נהיגה בשכרות - גזר דין

גזר הדין 1. הנאשם בתיק זה הורשע עפ"י הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירה של נהיגת רכב בשיכרות, עבירה על סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א - 1961 (להלן - פקודת התעבורה). כמות האלכוהול שנמצאה אצל הנאשם הינה 690 מיקרוגרם בליטר אחד של אויר נשוף, כמות השווה ערך ל - 143.75 מיליגרם לכל 100 מיליליטר דם, שהינה כמעט פי שלוש מהכמות המותרת. 2. מדובר בעבירה חמורה, מן החמורות שבדיני התעבורה, שהמחוקק התייחס אליה בהתאם וקבע כי מי שהורשע בה ייפסל מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משנתיים (סעיף 39א רישא לפקודת התעבורה). 3. בענייננו, בית המשפט התבקש במסגרת הסדר הטיעון להטיל על הנאשם עונש מוסכם כדלקמן: 6 חודשי מאסר על תנאי, פסילה בפועל בת 11 חודשים, קנס 10,000 ₪ ופסילה על תנאי לשיקול דעת בית המשפט. יצויין, כי הנאשם נפסל מנהלית לתקופה של 30 ימים. 4. ב"כ הנאשם טען, כי מדובר באדם עובד שאינו נוהג לסכן את הציבור, ש"גיליון ההרשעות שלו לא ארוך" כאשר העבירה האחרונה היא משנת 2003. הסניגור המלומד הוסיף שמדובר במקרה חד פעמי שלא יחזור על עצמו וכי האינטרס הציבורי לא ייפגע שכן סוכם על קנס משמעותי לקופת המדינה וגם על פסילה שהיא משמעותית עבור הנאשם, דבר שמאזן למעשה את כפות המאזניים. ב"כ הנאשם הגיש מכתב של מעבידו של הנאשם לפיו רשיונו של הנ"ל חשוב במסגרת עבודתו ואם ייפסל הוא יושעה ממנה לתקופת הפסילה. 5. הנאשם נוהג משנת 1998 ולחובתו 11 הרשעות קודמות, מרביתן בעבירות חמורות כגון מהירות מופרזת (3 הרשעות), אי ציות לתמרור עצור (3 הרשעות), אי ציות לתמרור אין כניסה ונהיגה על מדרכה שלא לשם חצייתה. 6. כאמור, הרשעה בעבירה על סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה, מחייבת, בשים לב לסעיף 39א לפקודה, פסילת מינימום לתקופה של שנתיים, שבית המשפט רשאי לחרוג ממנה בנסיבות מיוחדות אותן יפרש בפסק דינו. נשאלת אפוא השאלה, האם המקרה דנן נמנה על אותם מקרים מיוחדים אשר מצדיקים חריגה מפסילת המינימום, או במילים אחרות, האם הסדר הטיעון כשלעצמו וטיעוני ב"כ הנאשם מהווים ביחד נסיבות מיוחדות לעניין הסעיף הנ"ל? בית משפט זה סבור כי התשובה לשאלה הנ"ל הינה שלילית. 7. בטיעוני בעלי הדין, לא מצאתי כי "נסיבות מיוחדות" כאלה מתקיימות כאן ולעניות דעתי הסדר הטיעון כשלעצמו אינו יכול לשמש נסיבה מיוחדת במובן זה. אמנם קיומו של הסדר טיעון הינו שיקול מרכזי בשיקוליו של בית המשפט בבואו לגזור את העונש, אולם אין הוא השיקול היחיד, ובית המשפט הוא שאמון למעשה על מלאכת גזירת הדין, הכל לפי שיקול דעתו בהתאם לנורמת הענישה הנכונה, לנסיבות של התיק הספציפי ולאינטרס הציבורי בכללותו. 8. בבואי לגזור את דינו של הנאשם, ער אני להלכות הרבות בכל הקשור לכיבוד הסדרי טיעון, לרבות לפסק הדין בעניין פלוני נ' מ"י (ע"פ 1958/98). אולם, בחינת ההסדר אליו הגיעו הצדדים, דווקא לאור מבחן האיזון שאומץ בפסק הדין הנ"ל, הביאה אותי למסקנה כי ההסדר בתיק זה אינו מאוזן, ככל שהדבר נוגע לתקופת הפסילה של רשיון הנהיגה, הואיל וטובת ההנאה אותה אמור הנאשם לקבל בפסילה קצרה באופן משמעותי מפסילת המינימום (מחצית התקופה המתחייבת), עולה לאין שיעור על האינטרס הציבורי ובכך מופר האיזון הדרוש, שכן נוצר יחס בלתי הולם בין ההקלה שניתנה לנאשם לבין אינטרס הציבור בכללותו. 9. לא צריכה להיות מחלוקת, כי מי שנוהג ברכב כשהוא שיכור מסכן הן את עצמו והן את משתמשי הדרך האחרים הואיל ואין לו יכולת לשלוט על עצמו ולהפעיל את מלוא חושיו, דבר אשר הופך את כלי הרכב בו הוא נוהג "לכלי רצח פוטנציאלי", על כל המשתמע מכך. 10. עיון בדברי ההסבר של הצעות החוק אשר קדמו לחקיקת סעיף 39א האמור מגלה כי המחוקק היה ברור וחד בכל הקשור להחמרת הענישה של נהגים שיכורים באופן שאינו משתמע לשתי פנים. הצעות אלה במקור כללו הצעה לחוקק הוראת שעה אשר תחייב את בית המשפט להטיל על מי שנהג כשהוא שיכור תקופת מאסר שלא תפחת מששה חודשים ותקופת פסילה שלא תפחת משלוש שנים בצירוף פסילה על תנאי לשנתיים. ראה סעיף 4 להצעת חוק התעבורה (נהיגה בשיכרות) (הוראת שעה), התשנ"ד - 1994 (פורסמה בהצעות חוק 2284, י"ח בתמוז התשנ"ד, עמ' 513). 