פסק דין השופט גדעון גינת: 1. המשיב היה במועדים הרלבנטיים בעליה של מכונית מספר 21-401-08 (להלן: "המכונית" או "רכב"). המשיב ביטח את המכונית אצל המערערת-המבטחת בביטוח מקיף, לפי פוליסה מספר 90-17014237/94. 2. ביום 14.1.94 נפגעה המכונית בתאונת דרכים (להלן: "התאונה"). 3. בכתב התביעה (הוגש ביום: 28.9.94) טען המשיב כי: "4. התובע טען לפני המשטרה, כי התאונה נגרמה לאחר שפלוני גנב את מכוניתו, ולאחר מכן גרם להתנגשות. "אם כך קרה, על הנתבעת לשאת בנזק לפי תנאי הפוליסה. "5. המשטרה חשדה, כי התובע הוא שהיה הנהג ברכב בעת הארוע, ונמלט מהמקום כדי למנוע הליכים פלילים נגדו. "אפילו כך קרה, על הנתבעת לשאת בנזק לפי תנאי הפוליסה". ברור כבר עתה, כי לא היה מקום לכך שבית משפט השלום ימשיך בדיון על סמך כתב התביעה הלקוי שהוגש לו. העובדה שהתובע-המשיב טען טענות כאלה ואחרות בפני המשטרה או שלמשטרה היו חשדות כמפורט, אינן רלוונטיות להליך האזרחי. התובע היה אמור לטעון טענות המבססות את עילת תביעתו כלפי המבטח. התובע היה חייב בהצגת גרסתו העובדתית בפני בית משפט השלום. גרסה כזאת לא הוצגה כלל. התובע אינו יוצא ידי חובתו בכך שהוא מספר מה אמר למשטרה ומה היא סברה. זאת ועוד, התובע הציג בכתב תביעתו טענות עובדתיות חלופיות בניגוד להוראות תקנה 72 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשנ"ד1984-. 4. בדו"חות פעולה של חוקר משטרת ישראל, יוסף טטרו (ת2/ ו- ת3/) נרשם כי המשיב היה במקום התאונה יחד עם סוכן הביטוח וכי המשיב הודה כי הוא זה שנהג במכונית וברח מהמקום מכיוון שפחד מהמשטרה. 5. בהודעה הראשונה במשטרה, ביום 19.1.94, אמר המשיב כי רכבו נעלם מהמקום בו החנה אותו וכי הודייתו בפני השוטרים כי נהג ברכב באה עקב לחצי השוטרים. גם בהודעות האחרות, לאחר שהוחשד במסירת הודעה כוזבת, שב וטען כי לא נהג ברכבו בעת התאונה. המשיב לא הסתפק במסירת מידע כוזב למבטח (ולמשטרה), אלא גם גרם נזק למנעול של מכוניתו כדי לבסס את המידע הכוזב שמסר. מדובר, איפוא, במבוטח המוסר מידע כוזב ואף נוקט בפעולה יזומה מצדו כדי להמשיך ולהטעות את המבטח. רק במהלך הדיון בבית משפט קמא, ביום 18.1.98, דהיינו, כארבע שנים לאחר התאונה, הצהיר המשיב כי הוא נהג ברכב בזמן התאונה. 6. המשיב מודה כי מסר למערערת ידיעות כוזבות באשר לאופן התרחשות התאונה, אך לטענתו עשה זאת מחשש לשלילת רשיונו, ולא מתוך כוונה להונות את חברת הביטוח. (סעיף 39 לסיכומי המשיב בכתב בבית המשפט קמא). פסק הדין של הערכאה קמא 7. השופטת המלומדת קבעה כי, לאור רע"א 230/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח נ' אחמד נסרה תקדין-עליון 98 (2) 910, קיימים שלושה תנאים לפטור המצוי בסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 (להלן: "החוק"). בענייננו לא הוכח, לפי עמדתה, היסוד השלישי - כוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות והכוזבות. היא חייבה את המערערת לשלם למשיב את נזקיו בעקבות התאונה לגבי הנזק קבעה כי, יש לייחס לתאונה את הנזקים לחלקה הקדמי של המכונית בלבד. היא פסקה, כי אין לחייב