פ ס ק - ד י ן 1. המשיב הורשע בבית הדין הצבאי בעבירה של נהיגה במהירות בלתי סבירה בניגוד לתקנה 51 לתקנות התעבורה בצירוף לסעיף 38 (2) לפקודת התעבורה. בית הדין גזר על המשיב את העונשים הבאים: א. פסילה בפועל של רנצ"א למשך 3 חודשים; ב. פסילת על תנאי של רנצ"א של שישה חודשים למשך שנתיים; ג. קנס בסך 700 ש"ח. הערעור מופנה כלפי קולת העונש. 2. על פי עובדות כתב האישום בהן הודה המשיב, הוא נהג בשעות החשיכה בכניסה לצומת מרומזר, בכביש רטוב. על מנת להספיק לעבור ברמזור האיץ הנאשם את רכבו, איבד את השליטה ברכב, סטה לצד הדרך ופגע בתחנת אוטובוס והתהפך. עקב הפגיעה של הרכב בתחנה נחבל אזרח שעמד בתחנת האוטובוס, איבד את רגלו ונזקק לטיפולים רפואיים רבים. לרכב עצמו נגרם נזק בסך של כ-115,000 ש"ח. 3. לטענת בא כוח המערער, בהתחשב בתוצאות החמורות של התאונה העונש שהוטל על המשיב הוא עונש קל וכי יש להטיל על המשיב פסילה בפועל משמעותית לפחות לתקופה של שנה, כדי שבתום תקופת הפסילה יאלץ המשיב לעבור את מבחני הנהיגה מחדש. 4. בא-כוח המשיב טען כי אין מקום להתערב בעונש שהוטל של המשיב משום שתמהיל הענישה שהוטל עליו הינו סביר. 5. לאחר ששמעתי את טענות באי-כוח הצדדים, נראה לי כי יש לקבל את הערעור. בענישה בעבירות תעבורה ניתן משקל רב גם לתוצאות העבירה. במקרה זה, נהג המשיב ברשלנות רבה כאשר האיץ את הרכב בעת שהכביש היה רטוב, איבד את השליטה בו סטה לצד הדרך פגע בתחנת אוטובוס ובאזרח תמים שהמתין בתחנה. כתוצאה מהתאונה איבד האזרח את רגלו ואף נזקק להנשמה. העונש שהוטל על המשיב מחטיא את מטרות הענישה בעבירות התעבורה משום שאין די בו להלחם בעבירות הקטל בכבישים ולהגן על ביטחונם ושלומם של עוברי דרך. 6. בהתחשב בעובדה שבית דין זה אינו ממצה את העונש שיש להטיל על הנאשם שהורשע וכן בהתחשב בהתליית הרישיון של המשיב למשך 60 יום, אני מקבל את הערעור ומעמיד את רכיב הפסילה בפועל על 10 חודשים. יתר חלק גזר הדין יוותרו ללא שינוי. ערעורצבא