מהו מקור הסמכות החוקית להורות על פסילה עד תום ההליכים ומתי יעשה בה שימוש ? להלן החלטת בית המשפט בסוגיית פסילה עד תום ההליכים: החלטה העובדות 1. המשיב נתפס בתאריך15.05.2002 (יום ראשון בשעה 19:35) בכביש מס' 45 כשהוא נוהג במהירות של 147 קמ"ש במקום תשעים. המשיב נפסל ביום 16.5.05 פסילה מנהלית על ידי קצין משטרה לתקופה של חודש ימים בהתאם לסעיף 47 לפקודת התעבורה. 2. המשיב זומן להקראה לתאריך 4.7.05 אולם קודם לכן הגשה בקשה לפסילה עד תום ההליכים. לאחר מספר דחיות נשמעה הבקשה לפני ביום 20.6.05 3. מטעם התביעה טענה עורכת דין איילת סולטאן-פרנקל לרמן ואת המשיב ייצג עו"ד לוייתן שטענו לפני רבות, זו בזאת וזה בזו. פורמלית מדובר בבקשה לפסילת רשיון נהיגה עד לתום ההליכים המשפטים שהוגשה על ידי ב"כ המדינה (להלן "המבקשת") על פי סעיף 46 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) (להלן "הפקודה"). לצורך ההחלטה נסביר בקצרה את מקור הסמכות לפסילה, את הנסיבות בהן תעשה בה שימוש, ואת ההשלכה למקרה שלפנינו. מהו מקור הסמכות החוקית לפסילה עד תום ההליכים ומתי יעשה בה שימוש? 4. דיון מפורט בשאלה זו מופיע בהחלטתו המפורטת והמקיפה של עמיתי כב' השופט ארגמן, שאני מסכים עמה לחלוטין . על פי ניתוחו, לצורך הפסילה יש לבחון שני ענינים: א. התשתית הראייתית לאשמת הנהג, ויצוין שהדרישה היא גבוהה יותר מאשר ראיות לכאורה, ומגיעה עד כדי שכנוע שיש יסוד סביר לאישום. ב. מהי מידת המסוכנות בהמשך נהיגתו של הנהג לציבור? ויצויין כי מסוכנות זו נבחנת לא רק על סמך העבירה הספציפית אלא על סמך עברו התעבורתי בשילוב עם העבירה הנוכחית. נבדוק את שתי הנקודות במקרה שלפנינו. לגופו של עניין - הראיות לעבירה הנוכחית 5. מדובר בעבירה סטנדרטית למדי בה נמדדה מהירותו של הנאשם ע"י מכשיר מסוג ממל"ז. על פי התרשומת שבדו"ח נעשו כל הבדיקות המפורטות בו. על פי דברי השוטר, לא הגיב הנאשם. הנהג ראה את המהירות והמרחק על גבי צג המכשיר וחתם כי קיבל את הדו"ח. נציין כי המכשיר מדד מהירות של 152 אך על פי פסיקת בית המשפט העליון הורדו חמישה קילומטר למהירות של 147. 6. עו"ד לוייתן טען מספר טענות לגבי הראיות אך קשה לי לקבלם. נטען כי לא היה אור יום מלא, אך זמן צאת הכוכבים ביום זה הוא 19:56, כך שבוודאי היה אור בזמן הרלוונטי. נטען כי אולי הייתה טעות בידי השוטר ועוד. אך לא הועלו טענות מהותיות הפוסלות את המדידה הספציפית. 7. אשר לכן לאחר שעיינתי חזור ונשנה בחומר הראיות שבידי המשטרה, אני קובע כי ישנן ראיות כנדרש להליך זה לביצוע העבירה הנוכחית. מידת המסוכנות בעבירה הנוכחית - הידוע לגבי הסיכון במהירויות גבוהות 8. העבירה הספציפית לפנינו היא נסיעה במהירות גבוהה של 147 קמ"ש כאשר המהירות המקסימלית היא 90 קמ"ש. דהיינו, 57 קמ"ש מעל המהירות המותרת. השאלה הנשאלת לכן היא מהו הסיכון לגבי נסיעה במהירות מופרזת. 9. המחקר המדעי לגבי הקשר בין מהירות ותאונות דרכים הגיע לשתי מסקנות ונסכמן בקצרה: - ככל שהמהירות גבוהה יותר כן תוצאותיה של תאונת הדרכים חמורות יותר. - ישנן ראיות רבות וטובות כי בכל כביש נתון, נסיעה במהירות גבוהה יותר מגבירה את מספר תאונות הדרכים (זאת בהנחה ששאר המשתנים נשארים זהים). 