על פי עובדות כתב האישום בו הודה המערער, נהג המערער ברכבו בכביש והגיע לעקומה. המערער סטה עם הרכב למסלול הנגדי ואירעה התנגשות חזיתית ברכב שבא ממול. להלן פסק דין בערעור על גזר דין בנושא התנגשות חזיתית ברכב: פסק דין 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בימ"ש השלום (לתעבורה) בחדרה, כב' השופט אביהו גופמן (להלן - בימ"ש קמא) שניתן בת.ד. 1596/02 ביום 14.12.04, בו נגזר על המערער, שהורשע בעבירה של גרימת מוות ברשלנות ובעבירת תעבורה נוספת, עונש של 10 חודשי מאסר בפועל, שנת מאסר מותנה, פסילה מלקבל או להחזיק ברשיון נהיגה למשך 12 שנה וקנס כספי. הערעור מופנה כלפי חומרת העונש. 2. כנגד המערער הוגש בבימ"ש קמא כתב אישום המייחס לו עבירה של גרימת מוות ברשלנות. יצויין כי בכתב האישום נרשמה עבירה לפי סעיף 40 + 64 לפקודת התעבורה, ואולם, המערער הורשע בעבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין. עוד הואשם המערער, והורשע, בעבירה של סטיה מנתיב נסיעה, עבירה לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 + סעיף 38(3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א-1961. על פי עובדות כתב האישום בו הודה המערער, נהג המערער ברכבו בכביש והגיע לעקומה. המערער סטה עם הרכב למסלול הנגדי והתנגש חזיתית ברכב שבא ממול. כתוצאה מהתאונה מצאה מותה צעירה בת 17, אשר נסעה ברכב שהגיע ממול וכן נחבלה ונפצעה קשה נוסעת נוספת אשר אושפזה כתוצאה מהתאונה בבי"ח הלל יפה, ובהמשך, בבית לוינשטיין. יצויין כי גם המערער עצמו נפגע באותה תאונה. על פי העובדות בהן הודה, נהג המערער את רכבו במהירות של כ-80 קמ"ש ושדה הראיה שלו היה פתוח במרחק של 380 מטר. המערער הודה כי נהג ברכב בלא תשומת לב לנעשה בדרך שלפניו וסטה מנתיב נסיעתו למסלול הנגדי ללא סיבה הקשורה ברכב או בתנאי הרכב, וכתוצאה מכך, נגרמה התאונה. 3. בפנינו טען בא כוחו המלומד של המערער כי ארוע התאונה נגרם כתוצאה מארוע בלתי צפוי. לטענתו, יצא מדרך עפר צידית אל הכביש רכב אחר. אותו רכב, אשר הגיח בפתאומיות אל הכביש, גרם למערער לסטות עם רכבו שמאלה וכתוצאה מכך נגרמה התאונה. בנסיבות אלו טוען הוא כי רשלנותו היתה מזערית, זאת מאחר ונסע במהירות המותרת. עוד טוען הוא כי בימ"ש קמא שגה מבחינה משפטית כאשר סבר שפסיקת ביהמ"ש העליון מחייבת לגזור עונש של מאסר לריצוי בפועל, כל אימת שמורשע אדם בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. לטענתו, מדובר במקרה זה ברשלנות מזערית ועל פי פסיקת ביהמ"ש העליון, ניתן היה, וראוי היה, לגזור עליו עונש שלא יכלול רכיב של כליאה בבית סוהר. 4. בטרם נתייחס למדיניות הענישה, נציין כי גרסתו העובדתית בדבר מעורבות של רכב נוסף אשר גרם למערער לסטות עם רכבו אל מסלול הנסיעה השני, לא הוכחה בראיות בביהמ"ש. המערער הודה בכתב האישום כפי שהוא. בפועל, עובדות אלו הן היחידות אשר הוכחו. אמנם בשלב הטעון לעונש הגיש ב"כ המערער לביהמ"ש קמא חוות דעת של מומחה מטעמו, אשר סומנה נ/1. חוות דעת זו כוללת צילומים של זירת הארוע ומבוססת על גרסתו של המערער ועל תיק החקירה שהועמד לרשותו של הבוחן. יחד עם זאת, עורך חוות הדעת לא זומן לביהמ"ש כדי להחקר על חוות דעתו. המערער הודה בכל עובדות כתב האישום ולא ביקש כלל להביא ראיות מטעמו לענין עצם ההרשעה