גישת בית המשפט היא כי נהיגה בפסילה הינה עבירה חמורה, המדובר בעבירה שרק לעיתים מתגלה והיא פירצה הקוראת לכל פורק עול להמשיך לסכן את חיי הנוסעים והמשתמשים בדרך וכן את חייו הוא. בנוסף, בית המשפט העליון הביע את עמדתו ביחס לענישה שמן הראוי שתוטל במקרים של נהיגה בפסילה ציין, כי כיום קיימת הצדקה להטיל ענישה שתכלול אף מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים. להלן גזר דין בנושא נהיגה בפסילה: ג ז ר - ד י ן ביום 3.11.04 הודה הנאשם במסגרת הסדר טיעון בעבירות המיוחסות לו הן בתיק זה והן בתיקים 4183/04 , 4182/04 ו - 4184/04. המדובר הוא בעבירות חמורות ביותר כך שביום 29.10.04 נהג הנאשם ברכב בזמן פסילה. מספר ימים ספורים לאחר מכן , שוב , ביום 2.11.04 נהג הנאשם פעם נוספת בזמן פסילה ברכב שהורד מהכביש ללא רשיון נהיגה תקף וללא תעודת ביטוח בת תוקף. לאחר שהודע על הסדר הטיעון נדחה המשך הדיון לצורך קבלת חוות דעת מטעם הממונה על עבודות השירות, אולם, מאז ועד היום, לא טרח הנאשם להתייצב לדיונים. מספר צווי הבאה נגד הנאשם הוצאו אך לשווא. הנאשם ידע על הדיונים אשר התנהלו נגדו ולא נקף אצבע כדי להתייצב או לא לגרום לבזבוז זמן שיפוטי יקר. הוצאות מרובות נגרמו וזאת בשל התנהגותו של הנאשם. פרוטוקול ישיבת יום 18.5.05 מעיד על כך. שמעתי בקשב רב את טיעוניו המלומדים של ב"כ הנאשם אשר שטח בהרחבה את נסיבותיו האישיות של הנאשם ואת נסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לו. המדובר הוא במפרנס של משפחה. רשיון הנהיגה נחוץ לו לצורך פרנסת משפחתו. עיינתי גם בחוות הדעת החיובית שהוגשה מטעם הממונה על עבודות השירות. לא אחת, צויין בפסיקה, כי העבירות בהן הורשע הנאשם הינן מן החמורות הקיימות בפקודת התעבורה ובמיוחד הדברים נכונים בעבירה של נהיגה בזמן פסילה. מדובר בעבירה שרק לעיתים מתגלה והיא פירצה הקוראת לכל פורק עול להמשיך לסכן את חיי הנוסעים והמשתמשים בדרך וכן את חייו הוא (בש"פ 686/95 שוקי אסור נ. מדינת ישראל , דינים עליון, כרך מב, עמ' 766). בנוסף, בית המשפט העליון הביע את עמדתו ביחס לענישה שמן הראוי שתוטל במקרים כגון דא עת ציין, כי כיום קיימת הצדקה להטיל ענישה שתכלול אף מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים (ע"פ 324/88 אלאעסם נ. מדינת ישראל, פד"י מב (3) , עמ' 728). לנאשם 93 הרשעות קודמות כאשר הוא נוהג החל משנת 1996. המדובר הוא בגליון הרשעות קודמות עשיר ביותר ומגוון הכולל בחובו עבירות חמורות. אומנם המדובר הוא בהסדר טיעון אשר גובש בין הצדדים. על בית המשפט לבחון האם מדובר בהסדר סביר או שמא מדובר בסטייה רצינית מרמת הענישה המקובלת במקרים כגון אלה. עניין הסטייה מהסדר טיעון נדון במגוון פסקי דין כגון: ר"ע 744/86, שמעון אוחנה נ. מדינת ישראל, תקדין עליון 87 (1) עמ' 518; בע"פ 1958/98 פלוני נ. מדינת ישראל, כרך נז (1), עמ' 577; ע"פ 2034/91 פלוני נ. מדינת ישראל, תקדין עליון כרך 91 (2), תשנ"א / תשנ"ב , 1991 עמ' 2442; בע"פ 532/71 בחמוצקי נ. מדינת ישראל פד"י כו (1), עמ' 543; דיון נוסף פלילי 1312/91, דוד פלדר נ. מדינת ישראל , פד"י מז (2), 588, עמ' 562, 563. הכלל הוא, כי בית המשפט ייטה לקבל הסדר טיעון אשר גובש בין הצדדים אך במידה והסדר זה סוטה באופן חריג ממידת הענישה הסבירה בית המשפט לא יהא מחוייב לאשר את ההסדר. בית המשפט אינו בבחינת "חותמת גומי". אקדים ואומר, כי מידי יום מתנהלים בפני בית משפט זה תיקים דומים שעניינם נהיגה בזמן פסילה והתביעה נוהגת