הכרעת דין החלטתי לזכות את הנאשם. 1. נרשם כנגד הנאשם דו"ח חנייה בגין עבירה לפי ס' 6 (א) (2) לחוק העזר עיריית תל אביב- יפו (העמדת רכב וחנייתו) התשמ"ד- 1983 (להלן: "חוק העזר"), חניית רכב בניגוד לתמרור במקום חנייה לנכה משותק רגליים. העבירה המיוחסת לנאשם אירעה ביום ו' בשעה 14:33. 2. קיים תמרור באזור מסחרי האוסר על חנייה במקום בימי חול בין השעות 08:00 עד 20:00. הנאשם למד מכך שיום ו' אינו יום חול, מאחר ושעות התמרור נכנסות לשעות השבת. הנאשם גם מסתמך על ס' 3 (ב) (1) (ב) לחוק העזר בעניין חניית רכב במקום מוסדר: "(3) לעניין פסקת משנה זו.. "ימי חול" לרבות ימי חול המועד ולמעט שבתות, מועדי ישראל, ערבי שבתות וערבי מועדי ישראל; שבת ומועדי ישראל כמשמעם בסעיף 18 א' (א) לפקודת סדרי השילטון והמשפט התש"ח 1948". 3. השאלה המהותית היא הגדרת יום חול לעומת שבת הלכה למעשה בהעדר כל הוראה אחרת (או קיום אבחנה לגבי יום ו' כערב שבת להבדיל מיום חול). מאחר ועסקינן בפרשנות חל ס' 34 כ"א לחוק העונשין התשל"ז- 1977 המורה: "ניתן דין לפירושים סבירים אחדים לפי תכליתו יוכרע העניין לפי הפירוש המקל ביותר עם מי האמור לשאת באחריות פלילית לפי אותו דין". ראוי להעיר על קיום חוסר אחידות בהוראות הכתובות בתמרורים מסוג זה נשוא כתב האישום. יש כאלו המגבילים חנייה לנכים לימי א'-ה' בלבד, יש כאלו המתייחסים ליום ו', כמו כן, קיימים תמרורים ללא פירוט וכיתוב סתמי המתייחס לימי חול בלבד. אילו היתה קיימת אחידות בכיתוב על תמרורים מסוג אלו בעניין דנן' היה מטיב עם הנהג המצוי . יחד עם זאת, אין באי האחידות כדי לפטור את הנהג המצוי מלציית לתמרור. 4. אין ספק, בהעדר הגדרה אחרת, ימי מנוחה ליהודים לפי ס' 18 א' לפקודת סדרי השלטון והמשפט התש"ח- 1948 מוגדרים כשבת ומועדי ישראל. כמו כן, ברור ששבת נכנסת ביום ו', לכן יום ו' נקרא ערב שבת. נשאלת השאלה מתי חדל יום שישי מלהיות יום חול ושייך ליום שבת מבחינת הציבור. הנאשם גם נאחז בהגדרת ימי מנוחה בחוק העזר בכך שערב שבת כולל את כל יום ו'. 5. ברור לכל הדעות ובעיני הפוסקים, שעל פי ההלכה השבת נכנסת 20 דקות לפני שקיעת החמה. יום ו' נקרא ערב שבת כי היהודי אמור להיות עסוק בהכנות לשבת בטרם כניסתה. 6. עד החלת מנהג שבוע עבודה של חמישה ימים היה ברור שיום ו' עד מחציתו (לפחות) היה יום חול. הרי הציבור ובפרט במגזר הציבורי, עבד באותו יום. עם המעבר לחמישה ימי עבודה בשבוע נותר יום ו' כיום עבודה במגזרים שונים (כגון תורנויות בית המשפט, בנקים, דואר, שירותים לציבור ובתחום המסחרי). תורנויות מעצרים של בימ"ש עפ"י חוק מסתיימות בשעה 14:00 ביום ו' וביהמ"ש שב ועוסק במעצרים בצאת השבת. 7. מנהג העם אשר שב לציון על כל מגווניו, הכיר בכניסת השבת ביום ו' כמעבר מיום חול ליום מנוחה. ניתן להבחין במעבר זה ברחובות ומנהגי העם. קיימת הפסקת עיסוק בענייני חול ומעבר למנוחה. מנהג העם הוא שהפסקת החול חלה בשעות אחה"צ ביום ו' (בדרך כלל משעה 13:00). לדוגמא: הפסקת פעילות מסחרית, סגירת בנקים וחנויות, הפסקת פעולת משרדי ממשלה והפסקת תחבורה ציבורית (או בחיפה מעבר למתכונת שבת). מנהג