תביעה על הפרש סכומים שלא התקבלו מחברת ביטוח

פסק דין עובדות המקרה: 1. המשיבה הגישה תביעה כנגד המבקשת בבית משפט השלום, ביושבו כבית משפט לתביעות קטנות, בגין תאונת דרכים שאירעה לה ביום 2.8.98, בסמוך לרחובות יצחק שדה וסן מרטין בירושלים (להלן: "התאונה"). לא קמה מחלוקת בין הצדדים לעצם קרות התאונה, לעובדה שרכבי המבקשת והמשיבה הם שהיו מעורבים בתאונה, כמו גם לעובדה שהוחלפו בין הצדדים פרטי פוליסות ביטוח. 2. המשיבה תבעה מהמבקשת את הסכומים ששולמו על-ידה ושבגינם לא שופתה על-ידי חברת הביטוח, ואלה כללו סך של 1,374 ש"ח בגין השתתפות עצמית; סך של 534 ש"ח בגין הוצאות שמאי, וכן סכום גלובלי בגין כאב, סבל ועגמת נפש - הכל עד לסך של 5,000 ש"ח. 3. הערכאה הקודמת קבעה בפסק דינה, כי המבקשת נהגה באופן רשלני בזמן התאונה. עוד נקבע, כי גם המשיבה התרשלה בנהיגתה, אף כי זו היתה מועטה ביותר. לפיכך, חוייבה המבקשת לשלם למשיבה , בגין חלק מנזקיה בלבד, סך של 4,000 ש"ח. 4. רק ביום 3.7.00, דהיינו: למעלה מ- 6 חודשים(!) לאחר מתן פסק-הדין, הגישה המבקשת לבית משפט קמא בקשה לתיקון פסק דין, או לחילופין - להבהרתו (להלן: "בקשת התיקון"). בגדר בקשת התיקון ביקשה המבקשת לתקן את פסק הדין, שכן לסברתה היא חויבה לשאת בנזקיה הישירים של המשיבה, בגינם היא כבר פוצתה על-ידי חברת הביטוח. עוד טענה, כי הערכאה הקודמת לא התייחסה לקביעתה שלה, לפיה למשיבה היה אשם תורם בקרות הנזק. עוד נטען על-ידה, כי הערכאה הקודמת לא נימקה מדוע נפסק גובה פיצוי כאמור ועתרה לתיקון סכום הפסק או לחילופין למתן הנמקה לפסיקה. 5. לאחר קבלת תגובת המשיבה לבקשת התיקון, דחה בית המשפט את בקשת התיקון תוך שהוא מאפשר ביוזמתו למבקשת הארכת מועד להגשת הבקשה הנוכחית. 6. יודגש כבר בראשית דברינו, כי דין הבקשה היה להידחות ולו בשל טעם דיוני, שכן הערכאה הדיונית, בהעניקה למבקשת ארכה להגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, חרגה למעשה מסמכותה, שכן הסמכות להעניק ארכה שכזו מסורה אך ורק לערכאת הערעור. נימוקי הבקשה: 7. המבקשת חוזרת על נימוקיה בבקשת התיקון, לפיהם יצרה המשיבה מצג שווא בפני בית משפט קמא, לפיו היא כביכול לא שופתה בגין הנזקים אשר נגרמו לרכבה, בעוד שבפועל היא שופתה עבור מרבית הסכום, למעט בגין ההשתתפות העצמית בסך על 1,374 ש"ח. המבקשת חזרה על הטענה, לפיה בית-משפט קמא קבע מפורשות כי למשיבה רשלנות תורמת, ולו מזערית, לקרות התאונה, ולפיכך גובה הפיצויים שנפסק לחובתה בסך 4,000 ש"ח הנו גבוה מדי ואינו עומד ביחס ישיר לשתי הקביעות דלעיל. תגובת המשיבה: 8. בתגובתה הבהירה המשיבה, כי לא היה בכוונתה להציג מצג שווא לפיו היא דורשת קבלת כפל פיצוי בגין הסכומים שכבר שולמו לה. לטענתה, בצירוף המסמכים המתארים את גובה הנזק שנגרם לה היא ביקשה להציג בפני בית המשפט תמונה כוללת וברורה של האירוע נשוא התביעה, כמו גם להמחיש את הכאב והסבל שהיו מנת חלקן של המשיבה ובנותיה בעקבות התאונה. 