פסק-דין 1. לפנַי ערעור על הכרעת-הדין וּגזר-הדין שניתנו בבית-משפט לתעבורה בתל-אביב (כב' השופטת כצמן), לפיהם הורשע המערער בעבירות של אי-ציות לאור אדום ברמזור וּנהיגה בקלות-ראש. המערער הודה בעוּבדות 1 ו-2 לכתב-האישום, אך כָּפַר באי-ציות לרמזור אדום. העונש שהוטל: 1,400 ₪ קנס, פסילה בת 3 חודשים בפועל וּפסילה בת 4 חודשים על-תנאי לשנתיים. בגין נהיגה זו נגרמה תאונת-דרכים עם נהגת מעורבת, אשר נסעה לכיווּן הנגדי. הנהגת המעורבת ונוסעת נוספת ברכבהּ נחבלו בתאונה זו. 2. בית-משפט קמא העדיף גירסת עדי-התביעה לאחר שבחן חומר הראיות, וּמצא כי גירסת ההגנה אינה הגיונית ואינו נותן בה אמון. 3. לטענת באת-כוח המערער, בית-משפט קמא טעה, ויש לזכּוֹת את המערער, ולוּ מחמת הספק. לטענת באת-כוח המשיבה, מדובר על תיק מהימנוּת, ורק במקרים נדירים יתערב בית-המשפט של ערעור, וּמכּל מקום, ההרשעה מבוססת על חומר הראיות. 4. בנוסף טוענת באת-כוח המערער לעניין חוּמרת העונש, בהנחה שבית-המשפט לא יקבל טענותיה לעניין הכרעת-הדין, וּלעניין זה מבקשת באת-כוח המשיבה שלא להתערב בעונש, שאינו חמוּר והולם נסיבות העבירה, גם בהתייחס לעובדה כי המערער מחזיק ברישיון-נהיגה 5 שנים ולא נרשמה לחובתו אף לא הרשעה אחת. לגופו של עניין - דין הערעור להתקבל. 5. לעניין הכרעת-הדין - אני מוצאת לזכּוֹת המערער מחמת הספק, מהנימוקים דלקמן: א. זה המקרה, הנמנה על אותם המקרים הנדירים בהם בית-משפט של ערעור יתערב בתיקֵי מהימנוּת. ב. לתיק בית-משפט קמא הוגש המסמך ת/6, של בוחן-תנועה מר דן בירס, ממנו עולה: 1) הבוחן הגיע למקום כרבע שעה לאחר האירוע, מצא נהג מד"א במקום, וכך מציין הבוחן כי המערער לא זכר על איזה רמזור הביט כשפּנה שמאלה - האם על הרמזור המורה על נסיעה ישר או על זה המורה על נסיעה שמאלה. 2) הנהגת המעורבת טענה כי עברה ברמזור אדום ברח' מנחם בגין מדרום לצפון. ג. ביום 30.3.2004 (ת/8), מתקן הבוחן בירס את הדברים שב-ת/6, וּמציין: "בדו"ח פעולה שערכתי נרשם בטעות, שורה 4, שנהגת השברולט טענה שעברה באדום... בִּמקום לרשום "ירוק" רשמתי בטעות "אדום".". ב-ת/8 לא נכתב מאומה - מה הביא את הבוחן לתיקון דו"ח-הפעולה ת/6, ועל-בסיס מה זכר ביום 30.3.2004 את שאמרה לו הנהגת המעורבת ביום 15.1.2004 וּמה הביא אותו להיזכר בטעוּת. בבית-משפט, בעדותו שניתנה בדצמבר 2004, מציין הבוחן בחקירה-הנגדית, ביחס ל-ת/8, ברחל בִּתך הקטנה, ב-עמ' 3 לפרטיכל, ש' 8: "אני יודע שטעיתי. זה אצלי בראש. בדברים אחרים לא טעיתי. אם הייתי טועה הייתי ממלא מזכר. עיינתי בהכל, החלטתי שדו"ח הפעולה שגוי כי זה מה שנאמר לי במקום". אי-אפשר לקבל עדוּת בוחן-תנועה, סתם כך, לעניין התיקון של ת/6 על-גבי ת/8. המוח האנושי אינו מסוגל לזכור את העובדה, שבמקום תאונה נהגת מעורבת מציינת שנסעה בירוק, ואִילו השוטר רושם: "אדום", נזכר בכך כחודשיים לאחר גביית העדוּת, לא מציין מאומה מה מביא אותו לתיקון, וּבדצמבר 2004, דהיינו 9 חודשים לאחר התיקון, בוחן-תנועה, שרבות התאונות שעוברות לנגד עיניו והוא מְבצע דו"חות-פעולה, "יזכור" בדיוק טעות זו, ויֹאמר לבית-המשפט כי טעוּת זו אצלו בראש. עוּבדה זו נוטעת ספק. ד. נוכח דברי המערער לשוטר בהודעתו הראשונית המלאה מיום 15.1.2005, אי-אפשר לומר כי גירסתו של המערער אינה הגיונית. ה. דו"ח השוטרת שירלי שרון, ת/9, יש לקבלוֹ יחד עם חקירתה הנגדית, בה מציינת כי הנהגת המעורבת לא ציינה בפניה (שעל-פי דבריה היא זו שהגיעה ראשונה למקום התאונה) כי נסעה באור ירוק, שכּן אִילו הנהגת המעורבת הייתה מציינת זאת, הייתה השוטרת המעורבת רושמת זאת בדו"ח. 6. כל האמור לעיל, בהצטברות זה לזה, מקים את הספק האם אכן המערער טעה והביט לרמזור הרחוק יותר שהורה על נסיעה ישר והוא נסע שמאלה בעקבות הוראה זו של התמרור; או שמא הנהגת המעורבת היא זו שנסעה באדום בעוד האור ברמזור שבכיווּן נסיעת המערער היה ירוק. בשל כך אני מזכּה את המערער מחמת הפסק. פסק-הדין בטֵל. הקנס ששולם יוחזר למערער. משפט תעבורהרמזורנסיעה באור אדוםאי ציות לתמרורערעור