סטיה לנתיב הנגדי - תקלה ברכב

פ ס ק - ד י ן 1. ביום 27.7.04, בבית משפט השלום לתעבורה בירושלים, במסגרת ת"ד 2104/01 (כב' סגן הנשיא, השופטת ר' זוכוביצקי), הורשע המערער בגרימת מוות ברשלנות - עבירה לפי ס' 304 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק") ובנהיגת רכב בדרך בקלות-ראש או ברשלנות - עבירה לפי ס' 62(2) לפקודת התעבורה, התשכ"א - 1961. ביום 20.10.04, גזר בימ"ש קמא על המערער את העונשים הבאים : 4 חודשי מאסר, שירוצו בעבודות שירות, ופסילה מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 7 שנים, אשר מניינן מיום 26.7.01 (יום קרות התאונה). ערעור המערער מופנה כנגד הכרעת-דינה של הערכאה קמא, בעוד שערעור המשיבה מופנה כנגד קולת העונש שהושת על המערער. רקע 2. ביום 26.7.01, בשעות אחר הצהריים, נהג המערער ברכב פרטי מסוג "סובארו" (להלן: "הסובארו"), בו נסעו, פרט למערער, שלושה נוסעים נוספים, בכביש מס' 60, המוביל מירושלים לכוון היישוב עלי. תוך כדי נסיעה, סטה רכבו של המערער שמאלה, אל תוך מסלול הנסיעה הנגדי, חצה קו הפרדה לבן רצוף, ופגע חזיתית ברכב מסוג "סוזוקי" (להלן: "הסוזוקי"), שבו נסעו אותה עת נהג ושלושה נוסעים נוספים. כתוצאה מן התאונה נפצעה באורח קשה אחת הנוסעות בסובארו, הגב' קייטי רות סטול ז"ל, אשר הייתה אותה עת בחודש התשיעי להריונה, ונפטרה מאוחר יותר באותו יום מפצעיה יחד עם ע?בָּרָה. בנוסף, נחבלו שאר נוסעי הסובארו והסוזוקי ונגרמו לשתי המכוניות נזקים קשים. נימוקי ערעור המערער 3. ב"כ המערער יצא כנגד קביעת בית-משפט קמא, לפיה סטיית מרשו מנתיב הנסיעה נגרמה בשל התרשלותו. אליבא דידו, הראיות שהציג המערער לפני בית-משפט קמא, מעוררות, למצער, ספק סביר ברשלנותו, שכן הן מצביעות על קיומו של ליקוי טכני בסובארו, אשר בגינו סטה המערער מנתיב התחבורה. ביחס לקביעת בית-משפט קמא, לפיה בכל מקרה היה על המערער לנקוט באמצעים על-מנת למנוע את התאונה, טען בא-כוחו, כי מרשו לא יכול היה למנוע את התאונה בדרך כלשהי בגדר הזמן הקצר שעמד לרשותו. כתימוכין לטיעוניו אלה, ביקש ב"כ המערער לסמוך ידו על חוות-דעת המומחה מטעמו (נ/8), שאיתר בסובארו חיבור שגוי של שני חלקי המרכב, שלא נגרם עקב התאונה נשוא תיק זה. על-פי חוות-דעת המומחה, החיבור הלקוי יכול היה לנבוע כתוצאה מפגם ביצור, או לחלופין, עקב תאונה קודמת שגרמה לנזק במרכב. כתימוכין לאפשרות חלופית זו, הפנה ב"כ המערער לחוות הדעת מטעם חברת הביטוח (נ/9), לפיה ניזוק הסובארו בעבר באורח קשה בתאונת דרכים. תשובת המשיבה 4. ב"כ המשיבה טען, כי אין מקום להתערב בממצאי הערכאה הדיונית ויש להותיר הכרעתו על-כנה. דיון 4. דרכם של כְּלֵי-רכב, זאת יודע כל אוחז הגה, הנה לנסוע בימין הכביש. נסיבות שבהן כְּלִי-רכב נמצא נוסע לפתע בנתיב הנגדי, מעידות על אפשרות, שהנהג התרשל בנהיגה. זוהי מסקנה נסיבתית, המ?