פסק דין בנושא חיוב לבצע בדיקת פוליגרף ? ביטוח גניבה של רכב: 1. בפני בקשה לדחות את התביעה (נשוא ת.א. 4676/98), אשר הגישה המשיבה נגד המבקשת, על הסף בשל סירובו של מנהלה, מר אבוחצירה, לעבור בדיקת פוליגרף. בסעיף 1.ב. לסיכומיה העלתה המבקשת טענה חלופית, לפיה המבקשת עותרת לסעד, שהוא חמור פחות מדחיית תביעת המשיבה על הסף, קרי חיוב המשיבה (צ.ל. "מנהל המשיבה" - ג'ט"ל) לביצוע בדיקת הפוליגרף, אשר תוצאותיה תחייבנה את בעלי-הדין. 2. הבסיס לבקשה הנידונה הוא ההסכם (מב1/), המוכתר בכותרת "הסכם" והנושא את שם המבטח ואת שם המבוטח. [יש לציין, כי מלכתחילה לא העלתה המשיבה טענה, שאין המבקשת צד להסכם (מב1/), ובסיכומיה המשיבה זנחה את הטענה, שחתימתו של אבו חצירה על גבי המסמך הנ"ל איננה מחייבת את החברה הנ"ל]. תוכן ההסכם (מב1/) קובע בעיקר, כי הצדדים מסכימים, שאבוחצירה יעבור בדיקת פוליגרף, וכי תוצאותיה תהווינה ראיה, אשר מנועים בעלי-הדין לטעון כנגדה. כן, סוכם במסמך הנ"ל, כי אם יימנע מר אבוחצירה מלהיבדק בבדיקת פוליגרף יהווה הדבר ויתור על התביעה בגין האירוע הרלוואנטי. 3. עוד טרם נפנה לטענות המשיבה כנגד תוקפו המחייב של המסמך (מב1/), מן הראוי להכריע בטענה הראשונה בסיכומי המשיבה. לפי הטענה, לא ידחה בית המשפט תביעה על הסף, כשיש סיכוי, שהתביעה תתקבל, ולו סיכוי קלוש. הוסיפה המשיבה לטעון, שבבחינת סוגיה זו על בית המשפט להניח, כי יעלה בידי התובעת להוכיח את הנטען בכתב תביעתה. אני סובר, כי טענה זו מערבת מין בשאינו מינו. התביעה הנידונה מתייחסת לאירוע ביטוחי (של גניבת רכב), ואילו הבקשה לסלק את התביעה על הסף סומכת על אירוע שונה לחלוטין, הוא חתימתו של מר אבוחצירה על גבי ההסכם הדיוני (מב1/). לכן, אין בין הנטען בכתב התביעה והבקשה הנידונה ולא כלום. 4. אתה לעניין טענותיה המרכזיות של המשיבה כנגד הבקשה הנידונה. לטענת המשיבה, אין היא מחוייבת על פי תוכן המסמך (מב1/). זאת מכמה וכמה טעמים. א. ראשית, נטען כי המסמך (מב1/) אינו בגדר הסכם מחייב, כי הוא נטול מסוימות. זאת, כי אין בו פרטים, כגון מספר הפוליסה, תאריך האירוע הנידון ושם מכון הפוליגרף. ב. שנית, לפי הטענה, ההסכם (מב1/) הינו בטל, בגדר NON EST FACTUM. זאת, כי מר אבוחצירה הוחתם על מסמך, ששונה במהותו מן המסמך, לו הוא ציפה, לפי ההסברים, שניתנו לו על ידי החוקר, להב שפיר. נטען, כי לפי הסברים אלו ציפה מר אבוחצירה להסכם פורמלי, שאין בו, כדי לחייב את המשיבה. ג. שלישית, לפי הטענה, הוטעה מר אבוחצירה לחתום על המסמך (מב1/), כשנאמר לו על ידי החוקר, כי חברת הביטוח דורשת את הסכמתו להיבדק בפוליגרף, כי אחרת, הדבר יעכב את תשלום תגמולי הביטוח. כמו כן, נטען, כי לא גילה החוקר למר אבוחצירה, כי הוא אינו חייב לחתום על המסמך (מב1/). ד. רביעית, נטען, כי אין להכיר בתוקפו המחייב של המסמך (מב1/), כי החוקר לא הסביר הסבר היטב את תוכן ההסכם הנ"ל טרם חתימתו על ידי מר אבוחצירה. ה. חמישית, לפי טענת המשיבה, אין במסמך (מב1/) אלא הסכם פורמלי, אשר איננו מחייב את המשיבה. במסגרת הטענה נטען, כי המשיבה זכאית לחזור בה מהסכמתה לבדיקת הפוליגרף, כפי שעשתה. ו. ששית, נטען, כי הסכם הפוליגרף אינו משתכלל עד לעצם ביצוע הבדיקה, בדיקה שלא ניתן לכפות על מר אבוחצירה. ז. שביעית, נטען, כי לא ניתן לשלול את זכותה של המשיבה להביא את תביעתה בפני הערכאות. ח. שמינית, לפי הטענה, המסמך (מב1/) הוא בגדר חוזה אחיד, הכולל תנאים מקפחים על כל המשתמע מכך. טענות אלו נתמכו בתצהירו של מר אבוחצירה. טרם אדון בטענות אלו אחת לאחת, אציין, כי טענות אלו במהותן הן סיכום הפסיקה בנושא הסכמי הפוליגרף. נשאלת השאלה, אם עדותו של מר אבוחצירה בנויה על הפסיקה בלבד, או על מעשה שהיה או על מעשה שהיה בראי הפסיקה. 5. א. באשר לטענת העדר המסוימות במסמך (מב1/), אין בכל משבצת שהיא בהסכם הנ"ל, אשר לא מולאה, כדי לקבוע, כי איננו עסקינן בחוזה. לצורך הדוגמא, אמנם, לא מולא תאריך ההסכם, אך מועד עריכת ההסכם איננו נמנה עם ההתניות שבו. המסוימות הדרושה בסעיף 2 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 (להלן, "חוק החוזים") היא המסוימות כדי האפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה. על אף שבהסכם (מב1/) אין ציון של מספר הפוליסה או של מועד קרות האירוע נשוא ההסכם, ההסכם נחתם בתום חקירתו של מר אבוחצירה בעת מתן הודעתו (מב2/). (עמ' 5 שורה 19 לפרטיכל) לכן, ככל שקיים הצורך לפרש את המונח "האירוע הנידון" בהסכם סעיף 25 (א) לחוק החוזים מאפשר לפרשו לפי אומד דעת הצדדים או מתוך הנסיבות. מר אבוחצירה נחקר בהודעתו (מב1/) רק בנוגע לאירוע נשוא התביעה הנידונה. בשורה האחרונה לחקירתו הנ"ל הוא הסכים להיבדק בפוליגרף, אם יתבקש להיבדק וחתם בתום חקירתו (מב2/). לאחר מכן חתם מר אבוחצירה על הסכם הפוליגרף (מב1/) (עמוד 5 שורה 19 לפרטיכל). ובאשר לשמו של מכון הפוליגרף, שלא מולא בהסכם (מב1/), נהוג היה שהמבטח יקבענו. (עמ' 6 שורות 17-16 לפרטיכל) בהתאם לסעיף 26 לחוק החוזים ניתן להשלים את זהות מכון הפוליגרף לפי הנוהג המקובל בהסכמים מאותו הסוג, קרי לפי בחירת המבטח (אלא אם עקב מתן פסק דין זה תבחרנה בעלות הדין במכון פוליגרף בדרך אחרת). ב. מה לעניין הטענה שהמסמך (מב1/) אינו מחייב, בבחינת NON EST FACTUM? דין טענה זו להידחות, שהרי לפי טענת מנהל המשיבה, הוא כלל לא קרא את ההסכם (מב1/) שעה שחתם עליו. כאמור מפי כב' השופט שמגר (כתוארו אז) בע"א 413/79 ישראל אדלר חברה לבנין בע"מ נ' מנצור, ואח', פ"ד ל"ד (4) 29, 38: "... אין הטענה (של NON EST FACTUM - ג'ט"ל) עומדת גם למי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ומה תוצאותיה של החתימה". כאן אציין, כי לא שוכנעתי על ידי מנהל המשיבה, כי הוגש לו ההסכם (מב1/) ביחד עם מסמכים אחרים, ושזה מנע ממנו לראות את הכותרת "הסכם" על גבי המסמך (מב1/). ג. מה לעניין הטענה, שהמשיב הוטעה לחתום על הסכם הפוליגרף כשהחוקר אמר לו, שהמבטח דורש את חתימתו, כדי לא לעכב את תגמולי הביטוח, וכי לא הוסבר לו, כי אין חובה לחתום? התרשמתי ממר אבוחצירה בעדותו, כי הוא אדם, אשר מבין ענין, אשר מנהל חברה, המעסיקה כ- 20 עובדים (עמ' 8 שורה 31 לפרטיכל), העוסקים בעבודות חשמל, תעשית ומיזוג אוויר, ביניהן עבודות בקמ"ג. (עמ' 6 שורות 8-7 לפרטיכל) לחברה הנ"ל שלושה רכבים בבעלותה ועוד שלושה רכבים שכורים. (עמ' 8 שורות 31-30 לפרטיכל) אין זאת הפעם הראשונה, שמר אבוחצירה מטפל במקרה של גניבת רכב מול חברת ביטוח. (עמ' 9 שורה 24 לפרטיכל). לפי התרשמותי, בזמן החתימה על (מב1/) ידע מר אבוחצירה, שהוא אינו חייב להיעתר לכל דרישה שהיא של חברת הביטוח. על אף הצהרתו של מר אבוחצירה בסעיף 6 לתצהירו, כי הוא הבין, שאין לו ברירה אלא להסכים להיבדק בפוליגרף, העיד מר אבוחצירה (בעמ' 9 שורה 29 לפרטיכל): "החוקר לא אמר לי שאני חייב להיבדק בפוליגרף". עוד בהמשך לעדותו זו העיד מר אבוחצירה: "אני