פסק-דין המערער הורשע בבית הדין הצבאי לתעבורה מחוז שיפוט מרכז, בעבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר, עבירה על תקנה 54(א)(1) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961. בית הדין גזר על המערער את העונשים הבאים: 20 ימי פסילה בפועל של רנצ"א; חודשיים פסילת רנצ"א על תנאי למשך שנתיים; קנס בסך 350 ש"ח. הערעור מופנה רק כלפי עונש הפסילה בפועל של רנצ"א. לטענת בא-כוח המערער, שגה בית הדין כשלא ייחס חשיבות מספקת לעברו הנקי של המערער, הנוהג במשך 24 שנה בלא שהורשע בבית הדין הצבאי. נקודה זו מצביעה על כך כי המערער הינו נהג זהיר ומקפיד על קלה כבחמורה בכל הנוגע לנהיגה על הכביש. כמו כן, צרף בא-כוח המערער מכתב הערכה של מפקדו של המערער, המשבח את תפקודו של המערער בצבא. בא-כוח המשיב טען כי אין מקום להתערב בעונש שהושת על המערער משום שבית הדין כבר הביא בחשבון את עברו הנקי של המערער ולכן הטיל עליו עונש פסילה בפועל שאינו חמור. אודה שהתלבטתי לא מעט בשאלה אם יש מקום להתערב בעונש שהטיל בית הדין קמא ובסוף הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הערעור משום שבצד עברו הנקי של המערער, יש להעמיד כנגד זה את המהירות הגבוהה שבה נהג המערער אשר יש בה פוטנציאל לסכן עוברי דרך אחרים. בית הדין קמא שקל את שני הנתונים האלה והגיע למסקנה כי יש להטיל על המערער עונש פסילה בפועל של רנצ"א לתקופה קצרה. בנסיבות אלה אין לומר כי העונש שהוטל על המערער חורג מן הסביר ולכן אין מקום להתערבות ערכאת הערעור. הערעור נדחה. צבאמשפט תעבורה