סקת מכוחה של חזקה שבעובדה. הילכך, קובעת ההלכה הפסוקה: על הכופר בהתרשלותו מוטל הנטל לעורר, ולו ברמה של ספק סביר, כי סטייתו מנתיב הדרך לא נבעה כתוצאה מרשלנותו (רע"פ 1713/93 בוכובזה נ' מ"י, דינים עליון, כרך ל, 402; ע"פ 6260/02 ציון נ' מ"י, דינים-מחוזי, כרך לג(4), 37). שאלת המפתח הנה, אפוא, האם עלה בידי המערער לבקוע סדק, ולו ברמה של ספק סביר, במסקנה הנסיבתית, לפיה תאונת הדרכים שבה היה מעורב, נגרמה בשל התרשלותו. אודות הספק הסביר, שעל המערער להעלות, אמר בית משפט זה בעניין ציון הנ"ל את הדברים הבאים: "אם עלה בידי הנאשם לספק הסבר סביר, שיש לו אחיזה בחומר הראיות - אף אם בית המשפט אינו יכול להכריע בנכונותם של הדברים, בבחינת הוכחת חפותו - שׁומה עליו לזכותו בדין, וְלוּ מחמת הספק. ההרשעה תתקיים אפוא, רק במקרה שבו העובדות אינן מתיישבות עם מסקנה רציונאלית אחרת מזו המובילה להרשעה, ולאחר שכל הסברי הנאשם לחפותו נדחו כליל." (עמ' 43) לאחר שסקרנו וסרקנו בקפידה את הראיות שהוצגו לפנינו מטעם ב"כ הצדדים, נחה דעתנו, כי המערער כשל מלהצביע על אותו ספק סביר. להלן, יובהרו נימוקינו לכך. 6. כמבואר לעיל, המערער השליך את עיקר יהבו על חוות-דעתו של המומחה מטעמו, המהנדס עוזי רז (נ/8). מומחה זה הבחין בקיומו של חיבור שגוי שבין שני חלקי המרכב בסובארו, שלא נגרם, לדעתו, עקב התאונה נשוא תיק זה, ושלמערער לא הייתה כל דרך לדעת אודותיו. אליבא דחוות דעתו, הליקוי המתואר לעיל הביא לתופעה המכונה "גלגל חמישי", המביאה להטיית ההגה שמאלה, וכתוצאה מכך, גם לסטיית הרכב לנתיב הנגדי. מאחר שטיעוני הערעור מתרכזים כולם באמור בחוות-דעתו של המומחה, מר רז, הרי שהערעור שלפנינו אינו מזמן לנו כל סוגיה הטעונה הכרעה, אלא דורש עיון מחודש ומעמיק בהיבטים עובדתיים ובענייני מהימנות. מן המפורסמות היא, כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו בערכאה הדיונית, לא-כל-שכן, עת בוחנת הערכאה הדיונית בדקדקנות היבטים אלה ומכריעה בהם לאחר שקלא וטריא מעמיק, כפי שנעשה בענייננו. למעלה מן הנדרש נציין, כי לאחר בחינת הראיות שהוצגו לפני בית-משפט קמא, ממצאיו ומסקנותיו מקובלים עלינו לחלוטין. חוות-דעתו של המומחה רז, לפיה סבל רכבו של המערער מליקוי מבני, מכני ובלתי נשלט, כזה שלכאורה גרם לתאונה באופן סיבתי, אינה מתיישבת עם עדויות עדי התביעה, מר ניסים תקותהיל, עובד מכון הרישוי "מ.מ.מ", אשר בחן את הסובארו בחינה מעמיקה עובר לתאונה, ולא מצא כל זכר לליקוי מן הסוג עליו חיווה המומחה רז את דעתו; וכן עם עדותו של בוחן התנועה, מר אליהו מזרחי, אשר בדק את הרכב מייד לאחר התאונה, ושלל אף הוא את האפשרות שהעלה המומחה רז, בדבר הכשל הטכני בסובארו, בין היתר, באמצעות תמונות המתעדות את מצב השלדה (ת/15), אשר בהם לא נראה כל "קרע" מן הסוג שאבחן המומחה רז במועד מאוחר יותר. לא-זו-אף-זו, המערער עצמו העיד על-כך, שבבוקר התאונה ביקר במוסך לצורך טיפול תקופתי, ושם נמסר לו שרכבו תקין לחלוטין. בנסיבות אלו, חוות-דעתו של המומחה רז, אשר לא נתמכה בכל ממצא פוזיטיבי, אינה מתגבשת כדי גרסה שדי בה כדי להעלות ספק סביר. מקום בו מפריחה ההגנה לחלל האויר ספקולציה, אשר אינה נתמכת בראיות של ממש, ומנגד מציגה המאשימה ראיות כִּבדות-משקל, השוללות מכל וכל את התזה שמושמעת מאת ההגנה, וודאי שלא נוכל לומר, כי עלה בידי הנאשם להוכיח קיומו של ספק סביר. מכאן, אפוא, מתחייבת המסקנה, כי המערער כשל מלהצביע על ראיות שיתגבשו כדי ספק סביר באשמתו. 