10. על המסקנה הראשונה אין כל חולק ועורר. זוהי נגזרת ישירה של פיזיקה פשוטה. האימפקט בזמן התאונה שווה לריבוע המהירות כפול המשקל. מכאן עולה שכל שינוי קטן במהירות מתבטא בעלייה משמעותית יותר בחוזק המכה. 11. משמעות המסקנה השנייה היא כי במידה וכל שאר התנאים זהים, הרי נסיעה במהירות גבוהה יותר מגבירה את ההסתברות לתאונת דרכים. למען הדיוק יש להוסיף כי ישנה אסכולה הטוענת כי לא רק המהירות הגבוהה לבדה היא המסוכנת אלא השונות במהירות. כלומר, הפרשי המהירות בין רכבים שונים, והעובדה כי ישנם רכבים הנוסעים מהר יותר או לאט יותר מאחרים היא הגורמת לתאונות. הטענה בקליפת אגוז היא כי רכבים הנוסעים בממוצע הרבה יותר מהר או לאט מהאחרים מעורבים הרבה יותר בתאונות דרכים. לעניינו, אין ספק שהנאשם נסע במהירות שונה וחריגה. דהיינו, לדעת שתי האסכולות מהירותו גרמה לנהיגתו להיות מסוכנת. 12. ככל שידוע לנו עכשיו, נסיעה במהירות גבוהה יותר מגבירה הן את מספר תאונות הדרכים והן את חומרת הפציעות שנגרמו בעטיין. כך למשל טען מחקר עדכני כי הגדלת המהירות המותרת מתשעים למאה בשלושה קטעים בכבישי ישראל גרמה לעלייה ניכרת במספר מקרי המוות, ובלשונו: “The rise in the speed limit led to a large, sustained nationwide increase in death.” 13. מחקר ישראלי עדכני אחר סיכם וטען כי המהירות גורמת לתאונות ומגבירה את חומרתן, היא מהווה גורם משני לתאונות רבות שהגורם הישיר שלהן הוא אחר, היא עלולה לגרום אחריה עבירות תנועה אחרות, ועוד. נציין כי מחקר זה שנעשה ע"י המכון לחקר התחבורה בטכניון טען כי המהירות היא הגורם המרכזי בתאונות הדרכים, אלא שהסיווג של המשטרה על הסיבות לתאונות איננו מדויק מסיבות טכניות שהוסברו. נציין כי המלצתו העיקרית של המחקר היא: "בנייר עבודה זה ברצוננו להמליץ על הגברה של אכיפת עבירות מהירות, כך שכמות הדו"חות על עבירות מהירות תגדל משמעותי, וגם שיעור הדו"חות האלו, מתוך כלל הדו"חות, יעלה במידה ניכרת. להלן נסביר וננמק המלצה זו" 14. כמובן, אין זה המקום לנתח בפרוטרוט את הסוגייא אולם המסקנה הברורה והחד-משמעית היא שמי שנוסע במהירות גבוהה ומסוכנת כפי שנהג המשיב מסכן בצורה בוטה ונפשעת את עצמו ואת האחרים המשתמשים בכביש. עברו של הנאשם והפגיעה בבטחון הציבור 15. מבדיקת הרשעותיו של הנאשם עולה כי לנאשם עבר מכביד מעין כמוהו. ליתר דיוק, מדובר בנהג שמהווה מפגע של ממש על הכביש. מסתבר שלנאשם 76 הרשעות קודמות מן הגורן ומן היקב. זאת למרות שהוא נוהג חמש עשרה שנה בלבד. בית משפט זה ראה גליונות רבים של נאשמים אך גליון זה בולט מאוד לחומרה. אין טעם לעבור כרוכל על כל הרשעה והרשעה אך נבליט כמה "נקודות שיא" בעבר לא מכובד זה. 16. הנאשם נתפס כבר עשרים פעם נוהג במהירות מופרזת, וזוהי הפעם העשרים ואחת בה נתפס בעבירה זו! יתירה מזו, בשנת 2004 לבדה נתפס הנאשם ארבע פעמים נוהג במהירות מופרזת. - הנאשם נתפס כבר שנים עשר פעם נוהג ללא חגורה! ונציין שגם בעבירה הנוכחית ציין השוטר שהנאשם וחברו היושב לידו היו ללא חגורה. - הנאשם נתפס כבר ארבע פעמים בעבירות של שמוש בפלאפון. - הנאשם נתפס בעבירות בטיחותיות רבות אחרות כגון אי ציות לעצור, עקיפה בדרך לא פנוייה, נהיגה ללא זהירות, פנייה ללא איתות, מעבר באור אדום, ועוד כהנה וכהנה. 17. כאשר מדובר בנאשם שנוהג בצורה בוטה ומסוכנת, אין מנוס מפסילתו עד תום ההליכים כדי להפסיק התנהגות זו. אין משנה הדבר אם מדובר בנאשם הנוהג תחת השפעת אלכוהול, נאשם הנוהג ברכב מסוכן או נאשם הנוהג כמנהג יהוא בן נמשי. הכלל אחד הוא, נהג שכזה מן הדין שיפסיק לנהוג עד אשר יסתיים דינו. במקרה שלפנינו מדובר בנהג המלגלג במצח נחושה על החוק וממשיך לנהוג תוך הפרת חוק בוטה. האם מדובר בהליך חריג ומפלה? 