אין חילוקי דעות כי הנאשם הודיע לשוטרים כי הוא איננו שיכור וכי הוא מוכן להיבדק בכל מקום שהוא יחד איתם. אלא שהבוחן התורן באותו רגע לא יכל להגיע היות והיה עסוק בתאונת דרכים בה טיפל. אשר לכן לא נבדק הנאשם וכתב האישום נגדו הוגש על ידי טופס המאפיינים בלבד. להלן הכרעת דין בנושא טופס מאפיינים - בדיקת שכרות: הכרעת דין העובדות בקליפת אגוז 1. הנאשם הואשם בעבירה של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה. הטענה העובדתית הייתה כי ביום 6.3.2005 בסמוך לשעה 01:45 ברח' שלומציון המלכה בירושלים נהג הנאשם בהיותו שיכור. החלטתי לזכות את הנאשם 2. העובדות פשוטות הן יחסית. צוות מג"ב חסם את הרחובות כורש-שלומציון לבדיקה שיגרתית באיזור המשמש בין השאר לבילויים רבים. תוך כדי החסימה הגיע רכבו של הנאשם ולטענת השוטרים לא ציית להוראות העצירה ופגע קלות במחסום שהיה בכביש ובנצנץ שהציבו השוטרים. 3. שוטרי מג"ב עצרו את הנאשם וחשדו בו כי הוא שיכור. חשד שהנאשם הכחיש נמרצות תוך טענה כי שתה משקה אחד בלבד. שוטר המג"ב איגור רייכל (להלן: "שוטר מג"ב") שהיה במועד האירוע שוטר מג"ב סדיר הזמין ניידת משטרה שבה היה השוטר רס"ר יונס אבו-ליל (להלן: "השוטר"). שוטר המג"ב בהנחיית שוטר הסיור רשם הזמנה לדין לנאשם וכן ערך לו טופס מאפיינים ועל פיו קבע כי הנאשם נהג בשכרות. 4. על פי טופס המאפיינים שרשמו השוטרים, הנאשם לא הלך יציב, ולעיתים החטיא בהבאת האצבע לאף. כן הוסיפו שניהם כי היה לנאשם ריח אלכוהול ("בינוני" פר' עמ' 11 שורה 3). 5. אין חילוקי דעות כי הנאשם הודיע לשוטרים כי הוא איננו שיכור וכי הוא מוכן להיבדק בכל מקום שהוא יחד איתם. אלא שהבוחן התורן באותו רגע לא יכל להגיע היות והיה עסוק בתאונת דרכים בה טיפל. אשר לכן לא נבדק הנאשם וכתב האישום נגדו הוגש על ידי טופס המאפיינים בלבד. 6. הנאשם עצמו מכחיש מכל וכל את כל שנטען נגדו. לטענתו, מכיוון שראה פקק לפניו עקף את הרכב והופתע מכך שלפתע הופיע אליו שוטר המג"ב בריצה ובכעס ובדבריו "רץ אלי שוטר ממשמר הגבול עם נשק ביד, מבוהל מפחיד אותי ומבקש שאצא מן הרכב, ואז אמר לי אתה לא ראיתי שיש מחסום, אתה כמעט דרסת אותי, אתה שיכור, אמרתי לו להירגע, אמר לי לעצור בצד כי הוא מזמין ניידת" (פר' עמ' 5 ש' 21-24). 7. הנאשם אף הכחיש את כל הטענה כי היה שיכור. לטענתו, הוא סובל מאולקוס ואף את בדיקת המאפיינים עשה תחת התקפת אולקוס. הוא חזר שוב ושוב על טענתו (שלגביה אין חולק) כי הסכים להתלוות אל השוטר ולערוך כל בדיקה שהוא רוצה לשם הוכחת טענתו כי איננו שיכור. 8. על סמך עובדות אלו, ובעטיין בלבד, הוגש נגד הנאשם כתב אישום על נהיגה בשכרות. והשאלה המתבקשת הראשונה היא כיצד יש להתייחס לטענת הנאשם כי ביקש להיבדק אלא שבדיקה זו לא נעשתה משום שלא היה מי שיבצע אותה. מהי ההשלכה לכך שלא נעשתה בדיקת שכרות למרות בקשתו של הנאשם להיבדק? 9. גם ההגנה וגם התביעה מסכימות כי הפסיקה איננה רואה בבדיקה מדעית (בדיקת דם או בדיקת נשיפה) תנאי שאין בלתו לשם קביעה שאדם נהג בזמן שכרות. הלכה ישנה וידועה היא שניתן ללמוד על שכרותו של האדם לא רק על ידי בדיקה מדעית (ר"ע 666/86 סאמי סודקי עודה נ. מדינת ישראל פ"ד מ(4) עמ' 463. 