את המערערת בריבית כלשהי ו/או בתשלום הוצאות המשיב, פרט לנזקיו כאשר אלה משוערכים להיום. היא חייבה, איפוא, את המערערת לשלם למשיב 25,795 ש"ח ליום 17.5.99. טענות המערערת 8. המערערת טוענת: 1. סעיף 25 לחוק אינו דורש שהיסוד של "בכוונת מרמה" יכלול בחובו אף את היסוד של כוונה להוציא כספים שלא כדין בתואנת שווא. 2. יש לאבחן את פס"ד ברע"א 230/98 הנ"ל. 3. בתאריך 19.11.96 המשיב הורשע על פי הודאתו בעבירות לפי סעיפים 243 + 25 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, בנסיון למסור ידיעות כוזבות (ת"פ (חיפה) 4307/96 מדינת ישראל נ' קיסלב איגור, לא פורסם). לטענת המערערת, ברור שסעיפי האישום כוללים את היסוד הנפשי של כוונה. משהוכח בת"פ 4307/96 הנ"ל כי המשיב מסר את הפרטים הכוזבים ו/או הידיעות הכוזבות כאשר היסוד הנפשי במעשהו היה כוונה הרי שבכך נתמלא התנאי לכוונת מרמה בסעיף 25 לחוק. 4. סעיף 25 לחוק כולל את היסוד הנפשי של "כוונה". המטרה ו/או התכלית ו/או המניע למעשה, אינם רלוונטיים. 5. על תכליתו ופרשנותו של סעיף 25 לחוק ועל מטרת החוק ניתן ללמוד מתוך הקש מסעיף 7 (ג) לחוק. דיון 9. יש להעדיף את פרשנותה של המערערת לסעיף 25 לחוק על זו של המשיב. אין מחלוקת כי המשיב מסר למערערת ידיעות כוזבות באשר לאופן התרחשות התאונה. עיקר המחלוקת הינה באשר לפרוש סעיף 25 לחוק ובעיקר לגבי פרשנות המונח "בכוונת מרמה". סעיף 25 לחוק קובע: "הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23 (ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24 (ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה - פטור המבטח מחבותו". 10. בע"א 1845/90 רוני סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז (5) 661, נאמר: "לפי סעיף 25 לחוק די במסירת עובדות כוזבות או בהעלמתן בכוונת מירמה על-מנת להקנות למבטח פטור" (שם, עמ' 677 א-ב). ברע"א 230/98 הנ"ל ניצל המבוטח פריצה שארעה, כדי לנסות ולקבל מחברת הביטוח פיצוי על כל המלאי שלו, הן זה שנגנב על ידי אחרים והן זה שהועבר על ידיו למקום אחר. נקבע כי ממצאים אלה באים בגדרה של "כוונת מרמה" על שלושת יסודותיה: העובדות שנמסרו למבטחת לא היו נכונות, המבוטח היה מודע לאי נכונות העובדות, והמבוטח ניצל את הפריצה שארעה כדי לנסות לקבל מהמבטחת סכומי כסף שלא הגיעו לו. באותו פסק דין צויין, כי סעיף 25 לחוק איננו כולל הגדרה של הדיבור "בכוונת מרמה". בית המשפט קיבל את טענת ב"כ המבטחת כי דיבור זה כולל שלושה יסודות וביניהם כוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הכוזבות. היות ובמקרה הנ"ל ממילא נכלל גם יסוד אחרון זה, לא דן בית המשפט בניתוח ממצה לגבי יסודות הדיבור, וקבע כי עובדות המקרה נכללות גם בגדר פרוש מצומצם זה. בית המשפט מציין כי יש לפרש את סעיף 25 לחוק בצורה שלא תכשיל את המטרה שלשמה חוקק הסעיף והיא, להרתיע את המבוטח מלבצע את המעשים הכלולים בו בכוונת מרמה. בע"א (ירושלים) 71/90 מנורה חברה לביטוח נ' סוזן סווירסקי, תקדין-מחוזי 90 (4) 132, המבוטחת (באמצעות בעלה) זייפה את שנת הייצור של