פסק דין זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א' טננבוים) ב-ת 14018/04 מיום 8.12.04, אשר לפיו זוכה המשיב מעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961, בה הואשם בדו"ח תנועה לפיו ביום 5.4.04 נהג המשיב באמבולנס ברח' עזרא בירושלים, וזאת מבלי שהיה בידו רישיון מתאים. טענתו העיקרית של ב"כ המערערת הנה, כי פרשנות שגויה של תקנה 178(א)(4) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן- "התקנות"), היא שהביאה לזיכוי המשיב. בנסיבות המקרה דנן, לא היתה כל מחלוקת בין הצדדים באשר לעובדות המקרה, המשיב לא כפר בעובדות כתב האישום, אלא שהוא טען טענה משפטית הנוגעת לפרשנות אותה תקנה, טענה אשר נתקבלה ע"י בית משפט קמא, ולפיכך הוא זוכה. מכאן הערעור שלפנינו. 3. למשיב רישיון נהיגה מדרגה 2. תקנה 178(א)(4) קובעת מהו טיבו של רישיון מדרגה זו, ולפיה: "(א) רישיון נהיגה דרגה 2 הוא רישיון לנהוג- .... (4) באמבולנס, ברכב לכיבוי שריפות וברכב אחר שאישרה רשות הרישוי כרכב ביטחון, שמשקלו הכולל המותר אינו עולה על 4,000 ק"ג, אם ניתן מאת רשות הרישוי היתר מיוחד בכפוף לאמור בתקנה 190 ובהתאם לתנאי ההיתר". למשיב לא היה היתר מיוחד כהגדרתו בתקנה מאת רשות הרישוי, ומכאן הצורך להידרש לשאלת פרשנותה של התקנה. בנימוקי ערעורה חזרה המערערת על טענותיה אשר העלתה בערכאה הדיונית, לפיהן הסיפא הדורשת "היתר מיוחד" מתייחסת לכל אמבולנס (ולכל רכב לכיבוי שריפות) בין אם זהו רכב ביטחון ובין אם לאו, וכי בנוסף נדרש היתר לכל רכב ביטחון באשר הוא. לדידה, המילים "שאישרה רשות הרישוי כרכב ביטחון" מתייחסות אך לצמד התיבות "וברכב אחר". לעומת זאת, טען המשיב, כי המילים "שאישרה רשות הרישוי כרכב ביטחון" מתייחסות לכל סוגי כלי הרכב המופיעים בסעיף - אמבולנס, רכב כיבוי שריפות ורכב אחר, ולפיכך, אך ורק לרכב שאושר כרכב ביטחון יש צורך בהיתר מיוחד. 4. פסק דינו של בית משפט קמא: בהכרעת דינו, קבע בית משפט קמא, כאמור, כי יש לקבל את טענתו של המשיב ולהעדיף את פרשנותו על פני זו הנטענת על ידי המערערת. לאחר שקבע, על פי תקנה 1 לתקנות, ובה הגדרות "אמבולנס" ו"רכב ביטחון", כי לא כל אמבולנס הנו רכב ביטחון, וכי לכזה שאינו רכב ביטחון אין את כל הזכויות שיש לרכב ביטחון, פנה לדון בשאלה האם אמבולנס רגיל שאיננו רכב ביטחון, מחייב גם הוא את נהגו להצטייד בהיתר המיוחד. בית משפט קמא עמד על מגבלותיה של הפרשנות הלשונית במקרה דנן, שכן זו סובלת מספר אפשרויות פרשניות, בכללן אלו המוצעות על ידי המשיב והמערערת. מכאן הוא פנה לפרשנות תכליתית על מנת להכריע בשאלה. מסקנתו היתה, שלאור העובדה שאמבולנס פרטי משמש להסעת חולים ממקום למקום, מעין מונית, והוא אינו נושא בחובות ובזכויות כשל אמבולנס שהוא רכב ביטחון (אסור לו לנסוע שלא בהתאם לחוק, אין לו כריזה או צופר מיוחד, אין לו ציוד החייאה ו/או ציוד רפואי מיוחד, ומטרותיו מוגבלות), תהא זו משום הגבלה מיותרת לדרוש מנהגי אמבולנס שכזה את ההיתר המיוחד, הכרוך בהכשרה מיוחדת. 