תאונת דרכים בגלל רדיו - משפט תעבורה

לפתע, ובאופן בלתי אחראי, קם הנאשם מכסאו, התכופף לכיוון הנהג על מנת להגיע לרדיו ולהנמיך את המוזיקה, פגע בהגה והסיט אותו. כתוצאה מכך, איבד הנהג שליטה על רכבו, ירד לשוליים הרכב והתהפך. להלן הכרעת הדין בנושא תאונת דרכים בגלל רדיו: הכרעת הדין האישום: 1. בפני כתב אישום בלתי שיגרתי שהוגש נגד נוסע ברכב ואשר מייחס לו עבירה של התנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה לגוף, בניגוד לתקנה 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961. (להלן: "תקנות התעבורה"), ביחד עם סעיף 38 (3) לפקודת התעבורה (להלן - "הפקודה"). 2. על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 6.2.2004 סמוך לשעה 04:30 נסע הנאשם ברכב מסחרי מסוג ניסאן מספר רישוי 3470329 (להלן - "הרכב"), כשהוא יושב מאחור בכיסא האחורי וברכב נוהג פישר שחר (להלן - "הנהג"). לפתע, ובאופן בלתי אחראי, קם הנאשם מכסאו, התכופף לכיוון הנהג על מנת להגיע לרדיו ולהנמיך את המוזיקה, פגע בהגה והסיט אותו. כתוצאה מכך, איבד הנהג שליטה על רכבו, ירד לשוליים הרכב והתהפך (אירוע זה ייקרא להלן - "התאונה). כתוצאה מהתאונה נחבלו בגופם הנהג, הנאשם ושלושה נוסעים נוספים, כאשר לשניים מהם נגרמו חבלות של ממש. כמו כן נגרם נזק לרכב. 3. הנאשם כפר בעובדות שבכתב האישום וחלק הן על הקשר הסיבתי והן על תיאור העובדות של "הנגיעה בהגה". ראיות התביעה: 4. מטעם התביעה העידו שלושה עדים והוגשו מסמכים נוספים הכל כפי שיתואר להלן. עד התביעה הראשון היה מר גיגי (להלן - "גיגי"), נוסע שנסע ברכב וישב ליד הנהג. מעדותו של עד זה עולה כי בנוסף לו ולנהג, נסעו ברכב שלושה נוסעים נוספים, שכולם ישבו מאחור, הכוונה לנאשם, לקרן (להלן - "קרן") ולעידן (להלן - "עידן"). העד ממשיך, כי לאחר שפנו לכיוון קרית אתא ונסעו בערך קילומטר אחד, קם הנאשם מהמושב האחורי, התקדם למערכת, "נוגע שם ואחרי זה הוא נוגע בהגה של הנהג. כתוצאה מזה היינו בנתיב הימני, עברנו לנתיב השמאלי, הנהג ניסה להחזיר את הרכב לנתיב הימני שלא ייכנסו בנו מהחזית והג'יפ התחיל להתהפך, פעם אחת ועוד פעם והשלישית לתוך התעלה. בתשובה לשאלה מפורשת של ב"כ המאשימה, ציין העד שהוא ראה את הנאשם אוחז בהגה ומסיט אותו ממש לצד שמאל, כשהוא מדגים עם ידו השמאלית אחיזה באמצעות כף היד. 5. בחקירתו הנגדית העיד גיגי כי הכביש בו נסעו הינו כביש דו נתיבי, חשוך וכי הנהג נסע במהירות 80 עד 85 קמ"ש. הנ"ל ציין כי המהירות המותרת בכביש היא 80 קמ"ש. העד מוסיף, כי האירוע נמשך בין שלוש לארבע שניות ולא ידע לענות מדוע ניגש הנאשם למערכת. גיגי נשאל כיצד החזיק הנהג את ההגה, האם ביד אחת או בשתי הידיים וציין כי הדבר אינו זכור לו. באשר למקום בו נגע הנאשם בהגה ציין הנ"ל, כי זה היה בצד ימין של ההגה קרוב לצידו העליון, דהיינו "בין האמצע לנקודה העליונה של חצי העיגול". 