ביטוח גלישה ממצוקים - נכות צמיתה

פסק דין 1. התובע, עו"ד במקצועו, נולד ביום 18.12.64. בשעתו שימש כמדריך בטיולים ותוך כדי כך נפגע ברגלו השמאלית כאשר נקרע הכבל בעזרתו גלש ממצוק ביום 30.1.93. הוא נחבל ברגלו ולקה בנכות של 20 אחוזים לצמיתות, בגלל השבר שנגרם בעצם הטאלוס של כף הרגל. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי, אשר רופאיו קבעו את הנכות האמורה; המליצו על הפעלת תקנה 15, והעמידו את הנכות על שעור של 30 אחוזים לצמיתות. קביעת רופאי המל"ל כי לתובע נכות רפואית בשעור של 20 אחוזים לצמיתות, מקובלת על הצדדים. 2. אחריותם בנזיקין של הנתבעים בגין התאונה, כלפי התובע, שהיה אז עובדה של הנתבעת מס' 1, נקבעה בפסק הדין החלקי מיום 16.12.99 (עמ' 17-18 לפרוטוקול). כמפורט שם, ארעה התאונה בעת גלישה ממצוק במהלך טיול שבו השתתף התובע כמדריך. החבל נקרע והוא נפל לארץ ורגלו נשברה. נקבע בפסק הדין החלקי כי אין לזקוף לחובתו של התובע רשלנות תורמת, הואיל והוא לא נטל חלק בהתקנת ציוד הגלישה והכבלים בטיול. הנתבעים חוייבו לפצותו על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה: הנתבעת מס' 1 כמעבידתו, והנתבע מס' 2 כמי שימש באותה עת כמדריך הגלישה וכמתקין חבל הגלישה, בטיול. הנתבעת מס' 3 היא חברת ביטוח אשר ביטחה את הנתבעת מס' 1 בפוליסת ביטוח לכיסוי חבויות בנזיקין כלפי צדדים שלישיים. הצדדים חלוקים בשאלת תחולתה של הפוליסה על התאונה. בגין מחלוקת זאת הוגשה ההודעה לצדדים השלישיים. 3. כאמור, הוכרה התאונה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. המוסד משלם לתובע תגמולים בגין הנכות שנגרמה לו בתאונה. תגמולים אלה עולים לסכום של 915,924 ש"ח ליום 30.11.00, כמפורט בחוות הדעת של האקטואר שי ספיר מיום 21.11.00 (נ10/). התובע אינו חולק על נכונות הערכתו של מר ספיר בדבר שווי תגמולי המל"ל. הוא טוען כי היקף הנזקים שנגרמו לתובע בתאונה, עולה בהרבה על שוויים של התגמולים. התובע מבקש על כן לפסוק לו את הפיצויים האלה, ולחייב בהם את הנתבעים. הנתבעים טוענים כי היקפם של הנזקים אינו עולה על תגמולי המל"ל וכי התביעה "נבלעת", והם מבקשים, על כן, כי בית המשפט ידחה את התביעה. 4. כאמור, ארעה התאונה ביום 30.1.93. התובע היה אז כבן 28 שנים. את לימודיו התיכוניים סיים בבית הספר התיכון בבאר שבע, במגמה ביולוגית. שירת אח"כ 3 שנים בצנחנים, והשתחרר מן הצבא בדרגת סמ"ר בשנת 83'. אח"כ החל לעבוד בחב' להגנת הטבע כמדריך, ועסק בהדרכות טיולים ברחבי הארץ ובסיני עד לתאונה. בשלב מסויים התחיל להיות מדריך קבוע בחברת "דרך ארץ", שם עבד משנת 90' עד לתאונה. כ - 4 חודשים לפני התאונה (ביום 6.10.92), נפגע התובע בתאונת דרכים. הוא נסע