הכרעת דין 1. לנאשם יוחסה עבירה של נהיגה נגד כיוון התנועה בכביש חד-סטרי, עבירה על תקנה 37 לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961. הטענה העובדתית הינה כי בתאריך ה 08.06.05, סמוך לשעה 11:12, נהג ברכב מס' רישוי 18-790-65, ברח' בן צבי בבית שמש, בכיוון ההפוך לכיוון המותר באותו הכביש המסומן בתמרור ב-2. משנעצר על ידי השוטר יוסי קודאי (להלן:"השוטר"), הסביר הנאשם כי יצא מחניה של מרכז מסחרי, פנה שמאלה (בניגוד לכיוון התנועה) כיוון שלא היה סימון האוסר זאת. מטעם התביעה העיד: עת/1 - רס"ר יוסי קודאי כמו כן הוגשו וסומנו המסמכים הבאים: ת/1 - דו"ח פעולה מטעם ההגנה העיד: הנאשם בעצמו כמו כן הוגשו וסומנו המסמכים הבאים: נ/1-נ/2 - תמונות של מקום האירוע תמצית טענות הצדדים 2. לטענת המאשימה גרסת השוטר ברורה, וכי על הנאשם היה לשים לב ולציית להוראות השלט המוצב בכניסה לרחוב ומורה על כניסה לרחוב חד סטרי. אולם גם לדעת המאשימה, לו היה תמרור המורה על כיוון הנסיעה מול היציאה ממקום החניה היה קיומו של שלט כזה מקל על הנהגים. 3. הנאשם, חוזר וטוען כי ביצע את הנסיעה נגד כיוון התנועה בתום לב, לאחר ששהה בסניף הדואר כשעתיים, לצורך פריקה של גיליונות העיתון בו הוא עובד, וזאת כיוון שהיה רגיל לכך שהרחוב הינו רחוב דו-סטרי כמו שזכר אותו מהתקופה בה היו ממוקמים משרדי העיתון בסמוך למקום האירוע. לטענתו, התמרור ברחוב, והפיכת הרחוב לחד-סטרי נעשו לאחר שמקום העסקתו של הנאשם קרי מערכת העיתון, עבר מיקום אל מחוץ לירושלים. עוד טוען הנאשם, כי על מנת להעלים כל צילו של ספק מנהגים, צריך למקם תמרור עם כיוון הנסיעה הנכון, אל מול היציאה מהחניה רציפות ההוראה החוקית והקשר הסיבתי 4. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנאשם נסע בניגוד לכיוון התנועה ברח' בן-צבי. עיקר הפלוגתא בתיק זה נסב סביב השאלה האם החניה שביצע הנאשם במרכז המסחרי, והיציאה ממנה, כאשר אין כל שילוט המורה על כיוון הנסיעה, מנתקת את ההמשכיות בין הכניסה לרחוב חד-סטרי ונסיעה כנגד כיוון התנועה. 5. נסתכל על מצב שיכול ויקרה: שמעון מחנה את הרכב על מנת שראובן יבוא לאספו מאוחר יותר. כאשר ראובן מגע לאסוף את הרכב, הוא נוסע לתומו נגד כיוון התנועה ברחוב. האם גם אז היינו רואים את ראובן כאחראי? הרי ללא ספק נותקה כאן ההמשכיות, הקשר הסיבתי, בין הידיעה על היותו של הרחוב חד-סטרי, ידיעה השמורה לשמעון, מחנה הרכב, ולבין הנסיעה נגד כיוון התנועה על ידי ראובן. על קשר סיבתי בעבירות של איסור מוחלט כותב המלומד י. קדמי בספרו "גם לגבי עבירות של איסור מוחלט יש צורך בקיומה של 'צְפִיות סבירה' לביסוסו של קשר סיבתי..." (י. קדמי, על הדין בפלילים, חלק ראשון עמ' 96). אם אותו נהג שלקח את הרכב ממקום חנייתו, לא היה