המשיבים, ולכן נטל ההוכחה בעניין מוטל על כתפיו המשיבה הסתמכה על יחסי האמון ועל חתימתו על מסמך הסודיות והשקיעה במבקש סכומים רבים וחשפה בפניו את דרכי השיווק הייחודיות שלה. בטרם הועסק אצל המשיבה הועסק המבקש כמסגר והיה חסר ניסיון בתחום הדומה לתחום עיסוקו במשיבה. בתמורה להתחייבותו לסודיות זכה המבקש לתנאים משופרים. היענות לבקשה בשלב זה תוביל לפגיעה קשה בחברה וזאת בהליך זמני טרם בירור הטענות לגופן. על הבקשה כנגד משיב 2 להדחות על הסף שכן לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בינו לבין המבקש, ולא נטענה כל טענה מצד המבקש היוצרת יריבות בינו לבין מר לחובר דיון והכרעה : השאלה הראשונה הטעונה הכרעה הִנה האם הוכיח המבקש לכאורה את זכותו להתקשר כעובד של ינאופטיק. רק אם התשובה על שאלה זו תהיה חיובית יגיע תורן של טענות המשיבים באשר לסעד המבוקש. נקדים ונאמר כי כל הקביעות בהחלטה זו הִנן ברמה הלכאורית ולצורך ההליך הזמני בלבד, ומקובל עלינו כי טרם נפרשה לפנינו היריעה כולה אכן, לא המעביד הוא שמבקש בבקשה זו להגביל את עיסוקו של העובד, אלא העובד לשעבר הוא שהגיש בקשה להצהיר כי אל לו למעביד להגביל את עיסוקו על ידי פנייה לצדדים שלישיים. לטעמנו אותם שיקולים צריכים להנחות אותנו בבואנו להשיב על השאלה המהותית בדבר הגבלת עיסוקו של המבקש, בכפוף לכלל כי על המבקש מוטל נטל השכנוע (ברמה הנדרשת לצורך הבקשה הזמנית). המשיבים, אשר פנו אל ינאופטיק (בתשובה לפנייתה של ינאופטיק), נימקו את טענתם כי העסקת המבקש על ידי ינאופטיק מהווה הפרת התחייבותו למשיבה ועילה עצמאית לתביעה נגד ינאופטיק, בהסכם הסודיות עליו חתם המבקש על הגבלת העיסוק, משמעה ועל משקלה של תניית הגבלת העיסוק עמד בית הדין הארצי בע"ע 164/99 פרומר וצ'ק פוינט - רדגארד פד"ע לד 249 (להלן: "עניין צ'ק פוינט") וכך קבע כבוד הנשיא אדלר: "...לתנית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אישי אין ליתן לכשעצמה משקל רב. יש לייחס לתניה נפקות רק אם היא סבירה ומגנה בפועל על האינטרסים של שני הצדדים, לרבות המעסיק הקודם, ובעיקר על סודותיו המסחריים. בהעדר קיומן של נסיבות כפי שיפורטו להלן, ובעיקר בהעדר "סודות מסחריים" גובר עקרון חופש העיסוק על עקרון חופש ההתקשרות.." טעמיו של כבוד הנשיא הם: הזכות לחופש העיסוק הוא עקרון חוקתי; כישוריו של העובד הם קניינו ומוגנים על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו; קיימת חזקת חוסר שוויון בין כוחו של העובד לבין כוחו של המעסיק ולכן יש להניח שהעובד לא מסכים מרצונו לתניית אי תחרות; יש לאפשר לכל עובד לעבור ממקום עבודה אחד למשנהו כדי להתקדם ולהגשים את עצמו; תחרות חופשית בשוק פתוח הִנה אינטרס ציבורי, כך גם מעבר חופשי ומהיר של ידע כבוד הנשיא מונה את הנסיבות בהם יש להגביל את העיסוק של העובד: יש להגביל את חופש העיסוק כדי למנוע שימוש שלא כדין ב"סוד מסחרי" השייך למעסיק הקודם. במקרים אלו ניתן להגביל את עיסוקו של העובד אף ללא תנייה מפורשת שכן הנושא מוסדר בחקיקה. המעסיק השקיע משאבים מיוחדים בהכשרת העובד ובעקבות זאת