פסק-דין המערער הורשע על פי בבית הדין הצבאי לתעבורה במחוז שיפוט מטכ"ל, בעבירה של אי קיום חובה להחזיק בהגה בשתי ידיים עבירה על תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. על המערער הושתו העונשים הבאים: 15 ימי פסילה בפועל של רנצ"א; הפעלת עונש מותנה של חודשיים בחופף לפסילה של רנצ"א שהוטלה בתיק זה וחודשיים פסילת רנצ"א מותנים למשך שנתיים. הערעור מופנה כלפי הפעלת העונש המותנה שהוטל על המערער בתיק מט/375/04/6 משום שלא היה בר הפעלה. בתיק האחרון הורשע המערער בעבירה של אי ציות לתמרורים בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 והושת עליו, בין היתר, עונש של פסילה על תנאי "למשך חודשיים לתקופה של שנתיים" במילים אחרות, גזר הדין אינו מפרט את העבירות שבגינן יש להפעיל את עונש הפסילה המותנה. סעיף 33(אא) לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955, מגדיר "עבירה נוספת לעניין הפעלת עונש פסילה מותנה כלהלן: "(1) ... (2) ... (3) עבירה מן המפורטות בתוספת הראשונה או התוספת השניה לפקודת התעבורה; (4) עבירה אחרת שהיא עבירת תעבורה כמשמעותה בפקודת התעבורה, שנקבעה עם הטלת העונש על תנאי." כעולה מן המקובץ שלא היה מקום להפעיל את העונש המותנה משום שהעבירה על תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 אינה נכללת בתוספת הראשונה או השניה. גם בא-כוח המשיב, הסכים ברוב הגינותו כי לא היה מקום להפעלת העונש המותנה. לאור האמור אני מקבל את הערעור במובן זה שהפעלת עונש הפסילה המותנה שהוטל בתיק מט/375/04/6 מתבטלת. למניעת ספק, יתר רכיבי גזר הדין יוותרו על כנם, אם המערער טרם מילא אותם. על מנת למנוע בזבוז זמן וטרחה מיותרים מהמדיינים בפניהם, מתבקשים שופטי התעבורה בבואם לדון בהפעלת תנאי של עונש פסילה מותנה של רנצ"א לתת את דעתם הן להוראת סעיף 36(ג) לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961, והן להוראת סעיף 33(אא) לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955. כמו כן, מופנים שופטי התעבורה לכך כי רצוי לנסח בלשון ברורה את התנאים להפעלת עונש הפסילה המותנה של רנצ"א. עבירת תעבורהצבאמשפט תעבורהמשפט צבאי