יכול לדעת על היותו של הרחוב רחוב חד-סטרי, אזי, לטעמי, מתנתק הקשר הסיבתי, והנהג אינו אשם. אלא שלא זה היה המקרה שלפנינו. במקרה שלפנינו הנאשם ידע או לכל הפחות היה צריך לדעת על היות הרחוב חד-סיטרי. המקרה שלפנינו -הנאשם ידע על התמרור ואין מנוס מהרשיעו 6. כאשר החנה הנאשם את רכבו במרכז המסחרי, לא היה מודע לקיומו של תמרור המורה על הרחוב כרחוב חד-סטרי. לאחר פרק זמן של שעתיים, בהם שהה בדואר לצורך עבודתו, חזר הנאשם לרכבו. בתום לב, ומכוחו של הרגל, הפנה את רכבו שמאלה והחל בנסיעה. 7. הנאשם אינו תושב האזור, ואינו מסתובב באזור באופן קבוע. לדבריו, אשר לא הוכחשו על ידי המאשימה, בעבר היה הרחוב דו סיטרי. האמנתי לדברי הנאשם, כאשר כבר בפני השוטר רושם הדו"ח, הודה כי נסע נגד הכיוון בטעות, כיוון שאין שום סימון האוסר עליו. עולה מכך, כי הנאשם באמת ובתמים לא היה מודע לקיומו של תמרור המורה על תנועה רק בכיוון אחד ברחוב. נזכיר שוב כי ב"כ המאשימה הודה בסיכומיו כי תמרור נוסף המורה על כיוון הנסיעה היה מקל על הנהגים להתמצא בכיווני הנסיעה ברחוב הנ"ל (עמ' 4 לפרוטוקול ש' 2-3). 8. אלא שעם כל הסימפטיה לנאשם, אין אפשרות לזכותו. הנאשם חלף בדרכו על תמרור המורה על נסיעה חד-סיטרית והיה עליו לפעול בהתאם. אם יזוכה הנאשם, הרי יש בכך פתח לכל נוסע בכביש חד-סיטרי שיטען כי טעה/שכח לא שם לב. מה יהיה הדין עם מי שהחליט לעשות פרסה ברח' חד-סיטרי? ונניח כי עשה זאת באמת ובתמים היות ושכח? אם נקבל את היגיון ההגנה, גם אז נצטרך לזכותו ודבר זה לא יעלה על הדעת. 9. מעבר לאלו, מסקירת התמונות עולה שהחנייה בה חנה הנאשם איננה בדיוק חניה גדולה ורחבה אלא חנייה קטנה וצרה יחסית. כך שאין מדובר בחנייה גדולה באופן משמעותי. ממילא הסיכוי לטעות מצטמצם. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, לאחר עיון במכלול חומר הראיות והעדויות שהובאו לפני החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. ניתנה בלשכתי בהעדר הצדדים ובהסכמתם היום יום ראשון 12 מרץ 2006 אברהם נ. טננבוים שופט תעבורה גזר דין אודה כי התוצאה הסופית מעוררת אי נוחות. אחרי ככלות הכל, האם לא היה הרבה יותר פשוט אם הרשות הייתה מתמררת את היציאה מהחניה בצורה ברורה? במקרה כזה איש לא יכל היה להלין על חיובו אלא על עצמו בלבד. בכלל, מן הראוי כידוע שההוראות לנהגים יהיו חד-משמעיות וללא כל אפשרות של פקפוק. נהג צריך לציית להוראות ולא להתחיל להתלבט האם היה תמרור של דרך חד-סיטרית בתחילת הכביש אם לאוו. אשר לכן, בנסיבות אלו, החלטתי לדון את הנאשם לקנס בן 18 ₪ שישולם עד לתאריך 1.5.2006. העתק יישלח לממונה על הסדרי תנועה בעיריית בית שמש כדי שישקול האם אין מקום להוסיף שילוט שימנה פנייה זו. משפט תעבורהנסיעה נגד כיוון התנועהכביש