התחייב העובד לעבוד אצלו למשך תקופה מסוימת. העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבותו שלא להתחרות בעתיד במעסיק הנוכחי. יש ליתן משקל לתום לבם של העובד ו/או המעסיק החדש. חובת האמון גוברת ככל שתפקיד העובד בכיר יותר בע"א 6601/96 Aes System inc נ' סער פ"ד נד(3) 850 (להלן: "עניין סער") מנה כבוד הנשיא דאז השופט ברק את האינטרסים הלגיטימיים של המעביד הנותנים תוקף לתניה המגבילה את חופש העיסוק של העובד, ומנגד את האינטרסים הלגיטימיים של העובד והאינטרסים של הציבור. וכך נקבע: "תניות המגבילות את חופש העיסוק מעבר לאינטרסים הליגיטימיים של הצדדים נוגדות את תקנות הציבור ועל כן הן בטלות" (שם בעמ' 877). עוד יש להוסיף, כי גם כאשר נמצא אינטרס לגיטימי של המעביד הרי שההגנה אינה מוחלטת ויש לבחון את נסיבותיה ומידתיותה, וזאת הן בקשר להיקף ההגבלה והן בקשר לתקופתה מן הכלל אל הפרט : במקרה דנן המבקש, אשר החל לעבוד בחברה בשנת 1999, חתם על הסכם סודיות ביום 9.10.2003. המשיבים טענו בעדותם, לראשונה, כי להתחייבות זו קדמה התחייבות נוספת, אשר משום מה נעלמה מתיקו של המבקש. בעת הדיון הוצג נוסח של התחייבות שלטענת המשיבים זה היה הנוסח הקודם עליו חתמו כל העובדים. לא נתנו אמון בגרסה זו אשר לא היה לה זכר בתצהיר המשיבים, ונועדה להכהות את העובדה כי המבקש חתם על התחייבות לראשונה ב- 9.10.2003 ללא כל תמורה וללא שהוכח לכאורה כי קיים אינטרס לגיטימי כלשהו בחתימה זו. בבקשתו טען המבקש כי ההתחייבות בנוסחה לא שוללת התקשרות עם מי שהיה בעבר ספק בחו"ל עמו עובדת המשיבה. מכיוון שהמבקש זנח טענה זו בסיכומיו אף אנו לא נתייחס לכך לטעמנו, בשלב הנוכחי, הוכיח המבקש ברמה הלכאורית כי מדובר בהתחייבות ערומה, שאין מאחוריה כל אינטרס לגיטימי של "סוד מסחרי" כטענת המשיבים; כי לא הושקעו כל משאבים מיוחדים בהכשרתו; וכי לא קיבל כל תמורה מיוחדת בעד התחייבות זו. יתירה מכך, בחינת סבירותה של ההתחייבות מבחינת הזמן, מביאה למסקנה כי אין מקום להגבלת המבקש כעבור 15 חודשים מיום שסיים עבודתו. ונפרט את החלטתנו המשיבים טוענים כי עיקר הסוד המסחרי של המשיבה הוא הידע הייחודי שיש למשיבה באשר לצרכיהם המיוחדים של לקוחותיה וליכולותיהם המיוחדות של הספקים. לרשימת הלקוחות וצרכיהם העדכניים יש ערך רב ומיוחד בכלל, ולינאופטיק בפרט. המבקש, לטענתם, נחשף לסודות אלה תוך כדי תפקידו. מדובר במידע שאינו נגיש לצדדים שלישיים. לטענת המשיבים אין לדרוש מהחברה לחשוף סודות אלה בהליך זמני כשהמבקש לא עמד בדרישות המינימליות לקבלת הסעדים הזמניים, וכן אין לדרוש חשיפת סודות אלה בבית הדין בפרוטוקול גלוי כאשר המשיבה אינה היוזמת את ההליך. בענין זה טען המבקש כי הלקוחות הישראלים אינם נחלתם של אף חברה והם רוכשים שירותים מהמשיבה, ממנו ואף מחברות אחרות. עוד העיד המבקש, ועדותו לא נסתרה, כי הדרכים להגיע אל הלקוחות פתוחות וגלויות באתרי מידע בשלב זה אנו דוחים את טענת המשיבים בדבר "הסוד המסחרי" שבהכרת צרכי הלקוחות וזאת מהטעמים שלהלן: חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 