6. ב"כ הנאשם הפנה את העד לדברים שאמרה קרן במשטרה לפיהם, לפני תחילת הנסיעה היה הנהג עייף וביקש ממישהו שיחליף אותו. גיגי שלל זאת והוסיף כי הוא שאל את הנהג האם הוא יכול לנהוג וזה אמר לו שהוא יכול. בתשובה לשאלה מדוע שאל אותו ענה, שזה לגיטמי כי אחרי בילוי במועדון עייפים, גם אם הנהג לא שתה בעת הבילוי. 7. עד התביעה השני היה עידן שהעיד כי ראה את הנאשם עובר קדימה, "הייתה נגיעה בהגה, אין לי מושג וסיבה למה אבל היה בלגאן של התהפכות". הוא מציין כי ישב ברכב מאחור באמצע כאשר הנאשם מימינו וקרן משמאלו וכי היה ויכוח על המוזיקה. בחקירתו הנגדית ציין עידן כי אותו ויכוח היה "כולם עם כולם. כולם דיברו על מוזיקה ברכב, להחליף סוג של מוזיקה. לא זוכר". הוא מאשר כי גם הוא וגם קרן לא היו חגורים ולא זכר אם הנהג ביקש מהם לחגור. הנ"ל חוזר ומדגיש כי הוא ראה את הנאשם עובר קדימה וכי הייתה נגיעה אם כי הוא לא זכר "בדיוק מה היה שם ואיך הוא נגע ברכב". עידן הופנה על ידי ב"כ הנאשם להודעתו במשטרה (נ/1) שם אמר כי הוא לא ראה את הנגיעה בהגה והנ"ל ציין כי מה שהוא זוכר בוודאות זה שהנאשם עבר קדימה והפריע לו. בסוף חקירתו הוסיף עידן, כי מהירות הנסיעה הייתה סבירה. 8. עד התביעה השלישי היה הנהג מר פישר שחר אשר העיד אף הוא כי בכביש זבולון קרית אתא, הנאשם "הזיז את ההגה, סטינו לכיוון הנגדי. כמעט התנגשנו בתעלה בצד השני, הזזתי את ההגה לצד שני כדי לא להיכנס לתעלה, הג'יפ לא היה יציב התחלנו להתנדנד ומה שקרה אח"כ התהפכות והתוצאות שלה". הנ"ל מציין, כי הנאשם ישב במושב האחורי בצד ימין וכי הוא קם ממקום מושבו , "בא לכיוון ההגה, תפס אותו והזיז אותו". יודגש, כי גם הנהג הדגים באמצעות כף ידו תנועה של אחיזה וסגירת כף היד, בדיוק כמו גיגי. 9. בחקירתו הנגדית, לא זכר הנהג אם היה ויכוח על המוזיקה וציין כי אין לו מושג מדוע קם הנאשם מכיסאו, אם כי הוא מציין שזה לא היה בגלל המערכת, שכן הוא לא ראה אותו לידה. הנהג מציין עם זאת, כי לאחר התאונה שאל את הנאשם מדוע עשה את מה שעשה וממנו הבין שהוא רצה להחליף תחנה. לעניין מיקום הנגיעה של הנאשם, מציין הנ"ל שמדובר בחלק הימני של ההגה באמצע בערך, מתחת ליד ימין שלו שהחזיקה בהגה. הוא מציין שהחזיק את ההגה עם שתי ידיים. הנהג הכחיש את דברי הסניגור כי מדובר בנגיעה קלה והוסיף שהיא היתה חזקה שכן כשהזיז הנאשם את ההגה, הוא הסיט את הרכב כ - 70 - 80 מעלות לכיוון התעלה. 10. הנהג נשאל אודות מהירות נסיעתו והאם לדעתו הוא נסע במהירות סבירה והנ"ל ענה, כי הוא התאים את המהירות לפי מה שהרגיש, לפי התנאים של הכביש. אכן הכביש היה רטוב והיה גם חשוך אך הוא לא נסע יותר מ - 80 קמ"ש, שהיא המהירות המותרת במקום. הנהג מטעים, "זה לא שהחלקתי". הנ"ל נשאל על ידי הסניגור, אם הייתה שיחה טרם הנסיעה בה ביקש הנהג שיחליפו אותו והוא השיב כי הוא ישן מספר שעות ולא היה עייף, כי הוא לא שאל אם מישהו מעוניין להחליף אותו וכי לא הייתה שיחה בינו לבין גיגי לפיה שאל אותו זה האחרון, האם הוא יכול לנהוג. 