העם, בין אם שומרי מצוות או לאו, תואם את האמור בהלכה. בשו"ע אורח חיים שבת סימן רנא כתוב: "א. העושה מלאכה בע"ש מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה; יש מפרשים מנחה גדולה, ויש מפרשים: מנחה קטנה". המשנה ברורה מבאר: "מנחה גדולה משש ומחצה, ומנחה קטנה הינו תשע ומחצה". בהמשך מביא השו"ע בסימן רנו: "כשהיו ישראל בישובן היו תוקעים בערב שבת שש תקיעות כדי להבדיל את העם מן המלאכה (הגה ונהגו כקהילות הקדושות, שכל שהוא (א) סמוך לשבת כחצי שעה או שעה שמכריז שליח ציבור להכין עצמו לשבת...)" המשנה ברורה מבאר: "א. (א) סמוך לשבת כמחצית שעה: הינו (א) חצי שעה קודם שתכסה השמש מאיתנו, וזהו הכרזת השליח ציבור על כל בני העיר שיראו להכין עצמם לשבת. ולבעלי מלאכות ראוי לשלוח איש לבטל אותן ממלאכתן מקודם דהיינו שתי שעות ומחצה". ניתן להבין שבעצם על העם היהודי להתחיל המעבר לשבת קודש כבר במנחה גדולה (בערך בחצי היום בשעה 13:00) לכל הפחות במנחה קטנה אשר בשעות חורף כבר בשעה 14:30 עד 15:00. ניתן לומר שהעם היהודי, כל אחד בדרכו, מכבד את השבת והעם השוכן בארצו הנהיג מנהג שבמחצה היום כבר עוברים לאוירה של שבת קודש. לפעמים מנהג העם מעצב את ההלכה אפילו בביטולו (ראה: לדוגמא שו"ע חושן משפט סימן רלב פסקה י"ט): "המוכר ביצים לחברו ונמצאו מוזרות שאינם ראויים לאכילה, הוי מקח טעות ומחזיר את הדמים. ועכשיו לא נהגו כן, ומנהג מבטל הלכה". אזי אדם מן היישוב בהסתמך על מנהג העם, היה מבין שימי חול מפסיקים ביום ו' לפחות אחרי שעה 13:00. 8. לאור האמור לעיל יש לקבל את הטענה שחלק מיום ו' אינו יום חול. ניתן לומר שלפי מנהג העם שעה 14:33 אינה חלק מיום החול אלא תחילת שבת קודש ולכן לא בוצעה העבירה. 9. כדי להמחיש את העניין יש לפנות לס' 3 (א) בהודעת התעבורה (קביעת תמרורים התש"ח- 1970): "לא צוין באחד התמרורים המפורטים בתוספת או על שלט מעליו מתחתיו או לידו הוראות בענייני תעבורה אסור להתנהג בניגוד להוראה". לאור האמור לעיל בהעדר הוראה או פרשנות משפטית או חקיקה אחרת, יש לציית לתמרור אפילו אם על פניו נוגד ההיגיון הפנימי של הנאשם. לכן, יש צורך של פרשנות משפטית על משמעות הכיתוב על התמרור כדי להתאימו מבחינה משפטית. לכן, מאחר ומנהג העם הקשור למעבר מחול לשבת מושרש בתפיסתו ועל ההבחנה בין קודש לחול. המנהג תואם את ההלכה היהודית, אין להחיל הלכת היהודי רק על הציבור שומרי תרי"ג מצוות אלא על העם כולו אשר בדרכו הוא מבחין בין שבת וחול. לא מדובר באבחנה בין ציבור חילוני וציבור דתי, אלא בציבור אשר כולו שומר על הזהות היהודית שניתנה לעם ישראל ע"י הקב"ה כדי להבדילנו מכל עם אחר. לאור האמור לעיל, הבנתו של הנאשם על הבחנה בין יום חול (דהיינו, ערב שבת) ושבת המבוססת על מנהג העם, אם לא ברמה ההלכתית/משפטית די שהביאה לטעות משפט לפי ס' 34 י"ט לחוק העונשין התשל"ז- 1977 אשר לפי נסיבות העניין היתה בלתי נמנעת. די בכך שמתעורר ספק סביר כדי לזכות את הנאשם (ראה: 534897/20 מדינת ישראל נגד בונדל יואב). אשר על כן הנני מזכה את הנאשם בגין העבירה המיוחסת לו בכתב האישום. נכותחניית נכים / תו נכהחניהתל אביב