אז על אופניים ורכב מסוג טרנספורטר עלה עליו. הוא אושפז בבית החולים הממשלתי בנהריה, שם התברר שהוא סובל מפגיעות בבית החזה, ביד הימנית ובכף הרגל הימנית. ככל הנראה, לקה גם בזעזוע מוח, ובכף רגלו אובחנו קרעים בגידים המיישרים באצבעות II-V. הוא אושפז עד ליום 16.10.92, וטופל בהמשך בבית החולים "סורוקה" בבאר שבע. הוא התלונן על כאבים ועל רגישות הצלקת בגב כף הרגל הימנית, על העדר יכולת להזיז את הבוהנים בכף רגל ימין כלפי מעלה, על כאבים בקרסול הרגל הימנית, ועל צליעה. ד"ר מיכאל סודרי נתן בקשר לכך חוות דעת מיום 12.11.93 (נ9/), בה קבע כי הפצע הפתוח בגב כף הרגל הימנית והקרעים בגידים הותירו נכות כוללת של 19 אחוזים: 10 אחוזים בגלל הצלקת המכאיבה בגב כף הרגל, ו - 10 אחוזים בגלל חוסר היישור של הבוהנים. כחודשיים וחצי הוא נעדר אז מן העבודה ואח"כ החל שוב לעבוד אצל הנתבעת. לאחר 3 טיולים בהם השתתף נפגע בתאונה נשוא התביעה. עוד לפני התאונה, שקל התובע אם לפנות ללימודי משפטים. ביוני 93' הוא נרשם ללימודים במנצ'סטר שבאנגליה; התקבל ללימודים. למד שם וסיים אותם בהצלחה ומינואר 2000 הוא עובד אצל עו"ד טפרו בתל-אביב. שכרו עולה כדי 3,500 ש"ח עד כדי 4,500 ש"ח לחודש. 5. התובע טוען, כי הוא ראה את עתידו במקצוע הדרכת הטיולים. לפני התאונה הוא הרוויח סכום שבין 5,000 ש"ח ועד כ - 6,000 ש"ח נטו לחודש. לטענתו, כיום הוא יכול היה להרויח בהדרכה סכום שבין 15,000 ש"ח לבין 20,000 ש"ח לחודש, ולדבריו (בעמ' 14 לפרוטוקול), הוא היה עובד בהדרכה 30 ימים בחודש. חנן אזולאי, מדריך טיולים בחברה להגנת הטבע מבית הספר שדה של החברה להגנת הטבע באכזיב, מכיר את התובע והדגיש בתצהירו ת3/ כי הוא היה מדריך בכיר, שיכול היה לעמוד "בשורה הראשונה עם מדריכי הטיולים בארץ". לפי דעתו של חנן, ברור לו "כי ללא תאונת הסנפלינג האומללה אייל היה ממשיך בעבודה זו באהבה רבה והופך לאחר המדריכים המקצועיים והמבוקשים ביותר בתחומים אותם אהב ופיתח". חנן מעריך כי התובע יכול היה להגיע לכושר השתכרות של 1,000 ש"ח ליום הדרכה מלא. בא כח התובע, עו"ד גוהר, טוען כי המצב הפוך באשר לעיסוקו של התובע כעורך דין. התובע אינו מתאים לעיסוק זה, אין לו האופי הדרוש לצורך מאבקים בבתי המשפט ובהתדיינויות, וכי כעו"ד אין לו לצפות לעתיד של ממש. משכורתו של התובע כעורך דין נמוכה; כיום מצוי המקצוע בשפל בגלל ריבוי עורכי-הדין בוגרי המכללות בארץ ובחו"ל, ולפיכך הפסדו של התובע, שאינו יכול לעבוד יותר בהדרכה בגלל נכותו, עולה כדי 10,000 ש"ח לחודש (עמ' 15 לפרוטוקול). 