5. 5. לטענת המערערת, משמעות הפרשנות אליה הגיע בית משפט קמא היא, כי כל אדם בעל רישיון נהיגה לרכב יכול לנהוג באמבולנס, וזאת אף ללא שנבדקו לגביו תנאי סף מינימאליים ומבלי שיש לו הכשרה לכך, דבר העלול להזיק לאינטרס הציבורי, בייחוד לאור העובדה שההיתר המיוחד איננו כרוך אך בהכשרה, אלא גם בדרישות נוספות, כגון ותק מינימאלי בנהיגה, "תעודת יושר", העדר עבר תעבורתי, דרישות מוגברות לכושר ראייה גבוה, ועוד. המערערת טוענת, כי הפרשנות הנ"ל איננה אפשרית אף מבחינה לשונית, שכן על פי תקנה 1 הנ"ל, רכב לכיבוי שריפות, המוזכר בתקנה 178(א)(4), הוא לעולם רכב ביטחון, ולפיכך המילים "שאישרה רשות הרישוי כרכב ביטחון", לא יכולות להתייחס אליו, ומכאן שגם אינן מתייחסות לאמבולנס. יתרה על כן, הפרשנות הנדונה מובילה לתוצאה בלתי אפשרית, לפיה אין כל סיווג של רישיון נהיגה המתיר נהיגה באמבולנס שאינו רכב ביטחון, שכן תקנות 176 עד 187 בונות את דרגות רישיון הנהיגה כרשימות סגורות, ואין כל תקנה המזכירה אמבולנסים שאינם "רכב ביטחון". דיון 6. אקדים ואומר, כי הנני מסכים עם מה שצוין בהכרעת הדין, שהפרשנות התכליתית היא כיום המולכת בכף, ויש בה כדי להתוות את הדרך במציאת הדין הראוי המשתמע מן התקנה הנדונה. מה גם, שהתחקות אחר כוונת מתקין התקנה עשויה לשפוך אור ולסלק את גדר הספקות באשר לסוגיה דנן, כפי שאפרט להלן. בתיקון 4 לתקנות התעבורה משנת תשס"א, הוחלף בתקנה 178(א)(4) המונח "אמבולנס של מגן דוד אדום" במונח "אמבולנס". עיון בפרוטוקול ישיבת וועדת הכלכלה של הכנסת, מיום 6.3.01, אשר עסקה, בין היתר, בתיקון הנ"ל, מלמדנו כי להשמטת המילים "של מגן דוד אדום" חשיבות רבה. על מנת להבהיר את הדברים, אעמוד על מספר עניינים שעלו במהלך הישיבה. ראשית, ביקש משרד התחבורה להתקין הגדרה ל"אמבולנס", כאשר ההגדרה שלבסוף הוספה לתקנה 1 הינה זו: "'אמבולנס' - רכב מנועי המיועד לפי מבנהו להסעה בשכיבה של הנזקקים להשגחה או טיפול רפואי בזמן הנסיעה ואשר ניתן לגביו אישור מאת מנהל משרד הבריאות או מטעמו או להסעה של בעלי חיים חולים או פצועים ואשר ניתן לגביו אישור מאת מנהל משרד החקלאות ופיתוח הכפר או מטעמו;..". בנוסף, ביקש משרד התחבורה לתקן את הגדרת "רכב ביטחון", כך שבנוסף ל"אמבולנס של מגן דוד אדום" שנכלל עד אז בהגדרה, יבוא "או אמבולנס שניתן לגביו אישור מאת מנהל משרד הבריאות או מטעמו". ההגדרה המתוקנת (מתוך תקנה 1) אומרת: "'רכב בטחון' - אמבולנס של מגן דוד אדום, או אמבולנס שניתן לגביו אישור על היותו רכב ביטחון מאת מנהל משרד הבריאות או מטעמו, רכב של משטרת ישראל או של צבא-הגנה-לישראל רכב לכיבוי שריפות ורכב אחר שאושר על ידי רשות הרישוי כרכב בטחון, כשהם מפיצים בפנס מיוחד אור מהבהב אדום, כחול או כחול אדום ומשמיעים אות אזעקה בסירנה;". באשר להבחנה בין אמבולנס "טיפול נמרץ" שאושר כרכב ביטחון, ובין כל אמבולנס "אחר" נאמר כי: "זה קשור לציוד, לאיבזור, למוקד קשר...", וכי רק אמבולנס מן הסוג הראשון יכול להפעיל סירנה