להלן הכרעת דין בנושא סרוב לבקשת שוטר לנסוע: הכרעת דין מבוא ומהלך הדיון: 1. הנאשם הואשם בעבירה על תקנה 21 (ב) (3) הפרעה לתנועה, ועל תקנה 23 (א) (1) (אי ציות להוראות שוטר) לתקנות תעבורה התשכ"א - 1961. 2. הטענה היא כי ביום 25.4.2005 בסמוך לשעה 11:20 בבוקר, עצר הנאשם את רכבו בסמוך למחסום תוך כדי הפרעה לתנועת כלי הרכב במחסום. גם שהתבקש על ידי השוטר במחסום להמשיך בנסיעתו סירב הנאשם לבקשת השוטר. החלטתי לזכות את הנאשם היות וקבעתי כי מדובר בזוטי דברים. העובדות שאין עליהם חולק 3. הנאשם המתגורר בישוב דולב נסע בכביש 446 יחד עם אשתו ושתי בנותיו לצורך פיקניק משפחתי. בהגיעו בסמוך למחסום היו במקום מחסומי פלסטיק מסוג (ניו - ג'רסי) ובמחסום היו חיילים שבמרחק מה מהם שוטר. 4. בהתקרב הנאשם אל המחסום סימנו לו החיילים לעבור כמקובל וכנהוג במקומות אלו. אלא, שהנאשם שסבר כי רוחב המעבר צר מדי ביקש מהחייל במחסום להרחיק את מחסומי הפלסטיק ולהרחיב את הדרך כדי שיוכל לעבור. דא עקא , שהחייל סירב ואמר לנאשם כי יש מספיק מקום לעבור. הנאשם התעקש וטען כי הוא חשש לעבור שמא מכוניתו תתנגש במחסום הפלסטיק וביקש בכל זאת מהחייל להזיז מעט את המחסום. 5. החייל סירב ודרש מהנאשם לעבור ברווח שהיה. ששוב סירב הנאשם הלך וקרא הנאשם לשוטר הנוכח במקום וביקש ממנו לבוא ולהפעיל את סמכותו. כשהגיע השוטר למקום ביקש השוטר מהנאשם לעבור במקום שוב ביקש הנאשם כי תורחב לו הדרך. שוב סירב השוטר ודרש שהנאשם בכל זאת יעבור. כשסירב הנאשם לעבור הסתבר מאחוריו פקק ובסופו של דבר רשם לו השוטר דוח והוגש כתב אישום בגין הפרעה לתנועה ואי ציות להוראות שוטר. 6. אודה כי לא הבנתי מדוע התעקש החייל ולא הרחיב לנאשם את הדרך. בתמונות רבות שצילם הנאשם (באותו יום) נראה כי מדובר במחסומי פלסטיק קלים למגע ולהזזה והם אכן מוזזים כאשר מגיע רכב רחב יותר למקום. ששאלתי מפורשות את השוטר ענה לי השוטר בהאי לשנא "לא יכולתי להזיז את הרכבים יש מפקד מחסום הוא האחראי אם להזיז את הניו - ג'רסי או לא" (פרו' עמ' 2 באמצע העמוד) . 7. מפקד המחסום לא הגיע להעיד מפני שבינתיים עבר כנראה ליחידה אחרת אך החייל שהיה איתו העיד. לשאלתי מדוע לא הזיזו את מחסום הפלסטיק למנוע את הויכוח, ניתן היה לראות כי גם הוא סבר שלא היה מקום לעימות זה אך לא הוא היה האחראי (פרו' עמ' 4 באמצע העמוד) 8. הנאשם העיד לפני בצורה ברורה. לטענתו, יצא עם משפחתו לפיקניק וזו ורק זו הסיבה שהייתה מצלמה במכוניתו שכן בדרך כלל אין הוא נוסע עם מצלמה. הוא הסביר שעוד בהיותו במקום ראה כיצד החיילים מזיזים מפעם לפעם את מחסום הפלסטיק ובסופו של דבר עבר במקום לאחר שהזיזו את מחסום הפלסטיק ואז יכל לעבור. 