הרכב. בית המשפט דן בסעיף 7 לחוק ואמר: "כוונת מרמה בהקשר זה משמעה תשובה כוזבת, ביודעין שהיא כוזבת, להבדיל מתשובה שלא היתה מלאה וכנה אשר ניתנה בטעות או מחוסר תשומת לב. (וראה גם סעיף 25 לחוק)." "כוונת מרמה" 11. "כוונתו" של אדם כי היא "מן הדברים שבלב שאינם ניתנים להוכחה ע"י ראיות ועדויות של הזולת ואין מנוס מכך שבית המשפט יצטרך להסיק כוונה זו ממכלול הנסיבות שהוכחו לפניו", י' קדמי, על הדין בפלילים מהדורה מעודכנת (תל-אביב, תשנ"ד), חלק ראשון 88. ראו גם ע"פ 511/91 יוסף אשקר נ' מדינת ישראל, פ"ד מו (2) 45, 49; ע"א 172/88 מרדכי וענונו נ' מדינת ישראל, פ"ד מד (3) 265, 280 ד. 12. על כוונה ומניע נאמר כי "על אף הקירבה הרעיונית בין השניים, יש להבחין באורח ברור: בין "כוונה" - המבטאת "יחס חפצי" כלפי התוצאה המתרחשת בפועל; לבין "המניע" - המבטא את "הסיבה" שהביאה את העושה לחפוץ באותה תוצאה" (י' קדמי, בספרו הנ"ל, 68). "משהוכח שנעשה המעשה, אין כידוע נפקא מינה שלא הוכח כל מניע למעשה" (ע"פ 577/71 שמואל נתן נ' מדינת ישראל, פ"ד כו (2) 755, 758 ו'). "תכלית האיסור היא הקובעת לענין זה; ואין זה משנה, מהו המניע המיוחד הדוחף את העבריין, כל עוד ידוע לו, כי התוצאה ההכרתית ממעשהו או מחדלו יהיו השגת אותה תכלית אסורה מיוחדת ומפורשת" (א' לדרמן, דיני עונשין ספר השנה של המשפט בישראל תשנ"א (תל-אביב, תשנ"ב) 388, 397). 13. להשוואה עם דרישות ההוכחה של "כוונת מרמה" לפי סעיף 373 (א) לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג- 1983, ראו: י' כהן, דיני חברות (תל-אביב, 1988) חלק ראשון בעמ' 169, 202; ע"א 4747/93 דומת טקסטיל בע"מ (בפירוק) נ' דוד ביטי, פ"ד נ (2) 27; ע"א 3016/90 פנחס ארנרייך נ' ד"ר יעקב נאמן, עו"ד (לא פורסם); ע"א 148/82 שרה גליק נ' ויקטור ארמן, פ"ד מה (3) 401. בע"א 3016/90 הנ"ל נאמר: "פעולת דירקטור, הרואה כיצד עסקי החברה מתדרדרים והולכים, והנעשית לקידום האינטרס האישי שלו תוך קיפוח האינטרסים של נושי החברה, מבטאת לא רק חוסר תום לב אלא עשויה להעיד גם על כוונת מרמה". מן הכלל אל הפרט 14. במקרה הנוכחי, אין ספק, שהמשיב מסר את הידיעות הכוזבות ביודעין. כאשר המשיב הודה כי נהג ברכב בזמן התאונה (תצהירו מיום 18.1.98), הוא העלים פרטים לגבי הנזק. המשיב מסר למבטח ידיעות כוזבות לגבי עצם האירוע ובנוסף לכך מסר מידע כוזב לגבי הנזק שנגרם למכוניתו בתאונה. כמוסבר להלן הרי שלגבי כל אחד מנושאים אלה מתקיימים במשיב יסודות סעיף 25 לחוק, דהיינו, מדובר במי שמסר למבטח עובדות כוזבות, כאשר הדבר נעשה בכוונת מירמה. המערערת פטורה מחבותה כלפי המשיב לפי סעיף 25 לחוק. 15. לטענת המשיב, הוא אכן מסר ידיעות כוזבות באשר להתרחשות האירוע הביטוחי, אך עשה זאת על מנת להימלט מאימת הדין הפלילי ומאימת שלילת רשיונו. שכן הן אם מדובר בגניבה והן אם מדובר בתאונה בה היה מעורב, הרי ששני המקרים הללו נכנסים בגדר אירוע ביטוחי המכוסה על פי תנאי הפוליסה. (סעיף 17 לסיכומי המשיב בכתב בבית המשפט קמא). 