6. אינני מקבל את העמדת הדברים כמתואר מפי התובע או על ידי חנן אזולאי בתצהירו, ובטיעוני פרקליטו עו"ד גוהר. כאמור, עוד לפני התאונה שקל התובע אם לפנות ללימודי משפטים. גם התאונה מיום 6.10.92 לא היתה גורם "מעודד", להמשיך לאורך זמן בעיסוק הדורש מאמץ רב בהליכה למרחקים. אין לומר שבעבודת הדרכה אפשר להדריך בטיולים 30 ימים בחודש. מעבודה זו אפשר להתפרנס בכבוד, אך פרט למקרים חריגים ומיוחדים, אין היא מביאה בעקבותיה הכנסות בשעור כה גבוה כפי שטען להם התובע. לא שוכנעתי שמוצדק לראות בתובע מקרה חריג כזה. המציאות מראה גם כן, כי כאשר המדריך הוא בגיל צעיר, הוא יכול להשתתף בטיולים רבים יותר ולהיות בתנועה ימים רבים יותר במשך החודש. עם השנים, הפעילות פוחתת וניתן לשער שהמדריכים פונים לפתח קריירה מקצועית משמעותית יותר. כך גם עשה התובע, וטוב עשה, ואין לומר שהוא בבחינת "לא יוצלח" בתחום המשפטים. הוא אך בתחילת הדרך, אמנם לא התרשמתי (כך לכאורה), שמדובר במי שעשוי להיות באחד הימים מבכירי עורכי הדין בארץ, אך בוודאי יוכל להתמיד במקצוע זה, אם כעצמאי או כשכיר, להתקדם במשך השנים, ולהשתכר לאחר מספר שנות וותק והתמחות, הכנסה גבוהה יחסית, פי שניים או אף פי שלושה מן השכר הממוצע במשק. 7. במצב דברים זה מסקנתי היא כי בסופו של דבר התביעה "נבלעת" על ידי תגמולי המל"ל. יש לזכור שלגבי מדריך טיולים, היה זה מתאים להעלות את הנכות ל - 30 אחוזים לצמיתות, בגלל השפעתה התיפקודית של הפגימה ברגל על הליכה וטיפוס מאומצים בטיולים. אולם, לגבי עורך דין, הנכות התיפקודית והשפעתה של הפגימה ברגל ועל כושר ההשתכרות, נמוכות הרבה יותר, ניתן לומר אף פחות מאשר הנכות הרפואית. בגין השבר ברגל, אפשר לפסוק לתובע פיצוי בראש הנזק הבלתי ממוני בסכום של 70,000 ש"ח. משך כחצי שנה לא יכול היה לעבוד, ומתאים להעריך את הנזק הזה בסכום של 36,000 ש"ח. אחר כך פנה התובע ללימודי משפטים באנגליה ובתקופה זו לא השתכר. כיום הוא עורך דין. אקח בחשבון שתקופה מסויימת יכול היה להרוויח בהדרכה יותר ממה שהוא מרויח כיום בעריכת הדין. אעריך זאת בסכום של 108,000 ש"ח. באשר לעתיד: כעורך דין יוכל להשתכר יותר מאשר מדריך המועסק על ידי החברה להגנת הטבע או באופן אחר. כעורך הדין, מוגבל התובע במידה מסויימת בגלל הפגיעה ברגל, בניידותו ובכושר תנועתו. הדבר עשוי אולי לפגוע במידת מה בכושרו להשתכר ולהפחית את תפוקתו בעבודה משפטית המצריכה גם היא התרוצצות, אך ההשפעה קטנה. תקופה מסוימת יכול היה אולי, לצרף לעיסוקו בעריכת דין גם הדרכה בטיולים בסופי שבוע או במסגרת משרה חלקית. אני מעריך את הפסדו, בגין כל אלה, בסכום שאינו יכול לעלות על 300,000 ש"ח. סה"כ הנזק איננו עולה לפי דעתי, על צירוף הסכומים לפי ראשי הנזק הנ"ל, לסכום של 514,000 ש"ח. מכל מקום, אין הנזקים עולים עד כדי 915,000 ש"ח, כשווי תגמולי המל"ל. התוצאה היא כי התביעה נבלעת ויש לדחותה. 