הכרעת דין מונחים לפניי שני דוחות באשר לדוח בגין חנייה בתוך 12 מ' מהצומת אין הרבה להרחיב. מדובר בדוח שמהווה זכרון מוקפא. לפי עדות הפקחית הרכב נגרר ועל כך אין מחלוקת. נחה דעתי שניתן להסתמך על הדוח שנרשם, החיזוק לאמינות הדוח זה עצם הגרירה. כאשר רכב נגרר ניתנה הזדמנות נוספת לפקחית לאחר רישום הדוח לבחון עצמה ולוודא שמדובר בעבירה על החוק. לא הוצג בפניי מניע פסול שהיה מביא את הפקחית לרשום דוח בזדון. עצם שתי גרסאות לא מייצר ספק סביר. דוח החנייה מהווה ראיה עצמאית כאילו היתה עדות חיה בזמן אמת. נכון הדבר שהראיה מוגבלת לדלת אמות הזיכרון המוקפא ועל ביהמ"ש לבחון הנסיבות סביב האירוע. מקובל עלי הרישום בדוח שהאירוע היה על יד בית מס' 2 ברח' הסדנה. קיים במקום אבני שפה אדום לבן די בכך שאפילו חלק מרכבו של הנאשם נמצא בתוך אזור אדום לבן כדי להוות עבירה על החוק. לכן הגעתי לכלל מסקנה שיש להרשיע את הנאשם בגין העבירה המיוחסת לו בכתב האישום מס' 56908/47. בהתייחס לעבירה השנייה המונחת בפניי, החלטתי להעדיף את עדות הפקחית בגין ביצוע העבירה. לא לגבי כל הנסיבות סביב האירוע אלא עקב עדות הנאשם עצמו. די בנ/2 כדי לקבוע שבוצעה עבירה ואני מתייחס אך ורק לגרסת הנאשם בצירוף עדותה של העדה מטעמו. לפי נ/2 הנאשם מציין שעצר רכבו בחנייה כפולה ובצירוף עדותה של גב' גולדי נחום, הנאשם יצא מרכבו כדי לצלם את הזירה של העבירה המיוחסת לו באישום הראשון. מעשה זה מהווה עבירה. מקובלת עלי עדות הנאשם שנסע באיטיות, דבר שמקבל חיזוק מעדותה של גולדי נחום. יחד עם זאת אין בזה כדי לסתור את עדות הפקחית שהבחינה את הנאשם במצב של חנייה כפולה במה שנרשם בנ/2 כ VOL2. אילו העניין היה נגמר כך לא היה נרשם דוח וגם, לא היתה הרשעה מאחר שהחנייה הראשונה לא היתה בנוכחות הפקחית. יחד עם זאת בעת שהנאשם החליט להתעמת עם הגרר והפקחית ולהזניח את רכוב במצב של חנייה כפולה הוא ביצע את העבירה ולמעשה ביצע עבירה חמורה ביותר. אין להקל ראש בסיכון לציבור הרחב בעת שרכב חונה בחנייה כפולה. מעשה זה גורם לפקקי תנועה, מטריח את הציבור מאחר שהנהג פעל בנוחיות מוחלטת. במקרה דנן, הנאשם נתן את כעסו לכבוש את ההיגיון והתחשבות בזולת. הבינותי את כעסו אולם היה מקום שיעבור לחנות או להעמיד רכבו במצב שלא חוסם את התנועה בהתחשב בציבור הרחב ואז לגשת לגרר ולפקחית ולקבל פרטיהם ולהביע זעמו על התאונה שכמעט קרתה לדבריו אבל כך לא נעשה. אנו עדים היום למצבים של נהגים שנותנים לכעס להתגבר על ההיגיון, דברים שלצערנו מגיעים לאלימות בין נהגים עד למצבים של רצח והריגה. על הנהגים להבין שבעת שהם כועסים, יש להירגע ולספור לפחות עד עשר. הנאשם מודה שכך לא נעשה על ידו ואפשר לומר שהתעלמותו המוחלטת מסביבתו כדי להשביע את כעסו מול הפקחית והגרר מהווה מעשה חמור ביותר. לכן