9. בנסיבות הענין, ועל אף הפגם הדיוני האמור, נחה דעתנו כי יש לקבל הבקשה, לדון בה כאילו ניתנה רשות ערעור, וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה ולקבל הערעור באופן חלקי . המחדל הדיוני האמור, יובא בחשבון בעת פסיקת ההוצאות. דיון: 10. בפתח דברינו נחזור על הכלל, לפיו ערכאת הערעור אינה נוהגת עקרונית להתערב בממצאי המהימנות של הערכאה הדיונית, אלא במקום שאלה אינם סבירים בעליל (ראו: ד"ר זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר ש' לוין, 856 ואילך; ע"א 6138/93 הארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי נ' אברהמי, פד"י נ(1) 441, 447, מול ג'-ד'). כלל זה מתעצם שעה שמובא לפנינו פסק-דין של בית משפט לתביעות קטנות, אשר בהתאם לקבוע בסעיף 62 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד1984-, אינו כבול בסדרי הדין הנוהגים בבית משפט אחר ואף רשאי לקבל ראיות שלא היו עוברות את מבחני הקבילות בבתי משפט אחרים. עם זאת, במקרה דנן חל החריג האמור כפי שיובהר להלן. 11. צודקת המבקשת בטענתה, לפיה צריך היה בית-משפט קמא לנמק את פסק דינו, מעבר לנימוקים אשר מופיעים בפסק הדין. לא היה די בכך שהשופט קמא הבהיר, כי מצא שהמבקשת התרשלה בנהיגתה בעת קרות התאונה והוסיף כי מצא שגם המשיבה התרשלה בנהיגתה התרשלות מזערית, מבלי לציין את אחוזי הרשלנות התורמת. נראה, כי הסכום הגלובלי אשר נפסק בסך 4,000 ש"ח נובע מתוקף קביעתה הנדונה של הערכאה הקודמת. דא עקא, שהערכאה הקודמת לא לקחה בחשבון חישוביה כי שכר טרחת השמאי נכלל כבר בסכום ששולם למשיבה (ראו: מסמך ד' לבקשה). לא-זו-אף-זו, לסברתנו גם הסכום הנוסף שנקבע על-ידי הערכאה הקודמת בדרך של אומדן נוטה לצד הגבוה, יחסית לסכום ההשתתפות העצמית, שהוא הנזק הממשי שנגרם למשיבה. 12. כאמור, הערכאה הדיונית הבהירה בפסיקתה, כי המשיבה נושאת באשם תורם מזערי לקרות התאונה, אך לא פרטה את גבהו. נתנו אפוא, את דעתנו לשאלות לגופן שהועלו על ידי המבקשת ואכן מצאנו כי הוחסר דבר וכי יוחס משקל בלתי נאות למספר נתונים רלוונטים. לפיכך, מצאנו הצדקה להתערב, ולו במידת מה, במסקנות שהוסקו. 13. צבירת כל האמור לעיל מוליכה לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל בחלקו. סכום פסק-הדין יעמוד אפוא על סך 2,500 ש"ח חלף הסכום שנקבע, וישא ריבית והצמדה כדין מיום מתן הפסק על-ידי הערכאה הקודמת, 4.1.00, ועד התשלום המלא בפועל. בנסיבות העניין, משקיבלתי הערעור בחלקו, מחד-גיסא, ובשל הפגם הדיוני שצוין לעיל, מאידך-גיסא, אינני עושה צו להוצאות. פוליסהחברת ביטוח