ופנס מהבהב. מכאן, כי ישנם שלושה סוגי אמבולנס, הנבדלים זה מזה, הן במהותם והן בזכויות ובחובות שהם נושאים בחובם: א. א. אמבולנס של מגן דוד אדום, שהנו לעולם רכב ביטחון. ב. ב. אמבולנס שאושר כרכב ביטחון על ידי מנהל משרד הבריאות. ג. ג. אמבולנס "אחר". לגבי תיקון תקנה 178, נאמר כי: "הרעיון הוא להשמיט את המילים 'של מגן דוד אדום'" משום שבאותה עת "אין רישיון נהיגה מתאים לאמבולנס שהוא לא של מגן דוד אדום". לפיכך, מטרת התיקון היתה להסדיר רישיון נהיגה מתאים לכל סוגי רכב האמבולנס, קרי לכלול גם אמבולנס שאושר כרכב ביטחון וגם אמבולנס "אחר". אין זה סביר, כי מציעי התיקון התכוונו לכלול בהסדר רק אמבולנס שאושר כרכב ביטחון, ולהותיר אמבולנס "אחר" מחוצה לו. לו זו היתה הכוונה, היו מציינים זאת במפורש ואומרים שישנו צורך בתיקון בשל העובדה שאין רישיון נהיגה מתאים לאמבולנס שהוא רכב ביטחון שאיננו של מגן דוד אדום. 7. לאור כל הדברים דלעיל נראה, כי הפרשנות הנכונה של התקנה היא זו לפיה ההיתר המיוחד נדרש לכל סוגי האמבולנס (בין אם הוא אמבולנס של מגן דוד אדום, אמבולנס שאושר כרכב ביטחון, וכל אמבולנס אחר), לרכב לכיבוי שריפות, וכן לכל רכב אחר שאושר על ידי רשות הרישוי כרכב ביטחון. לעניין זה מקובלת עלי פרשנות המערערת שהמילים "שאישרה רשות הרישוי כרכב ביטחון" מתייחסות אך לצמד התיבות "וברכב אחר". עיון מעמיק בתקנות עצמן מלמד כי לגבי אמבולנס שאושר כרכב ביטחון, האישור ניתן מאת משרד הבריאות ואילו לגבי כל רכב אחר אישור כזה ניתן מאת רשות הרישוי (ראה הגדרת "רכב ביטחון" בתקנה 1), כך שאין כלל בנמצא "יצור" בדמותו של אמבולנס שאישרה רשות הרישוי כרכב ביטחון. בשל כך, התקנה איננה סובלת מספר פרשנויות לשוניות, ולבטח לא את זו אשר לפיה המילים "שאישרה רשות הרישוי כרכב ביטחון" מתייחסות גם לאמבולנס. 8. בחינת תכלית התקנה מחזקת אף היא מסקנה זו. הרציונאל העומד מאחורי הדרישה להיתר מיוחד הנו, פיקוח והחמרת הדרישות לאלו אשר חפצים בנהיגה באמבולנס. ישנו אינטרס ציבורי בהבטחת קיומם של סטנדרטים מסוימים, או למצער, סף מינימום של סטנדרטים שכאלה בנוהגים ברכבים כגון דא. אין צורך להכביר מילים בדבר מהותו וטיבו של אמבולנס והנוהגים בו, ככאלה שבהם מגולמים אינטרסים ציבוריים רבי חשיבות, שעניינם הבטחת שלמות ובריאות הגוף של המשתמשים בהם. לא הרי אמבולנס המוביל אדם חולה הזקוק לטיפול רפואי לבית החולים, כהרי מונית העושה כן. אי לכך, ולאור המדיניות הראויה, נראה לי כי ראוי לקבוע שלצורך דרישת ההיתר המיוחד אין נפקא מינא בין אם האמבולנס אושר כרכב ביטחון ובין אם לאו. 9. לאור כל האמור, דין הערעור להתקבל. תקנה 178(א)(4) מטילה חובה על הנוהג בכל אמבולנס באשר הוא להצטייד בהיתר מיוחד, ומאחר ולמשיב לא היה היתר כנדרש, יש להרשיעו בעבירה המיוחסת לו, עבירה ללא רישיון נהיגה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה. התוצאה היא, כי התיק מוחזר לבית משפט קמא על מנת לקבוע את עונשו. מגן דוד אדוםמשפט תעבורהאמבולנס