11. בנוסף לעדים הנ"ל, הוגשו מטעם התביעה תעודות רפואיות של הנפגעים, שתי הודעות שמסרה קרן במשטרה, דו"ח פעולה של שוטר והודעת הנאשם. בנוסף הוגשה גם הודעתו של גיגי. עדות הנאשם: 12. מטעם ההגנה העיד הנאשם עצמו שציין כי לפני שקרן עלתה לרכב היא חששה מאופן הנהיגה של שחר (הנהג) והיא שאלה אותם אם הוא יכול לנהוג, אם הוא עייף. הנאשם מציין כי הוא הכיר טוב את הנהג, שהייתה לו נהיגה מאוד פרועה וכי הוא יכול להביא אנשים שמכירים את צורת הנהיגה שלו. במאמר מוסגר אציין, כי דבריו אלה של הנאשם הם בבחינת עדות כבושה שכן בהודעתו במשטרה, ת/9, לא היה כל זכר לאופן נהיגה פרוע של הנהג. עוד יצויין כי בסופו של יום לא הובאו על ידי הנאשם עדים לחיזוק טענתו הנ"ל. 13. הנאשם ממשיך ומעיד, כי במהלך הנסיעה ביקש מהנהג ומגיגי שינמיכו את המוזקה כי כאב לו הראש, ומשסרבו, הוא רכן קדימה לכיוון מערכת הסטריאו בכוונה להנמיך את המוזיקה. הואיל והמרחק בינו לבין המערכת היה רחוק, הוא איבד שיווי משקל ונגע בידו בהגה והאוטו עשה סטיה קלה נגד כיוון השעון. כאן יצויין שבהודעתו במשטרה, לא הזכיר הנאשם את כאבי הראש שלכאורה חש בהם אלא טען כי הם התווכחו "על איזה שיר בדיסק". הנאשם הכחיש את טענת הנהג כי הוא אחז בהגה והסיטו ממש שכן לדידו אחיזה מראה על כוונה ומבחינה הגיונית לא הייתה לו כל כוונה לגרום לנהג לעשות תאונה. הוא מוסיף כי הנגיעה שלו בהגה הייתה "בצד החיצוני של יד שמאל במרכז ההגה לכיוון למעלה שמאלה". הוא מציין כי הנהג החזיק את ההגה ביד ימין בלבד ואחיזתו הייתה רפה. 14. הנאשם הוסיף עוד, כי האוטו סטה סטיה קלה בדומה ליציאה לעקיפה כאשר ממול לא היה שום רכב, ולכן הנהג היה בקלות יכול לחזור לנתיב הנסיעה שלו. הוא הכחיש כי הסטיה הייתה של 80 מעלות וציין כי הנהג בפועל נכנס ללחץ, תפס בשתי ידיו את ההגה ושבר חזק ימינה ביחד עם בלימת חירום עד שהרכב הגיע למצב של עד 50 מעלות לכיוון ימין ואז הוא שבר פעם נוספת שמאלה עם בלימת חירום וכאן התחיל השלב של ההתהפכות. לטענתו, הנהג נסע במהירות של 120 קמ"ש וכי זמן קצר לפני התאונה הוא הסתכל על מד האוץ שהיה בין 110 - 120 קמ"ש. כאן יודגש כזכור, כי שלושת עדי התביעה דיברו על מהירות סבירה, בסביבות ה - 80 קמ"ש. 15. בחקירתו הנגדית נשאל הנאשם, מדוע לא אמר במשטרה דבר לעניין נהיגה פרועה של הנהג או חריקת בלמים וענה, כי לא שאלו אותו על כך, מה עוד שהוא היה עדיין בהלם מהתאונה. כשנאמר לו שהודעתו במשטרה נגבתה 16 ימים לאחר התאונה הוסיף, כי מדובר בתאונה קשה שלא מתאוששים ממנה מהר. הוא ציין גם שאיבד את הכרתו וזאת על אף שבדו"ח הרפואי הדבר לא נרשם. 16. הנאשם נשאל האם יכול להיות שבעקבות איבוד שיווי המשקל עליו העיד, אחז בהגה על מנת לייצב את עצמו והוא ענה בשלילה, שכן לדידו הוא יודע מה המשמעות של לאחוז בהגה בזמן נסיעה. כשאיבד שיווי משקל, לטענתו, זז עוד