8. למקרה שטעיתי בקשר לנ"ל, עלי להתייחס לשאלת הכיסוי הביטוחי. הנתבעת לא דאגה כי פעילותה בטיולים ובגלישה ממצוקים תכוסה בביטוח מתאים באשר לחבות מעבידים או באשר לכיסוי ביטוחי כנגד כל הסיכונים. לעומת זאת, היא דאגה לביטוח מורחב בגין חבותה האפשרית כלפי צד שלישי. זה היה הביטוח היחידי שנעשה. הסייגים לחבות המבטח כמפורט בפוליסה, קובעים באופן מפורש: "אלא אם הוסכם בכתב אחרת - ... פוליסה זו אינה מכסה את המבוטח בגין או בקשר עם... חבות של המבוטח כלפי עובדיו". עוד נקבע כי הפוליסה אינה מכסה "חבות כלשהיא שעשויה לחול על המבוטח עקב שימוש ב... מעלית, מנוף, מכשיר הרמה, רכבת,...". הפוליסה גם אינה מכסה "חבות כלשהיא שעשויה לחול על המבוטח והנובעת מ... אחריותו המקצועית של המבוטח או של כל איש שבשרותו". התובע השתתף בטיול שבו נפצע כמדריך ידיעת הארץ. הוא עשה זאת תמורת שכר, כעובד של הנתבעת ובמשך כל הטיול הוא היה עובדה. לפיכך, על פי התנאים הכלליים של הפוליסה, כל עוד לא הוסכם בכתב אחרת, הביטוח אינו מכסה את פגיעתו בתאונה. 9. עלתה הטענה כי הושגה בין הנתבעת לבין מבטחתה הסכמה אחרת, כעולה מן הרשימה (נ3/) המצורפת לפוליסה. הרשימה מאשרת כי היא מכסה את פעילותו של המבוטח ואת אחריותו כלפי צד שלישי גם בפעילות טיולים וסנפלינג. נקבע עוד: "מוצהר ומוסכם בזה כי המילים המפורטות מטה מסעיף 2א' מהסייגים לפוליסה בטלים ומבוטלים:מעלית, מנוף, מכשירי הרמה.מו"מ בזה כי:1. הציוד שבשימוש מאושר על פי תקן אירופי למטפסי הרים.2. כל המדריכים מוסמכי קורס מאמנים של מכון וינגייט.3. משתתפי הטיולים או האירועים או הפעילויות לרבות גולשים ייחשבו כצד שלישי. 4. מדריכים ייחשבו כצד שלישי בעת שאינם בתפקיד מדריך." לסעיף 3 הנ"ל יש חשיבות רבה. הוא מרחיב את הפוליסה ומחיל אותה גם כלפי משתתפי הטיולים או האירועים אותם מארגנת הנתבעת, אף אם מדובר בגלישה. לפי האמור בסעיף זה, טוענים התובע והנתבעת, חל הביטוח גם על חבותה בנזיקין של הנתבעת, כלפי התובע, בגין הפגיעה בה נפגע כאשר השתתף בטיול שבמהלכו גלש בסנפלינג ונפגע. "משתתפי הטיולים", לגירסת התובע, הם גם עובדי הנתבעת המדריכים בטיול. השאלה שבמחלוקת היא, האם ההוראה שבסעיף 3 הנ"ל חלה גם על עובדים בשרות הנתבעת, המועסקים על ידה ומסיבה זו ובתור שכאלה השתתפו בטיול. מחלוקת נוספת נוגעת לאמור בסעיף 4 לעיל. כזכור, היה התובע מדריך בטיול שבמהלכו נפגע. לטענת התובע ולטענת הנתבעים 1 ו2-, לא היה התובע בזמן הגלישה בגדר מדריך, ועל כן הוא נהנה מההרחבה שבסעיף 4 הנ"ל, שלפיה הוא יחשב כצד שלישי כשאינו מדריך. הוא לא ידע דבר על גלישה, ולא הדריך את המשתתפים בטיול באשר לגלישה. נוסף לכך, כתוב בסעיף 3 דלעיל "לרבות