מגדיר "סוד מסחרי" כדלקמן - "סוד מסחרי" - "סוד" - מידע עיסקי מכל סוג שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על-ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו". טענות המשיבים בדבר סודות מסחריים הן טענות בעלמא, טענות כלליות ולא הוכח ולו לכאורה כי המשיבים נוקטים דרך כלשהי לשמור על סודיותם המבקש ניתק את יחסי העבודה עם המשיבה בחודש אוקטובר 2005, והחל מחודש נובמבר 2005 הוא עובד בחברת טרגטופ תוך כדי שהוא מתחרה עם המשיבה. עובדה זו היתה ידועה למשיבה ואף המבקש הודיע על כך. לא זו אף זו, המשיבה שכרה שירותים של חקירה פרטית כדי להתחקות אחרי פעולות המבקש. למרות זאת לא מנעה המשיבה בדרך כלשהי את התחרות בה, כאשר היא לא הבהירה לבית הדין במה ניצול הסוד המסחרי על ידי פנייה לחברות בארץ שונה מניצול הסוד המסחרי על ידי פנייה לינאופטיק. משיב 2 נשאל על כך והשיב כי לא הוגש עד כה צו מניעה כי לא היו מספיק ראיות. לא נתנו אמון בתשובה זו במיוחד לאור העובדה כי המבקש הודה בפני המשיבה כי הוא מתחרה בה המשיבים לא צירפו רשימת לקוחות שהכרת צרכיהן היא בבחינת סוד מסחרי וכל שטענו בענין זה הן טענות כלליות. עדות המשיב 2 בענין זה, כי העביר את כל החומר לעורך הדין, או כי הדברים יצורפו לתיק העיקרי ולא כעת, מלמדת לכאורה על חוסר תום לב. המשיבים הודו כי ביצעו חקירה אחרי המבקש ולא מצאו לצרף את דו"ח החקירה. כמו כן, לא טענו כי ניצל והשתמש בסודות מסחריים שלהם בכל התקופה שהוא מתחרה בהם. עובדה זו מלמדת לכאורה כי אין כל "סוד מסחרי" הראוי להגנה ושהמבקש משתמש בו שלא כדין המשיבים טוענים כי המבקש היה עולה חדש וכי הושקעו מיליוני שקלים בהכשרתו, ובין היתר נשלח מספר פעמים בשנה לחו"ל. משנשאל על כך מר לחובר בחקירה נגדית השיב כי הוכחת ההשקעות הושארה לתיק העיקרי. טענה זו של המשיבים בדבר ההשקעות לא הוכחה לכאורה. המבקש אמנם היה עולה חדש אך היה מהנדס אופטיקה אשר טרם השתלב בארץ. משהתחיל לעבוד במשיבה למד את התחום תוך כדי עבודתו. נסיעותיו לחו"ל היו לצורך ביצוע עבודתו ולצורך ביצוע ההתקשרויות ומכירות שאלה היו תפקידיו כבר נפסק כי - "הכלל הבסיסי הוא כי הידע והנסיון שרכש עובד בעבודתו הופכים חלק מכישוריו והוא רשאי לעשות בהם שימוש כרצונו. כאשר עובד עובר לעבוד במקום עבודה חדש הוא אינו חייב "למחוק" מזכרונו את כל הידע והנסיון שצבר בעבודתו הקודמת, זאת כל עוד העובד לא עושה שימוש ב"סוד מסחרי" השייך למעסיקו הקודם" (עניין צ'ק פויינט, עמ' 128). לא זו אף זו. המבקש, כאמור, חתם על ההתחייבות לסודיות ב- 9.10.2003, כארבע שנים לאחר שהתחיל לעבוד במשיבות. לא הוכח מה נשתנה מבחינת עבודתו בין התקופה שלפני החתימה לבין התקופה שאחריה, בין מבחינת אופי העבודה אשר כללה את חשיפתו לסודות שקודם לא נחשף אליהם והן מבחינת התמורה שקיבל לחתימה. המבקש העיד כי הובהר לו כי חתימתו על הסכם הסודיות הִנה תנאי להמשך עבודתו. טענה זו לא נסתרה בעדותו של משיב 2. הצדדים הקדישו מקום נכבד לשאלה האם הבין המבקש את משמעות החתימה, אלא שלטעמנו גם אם נצא מנקודת הנחה כי המבקש הבין את