18. טענה נוספת הייתה בפי הסניגור שחובה להתייחס אליה. זוהי הטענה כי לא מקובל לבקש פסילה עד תום ההליכים במקרים כגון אלו. לגרסתו, פסילה עד תום ההליכים מבוקשת בדרך כלל בתאונות קטלניות וחמורות במיוחד, ולא במקרים כגון אלו. 19. טענה זו איננה מדויקת עובדתית. אכן, בקשות פסילה עד תום ההליכים מוגשות בבית משפט זה כעניין שבשגרה לגבי נהגים שנוהגים תחת פסילה, נהגים שנוהגים בשכרות, ובעוד מיגוון רב של עבירות. 20. אך אין זו גם פעם ראשונה שמובאת לפני בקשת פסילה עד תום ההליכים שמתבססת על נהיגה במהירות גבוהה כפי המקרה הנוכחי. בקשות רבות כאלה הוגשו ומוגשות וההחלטה בהן תלוייה בנסיבות המקרה. 21. כן טען הסניגור כי רק במחוז ירושלים מוגשות בקשות מעין אלו. אינני יודע אם נכון הדבר עובדתית, אולם ערכית, ודאי הוא שלא כך צריך להיות. האמצעי של פסילה עד תום ההליכים הוא הרצוי והנכון לנהגים שאינם יכולים לשים רסן על רגלם ונוהגים במהירויות לא שפויות. השאלה הנכונה שאותה בלבד אנו צריכים לשאול היא מהי מידת מסוכנותו בהתחשב במהירות הגבוהה שבה נסע הפעם ומכלול עבירות המהירות שמאחוריו. משילוב זה של עבירתו הנוכחית ועבירותיו בעבר, עולה כי אין מנוס מפסילה עד תום ההליכים. 22. אני ער למצבו של המבקש ולכך שלטענתו הרכב נדרש לו לפרנסתו, אולם ההלכה בפסיקה שאני מסכים עימה לחלוטין היא כי "השיקול הנעוץ בצורכי ההגנה על הציבור גובר על פני כל שיקול אישי במקרה זה, ומחייב נקיטה באמצעי של פסילת הרשיון עד להכרעת הדין." ( כב' השופטת פרוקצ'יה, ת"פ 255/94 (ב"ש 401/94) דינים מחוזי, כרוך כו(2), 629 עמ' 4). לאור התארכות ההליכים, האם יש מקום לפסול את רשיונו של הנאשם עד תום ההליכים? 23. טענה מעין דיונית נוספת הייתה בפי הסניגור, והיא שיתכן והמשפט יימשך זמן רב, ובפרק זמן זה תיפגע זכותו של המשיב. לשיטתו, מן הראוי להחזיר לו את רשיונו, והעונש אם וכאשר יורשע, יוחלט במועד ההרשעה. יש היגיון רב בטענה זו, אולם זהו המצב גם בהליכים משפטיים אחרים, כגון מעצר עד תום ההליכים. אמצעי זה של פסילה עד לתום הדיון בעניין מופיע בחוק ומן הסתם נשקל כיאות על ידי המחוקק. עובדה היא כי המחוקק קבע שבמשפט שלא הסתיים תוך שישה חודשים יוחזר הרשיון בכל מקרה (סעיף 50(ב) לפקודת התעבורה). 24. מעבר לכך, בפסיקה שניתנה קבע בית המשפט העליון כי "נקודת האיזון בין אינטרס הפרט לאינטרס הכלל משתנה, בין היתר, לאור אופיו של העונש שהוטל על המבקש" (ע"פ 4708/05 אליהו סוויסה נ. מדינת ישראל לא פורסם. ניתן ביום 29.05.05 ע"י כב' השופט עדיאל). בדרך ההיקש למדים אנו שאין דינה של פסילה עד תום ההליכים זהה לגמרי למעצר עד תום ההליכים היות והפגיעה במשיב קלה יותר. למעלה מן הצורך נעיר שהשעה צריכה לכך ואין מנוס מלנקוט אמצעים תקיפים יותר. לסיכומו של דבר 25. לאור הנימוקים והנסיבות אותן פירטתי, ולאחר שהקשבתי קשב רב לב"כ של המשיב שעשה כל שניתן היה לעשות בנסיבות העניין: א. המשיב יפסל מלהחזיק רשיון נהיגה עד לתום ההליכים נגדו. והוא מוזהר שהעונש המקובל על נהיגה בפסילה הוא מאסר בפועל. ב. כמובן, בכל מקרה של עיכוב לא סביר, ו/או שינוי נסיבות ו/או עובדות חדשות שהתגלו, שמורה תמיד הדרך לצדדים להגיש בקשה לעיון חוזר, ודלתות בית המשפט פתוחות בפני כל עותר ועורר. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגה