פסק דין האישום: המדינה מאשימה את הנאשם כי ביום 19.6.02 בשעה 22:44, בצומת הרחובות בן גוריון ומגיני ירושלים נהג ברכב שמספרו 9662417, ולא ציית למופע רמזור אדום אשר היה בכיוון נסיעתו, לא עצר את רכבו לפני קו העצירה והמשיך בנסיעה עד סיום חציית הצומת, וכך עבר על הוראות תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961. את העובדות הנטענות בכתב האישום ביקשה המאשימה להוכיח באמצעות צלומי מצלמת רמזור בצירוף תעודת עובד ציבור (תע"צ), כמצוות סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971, אשר הוגשו לתיק. הנאשם מצידו כפר בעובדות כתב האישום וטען להגנתו כי אין בראיות שהוגשו ידי המאשימה, משום הוכחת עובדות כתב האישום שכן, תעודת עובד הציבור אשר צירפה המאשימה לתצלומים אינה ערוכה כדין ונגועה בפגמים מהותיים היורדים לשורש קבילותה. לאחר שעיינתי במסמכים ובראיות אשר הוגשו לתיק בית המשפט ובחנתי לעומק את טענות הצדדים וסיכומיהם, החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. המחלוקת: עיקר חיציו של הנאשם שהוא עורך דין במקצועו, מופנים כלפי אופן עריכתן של התע"צים. בראש דף התע"צ שהוגש לבית המשפט ת/2, מופיעה הצהרה האומרת:"תעודה זו או חלקה ניתנת על ידי לשם הגשתה כראיה לבית משפט והריני מצהיר בזה כי ידוע לי היטב שלעניין הוראות החוק הפלילי בדבר עדות שקר בבית משפט, דין תעודה זו כשהיא חתומה על ידי כדין עדות שנתתי בבית המשפט". לאחר הצהרה יחידה זו מופיעה הצהרת 6 שוטרים שכל אחד מהם ביצע פעולה שונה בשרשרת הטיפול בסרט הצילום: האחד הכניס הסרט, השני הוציא, השלישי פיתח אותו והרביעי פענחו, החמישי הגדילו והשישי שלחו ליחידה הנוגעת בדבר. בעוד שהמאשימה טוענת כי הפתיח בדבר האזהרה מתייחס לכל החותמים, טוען הנאשם כי לא אלו הם פני הדברים וכי מן המסמך עולה שאין הוא מנוסח כראוי ואינו עומד בדרישות פקודת הראיות. עוד טוען הנאשם כי שוטר כלל אינו "עובד ציבור" במשמעות פקודת הראיות ומשכך, אין הוא יכול לחתום על "תעודת עובד ציבור" כמשמעה בפקודת הראיות. הוראות החוק הנוגעות לענייננו: תקנה 4 לתקנות התעבורה (הגשת צילומים לבית המשפט), תשנ"ז - 1997 קובעת כי מי שהפעיל מצלמה או בדק תקינותה וכיו"ב, יאשר בכתב את ביצועה. בתקנה 5 לתקנות הנ"ל נקבע כדלקמן: "(א) צילום יוגש לבית המשפט בידי תובע בצירוף תעודת עובד ציבור, תצהיר או חוות דעת מומחה (להלן - תעודות), שהוכנו על בסיס האישורים כאמור בתקנה 4, אם לא הוכן האישור מראש כתעודות. אופן עריכת והגשת תעודת עובד ציבור, מוסדר בסעיפים 25 - 23 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"ה - 1975 (להלן - פקודת הראיות). סעיף 23 מאפשר לבית המשפט לקבל כראיה תעודה על דבר שנרשם במסמך רשמי זאת אם אין חשש לעוות דין. התעודה תהא חתומה בידי עובד הציבור שעשה את הרישום או את המעשה. סעיף 24(א) לפקודת הראיות קובע כי תעודת עובד ציבור תיערך "לפי הטפסים הקבועים בתוספת הראשונה או בדומה להם ככל שאפשר". על פי מצוותו של סעיף 25(א) לפקודת הראיות, מוקנית לתעודת הציבור מעמד עצמאי שכן דינם כדין עדות בבית המשפט. ס' 25(א) קובע כי "חוות דעת תעודת רופא ותעודת עובד ציבור שהוגשו כראיה לבית משפט, דינם כדין עדות בשבועה...". חשיבות העמידה בדרישות פקודת הראיות: האם ההצהרה על פיה יודע החותם כי דין תוכן המסמך כדין עדות בבית משפט הינה ענין טכני, או שמא יש לראות חשיבות לכך שההודעה תרשם בנוסח אחיד? בע"א (באר-שבע) 3086/98 בנק הפועלים נ' מנהל מקרקעי ישראל. תק-מח 2000 (1), 28808, עמ' 28818] נקבע כי יש ליחס חשיבות מרובה להודעת החותם: "...יודגש, אין המדובר בפן טכני בלבד אלא מדובר בפן מהותי גרידא מאחר ודין החוות דעתו של מומחה ו/או עובד ציבור, כאמור, כדין עדות שבשבועה וככזו, על המומחה להצהיר זאת בחוות דעתו ואם לא עשה כן, לא ניתן להגיש המסמך כראיה לבית המשפט, כפי שלא ניתן יהיה לדוגמא להגיש עדות של עד בתצהיר מבלי שיוזהר בנוסח האזהרה כנדרש, כיוון שאחרת אין כל משמעות לתצהיר". בספרו "על הראיות" חלק 2, בעמ' 812, מסביר השופט קדמי לענין האזהרה העצמית כי: "בהתאם להוראות סעיף 24 לפקודה נקבעו בתוספת הראשונה לפקודה "טפסים" לכל אחת מהתעודות הנדונות כאן; וחובה לערוך את התעודות בנוסח זהה או דומה "ככל האפשר" לנוסח הטפסים האמורים. עמידה בנוסח הבסיסי האמור הינה תנאי לקבילותה של התעודה; ויש ליתן הדעת בהקשר זה להוראות סעיף 25 (ג) לפקודה זאת כמובן, כל עוד מוגשת התעודה כראיה מכח הוראות הסעיפים 20 ו - 23 לפקודה". פסיקה נוספת לעניין זה נמצא ברע"א 2750/94 עציוני ובניו בע"מ נ' מוסא אלי, דינים עליון ל"ה 892 שם קובע כב' השופט אור כי: "החלק החשוב לענייננו בטופס זה הוא, שהחתום עליו מצהיר שהוא יודע שחוות הדעת או התעודה הרפואית יוגשו כראיה לבית המשפט וכי דינן של אלה לעניין הוראות החוק הפלילי בדבר עדות שקר כדין עדות בשבועה בבית המשפט. דינן הוא אמנם כזה, לפי האמור בסעיף 25(א) לפקודה. החשיבות שבכך היא, שהחותם יודע את האחריות המוטלת עליו, באם המסמך כולל דברים שאינם אמת... אם יתקבל הדו"ח כראיה יהיה זה מבלי שהחתומים עליו נטלו אחריות בפלילים למקרה של קביעה בו שאינה אמת, ואין הנתבעים יכולים לחקרם בחקירה נגדית על האמור בדו"ח...". העולה מן המקובץ הוא איפוא כי גם כיום, כאשר קיימת נטיה בבתי המשפט לעבור בדיני הראיות ממישור הקבילות למישור המשקל, עדיין חשובה ההצהרה והאזהרה העצמית מבחינה מהותית ולא טכנית פורמאלית. האם יתכן שתעודת עובד ציבור אינה צריכה הצהרה ואזהרה עצמית? סעיף 25 לפקודת הראיות באופן מוזר משהו, קובע בס"ק (ג) בהתייחסו לצורך לכלול את הצהרת עורך התעודה כי: "כל חוות דעת וכל תעודת רופא יכילו הצהרת המומחה או הרופא כי הוראות סעיף זה ידועות לו". רופא ומומחה נאמר, אך "עובד ציבור" לא נאמר. לא ברור לבית המשפט אם מדובר בהשמטה, שכן סעיף 25(א) לפקודה קובע כאמור שתעודת עובד ציבור שהוגשה דינה כדין עדות וסעיף 24 לפקודה מחייב הגשת תעודת עובד ציבור לפי הטופס הקבוע בתוספת הראשונה או בדומה לו ככל האפשר. עיון בנוסח הטופס המצוי בתוספת הראשונה לפקודת הראיות מלמדנו כי בטפסים עצמם אין ויתור על נוסח האזהרה וההצהרה לאמור: "אני החתום מטה מעיד ומאשר בזה ..." ובסיום התעודה: "תעודה זו ניתנה על ידי לשם הגשתה כראיה לבית משפט והריני מצהיר בזה כי ידוע לי היטב שלעניין הוראות החוק הפלילי בדבר עדות שקר בשבועה בבית משפט, דין תעודה זו כשהיא חתומה על ידי כדין עדות בשבועה שנתתי בית משפט" מן התוספת לפקודת הראיות נלמד כי תעודת עובד ציבור צריך שתכלול סיומת הזהה לתעודת רופא וחוות דעת מומחה, לפיה יודע החותם כי דין התעודה כדין עדות בשבועה.סעיף 25(ג) לפקודת הראיות אינו קובע כי תעודת עובד ציבור לא תכיל את הצהרת תעודת עובד הציבור אלא מתמקד רק במומחה ובתעודת הרופא. גם אם נפל פגם בסעיף זה, הרי שהטופס המופיע בתוספת הראשונה לפקודה, מרפא פגם זה, ועל כורחך אתה אומר כי תעודת עובד ציבור צריך שתכיל הצהרת עושיה לפיה הוראות החוק בדבר עדות שקר ידועות לו, שאם לא כן, אין הגיון בהגשת המסמך במקום עדות ראשית, ללא סיומת המקנה לו מעמד של עדות. יש לקבוע איפוא כי תעודת עובד ציבור צריכה לכלול סיומת בדומה לתעודת רופא וחוות דעת מומחה בנוסח המופיע בטפסים המצויים בתוספת הראשונה לפקודת הראיות. האם שוטר הינו עובד ציבור? סעיף 28 לפקודת הראיות מגדיר "עובד ציבור" ומביא דוגמאות מספר כאשר הרשימה אינה סגורה. בחוקים שונים, ולצרכים שונים כגון תנאי שכר ופרישה, יתכן ושוטר לא יחשב כעובד מדינה ואולם לצורך פקודת הראיות, ובמבחן המהות מבצע השוטר שליחות ציבורית מטעם הציבור ועבור הציבור. אין הבדל לעניין פקודת הראיות בין עובד מזכירות בית המשפט לדוגמא לבין שוטר, כאשר שניהם פועלים מכח הריבון במדינה ושניהם מבקשים להוכיח באמצעות מסמך ביצוע פעולה במסגרת תפקידם שהינו ציבורי. יש לקבוע איפה וכך גם רואות פקודת התעבורה ותקנותיה, את השוטר בצוותם עליו להכין תעודת עובד ציבור, כי לצורך פקודת הראיות, שוטר הינו עובד ציבור וככזה, מוסמך הוא לערוך תעודת עובד ציבור. מן הכלל אל הפרט: לאחר בחינה של הוראות החוק אשר פורטו לעיל, תוך השוואה לתעודת עובד הציבור שהוגשה (ת/2), צורתה ואופן עריכתה, נלמד כי תעודה זו אינה עומדת בדרישות כדין ושאינה יכולה לשמש כראיה קבילה כנגד הנאשם ובכלל זה לתמוך ולהכשיר התצלומים אשר הוגשו לתיק בית המשפט לצורך הרשעת הנאשם, וזאת מן הטעמים אשר יפורטו להלן: לשון כותרתה של תעודת עובד הציבור שהגישה התביעה לתיק בית המשפט בענייננו הינה כדלקמן: "תעודת עובד ציבור (מעבדת מצלמת רמזור) מכח סעיף 24 לפקודת הראיות [נ"ח] תשל"א - 1971". על התע"צ שבפניי חתמו שישה עובדי ציבור שונים, בדבר הפעולות שביצעו, כנדרש על-פי תקנה 4 לתקנות, ובכלל זה הכנסת הסרט למצלמה, הוצאתו, פיתוחו, פענוחו, הגדלתו ומשלוח הסרט, נושאת התעודה בראשה הצהרה בזו הלשון: "תעודה זו או חלק ממנה ניתנת על ידי לשם הגשתה כראיה לבית המשפט, והריני להצהיר בזה כי ידוע לי היטב שלעניין הוראות החוק הפלילי בדבר עדות שקר בבית המשפט, דין תעודה זו כשהיא חתומה על ידי כדין עדות שנתתי בבית המשפט". (ההדגשות שלי, א.ח.) נוסח זה אינו העתקו המדויק של הנוסח הנזכר בתוספת לפקודת הראיות ואולם עיקר השוני נעוץ בשתיים: בראשית נרשם תעודה זו או חלק ממנה ובשנית, לא נכתבה תיבת המילים "עדות שקר בשבועה" ועדות בשבועה. האם עומדת התעודה במבחן פקודת הראיות והפסיקה? (א) הקורא את ההצהרה ימצא כי זו מנוסחת בלשון יחיד, בעוד שעל גבי התעודה חתמו 6 עובדי ציבור שונים. ההצהרה, למרות שהתיימרה לעשות כן, אינה יכולה לחול על כלל החתומים עליה אלא אך לראשון ביניהם הוא זה אשר חתם בסמוך לה ותו לא. משמע, החתומים על התעודה, למעט ראשון, מחזיקים כמי שכלל לא הצהירו ואישרו את הפעולות שביצעו לצורך הגשה לבית משפט. (ב) "תעודה זו או חלק ממנה ניתנת על ידי לשם הגשתה כראיה לבית המשפט..." השימוש בתיבה "או חלק ממנה" יוצר מכשלה, שכן אין הקורא יודע לאיזה חלק מכוון החותם. הניסוח האמור עלול להביא את המעיין בו למסקנה כי חלק מן התעודה אינו מיועד להגשה לבית משפט או שלא נחתם בידי המצהיר או שאינו מתיימר להיות תעודת עובד ציבור. על עניין זה עמד כב' השופט יצחק ענבר מבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר קבע בע"פ 7112/03 תמר בן דוד נ' מדינת ישראל באותו הקשר כי: "המונח "או חלקה" אינו ברור כלל ומשתמע ממנו, כי חלק מהאמור בתעודה, למעשה, לא ניתן לשם הגשתו כראיה לבית המשפט. ראוי להימנע משימוש בנוסח לקוי זה" ובהמשך: "לא למותר לציין, כי תכלית חובת ההצהרה בתעודת עובד הציבור להוות ערובה (ולו מינימלית) לאמיתות תוכן התעודה, וזאת בשים לב לכך שהגשתה לבית המשפט שקולה למתן עדות ראשית בעל-פה. לאור ההוראות המפורשות בסעיפים 24 ו - 25 לפקודת הראיות ותכליתם לא ניתן לומר, כי המדובר בעניין פורמלי גרידא. מדובר, איפוא, בתנאים מוקדמים לקבילותן של התעודות כראיה. כך הם פני הדברים למצער, כאשר ההתנגדות לקבלת התעודה נעשית בזמן אמת, היינו, בעת שהתובע מבקש להגישה...". (ג) הנוסח שנקבע בפקודת הראיות דורש כי הפתיח יהא "אני הח"מ מעיד ומאשר..." תיבה זו של "מעיד ומאשר" נעדרת מן התע"צ ת(2). יש להקפיד כי עושה התע"צ אכן יעיד ויראה עצמו כמי שמעיד ולאחר מכן מאשר כנדרש. (ד) מן האישור חסר המינוח "עדות בשבועה" המופיע כאמור בתוספת. לא ראיתי חשיבות מהותית לכלול בסיום הטופס את המינוח "עדות בשבועה". סעיף 237(א) לחוק העונשין תשל"ז - 1977 קובע כי: "המעיד בהליך שיפוטי ביודעין עדות כוזבת... הרי זו עדות שקר ובס"ק (ב) נאמר כי: "לעניין עדות שקר אין נפקא מינא (ו) אם ניתנה העדות בשבועה או בלא שבועה...". משכך לא ראיתי ליחס חשיבות עליונה לענין העדות בשבועה ולטעמי לעניין זה ניתן להסתפק במינוח "דינן כדין עדות בבית משפט" ודי בנוסח זה כדי לענות לטעמי על דרישות החוק ולהיות 'דומה ככל האפשר' לטופס הקבוע בתוספת. האם הפגמים מהותיים וקבלת ת/2 לאמיתות הכתוב בו תגרום לנאשם עוות דין?: דעתי אינה נוחה, בלשון המעטה, מתוצאות התיק שבפני שכן עניין האשמה העולה מכתב האישום שבפני לא נדון לגופו, ובכך נמצאנו מחטיאים מטרתנו, לדון ולהכריע לגופם של אישומים לזכות או לדין. מן הצד השני, ההערות המופיעות כאן אינן חדשות לתביעה המשטרתית. בתי המשפט השונים, בערכאה זו וגבוהות הימנה, הצביעו על הכשלים הנזכרים לעיל והפנו את התביעה לצורך בתיקונם. יתכן וכל פגם בפני עצמו אינו גורם עוות דין לנאשם ואולם, ריבוי הפגמים ובעיקר אי תיקונם של אלו במשך שנים על שנים, לאחר הערות מפורשות של בתי המשפט, מחייבים את בית המשפט מלחדול ולקבל את המסמכים האמורים ואף לסבור אולי כי יתכן ועושיהם אינם מתייחסים אליהם באותה מידת רצינות בה החוק ובית המשפט מבקשים לשמר להם. לאור כל האמור לעיל, לא אוכל לקבל את תעודת עובד הציבור שהוגשה על ידי התביעה נוכח הפגמים המצוינים לעיל משבאתי למסקנה זו, לא נותר אלא לזכות את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום שכן התצלומים המונחים על שלחנו של בית המשפט חסרי כל משמעות בהיעדר תעודת עובד ציבור כשרה וקבילה שנערכה כדין. יתכן והימנעות מדיון בנושא גופו באמצעות מחסום דיוני וזיכוי עקב כך, ישיגו בסופו של דבר את הגשת המסמכים בעתיד באופן הנדרש בדיני הראיות. משפט תעבורהרמזורנסיעה באור אדום