7. נוסיף ונציין אף למעלה מן הצורך, כי גם לו היינו סוברים שיש בתזה שהעלה המומחה מטעם המערער כדי לעורר ספק סביר ברשלנותו, ביחס לסטיית הסובארו לנתיב הנגדי, לא היה בכך, לסברתנו, כדי לפטור המערער מכל אחריות, שהרי התרשלותו אינה נובעת אך מעצם הסטייה למסלול הנגדי, אלא אף מן העובדה, שגם לאחר שהחל לחרוג מנתיב נסיעתו, לא עשה דבר על-מנת להשיב הרכב למסלולו הראוי בנתיב הימני. ייתכן מאוד, כי די היה בהסטת ההגה או בלחיצה על דוושת הבלמים, כדי למנוע את התאונה האיומה, אולם המערער, בשל טעמים שלא נתבארו או נתבהרו דיים לפנינו, לא נקט בפעולה פשוטה זו. יוער בהקשר זה, כי הראיה הטובה ביותר לכך שהייתה למערער השהות לעשות, למצער, אחת מן הפעולות הנ"ל הנה העובדה, שהנהג שנסע בנתיב הנגדי, הספיק לבלום, לאותת באורותיו ולסטות מעט ימינה. 8. בשל המקבץ האמור דין ערעור המערער על הכרעת הדין להידחות. ערעור המשיבה על גזר הדין 9. טענת המשיבה היא, כי שגה בית-משפט קמא בהטילו על המערער עונש קל, החורג במידה ניכרת מנורמת הענישה המקובלת. לדברי ב"כ המשיבה, רשלנותו של המערער חמורה ועולה מהתנהלותו בעת התאונה - חציית פס הפרדה לבן רצוף, לאורך שניות מספר, ללא כל תגובה או ניסיון בלימה. לסברתו, על בית המשפט להחמיר בעונשם של נהגים רשלניים, כחלק מהמאבק הכולל בנגע הממאיר של תאונות דרכים, ולבטא בכך את יחסה הבלתי-מתפשר של החברה לנהיגה רשלנית המקפחת חיי אדם. תשובת המערער 10. ב"כ המערער טען בהקשר לכך, כי יש להסתפק בעונש שהשיתה הערכאה קמא על המערער, שכן עונש זה משקף נאמנה את נסיבות המקרה ואת נסיבותיו האישיות של המערער, שהנו אדם נורמטיבי לחלוטין העוסק בחינוך, וההתנדבות עבורו הנה דרך חיים. 11. המערער גרם ברשלנותו למותם של אם ועוּבָּרָה, ולפציעתם של אחרים. ערכם של חיים לא יסולא בפז ואין להכביר אודות כך מלים מיותרות. בית המשפט העליון קבע לא אחת, כי יש לנקוט במדיניות עונשית תקיפה כלפי עברייני תעבורה, במיוחד אלה שהיו מעורבים בתאונות דרכים שבהן קופדו חיי אדם. עם-זאת, גם על רקע מדיניות הענישה המחמירה לגבי תאונות דרכים קטלניות, הניצבת ככלל בהליך גזירת הדין, עדיין יש לשקול כל מקרה על נסיבותיו המיוחדות, ולעולם יישקל עניינו האינדיבידואלי של נאשם על רקע המדיניות הכללית תוך איזון ראוי ביניהם. העונש ייגזר, אפוא, כפרי שקלול של מכלול הנתונים האינדיבידואליים של הנאשם ביחס למדיניות העונשית המחמירה, תוך הערכת משקלם היחסי (ראו: ע"פ 8382/03 - איאד חילף נ' מדינת ישראל (פ"ד נח(2), 139). אכן, לזכותו על המערער עומדות נסיבות אישיות כבדות-משקל: עברו הנקי מרבב; פעילויות החינוך וההדרכה הוולונטאריות בהן הוא נוטל חלק דרך קבע, וכן הסיוע הרב שהגיש למשפחת המנוחה. משסקרנו בעיון כל אלה, לא בלי היסוס באנו לכלל מסקנה, כי העונש שהושת בערכאה קמא, אף כי נוטה הוא לקולא, אינו סוטה באופן כה מהותי מהעונש ההולם את העבירה שביצע המערער, עד כי מחייב הוא את התערבותנו. נשוב ונציין, בהקשר זה, כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור, הדנה במידת העונש הראוי, להעמידו על השיעור אותו הייתה גוזרת לו ישבה לדין כערכאה דיונית. ההתערבות בנדון תהא מוצדקת רק באותם מקרים שבהם קיימת סטייה ניכרת וחורגת מן העונש ההולם את נסיבות העניין (ראו: ע"פ 10/86 מרים זגל נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(2) 769). לסברתנו, לא כך הם פני הדברים בעניין דנן. התוצאה 12. כללו ועיקרו של דבר, דין שני הערעורים, הן של המערער והן של המשיבה, להידחות והם נדחים בזאת. רכבמשפט תעבורהתקלות ברכבסטיה מנתיב