המשמעות, הרי בנסיבות שנוצרו ו- 15 חודשים לאחר עזיבתו את עבודתו במשיבים אין בהצהרה זו כדי להגביל את עצם עבודתו בינאופטיק המשיבים לא הוכיחו כי ניתנה למבקש תמורה כלשהי בעד חתימתו על ההסכם הסודיות, והעובדה כי חלה עלייה בשכרו כל שנה אינה מלמדת על כך כי מדובר בתמורה לחתימה, שכן מדובר בעלייה בתנאים במשך כל תקופת ההעסקה ולא הוּכחה כל סמיכות בין החתימה לבין הטבות שכר כאלה או אחרות. לא זו אף זו, גם אם נלך לשיטת המשיבים לפיה אכן הוכח לכאורה כי מדובר ב"סוד מסחרי" על בית הדין לבחון את סבירותה ומדתיותה של אותה הגבלה. המשיבים טוענים כאמור לסודות מסחריים הנעוצים בצרכי הלקוחות בארץ להם נחשף המבקש תוך כדי עבודתו, אלא שכאמור חלפו כבר 15 חודשים מיום שנפסקו יחסי עובד ומעביד לבין היום בו הוגשה הבקשה. משמדובר בצרכים הנוגעים לפתרונות אופטיים יש להניח כי גם אם מדובר בידע שהוא בבחינת "סוד מסחרי" הרי שאחרי חלוף הזמן "סוד" זה מתיישן ואינו בגדר סוד עוד בע"ע 189/03 גירית בע"מ - אביב ואח' פד"ע לט 728 (להלן: "עניין גירית") מדובר היה בעובדים בכירים ביותר אשר במהלך עבודתם התקשרו עם הספק העיקרי של המעביד במטרה לפתוח עסק מתחרה לאחר סיום עבודתם. בית הדין אימץ את שנפסק בעניין סער ובעניין צ'ק פוינט בדבר סבירות ומדתיות של ההגבלה: "בענין זה יש לבחון את היקפה של ההגבלה מבחינת הזמן, המקום וסוג הפעילות - השאלה בכל מקרה הינה אם מועדה, תחומה וסוגה של ההגבלה אינם חורגים מעבר לסביר ולנדרש כדי להגן על האינטרסים הלגיטימיים של המעביד". (עניין סער, עמ' 875) וכן - "לבחון האם ההגבלה על חופש העיסוק עומדת במבחן הסבירות בנסיבות המקרה. בהקשר זה יש ליתן את הדעת לסבירות תקופת ההגבלה... להיקפה ולתחומה הגיאוגרפי... כמו כן יש לבחון את מידת הפגיעה בעובד ואת מידת הפגיעה במעסיק הקודם". (עניין צ'ק פוינט, עמ' 308) בית הדין בעניין גירית החליט כי תקופת הגבלה של 12 חודשים בנסיבות המקרה, נמצאת במתחם הסבירות והמדתיות וזאת הגם שמשיב 2 בפרשת גירית התחייב לאי תחרות של 24 חדשים בעניין גירית מדובר היה בנסיבות חמורות ביותר; מדובר היה בעובדים בכירים אשר קשרו קשר במהלך עבודתם עם הספק העיקרי של המעסיקה ובהתקשרות עמו היה משום ריקון המעסיקה מתוכנה. לא כך הם פני הדברים במקרה דנא. אין מדובר בספק העיקרי, או בעובד בכיר של החברה. גם אם מדובר בידע לגבי צרכי הלקוחות שהוא בבחינת "סוד מסחרי" לשיטת המשיבים, לטעמנו הגבלה של מעל 12 חודשים אינה סבירה ומידתית לכך יש להוסיף כי ינאופטיק כבר אינה לקוח של המשיבה במשך 12 חודשים. היחסים הסתיימו בהסכמה תוך כדי פיצויה של המשיבה בסכומים נכבדים ותוך הודעה לחברות הרלבנטיות בארץ כי ניתן לרכוש את מוצרי ינאופטיק באופן עצמאי על ידה. ממילא אין מדובר עוד בלקוח של המשיבה. אי אפשר להתעלם מן הרושם לכאורה אשר יצרו המשיבים שלפיהם כל עוד התחרה בהם המבקש באמצעות טרגטופ וסיפק מוצרים ללקוחות של המשיבה לא פעלו להפסיקו, אך משצפויים לו רווחים גדולים בהתקשרות עם ינאופטיק אזי מבקשים המשיבים למנוע זאת בבחינת: גם לי וגם לך לא יהיה תום לב : תום