קצת קדימה והצד השמאלי חיצוני של ידו נגע במרכז ההגה מצד ימין. באותו זמן הושיט את יד ימין ואחז בכיסא של הנוסע שליד הנהג כדי לייצב את עצמו ולא ליפול קדימה . גם כאן נשאל הנאשם איך לא עלה הדבר באף אחת מהעדויות וענה כי לא שאלו אותו. דיון ממצאים ומסקנות: 17. לאחר ששמעתי את העדים, שקלתי את דבריהם והתרשמתי מהופעתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את הראיות הנוספות שהוגשו על ידי בעלי הדין, מצאתי לקבוע שעובדות כתב האישום הוכחו בפני מעל לכל ספק סביר. 18. תקנה 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה קובעת, כי כל עובר דרך חייב להתנהג באופן שלא יגרום נזק לאדם או לרכוש ולא ייתן מקום לגרום נזק כאמור. "עובר דרך" מוגדר בתקנה 1 לתקנות בהאי לישנא: "המשתמש בדרך לנסיעה, להליכה, לעמידה, או לכל מטרה אחרת". לא צריך להיות ספק אפוא, שהנאשם הינו עובר דרך כהגדרתו לעיל אשר מחוייב בחובת הזהירות שעולה הן מהתקנה הנ"ל והן מתקנה 21 (א) לתקנות אשר מטילה חובת זהירות כללית על כל עובר דרך. 19. אין מחלוקת כי הנאשם נגע בצורה כלשהי בהגה. בעוד שגיגי והנהג טוענים שהנאשם אחז בהגה ממש, טוען הנאשם כי הוא רק נגע בו עם הצד החיצוני של ידו. עידן שדיבר על נגיעה, לא כל כך בטוח במה שראה וספק אם אכן יכול היה להבחין באופן הנגיעה. לאור התרשמותי מהעדים שהופעיו בפניי, אני מעדיף את גרסתם של עדי התביעה, גיגי והנהג, וקובע כי הנאשם אכן אחז בהגה בכף ידו והסיטו וכי אין המדובר בנגיעה קלה עם הצד החיצוני של היד. עדותם של עדים אלה הותירה עליי רושם מהימן, בדברי העדים לא היו סתירות מהותיות או פירכות של ממש ונראה לי כי עדותם משקפת נאמנה את ההתרחשויות עובר לתאונה. 20. לעומת זאת, עדותו של הנאשם לא הותירה עליי רושם חיובי, ושוכנעתי כי בחלקה הארי של העדות מדובר בעדות כבושה, שכן הנאשם נידב והוסיף פרטים שלא היה להם כל זכר בעת מתן עדותו במשטרה, שניתנה מספיק זמן לאחר התאונה כדי שירגע ויצא מ"ההלם" שלטענתו היה שרוי בו. לא זו אף זו, עד התביעה השלישי, הכוונה לעידן, סותר את גרסתו של הנאשם בכל הנוגע למהירות הנסיעה המופרזת בכך שטוען כי מהירות נסיעתו של הנהג הייתה סבירה ובכך יש משום חיזוק לדברי עדי התביעה מחד ופגיעה במשקל עדותו של הנאשם מאידך. בעניין זה אני קובע, כי מהירות נסיעתו של הנהג הייתה כפי שהעידו עדי התביעה, דהיינו מהירות סבירה בסביבות 80 קמ"ש שהיא המהירות המותרת במקום. 21. אם כן, אחיזתו של הנאשם בהגה והטייתו, הם אלה שגרמו לסטיית הרכב מנתיב נסיעתו, סטיה שבעקבותיה איבד הנהג שליטה על רכבו ואף שניסה לייצבו, לא הצליח והתהפך בסופו של דבר. הסיבה המכרעת אפוא לאירוע התאונה, הייתה אחיזת ההגה על ידי הנאשם שאמור היה לצפות כאדם וכעובר דרך סביר, כי אחיזה זו במהלך הנסיעה, עשויה להביא לסטית הרכב. יודגש, שהנאשם עצמו מודה כי הוא מודע "מה זה רכבים" ומה "המשמעות של לאחוז את ההגה בזמן נסיעה". 