לבקש בתיקים כאלה, עונש הכולל אף מאסר בפועל. לא הוצגו בפניי כל נימוקים שיצדיקו סטייה מכלל זה. דבריי אלה מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בנאשם אשר הצליח לצבור לחובתו 93 הרשעות קודמות, ובמהלך שלושה ימים (ועל אף שנתפס נוהג בזמן פסילה) חזר לסורו שוב ונהג פעם נוספת בזמן פסילה. התנהגות התביעה במקרה זה הינה מוזרה ובלתי מובנת. במקרים דומים, כאשר היה מדובר במקרה אחד של נהיגה בזמן פסילה ואף היה מדובר בגליון הרשעות קודמות דל ביותר, ביקשה התביעה מעצר עד תום ההליכים וכן עונש של מאסר בפועל לאחר שהנאשם הורשע. במקרה זה, לאחר שהנאשם נעצר, מיד הוצג הסדר טיעון בלתי סביר לחלוטין ומבלי שהתבקשה כל בקשה לגבי מעצרו של הנאשם דבר אשר הביא להתמשכות הדיונים ולאי הופעת הנאשם לישיבות שנקבעו על אף שזומן כדין. ראוי להדגיש, כי הנאשם התחמק מהדיונים, לא הופיע ועשה דין לעצמו והפרוטוקולים הקודמים מעידים על כך. אך כאן המקום לציין, כי התנהגות הנאשם לא היוותה נימוק או מרכיב שבית המשפט נשען עליו במתן גזר דינו זה. בבואי לגזור את דינו של הנאשם שם אני לנגד עיני את הודאתו, את דברי ב"כ המלומד ואת נסיבותיו האישיות ורק לאחר עריכת תמהיל של מכלול הנסיבות הנ"ל אשר יוצק אני אל תוך תבנית הפסיקה שהותוותה על ידי בית המשפט העליון, מגיע לתוצאה שמן הראוי שתהא בנוגע לענישה בתיק זה. מכלול הנסיבות, חומרת העבירות ותדירותן, הרשעותיו הקודמות של הנאשם. כל אלה יחדיו מנווטים אותי לקראת מסקנה, כי אין מקום לקבל את הסדר הטיעון. הסדר הטיעון סוטה במידה ניכרת ובלתי סבירה מעונש סביר. הסדר הטיעון, כפי שהוצג, מחטיא הוא באופן ברור ובולט את תכלית הענישה ועשיית צדק. בית המשפט שם את הצדק כנר לרגליו עת בא הוא לגזור את דינו של נאשם זה או אחר. טיעוני בא כוחו המלומד של הנאשם עמדו כמרכיב מהותי בגזירת דינו של הנאשם. לאחר ששמעתי את דבריהם של ב"כ הצדדים ושקלתי את נסיבות המקרה אני מטיל בזה על הנאשם את העונשים כדלקמן: אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסך -. 4,000 ₪ או 40 ימי מאסר שישא בנוסף לכל מאסר אחר שהוטל עליו. הקנס ישולם ב- 10 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.1.06 ואילך. איחור בתשלום אחד יעמיד את הקרן לפירעון מידי. הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה על תנאי לתקופה של 9חודשים למשך שנתיים. הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה בפועל לתקופה של 36חודשים. הפקדת רשיון הנהיגה / תצהיר תיעשה לאלתר במזכירות בית משפט השלום בצפת. אני מחייב את הנאשם לחתום על התחייבות בסך של -. 10,000 ₪ שלא יעבור אותה עבירה שעניינה נהיגה בזמן פסילה במשך שנתיים, במידה ולא יחתום על ההתחייבות תוך שבוע ימים ייאסר ל - 7 ימים. אני גוזר על הנאשם 7 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של נהיגת רכב בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה או נהיגת רכב ללא רשיון נהיגה תקף לפי סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה. אני גוזר על הנאשם מאסר בפועל לתקופה של 4 חודשים אשר ירוצה מאחורי סורג ובריח. בשולי החלטה זו אציין, כי לטעמי היה מקום להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל לתקופה ארוכה יותר אך בשים לב לעובדה, כי היה מדובר בהסדר בין הצדדים נמנעתי מלהטיל עליו עונש מאסר ארוך יותר. הודע על זכות ערעור בבית המשפט המחוזי בנצרת תוך 45 יום מיום הודעת גזר הדין. משפט תעבורהנהיגה בשלילה