לב - בעניין צ'ק פוינט ובעניין גירית עמד בית הדין על חשיבותה של חובת האמון וחובת תום הלב. המשיבים טוענים כי המבקש מלכתחילה לא התכוון לקיים את ההתחייבות אשר חתם עליה, וכן כי פנה אל ינאופטיק עוד בדצמבר 2005 והציע לה את שירותיה של טרגטופ. עוד מבקשים המשיבים ללמוד מסמיכות הזמנים שבין הפסקת עבודתו של התובע להפסקת ההתקשרות עם ינאופטיק, כאשר מוסכם כי בין התובע לבין ינאופטיק קיימים קשרים באמצעות פיטר אשר הִנו עובד בינאופטיק. כל אלה מלמדים לדעת המשיבים על חוסר תום לבו של המבקש. אין אנו מקבלים טענה זו בשלב הלכאורי. באשר לחתימה ונסיבותיה אין ספק בעינינו כי לא מדובר ביחסי כוחות שווים ולפיכך יש לבחון כפי שנאמר את האינטרסים הלגיטימיים של המעסיק. באשר לנסיבות הפסקת העבודה אף אם מדובר בסמיכות זמנים אשר מעוררת תהיות, ואף אם נקבל את טענת המשיבים כי עצם עזיבת התובע את המשיבה מיד לאחר ששב מחו"ל תמוהה בעיניהם, הרי אין מקום להגבלת התקשרותו עם ינאופטיק אחרי חלוף יותר מ- 12 חודשים ראשית, לא הוכח לכאורה כי קיים קשר כלשהו בין עזיבת המבקש לבין הפסקת קשרי העבודה עם ינאופטיק. המבקש העיד כי פנה לינאופטיק רק אחרי שנודע לו כי ינאופטיק הודיעה למשיבה על הפסקת הקשרים העסקיים. מכל מקום לא נוצר כל קשר עסקי עד ליום הבקשה, ולכן אין בכך כדי למנוע את העסקת המבקש בינאופטיק לאחר חלוף 15 חודשים. כאמור, התרשמנו לכאורה כי דווקא דרכם של המשיבים נגועה בחוסר תום לב. המשיבים לא הכחישו כי עקבו אחר המבקש מאז הפסיק את עבודתו וידעו כי הוא מתחרה בהם ולא נקטו בכל פעולה. רק משנודע להם כי הוא מבקש לעבוד בינאופטיק פעלו כדי למנוע זאת אולם משפנה המבקש לקבל סעד מבית הדין, טענו כי הם אינם אלה אשר מבקשים את הגבלת עיסוקו. מסקנתנו אם כן הִנה כי המבקש הוכיח לכאורה כי אין המשיבים זכאים להגביל את התקשרותו עם ינאופטיק. משזו המסקנה, הגיעה תורה של השאלה השניה והיא האם יש מקום להעניק סעד של הצהרה זמנית בדבר זכותו של המבקש להתקשרות עם ינאופטיק. הבקשה כללה גם צו מניעה זמני האוסר על המשיבים או מי מהם לפעול כדי למנוע את העסקתו על ידי ינאופטיק, וכן צו עשה המורה למשיבים להודיע לינאופטיק כי לא חלה על המבקש מניעה להיות מועסק על ידי ינאופטיק כעובד שלה. המבקש, כאמור, הסכים בסיכומיו כי מתן הצו ההצהרתי ייתר את הצורך בצו העשה אכן, ואף המבקש מסכים לכך, מדובר בבקשה חריגה שכן בבקשה זו לא המעסיק הוא המבקש להגביל את עיסוקו של העובד על ידי החלטה שיפוטית, אלא העובד לשעבר הוא הפונה בבקשה להצהיר על זכויותיו מאחר שהמשיבים הגבילו את עיסוקו בדרכים אחרות. נקדים ונאמר כי משהגענו למסקנה כי המבקש הוכיח לכאורה כי אין למשיבים בשלב זה זכות להגביל את התקשרותו עם ינאופטיק, יש להיעתר ולתת את הצו המבוקש. לא נעלם מעינינו כי אין מדובר בצו זמני מסורתי הבא לשמור על המצב הקיים, אך לא מצאנו כי מנוּעים אנו מליתן את הצו ההצהרתי וצו המניעה המבוקשים בדב"ע שנ/9-6 קרן הגמלאות - תנובה פד"ע כב 184 דן כבוד השופט אליאסוף בסמכות בית הדין לעבודה ליתן סעד זמני, לרבות סעד הצהרתי זמני: "מקור