9. כן העיד בפני כי ביקש ממפקד המחסום והשוטר כי הוא עצמו יירד ויזיז את מחסום הפלסטיק למכוניתו ויחזירם אחר כך למקום במידה ויש להם בעיה כל שהיא עם כך, אך הללו סירבו. עדותו זו מקובלת עליי. 10. לא הצלחתי להבין מדוע לא הזיזו החייל או השוטר את המחסום. מדוע ההתעקשות על כך שהנאשם יעבור דווקא ברווח שנוצר. לא כל הנהגים שווים ומאוד ייתכן כי מה שנראה קל ופשוט למעבר לנהג פלוני ייראה לא בטוח לנהג אלמוני. יש נהגים טובים יותר וטובים פחות, ואם מבקש נהג כי יורחב לו הפתח, מדוע לא לעזור לו בכך? במיוחד כאשר הנהג אפילו מוכן לרדת בעצמו ולהרחיב את המחסום ולסגור אותו אחרי מעברו. אציין שוב שמדובר במחסום פלסטיק קל להזזה וממילא חיילים מזיזים את המחסום מפעם לפעם שיש צורך בכך. אולם תהיה דעתי אשר תהיה אלה העובדות ואליהם יש להתייחס. האם עבר הנאשם את העבירה המיוחסת לו של אי ציות להוראות שוטר? 11. בעניין זה הרי הצד המשפטי איננו לגמרי ברור. מובן מאליו שאיןן הנאשם נדרש לציית לכל הוראה של שוטר. נהג נדרש לציית לכל הוראה סבירה שאיננה מסוכנת, והוראה להתקדם ולנסוע היא בדרך כלל הוראה הגיונית. במקרה שלפנינו חלקו הצדדים האם ניתן היה לעבור ברווח ללא כל סיכון. 12. הבנתי את עמדתו של הנאשם אך עמדה זו בעייתית היא. בית משפט לא יוכל לקבל שכל נהג שיסבור כי הוראת השוטר מסוכנת מעט יסרב לבצעה בנימוק שאין היא נראית לו בטוחה. הדברים אמורים אפילו במקרה שסובייקטיבית מאמין הנהג שהפעולה שיבקש ממנו השוטר היא מסוכנת. אולם, במקרה שלפנינו אין צורך להיכנס לכך לאור המסקנה שנפרטה מיד . האם קיימת הגנת "זוטי דברים בתעבורה" והאם יש להכילה בענייננו 13. עברות תעבורה אינן נתפסות על ידי הציבור כעבירות פליליות של ממש. ישנן סיבות רבות לכך ובין השאר העובדה כי כמעט ואין נהג בארץ אשר לא יחטא. אולם מובן מאליו שגם בין עבירות התעבורה ישנן דרגות וחומרות. אינו דומה מי שחנה עקב טעות במקום אסור, לנהג שיכור הגורם לתאונת דרכים קשה ; אינו דומה למי שנסע 10 קמ"ש מעל המהירות המותרת למי שנסע 70 קמ"ש מעל המהירות המותרת ; אינו דומה למי שגרם לתאונה עקב רשלנות מינימאלית למי שבמודע או בכוונת תחילה הכניס את עצמו למצב מסוכן, וכן הלאה. 14. המלומדים חלוקים בדיעותיהם האם יש לתת פרשנות מצמצמת או מרחיבה להגנת "זוטי דברים". פרשנות מצמצמת למשל תטען כי ההגנה תתפוס אם המעשה קל ערך מבלי קשר לנסיבותיו האישיות של העושה , ומבלי קשר לדברים מחוץ למעשה כגון הזמן הרב שעבר (ראו בעניין זה מ. גור אריה "הצעת חוק העונשין" (חלק מקדמי וחלק כללי) התשנ"ב-1992" משפטים כ"ד תשנ"ד עמ' 9). אולם ישנן גם דיעות התומכות בפרשנות מרחיבה יותר (ראו למשל מ. קרמניצר "תיקון 39 לחוק העונשין - חמש שנים לחקיקתו" מגמות בפלילים-עיונים בתורת האחריות הפלילית (תשס"א עורך אליעזר לדרמן)). 