פסק-דין 1. זהו ערעור על פסק-דינו של בית-משפט שלום לתעבורה ברמלה (כב' השופטת טאובר), אשר הרשיע את המערער לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של אי מתן זכות קדימה בפנייה שמאלה, נהיגה רשלנית, גרימת נזק וגרימת חבלות של ממש, כל זאת כאשר לפי הנטען בכתב האישום המערער נכנס לצומת מבלי להבחין מבעוד מועד ברכב המעורב, ומבלי ליתן לו את זכות הקדימה, חסם את דרכו וגרם להתנגשות בין כלי הרכב, כאשר תוצאה מתאונת דרכים זו היתה נזק שנגרם לרכבים, אך חבלה של ממש שנגרמה בגופו של המערער והמעורב, אשר למערער נגרמו מספר שברים בצלעות שחייבו את אשפוזו משך ימים רבים בבית-חולים. 2. המערער טען בבית-המשפט קמא שבהגיעו לצומת הבחין ברכב המעורב ממרחק של כ-300 מ', כאשר רכב המעורב נוסע בזיגזגים ובמהירות מופרזת, בעוד שהוא עוצר את רכבו עצירה מוחלטת, מבלי להכנס לנתיב נסיעתו של הרכב המעורב ומבלי לחסום את דרכו, כאשר מגרסתו זו עלה שבעצם המערער מייחס למעורב את עיקר האשם והאחריות לקרות התאונה, שעה שזה נהג ברכבו ללא כל זהירות, תוך זגזוג ותוך פגיעה ברכבו של המערער, שהיה במצב של עצירה מוחלטת ומבלי שיחסום את דרכו. בית המשפט קמא דחה כאמור את גרסתו זו של המערער, קבע שהמשיבה הוכיחה את אשמו של המערער מעבר לכל ספק סביר, דחה את גרסתו של המערער באשר לנסיבות קרות התאונה, קבע שהוא מעדיף את גרסתו של הנהג המעורב שנתמכת בראיות נוספות, אך הוסיף שהגרסה היא הגיונית וסבירה, בעוד שזו של המערער הינה תמוהה ואינה עולה בקנה אחד עם הממצאים בשטח ועם דבריו של המערער לשוטר שהגיע למקום בסמוך לאחר האירוע. 3. עיינתי בהודעת הערעור המפורטת ושמעתי את טיעוניו של עו"ד גולן שטען כנגד הכרעת דינו של בית-המשפט קמא, שלא הזהיר את עצמו שמדובר בעדות יחיד שמחייבת משנה זהירות מצד בית-המשפט קמא בטרם הרשעת המערער, שמעתי טיעונו באשר לעובדה שלא היה מקום להעדיף דווקא את גרסת הנהג המעורב על פני גרסת המערער, טיעונו שבמקרה זה כפות המאזניים היו מאוזנות, כך שהיה מקום לקבוע שיש לזכות את המערער ולו מחמת הספק - אך מצאתי בסופו של דבר לדחות את הערעור כנגד הכרעת הדין של בית-המשפט קמא בהיות הכרעת הדין מבוססת ומנומקת כדבעי. בית-המשפט קמא סקר ובחן את הראיות שהובאו בפניו אחת לאחת, נימק מדוע הוא מעדיף את גרסת התביעה על פני גרסת המערער, קבע ממצאי מהימנות לגבי העדים שהופיעו בפניו מטעם התביעה, דחה את גרסתו של המערער כגרסה בלתי מהימנה ובלתי אמינה, הוסיף וקבע שהראיות הנוספות שהובאו בפניו לרבות הסתירות שיש בגרסת המערער, האם אכן הספיק להכנס לצומת ולחסום את דרכו של הנהג המעורב או שמא כלל לא נכנס לצומת וכלל לא חסם את נתיב נסיעתו של הנהג המעורב (והרי בעניין זה נמסרו מספר גרסאות על ידי המערער, כך שדי היה בעובדה זו כדי להצדיק את המסקנה אליה הגיע בית-המשפט קמא מדוע הוא העדיף את גרסת הנהג המעורב על פני גרסת המערער). גם העובדה שהמערער הודה בשלב מסויים שרכבו היה בזווית אלכסונית, אם כי ניסה להמעיט ככל האפשר מטענת הנהג המעורב שרכב המערער נכנס לצומת וחסם את דרכו של הרכב המעורב, הרי יש גם בהודאה זו מצד המערער כדי לתמוך בגרסת המאשימה. 4. הלכה פסוקה היא שלא בנקל ערכאת הערעור תתערב בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הראשונה, שקבעה את ממצאיה על סמך התרשמות בלתי אמצעית מעדים שהופיעו בפניה, כאשר אין לערכאת הערעור היכולת לסתור ממצאים אלה כל עוד אין מדובר בטעות מז'ורית שנפלה תחת ידו של בית-המשפט קמא. 5. לפיכך, מצאתי לדחות את ערעור של המערער כנגד הכרעת דינו של בית-המשפט קמא. 6. באשר לערעור כנגד העונש, הרי בית המשפט קמא הטיל על המערער 6 חודשי פסילה בפועל, פסילה על תנאי וקנס כספי, כל זאת בהתחשב בחומרת הפגיעות שנגרמו למערער דווקא, אך גם לנהג המעורב. שקלתי את טענות הצדדים בעניין זה, שמעתי את דבריו של המערער וטענתו שהוא נוהג ברכב שנים רבות, עוד בסמוך לאחר קום המדינה ולא כפי שנטען בפני בית-המשפט קמא, שמעתי את טענתו בדבר מחלתו ומחלת אשתו, נחיצות רשיון הנהיגה, העובדה שהוא סובל משיעור נכות של 100%, כפי שעולה מאישור המל"ל, מחלתה הקשה של אשתו והצורך בהסעתה לקבלת טיפולים רפואיים בבית החולים. לא אוכל לומר שהעונש שהטיל בית-המשפט קמא הוא חמור באופן שמצדיק התערבות בגזר דינו של בית-המשפט קמא, והרי המדיניות הנהוגה הינה שהתערבות שכזו היא בגדר חריג ורק כאשר ערכאת הערעור מגיעה למסקנה שהעונש שהטיל בית המשפט קמא חורג ממתחם הסבירות, ולא אוכל לומר שמקרה זה, על אף נסיבותיו הקשות של המערער, נופל בגדר אותם מקרים המצדיקים התערבות בגזר הדין. 7. לפיכך, מצאתי לדחות את הערעור גם כנגד חומרת העונש. על המערער להפקיד את רשיון נהיגתו במזכירות בית-המשפט קמא עד ולא יאוחר מיום 20/2/05, שעה 11. משפט תעבורהזכות קדימה