11. הצעה נוספת הייתה לחוקק את סעיף 52א לפקודת התעבורה אשר יסמיך את רשות הרישוי לפסול אדם, שהורשע בעבירה לפי סעיף 62 (3), מלקבל או מלהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה של חמש שנים. ראה הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 33) (פסילה עקב נהיגה בשיכרות) התשנ"ד - 1994. (פורסמה שם, בעמ' 514). 12. בדברי ההסבר להצעה הראשונה נאמרו הדברים הבאים: "תאונות דרכים שבהן היו מעורבים נהגים שתויים כבר תבעו קורבנות בנפש והמספר הולך וגדל. עד לפני שנתיים נגרמו 1.5% מכלל תאונות הדרכים בארץ עקב נהיגה במצב של שיכרות. מומחים מעריכים כי שיעור זה עלה מאז והגיע לכדי 5% מכלל תאונות הדרכים. המלחמה בנגע זה מחייבת את הכנסת לקבוע כללים מחמירים יותר לביעורו לפני שיתשפט ויתרחב". 13. בדברי ההסבר להצעה השניה, נאמר כך: "מטרתה של הצעת חוק זו להילחם בתופעת תאונות הדרכים אשר הפכה למכת מדינה. רבות מן התאונות מתרחשות עקב נהיגה תחת השפעת אלכוהול של צעירים בערבי שבת. מוצע, שכל מי שיימצא אשם בנהיגה תחת השפעת אלכוהול יהיה פסול מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לחמש שנים". 14. בסופו של דבר התקבל הנוסח הנוכחי של סעיף 39א אשר מטיל פסילת מינימום לתקופה של שנתיים, ואף מסמיך את בית המשפט לסטות מתקופה זו בהתקיימן של נסיבות מיוחדות שיצדיקו זאת. עם זאת, דברי ההסבר וכוונתו הברורה של המחוקק חייבים להנחות את בית המשפט ולהיות נר לרגליו בבואו לגזור את עונשו של מי שהורשע בעבירה כאמור. 15. יתרה מכך, הגישה לפיה יש להשית על מי שהורשע בנהיגה בשיכרות בניגוד לסעיף 62 (3) לפקודה את פסילת המינימום בת השנתיים, כשרק לעיתים רחוקות ניתן לסטות ממנה, קיבלה ביטוי לאחרונה בשורה של פסקי דין כגון: רע"פ 9949/05 מוחמד עבד אל קאדר נ' מ"י (טרם פורסם), רע"פ 7350/05 סהר חן נ' מ"י (טרם פורסם), ע"פ (נצ') 1298/05 מ"י נ' פארס פלאח (טרם פורסם), ע"פ 3557/03 (חי) טולצקוב נ' מ"י (טרם פורסם), ע"פ 1683/04 (חי) דואהדה נ' מ"י (טרם פורסם) וע"פ 1028/04 (חי) מ"י נ' דראושה, (טרם פורסם). 16. בהסתמך על האמור ולאחר שבחנתי את הסדר הטיעון שהוצג בפניי ושקלתי את טענות הסניגור, נראה לי כי אין בענייננו הצדקה לחריגה מפסילת המינימום. למסקנה זו הגעתי גם בשים לב לעברו התעבורתי של הנאשם ואשר אינו מצביע עליו כעל נהג זהיר ואחראי. 17. בנסיבות אלה, והואיל ויתר מרכיבי הסדר הטיעון סבירים, שקלת תחילה שלא להתערב באותם מרכיבים, למעט בכל הקשור לפסילה של רשיון הנהיגה אשר תעמוד על שנתיים כמתחייב מהרשעת הנאשם בסעיף 62 (3) לפקודה. עם זאת, ומכיוון שהקנס הגבוה עליו סיכמו הצדדים כפי שעולה מדברי הסניגור, נועד לאזן "ולשפות" על הקיצור בפסילת המינימום ומכיוון שבסופו של יום לא קיבלתי הסכמה זו, ראוי לדעתי להפחית מהקנס המוסכם ולהעמידו על מחצית הסכום. 18. לאור המקובץ אני גוזר על הנאשם את העונשים שלהלן: אני דן את הנאשם למאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים. הנאשם לא ישא בעונש זה אלא אם בתוך תקופה של 3 שנים יעבור על אחת העבירות שלהלן ויורשע בגינה. ואלה העבירות: עבירה של נהיגה בעת פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), או עבירה של נהיגה בעת שכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה או עבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים בניגוד לתקנה 26 (2) לתקנות התעבורה. אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסך 5,000 ש"ח או 2 חודשי מאסר. אני פוסל את הנאשם מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים בפועל, ומתקופה זו ינוכו 30 ימי הפסילה המנהלית. אני פוסל את הנאשם מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור אותה/ן עבירה/ות שעליה/ן הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 ויורשע בגינה, תוך התקופה האמורה או לאחריה. הקנס ישולם ב - 5 תשלומים שווים ורצופים החל מתאריך 13.1.2006. אם תשלום אחד לא ייפרע במועדו, יעמוד כל הקנס לפרעון מיידי. בית המשפט מסביר לנאשם כי עליו להפקיד את רשיונו במזכירות בית המשפט, שכן הפסילה מתחילה ממתן גזר הדין אולם היא תחושב רק עם הפקדת רשיון הנהיגה במזכירות בית המשפט. מודעת זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בחיפה. משפט פלילימשפט תעבורהשכרות