10. אולם נשאלת השאלה מה הדין במקרה בו הנאשם מבקש להיבדק על מנת להוכיח את חפותו אך מבוקשו לא ניתן לו. לטענת התביעה, אין עובדה זו משנה כמלוא הנימה. אין צורך בבדיקה מדעית דווקא וניתן להסתפק בדרכים אחרות כגון התרשמותם של השוטרים ממאפייניו. 11. הסניגור לעומת זאת טוען שהאפשרות לדרכים אחרות באה במקרים בהם הנאשם הוא זה אשר מתנגד לבדיקה. מקרים בהם הוא מסרב או שלא ניתן כלל לבדקו בגלל רמת השכרות הגבוהה. כך למשל אומר כב' הנשיא שמגר בפסק הדין שצוטט למעלה לגבי הבדיקה המדעית: "הוא אינו בא להוציא מכלל תחולה את מי ששיכור אליבא דכולי עלמא על פי ראיות המובאות בפני בית המשפט. הוא, למשל, אינו בא למנוע הסתמכות על עדות של מי שפוגש בנהג מטושטש הנוהג בזיגזג ימינה ושמאלה ואשר איננו יכול לעמוד על רגליו משנעצר על ידי השוטר כאשר ריח חזק של אלכוהול נודף מפיו." (רשות ערעור עודה שצוטטה למעלה פיסקא 4). 12. אולם במקרים בהם הנאשם מעוניין להיבדק כך על פי הסנגור, אין המשטרה יכולה לומר לו די לנו בראיות אשר אספנו. על המשטרה לאפשר לו את מבוקשו גם אם קשה הדבר מסיבות טכניות אלו ואחרות. המסקנה ההגיונית - רק במקרים נדירים ניתן יהיה לוותר על הבדיקה אם חפץ בה הנאשם 13. לאחר ששקלתי את דעת הצדדים הגעתי למסקנה שרק לעיתים נדירות ניתן יהיה לוותר על הבדיקה אם חפץ בה הנאשם. עם כל הכבוד לבדיקות מאפיינים למיניהן, ברור כי הבדיקה המדעית היא אמינה הרבה יותר. אכן, בדיקה מדעית לבדה איננה מספקת כדי למדוד את ההשפעה הסובייקטיבית של השתייה על הנהג. ישנם נהגים שגם אם ישתו כפל הכמות המותרת בחוק, לא ישפיע עליהם הדבר כלל. מאידך גיסא, ישנם נהגים שאפיל חלק מהכמות המותרת תשפיע עליהם משמעותית. אולם המחוקק אמר את דברו וקבע חזקות ברורות וחד משמעיות. אשר לכן, דרך המלך שיש לילך בה היא להשתמש בבדיקה מדעית. 14. לעיתים קורה שהנאשם מתנגד לבדיקות, ו/או הוא במצב כה שתוי עד שלא ניתן לבודקו. אולם לכל הדיעות לא היה זה המצב שלפנינו. מדובר בנהג מתפקד אשר מכריז כי אינו שתוי ומוכן להילוות לכל בדיקה. במקום זאת מולא טופס מאפיינים על ידי שוטר מג"ב בשירות חובה ושוטר סיור שאפילו איננו שוטר תנועה. לא זו הדרך שהיה צריך לילך בה. אין לי אלא להתפלא על דרך זו. יש לזכור שעונש המינימום על נהיגה בשכרות הוא פסילה של שנתיים ימים. במקרה שכזה, מן הראוי שהמשטרה תשתדל לבסס את שכרות הנאשם על סמך ראיות חזקות יותר ולא על סמך טופס מאפיינים בעייתי. הכלל צריך שיהיה שבכל מקרה שבו הנאשם מבקש להיבדק, תינתן לו אפשרות זו ועל המשטרה לעודד בדיקות מדעיות חד משמעיות אלו. 15. לא ניתן גם להרשיע את הנאשם בעבירה הפחותה יותר של נהיגה תחת השפעת אלכוהול מאותן סיבות. לא ברור כלל כמה שתה ואם שתה, וחוש הריח של השוטרים אין בו די כדי להרשיע את הנאשם. 16. שקלתי אם אין מקום להטיל הוצאות על התביעה על שהגישה כתב אישום מעין זה אולם החלטתי שאין זה המקום לכך. ראשית, ב"כ הנאשם לא ביקש זאת. אך חשוב מכך, בכל זאת נהיגתו של הנאשם מעוררת תהייה כך שקשה לראות בו צדיק תמים לגמרי. סוף דבר לסיכומו של דבר, לאור כלל הנימוקים שהבאתי למעלה, הגעתי למסקנה שמן הראוי לזכות את הנאשם. המזכירות תשלח העתק הכרעת הדין לתביעה ולסניגור עורך דין לוי. זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בירושלים. טפסים משפטייםמשפט תעבורהשכרותמסמכיםבדיקת שכרות (אלכוהול)