גולשים". היינו כי הגולשים ייחשבו כצד שלישי. לא כתוב כי הגולשים ייחשבו ככאלה רק אם אינם מדריכים. הגלישה היתה תחום הפעולה המסוכן ביותר בפעילותה העסקית של הנתבעת, ומטרת הפוליסה היתה לכסות את הסיכון הזה. על כן, לשיטת התובע והנתבעת, מכוסה התאונה בביטוח מצד המבטחת. כאמור, היה התובע מדריך בטיול שבו השתתף. הוא לא השתתף בו כמטייל, לא לקח בו חלק להנאתו, לא היה חניך, אלא הדריך ידיעת הארץ בטיול, והיה חלק מצוות המדריכים. חובתו ומעמדו כמדריך וכעובד הנתבעת, לא השתנו משך כל הטיול, ועמדו בעינם גם בעת הגלישה. יחד עם זה, הוא לא היה מדריך גלישה, לא היה מוסמך קורס מאמנים של מכון וינגייט, וכזכור, הפוליסה קובעת, באשר למדריכים, כי הם יהיו "מוסמכי קורס מאמנים של מכון וינגייט". עולה על כן, כי האמור בסעיף 4 הנ"ל, אינו חל על התובע. עוד טוען התובע, כי במיוחד הוספו בפוליסה המילים "לרבות גולשים", כדי לתת ביטוי לכוונת הצדדים לחוזה הביטוח, לכסות במסגרת הביטוח את מי שגולש במסגרת פעילויות הנתבעת, בין אם מדובר בעובד, מדריך, או כל אדם אחר המועסק על ידי הנתבעת, ובין אם מדובר באדם אחר, צד שלישי, המשתתף בטיול או באירוע. 10. יש לפרש את הביטוח על פי תכליתו של חוזה הביטוח, כפי שהדבר עולה ממכלול הנסיבות והנתונים העולים מן הראיות. לא מדובר, במקרה דנן, בביטוח של חבות מעבידים או בביטוח מפני כל הסיכונים. לא שולמה למבטחת הפרמיה בעבור ביטוח כזה. הביטוח הוא ביטוח כלפי צד שלישי. עולה בבירור כוונת הצדדים למנוע טענה כי הפעילות המסוכנת של גלישה וטיפוס אינה מכוסה בביטוח. כמו כן מוברר כי מי שמשתתף בטיולים ובאירועים, אף שיש קשר חוזי בינו לבין הנתבעת, הוא בגדר צד שלישי. אולם, עדיין נשארת הפוליסה ביטוח של חבות כלפי צד שלישי, ולא ניתן להופכה, אך מפאת ההרחבות שברשימה, לביטוח חבות מעבידים. נעשתה הרחבה מיוחדת לגבי מדריכי הגלישה, החייבים להיות מוסמכים לכך על ידי מכון וינגייט. הם משתתפים בטיולים לא לשם הדרכת המטיילים בטיול, אלא לשם ביצוע פעולת הגלישה, שעה שלמקום הגלישה מגיעים אגב הטיול. לגבי מדריך כזה, שלצורך הגלישה הוא נחשף בהכרח לסיכונים נוספים, הורחב בפוליסה, והוא מכוסה בביטוח מתאים במהלך הטיול, כמו כל משתתף. אולם, עדיין נשמרה המסגרת של העדר כיסוי ביטוחי של חבות מעבידים, שכן דווקא פעילותם האופינית של המדריכים האלה עבור הנתבעת, כעובדיה, משימתם בעת הגלישה, אינה מכוסה בביטוח. נראה לי על כן, כי נסיבות המקרה דנן מלמדות, שהביטוח שבו בוטחה הנתבעת, הביטוח בגין חבות כלפי צד שלישי, אינו מכסה את התאונה נשוא התביעה ואת נזקו של התובע, עובדה. 11. התוצאה היא כי התביעה וההודעות נדחות. בנסיבות הענין לא יוטלו על הצדדים הוצאות. נכות צמיתהנכות