16. אין חשיבות למניע שהביא את המשיב למסור ידיעות כוזבות. משעה שהמשיב מסר ידיעות כוזבות ביודעין למערערת מתקיימת בו כוונת המרמה. אם לא נקבע כך יתרוקן סעיף 25 מתוכן. את כוונת המרמה של המשיב ניתן ללמוד ממעשיו הגלויים (מסירת ידיעות כוזבות). ראו: ע"א 7473/96 ניזאר בן מוחמד חוסיין נ' קצין התגמולים, פ"ד נא (4) 647, 657 א'; ע"פ 355/88 רפאל לוי נ' מדינת ישראל, פ"ד מג (3) 221, 263 ג'. בע"א 172/88 הנ"ל נאמר: "הכוונה עולה, בדרך כלל, ממילא כמסקנה נגזרת מן הנסיבות החיצוניות - שהרי יכולתנו לדעת סתרי הלב היא מועטה..." בית המשפט אינו יכול לדעת את סתרי ליבו של המשיב ואין משמעות למניע שהביא את המשיב למסור ידיעות כוזבות. 17. פרופ' אורי ידין אומר על סעיף 25 לחוק: "יש להוראה אופי כללי בשללו בהחלטיות את הזכות לתגמולי ביטוח כולה... ואף במקרה שהדבר שנעשה בכוונת מרמה לא הצליח כלל, לא גרם למבטח הפסד ולא הביא למבוטח רווח... אני מצדי הייתי נוטה, כדרכי, לפירוש החופשי והמרחיב יותר של סעיף 25." (א' ידין "חוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981" פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג' טדסקי (ירושלים, התשמ"ד) 86). 18. בסעיף 10 (א) לכתב התביעה נטען כי עלות תיקון המכונית היתה בסך 37,638 ש"ח. השמאי ניר קרן צבי בחוות דעתו מיום 17.5.94 (ת/ 11), קבע כי קיימים 4 מוקדי נזק, סביב המרכב ובתוכו ואין קשר בין האחד לשני. חלק מהנזקים שנגרמו למכונית הם נזקי גניבה. מסקנתו היתה כי יש לפצות רק בגין הנזק מלפנים (עמ' 18 שורות 15-16 לפרוטוקול). המשיב לא העיד על מיקום הפגיעות במכונית, אך הודה בגרימת נזקים על-ידיו למנעול מפלסטיק (עמ' 13 שורה 14 לפרוטוקול). השופטת המלומדת קיבלה את מסקנתו של קרן צבי, וקבעה כי יש לייחס לתאונה רק נזקים לחלקה הקדמי של המכונית, בסך 25,795 ש"ח כולל מע"מ. ולא נזקים שנגרמו לחלק האחורי, לחלק הימני ולמערכת ההיגוי, אשר המשיב צירף לתביעתו. מהתנהגות המשיב ניתן ללמוד כי, התכוון להניע את המערערת לפעול בעקבות המידע הכוזב כך שיוענקו לו טובות הנאה (פיצוי) שלא היה זכאי להן אלמלא מסר אותו מידע כוזב. המשיב מסר מידע כוזב לא רק לגבי עצם אירוע התאונה ומידת מעורבותו בו כמוסבר לעיל, אלא המידע הכוזב התייחס גם להיקף הנזק שנגרם באותה תאונה. בכל מקרה, לגבי הנקודה האחרונה, מתקיים, אפילו לפי עמדת בא כוח המשיב, גם היסוד השלישי של סעיף 25 לפי פסק הדין ברע"א 230/98 הנ"ל - כוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד עובדות בלתי נכונות וכוזבות. די היה במידע הכוזב שנמסר בכוונת מירמה למבטח בנושא היקף הנזק כדי להצדיק מסקנה בדבר פטור למבטח לפי סעיף 25. 19. הערעור מתקבל. פסק דינו של בית משפט השלום מיום 15.3.99 - מתבטל. תביעת המשיב נדחית. הערעור שכנגד נדחה. המשיב ישלם למערערת את הוצאות המשפט בשתי הדרגות (בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הוצאתו בפועל של כל פריט) וכן שכ"ט עו"ד בשתי הדרגות בסך 12,000 ש"ח + מע"מ, להיום. המזכירות תעביר פיקדון שהופקד בתיק הנ"ל לבא כוח המערערת. אי גילוי / הסתרת מידע / כוונת מרמה (ביטוח)חוזהפוליסהמרמהחוזה ביטוח