פסק דין המשיב הורשע בבית משפט קמא על פי הודאתו בעבירות של נהיגה ברשלנות, גרימת נזק, נהיגה בשכרות ואי שמירת רווח. בית משפט קמא לאחר ששמע את טיעוני הצדדים גזר על המשיב פסילה בפועל לתקופה של 11 חודשים ו - 20 יום בניכוי 60 ימי פסילה מנהלית, 6 חודשי פסילה על תנאי לתקופה של שנתיים, קנס בסך 2,200 ₪, 5 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור על נהיגה בזמן פסילה או נהיגה בשכרות והתחייבות על סך 5,000 ₪ שלא יעבור על עבירה של נהיגה בשכרות, תקופה של שנתיים. ב"כ המערערת מלין על חומרת העונש. כעולה מהודעת הערעור והטיעון בפני, מבוקש שהפסילה בפועל תהא לשנתיים, העונשים שהטיל בית משפט קמא לא הולמים את חומרת העבירות וניתן משקל יתר לנסיבות האישיות של המשיב. מנגד, מבקש הסניגור המלומד לדחות את הערעור, לטעמו מדובר בתאונה קלה, המשיב לא התנדנד כשירד מהרכב ומבקש לא להתערב בעונש. אפתח ואומר, מדובר בעבירות חמורות, הבוחר לנהוג כשהנו שיכור, מסכן את חייו וחיי אחרים, מדובר בהפקר אשר לא פעם כתוב בדם בדרכים, כמות האלכוהול שנמצאה בדמו של המשיב הגיעה כדי 206% ואין לקבל טענות ב"כ המשיב לענין אורח יציאת המשיב מהרכב כמתואר, אין לדעת מה השפעה תהא בנסיבות כאלה ואחרות במצב שכרות, לא בכדי ראה המחוקק לאסור נהיגה בשכרות, מדובר בסיכון חיי אדם, כאן, המשיב גרם לתאונת דרכים בהיותו שיכור לא שמר רווח המאפשר לו לעצור ופגע ברכב אחר, גרם לפגיעה ברכב האחר ולנזקים בו, העובדה כנטען שהנזקים עצמם לא היו קשים (למרבה המזל), אין בה כדי לחסר מחומרת העבירה לפיה נהג המשיב בשכרות. "המעשים בהם הורשע המבקש, כמתואר לעיל, הם חמורים ביותר. נהיגה תחת השפעת אלכוהול מסכנת את חיי הציבור ומעידה על התנהגות רשלנית וקלת דעת...", ראה רע"פ 25/04 (לא פורסם) ופסיקה נוספת המוזכרת שם כאשר בית המשפט העליון ברע"פ 25/04 הנ"ל דוחה את ערעור המבקש על פסילה לתקופה של שנתיים וקובע שבית משפט קמא עוד עשה חסד עם המערער - מבקש בפניו שעה שהסתפק בתקופת המינימום הקבועה בחוק. מכל האמור, אני רואה לקבוע כי בית משפט קמא לא איזן נכונה בין האינטרס הציבורי לאור חומרת העבירה וכנגזר מכך, שלום הציבור ונתן משקל יתר לנסיבות האישיות של המשיב. ס' 62 לפקודה שעניינו נהיגה בשכרות מלמד על שובר הענישה כדי מאסר שנתיים או קנס. כבר שנינו שאין צורך להוכיח שהנהג הושפע כך או אחרת ממשקאות משכרים או סמים בנסיבות עבירה של נהיגה בשכרות (ראה למשל ע"פ 71136/02 (לא פורסם) ). לאחר שבחנתי את המכלול ועיינתי בפסיקה שצירפו ב"כ הצדדים זה להכא וזה להתאם, אני מורה לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא וגוזר על המשיב, בשים לב למבוקש ע"י המערערת, הגדלה באופן משמעותי של פסילה בפועל והחמרה וענישה על תנאי (אין התייחסות למאסר) עונשים כמפורט: א. אני פוסל את המשיב מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה וזאת, שעה שערכאת הערעור לא ממצה את הדין, פסילה בפועל לתקופה של 24 חודשים זאת, בניכוי הפסילה המנהלית (60 יום). ב. פסילה על תנאי מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה היה ויעבור עבירה של נהיגה בשכרות או נהיגה בפסילה וזאת,ל - 9 חודשים לתקופה של שנתיים. ג. מותר גזר הדין בבית משפט קמא יעמוד בעינו. משפט תעבורהשכרותערעור