15. בתעבורה, ישנה בעייתיות רבה יותר הקשורה לכך שחלק גדול מעבירות התעבורה יכולות להיתפס כזוטי דברים. כל נהג יכול לטעון כי האטה ולא עצירה (בתמרור עצור) היא זוטי דברים; נסיעה במהירות של 10 קמ"ש מעל למותר היא זוטי דברים; וכן הלאה. ברור שלא ניתן לקבל זאת. 16. לדעתי לכן, בעבירות תעבורה יש לנקוט משנה זהירות לפני שנקבע כי מקרה סצפיציפי חוסה בכנפיה של הגנת זוטי הדברים. אציין כי ככלל נראה לומר שהגנת זוטי דברים יכולה לחול בכל תחום מהמשפט הפלילי, אך אין זה המקום להאריך בכך. 17. לסיכום ההלכה, דעתי היא לכן כי הגנת זוטי דברים חלה גם בדיני תעבורה, בתעבורה יש מקום לפרשנות מצמצמת אולם, אפילו לפי הפרשנות המצמצמת הרי במקרה שלפנינו מדובר בזוטי דברים. 18. ומכאן למקרה הסצפיציפי שלפנינו. הפסיקה קובעת כי יש צורך בארבעה תנאים מצטברים ליישום הגנה זו, טיבו של המעשה, נסיבותיו , תוצאותיו והאינטרס הציבורי (סעיף 34 י"ז לחוק העונשין). ראו בעניין זה פסק דינו של כב' השופט לוי ע"פ מדינת ישראל נ. אריאל הנדסת חשמל רמזורים ובקרה בע"מ פסקאות 22-26. 19. מעבר לצד התיאורטי, הרי המבחן המעשי בזוטי דברים פשוט להפליא. אם אחרי ששמע בית המשפט את כל הנסיבות, העדים והראויות, הגיע למסקנה כי טוב היה לו לכתב אישום זה שלא הוגש משהוגש, מראה הדבר כי כנראה מדובר בזוטי דברים. נציין כי מדובר במקרים שבהם מגיע בית המשפט למסקנה שלמרות שנעברה אולי עבירה מהבחינה הטכנית, לא היה ראוי להגיש את כתב האישום. מסקנה זו של בית ה משפט היא ההוכחה הטובה ביותר להיות המעשה מעשה של זוטי דברים. 20. כך היה במקרה שלפנינו. במקום להעסיק את כל המערכת ולהיכנס לעימות חזיתי ומיותר עם הנאשם היה ניתן בקלות להזיז את המחסום ולתת לו לעבור הלאה, ואם היה קשה הדבר על החייל והשוטרים יכלו להטיל את המשימה על הנאשם עצמו. 21. אציין כי שקלתי אם אין מקום לתת לנאשם הוצאות על פי סעיף 80 לחוק העונשין. אולם, הגעתי למסקנה כי אין זה המקום לכך. אחרי ככלות הכל הנאשם יותר מבוגר בשנים הן מהחיילים והן מהשוטר. לדעתי יתכן וגם הוא לו היה יצירתי במעט או סתם מנומס יותר, יכל היה לגמור את ההליך בלא להיזקק לבית המשפט. סוף דבר 22. לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מהופעתם לפני ולאור העובדות שעליהם כמעט אין חולק הגעתי למסקנה כי עומדת לנאשם הגנת "זוטי דברים" על פי סעיף 34 י"ז לחוק העונשין ועל כן החלטתי לזכותו מהאשמה המיוחסת לו. משטרהשוטר