22. על מנת להסיר כל ספק, אני קובע, כי סטייתו של הרכב מנתיב נסיעתו הייתה תוצאה מיידית של אחיזת הנאשם בהגה, ולא תוצאה מאוחרת. כל העדים, לרבות הנאשם, מעידים על כך כי מיד לאחר האחיזה (או הנגיעה לגרסתו של הנאשם) הרכב סטה מנתיב נסיעתו, סטיה שבעקבותיה התהפך. 23. בכגון דא, מציין בא כוחו המלומד של הנאשם בסיכומים, כי אין מחלוקת שהסטת ההגה של הנאשם היא שהחלה את השתלשלות העניינים לאחר מכן. עם זאת לדידו, יהיה זה מרחיק לכת להטיל עליו את האחריות המכרעת לתאונה ותוצאותיה שכן אין די בקשר סיבתי עובדתי בלבד. למה הכוונה? לטעמו של הסניגור, למרות תנאי הראות והרטיבות בכביש, נסע הנהג במהירות המותרת המקסימלית בו בזמן שהיה עליו להפחית את המהירות ולנהוג בהתאם לתנאי הדרך אשר דרשו מהירות נמוכה יותר. הנ"ל מפנה גם לטענה, כי הנהג ביקש שיחליפו אותו כי הוא עייף. 24. בשים לב לתיזה הנ"ל, טוען ב"כ הנאשם כי התנהגותו של הנהג וצורת נהיגתו הייתה בלתי זהירה ובלתי שקולה, כי הנ"ל הפעיל שיקול דעת מוטעה וכי מדובר בנהג שהינו חסר נסיון אשר לא פעל כפי שנהג סביר היה פועל בנסיבות המקרה, מה שגרם בסופו של דבר לאירוע התאונה. לטענתו, נהג סביר שההגה שלו מוסט, אינו מנסה לחזור בצורה חדה לנתיבו תוך כדי בלימת חירום, אלא פועל בצורה מתונה יותר כדי לייצב את הרכב. נהג סביר אשר מחזיק את ההגה בשתי ידיו, לא מאפשר לנגיעה ברכבו לגרום לסטיה ולתוצאה כזאת. 25. טענה זו אינה מקובלת עליי. כאמור, קבעתי כי הסטת ההגה על יד הנאשם הייתה הגורם העיקרי והמכריע לאירוע התאונה. גם אם התרשל הנהג ולא התאים את מהירות נסיעתו לתנאי הדרך, ואינני קובע זאת שכן הוכח שהנהג נסע בגבולות המהירות המותרת, וגם אם חוסר נסיונו של הנהג תרם לכך שהוא לא יצליח לייצב את רכבו, עדיין אין באלה כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין התנהגותו של הנאשם לבין אירוע התאונה. 26. לא זו אף זו, יהיה מי שיטען כי גם אם פעל הנהג בחוסר זהירות, כתוצאה ממהירות גבוהה, מעייפות או מחוסר נסיון ולכן מבקשים להאשים אותו דווקא באירוע התאונה, יש בפעולתו של הנאשם אשר אחז בהגה והסיט אותו, משום גורם זר מתערב ובלתי צפוי, שיש בו כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין "רשלנותו" של הנהג לבין אירוע התאונה. 27. אי לכך, הואיל ועל הנוסע חלה חובת זהירות שלא יגרום נזק לאדם או לרכוש, וכאשר התנהגותו של הנוסע הייתה הגורם המכריע לתאונה, היה מקום איפוא להעמידו לדין בגין אחריותו לתאונה ויש מקום להרשיעו כאן בעבירות שיוחסו לו שכן גרם הנ"ל לאירוע התאונה ולתוצאותיה. 28. להשלמת התמונה יצויין, כי פגיעות הגוף שנגרמו בעטיה של התאונה הוכחו בפניי כדבעי על ידי התעודות הרפואיות שהוגשו בהסכמה. 29. בנסיבות אלה אני קובע, כי עובדות כתב האישום הוכחו בפני מעבר לכל ספק סביר, ועל כן אני מרשיע את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. משפט תעבורהתאונת דרכים