חתמתי אע"פ שלא קראתי". בנסיבות אלו לא ראיתי כל מקום לקבוע, כי מר אבוחצירה הוטעה לחתום על המסמך (מב1/). כידוע, החתימה על מסמך בלא לקוראו, יש לה תוצאות משפטיות מחייבות, ובעניין זה אין למר אבוחצירה (או לחברה בניהולו) אלא להלין על עצמו (או על מנהלה). ד. באשר לטענה, שהחוקר לא הסביר למר אבוחצירה הסבר היטב, מה טיב ההסכם (מב1/), אבקש לציין, כי טענה זו לקוחה מאוביטר דיקטום, בע"א 551/89 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' סדוביק, פ"ד מ"ו (3) 158, 164-163. הרי, נאמר שם (בתחילת הפסקה הנושאת מספר "6"): "משמצאנו, כי המערערת אינה צד כלל להסכם נ2/, שוב איננו צריכים לעמוד על נסיבות החתימה על המסמך ועל השלכותיהן". מכאן, שכל האמור ב- ע"א 551/89 הנ"ל בנוגע להטעיה ולאי-גלוי מהות המסמך הוא בגדר אוביטר דיקטום. גם אלמלא זאת, משקבעתי, כי מר אבוחצירה הינו מבין עניין ושנמנע מלקרוא את ההסכם (מב1/) טרם חתימתו עליו, לאחר שלא שוכנעתי, כי היו נסיבות, אשר מנעו ממנו לקוראו, אינני סבור, שיש מקום ליישם את התפיסה שבאוביטר דיקטום הנ"ל למקרה הנידון. ה. טענות המשיבה מתרכזות סביב העיקרון, שחתימתו של מר אבוחצירה על גבי ההסכם (מב1/) הוותה הסכמה פורמלית גרידא, ולא הסכמה מחייבת. יגענו ולא מצאנו בדיני החוזים, הסכמה פורמלית בלתי-מחייבת מהי. ו. באשר לטענה, שאין הסכם פוליגרף משתכלל עד לביצועו, הרי הסכם פוליגרף הוא ככל הסכם דיוני. הוא כפוף לדיני החוזים ומשתכלל עם כריתתו ועוד טרם ביצועו. ובאשר לטענה, שהסכם כזה נוגד את זכות היסוד של האדם להיות חפשי מן הבדיקה הפולשנית החודרת לצנעתו, הרי גם במקרים של בדיקות רקמות ושל חיפושים תוך גופניים כבר נפסק, שאדם יכול לוותר על זכותו להיות חפשי מבדיקות פולשניות. לא שוכנעתי על ידי מר אבוחצירה, שהוא לא הבין בעת חתימתו את אופן ביצוע בדיקת הפוליגרף מבחינה פיסית. ז. נותרו על הפרק, אך נושאים הקשורים למניעת פניית המשיבה לערכאות. ואולם, בשל התוצאה אליה הגעתי, איני צריך להכריע בנושאים אלו. 6. מן המקובץ עולה, כי ההסכם (מב1/) הוא הסכם תקף. אם כן, מה תוצאת אי-היבדקו של מר אבוחצירה בבדיקת פוליגרף? האמנתי למר אבוחצירה, שלאחר היוועצו ביועצים משפטיים, סבר שזכותו לבטל את ההסכם (מב1/) (עמ' 10 שורות 17-12 לפרטיכל), ואוסיף: ולא היא. סעיף 5 להסכם (מב1/) כולל ויתור על התביעה הנידונה במקרה של הסירוב להיבדק בפוליגרף. כידוע, כדי שיתפוס כל ויתור עליו להיות ויתור ביודעין. עד עתה סירובו של מר אבוחצירה להיבדק בפוליגרף היה מתוך אמונתו, שהדין אינו מחייבו להיבדק. עד עתה לא ידע הוא, כי לפי הדין, אם יעמוד בסירובו, לא תוכל המשיבה לתבוע את תגמוליה הנטענים. על כן, עד עתה הויתור שבסעיף 5 להסכם (מב1/) טרם הווה ויתור ביודעין. מה שאין כן מעתה ואילך. בנסיבות אלו, אמחק את התביעה נשוא תיק זה, כדי לאפשר את ביצוע בדיקת הפוליגרף על-פי ההסכם (מב1/) תוך זמן סביר. זאת בהתאם לטענה החלופית של המבקשת בהתאמה לקביעותיי דלעיל. 7. לאור המקובץ, הריני מוחק את התביעה נשוא ת.א. 4676/98 של בית משפט זה. בהתחשב בסכום התביעה, מחד, ובהתמשכות ההליכים בשל התנהגות המבקשת, בין היתר, כשחלף זמן ניכר עד אשר צרפה תצהיר לבקשתה, הריני מחייב את המשיבה לשלם למבקשת הוצאות וגם שכר-טרחת עורך-דין בסך 5,000 ש"ח בצרוף מע"מ, שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. רכבשאלות משפטיותגניבת רכבביטוח פריצה / גניבהפוליגרף (מכונת אמת)