לאור כל האמור לעיל הגעתי למסקנה שיש להרשיע את הנאשם מפיו בלבד וללא צורך להסתמך על עדות הפקחית למעט עצם רישום הדוח. גזר דין לאחר ששמעתי את טענות ב"כ המאשימה והנאשם, ובנסיבות העניין, על ביהמ"ש להעיר מספר הערות. בעניין זה הנאשם קיבל שימוע אצל ראש אגף במח' החנייה העירונית. בהשתתפות ראש המחלקה והפקחית. מעבר לכך הנאשם קיבל יומו בביהמ"ש כשהתחלנו את הדיון ב 14:30 ועם הפסקה של עשרים דקות הגענו לשעה 17:20. זה כשידע לכל אורך הדרך שיצא מרכבו והשאיר אותו במצב של חניה ככפולה בעת שהחליט להתעמת עם הפקחית. אינני נכנס לנסיבות העניין להכריע האם הפקחית מתארת את הנסיבות לאמיתו של דבר או לפי גרסת הנאשם. מה שמעניין את ביהמ"ש זה המצב שנוצר שרכבו נשאר ללא השגחה, מהווה מטרד לציבור הרחב. כפי שציינתי בהכרעת הדין, מדובר למעשה בהתעלמות מכלל הציבור והתמקדות בנאשם עצמו. ביהמ"ש התרשם גם בתוך ניהול העניין שהנאשם לא הפנים שעליו גם להתחשב במה שקורה סביבו. מצער הדבר בחברתנו היום קיימת תופעה במקרים הקשורים בנהיגה ורכבים שכל אחד חושב ע עצמו ולא על הזולת. לזכותו של הנאשם הוא מבין בטיפה שנתן לכעסו להוביל אותו למעשה לביהמ"ש היום. נכון הדבר שהמחוקק קבע קנס של 100 ₪ קנס מקורי בגין חנייה כפולה אבל כל מי שנוהג בדרכי עיריית ת"א יום יום בנתיבים עמוסי תנועה נתקל בנהגים שמזניחים את רכבם כדי לטפל בעניינם האישי. ניתן להשוות עבירות כאלו כעבירה של חנייה על המדרכה שמטרידה את הולכי הרגל. מה עוד, להבדיל מהולכי רגל שניתן לסטות דרכם ולחפש מילוט מתאים מהמטרד, נהגים השומרים חוק נאלצים לשנות נתיב תנועה ומסכנים עצמם שיתקלו בנהגים אחרים שלא יאפשרו להם להשתלב בתנועה. כל פעם שנהג חייב לסטות מתנועה מהווה סכנה לכל מי שהולך סביבו. כל מי שמעונין לדעת במה זה כרוך בהוצאות מיותרות רק צריך לשבת כמה ימים בבימ"ש לתביעות קטנות כדי לשמוע תביעות פח כדי להבין את הבזבוז זמן וכסף בעקבות חוסר תשומת לב חוסר סובלנות וסבלנות מצד הנהגים שגורמים לתאונות דרכים. רק במזל בעניין זה לא נגרמה שום תאונה. אוכל להבין את כעסו של הנאשם שלדעתו הגרר כמעט התנגש בו מאחר שכל נהג שנוסע כועס שרואה מעשה שטותי בנהיגה מול נהג אחר. אין בזה כדי לתרץ את התנהגותו של הנאשם. בהתחשב בבזבוז זמן ביהמ"ש בניהול התיק, כמו כן במעשה החמור של הנאשם שלמזלו לא הגיע למימדים יותר חמורים בעניין מצב הרכב והעימות עם הפקחית (שידוע לציבור הרחב שעימותים אלו מגיעים למצבי אלימות בעקבות הסלמה לא מתוכננת) החלטתי להחמיר עם הנאשם. הנני דן את הנאשם לתשלום קנס בגין כל העבירות המיוחסות לו בסך 2,500 ₪ או 25 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם תוך 45 יום מהיום. זכות ערעור בתוך 45 יום מיום לבית המשפט המחוזי. משפט תעבורהצומתחניהדוח חניה