הסמכות של בית דין אזורי לעבודה ליתן סעד ארעי הוא בסעיף 29(א) לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט-1969, וכן בסעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה הקובע כי סעיפים שונים בחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 יחולו על בית הדין לעבודה. בין סעיפים אלה כלול סעיף 75 לחוק (הוא סעיף 34 לחוק בתי המשפט, תשי"ז-1957), הקובע כי "כל בית משפט הדן בענין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו לא תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו". כפי שנפסק, דרכי הסעד המנויות בסעיף זה אינן ממצות והוא מעניק לבית המשפט סמכות "להמציא דרכי סעד חדשות שטרם ידענון, לסלול מיוזמתו דרכים חדשות להושטת סעדים ככל ששינוי העיתים, והנסיבות יחייבו או יצדיקו", לרבות סעד הצהרתי זמני (ע"א 144/79 יוטבין נ' מדינת ישראל ואח' פ"ד ל"ד(2) בע"א 144/79 יוטבין מהנדסים וקבלנים בע"מ נ' מדינת ישראל קובע כבוד השופט כהן: "איש לא מצא עוד פגם בכך שבית משפט יחייב אדם לשלם מזונות, או יצווה עליו להמנע מעשות דבר או להמשיך ולעשות דבר, בו בזמן שבסוף הדיון ימצא שאותו אדם אינו חייב לשלם או להמנע או לעשות כלל ועיקר. כשם שאיש עוד לא מצא פגם בכך שביה"מ, אשר במעמד צד אחד ועפ"י התצהירים בלבד הגיע למסקנה שלכאורה חב הנתבע, יפסוק סופית לאחר דיון מלא שהנתבע אינו חייב כל עיקר. אין אני רואה כל סתירה, לא הגיונית ולא משפטית, בין הצהרה על זכות פלונית או חבות פלונית לבין זמניותה של הצהרה זו: משמעות הזמניות היא שההצהרה מצהירה על הזכות או על החבות שקיימות הן לכאורה; ובעשותו את ההצהרה הזמנית בלבד שומר לו השופט את זכותו, ומודה בחבותו לחזור ולעיין בה לאחר דיון מלא במשפט. אבל להצהרה זמנית, לכאורית, אשר כזאת נודע ערך משלה: כל עוד בעינה עומדת ולא בוטלה בפס"ד סופי מחייבת היא את בעלי הדין לא פחות מאשר הצהרה בפסק דין סופי; וכל אזרח רשאי לסמוך על כך שהמדינה תכבד אותה על אף זמניותה... האמת היא שגם בצו מניעה זמני - ובכל סעד זמני אחר - קובע השופט זכויות הצדדים והא ראיה שהוא לא יתן סעד כזה כל עוד לא שוכנע שיש לתובע זכות, לפחות לכאורה, ושיש על הנתבע חבות, לפחות לכאורה ערים אנו לכך כי סעד הצהרתי זמני יוענק במשורה ובמקרים חריגים, אך לטעמנו מקרה זה הוא אחד מהם. המבקש הוכיח את זכותו לכאורה להתקשר עם ינאופטיק, ואם המשיבים היו מגישים בקשה להגבלת עיסוקו, הרי שעל פי הראיות שהובאו בהליך זה, לכאורה בקשתם היתה נדחית. האם העובדה שהמשיבים לא פנו לבית הדין ובמקום זאת הגבילו בפועל את עיסוקו של המשיב על ידי פנייה לינאופטיק, תותיר את המבקש חסר סעד? לדעתנו, במקרה כזה משהוּכחה הזכות לכאורה ומשהתקיימו יתר התנאים למתן הסעד הזמני, כפי שנפרט, עלינו להעניק למבקש את הסעד המבוקש מאזן הנוחות נוטה במקרה זה באופן ברור לטובת מתן הצו המבוקש שכן לטענת המבקש, טענה שלא הוּכחשה, אם לא יינתן הצו, לא תתקשר עמו ינאופטיק ובכך יפסיד הזדמנות לתעסוקה ארוכת טווח אשר מבטיחה לו שכר הולם ותנאים סוציאליים. אין לקבל את טענת המשיבים כי מדובר בנזק כספי השווה להפרש בין שכרו של התובע בטרגטופ לבין שכרו בינאופטיק במשך שנה, שכן אם לא ינתן הצו יפסיד המבקש לכאורה את האפשרות לעבוד בינאופטיק. מנגד לא ברור מהו הנזק אשר ייגרם למשיבים שכן לא הוצגו כל סודות מסחריים התקפים לאחר חלוף שנה ומהו הנזק שייגרם כתוצאה מניצולם עוד טוענים המשיבים כי יש לדחות את הבקשה בשל זהות הסעד בינה לבין התביעה העיקרית. אכן יש בטענה זו כדי להביא את בית הדין לנקוט בזהירות יתרה בהפעלת שיקול הדעת. בע"א 2136/64 בראז נ' נציב המים, משרד החקלאות פ"ד יח(3) 647 נקבע: "... בית המשפט אינו ממהר ליתן צו זמני שהוא בעל אופי מנדטורי ואשר כמוהו כסעד המלא שנדרש בתובענה כי אם ינקוט זהירות יתרה בשימוש בשיקול הדעת וימנע מלתת את הצו אלא אם ישתכנע שלכאורה קיימת עילה לכך, הן מבחינת הזכות הסובסטנטיבית, אשר מבקש הצו טוען לה בתובענתו, והן מבחינת השיקול כי יגרם לו נזק בל יתוקן אם לא ינתן צו". דברים אלה נאמרו באשר לצו עשה זמני אך יפים הם לטעמנו גם באשר לצו המצהיר באופן זמני על זכותו של המבקש. לטעמנו, ולאחר שנקטנו זהירות רבה בהפעלת שיקול הדעת, מקרה זה מצדיק התערבות בשלב זה בטרם תידון התביעה לגופה. כפי שציינו, מהראיות אשר נפרשו לפנינו, עולה לכאורה כי אין מקום להגביל את התקשרותו של המבקש עם ינאופטיק ולא יתכן כי נגיע לתוצאה שונה רק בשל העובדה שהמשיבה לא פנתה בבקשה להגביל את עיסוקו של המבקש, אלא הגבילה את עיסוקו בפועל על ידי פנייה לינאופטיק. לטעמנו, במקרה זה הוּכח לכאורה כי מתן הסעד הזמני הכרחי לפני הכרעה בתובענה גופה, שכן עד להכרעה בתובענה יהפך הסעד לתיאורטי שכן לטענת המבקש המשרה לא תהיה פנויה לא קיבלנו את טענת המשיבים כי מדובר בשיהוי אשר יש בו כדי לדחות את הבקשה. המשיבים פנו לינאופטיק בחודש אוקטובר והמבקש ניסה לשכנעם להסיר את התנגדותם. משהדבר לא עלה בידו פנה לבית הדין. לא היה כל מקום לפנייה כל עוד לא הגבילו המשיבים את עיסוקו וכל עוד בתחילת 2006 ינאופטיק עצמה לא החליטה עדיין להתקשר עמו. המשיבים טוענים כי יש למחוק את הבקשה כנגד משיב 2 מהטעם שאינו מעסיקו של המבקש. בענין זה נאמר כי לא מצאנו מקום להכריע בכך בשלב זה משמדובר בשאלה משפטית נכבדה, ומשבסופו של דבר מצאנו ליתן צו הצהרתי זמני לפיו אין מניעה כי המבקש יועסק על ידי ינאופטיק. משמעות הדבר ממילא כי המשיבה לא תפעל בין בעצמה ובין על ידי מי מטעמה להגבלת העסקתו של המבקש על ידי ינאופטיק. מודגש בזאת כי אין בקביעוֹת לכאוריות אלה של בית הדין כדי להביע עמדה כלשהי באשר לפגיעת המבקש בסודות המשיבים ככל שיוכח כי קיימים כאלה סוף דבר : התוצאה איפוא כי ניתן בזאת צו הצהרתי זמני לפיו המבקש אינו מנוּע מלהיות מועסק על ידי ינאופטיק. כמו כן, ניתן בזאת צו זמני האוסר על המשיבים או מי מטעמם לפעול כדי למנוע מהמבקש להיות מועסק על ידי ינאופטיק. המשיבים יגישו כתב הגנה תוך 30 יום מהיום. נקבע לקד"מ ליום 11/4/2007 שעה 14:00. המשיבים ישלמו למבקש הוצאות שכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ וזאת בתוך 30 יום מהיוםחוזה עבודהחוזהצווים