ונסיבות התאונה. בשלב בו הוגשה חוות הדעת, התנגדה התביעה להגשתה (עמ' 10 לפרוט') וביהמ"ש נתן החלטה לפיה הוא מתיר הגשת חוות הדעת והתמונות שצורפו לה. יחד עם זאת, ציין ביהמ"ש קמא בסעיף 4 לגזר הדין כי בהעדר שמיעת ראיות בתיק לא ניתן לעשות שימוש בחוות הדעת כדי לקבוע את מידת רשלנותו של המערער. בנסיבות אלו לא ניתן לחוות הדעת משקל, ובדין נהג כך בימ"ש קמא. אם רצה המערער להביא ראיות שיש בהן כדי לערער את גרסת המאשימה לענין רשלנותו, היה עליו לעשות כן בטרם הוכרע הדין. כל עוד לא עשה כן, הרי שהגרסה העובדתית היחידה שהוכחה היא זו המפורטת בכתב האישום בו הודה ללא כל סייג. נוסיף עוד כי מאחר והודה, לא הובאו בפנינו הודאותיו במשטרה. לא ברור כלל אם טען גם בשלב החקירה למעורבות של רכב נוסף כאחד מגורמי התאונה, וממילא לא ידוע לנו אם טענה זו נחקרה. מכאן שלא ניתן היה להעלות טענות בענין זה בשלב גזר הדין, לא כל שכן בפנינו, בדרך של הצגת גרסה עובדתית שלא הועלתה בראיות בפני בימ"ש קמא. 5. בטרם נקבע תיק ערעור זה לשמיעה בפני הרכב, הובא התיק, כתוצאה מטעות, בפני שופט דן יחיד בבימ"ש מחוזי בחיפה. כב' השופט י' אלרון שמע את הערעור ונתן פסק דין. בהמשך, הוגשה בקשה לביטול פסק דינו. לאחר שקבע כי דן בערעור בחוסר סמכות, ביטל את פסק דינו. בפנינו ביקש בא כוחו של המערער להתבסס על פסק הדין שבוטל, זאת במסגרת טעוניו. משבוטל פסק הדין (ע"פ 1806/04), ממילא לא ניתן להציגו בפנינו או לעשות בו שימוש כלשהו. בהתאם התעלמנו מכל האמור בפסק הדין שכאמור בוטל. 6. כאמור, טוען ב"כ המערער כי שגה בימ"ש קמא באופן בו פירש את פסיקת ביהמ"ש העליון והחיל אותה על העובדות נשוא כתב האישום. כן חולק הוא על האופן בו פירש בימ"ש קמא את הנחיות ביהמ"ש העליון, ככל שהדבר נוגע למדיניות ענישה ראויה, בעבירות של גרימת מוות ברשלנות. מדיניות הענישה בעבירות של גרימת מוות ברשלנות, בארוע שהוא תאונת דרכים, הובהרה בע"פ 8382/03, איאד חילף נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2), 139 (שהוא ערעור על פסק דינו של השופט שפירא בבית משפט זה בת"פ 376/01). בבית המשפט המחוזי בחיפה, הועמד הנאשם לדין על עבירת הריגה. בתאונת הדרכים נשוא כתב האישום הנ"ל, מצאו מותם שלושה נוסעי רכב. בית המשפט המחוזי מצא את הנאשם אשם בעבירות שיוחסו לו וגזר עליו עונש של 3 שנות מאסר. בערעור בבית המשפט העליון גובשה הסכמה בין הצדדים, לפיה תומר העבירה בה הורשע הנאשם לעבירה של גרימת מוות ברשלנות. יחד עם זאת, קבע בית המשפט העליון כי בנסיבות בהן גרימת המוות היא תוצאה של רשלנות חמורה, וכאשר נגרם מותם של מספר קורבנות, יש מקום לאמץ את מדיניות הענישה שקבע בית המשפט המחוזי כאשר הרשיע את הנאשם בעבירת ההריגה. בית המשפט העליון קבע, כי קיים צורך בגישה עונשית מחמירה כלפי אלה הפוגעים בבטיחות התנועה בדרכים וזאת כחלק מהמלחמה בתאונות הדרכים. בית המשפט העליון ציין כי בכל מקרה יש לשקול נסיבות מיוחדות ועניינו האישי של נאשם, על רקע מדיניות זו. בשים לב לאמור לעיל ובהתחשב בעובדה שרשלנותו של הנאשם שם נמצאה כרשלנות חמורה, גזר על הנאשם 24 חודשי מאסר (במקום 36 חודשי מאסר שנגזרו ע"י בית המשפט המחוזי) והשאיר על כנו את העונש של 20 שנות פסילה וכן עונש של מאסר מותנה. ברע"פ 4261/04, פרין נ' מדינת ישראל (פ"ד מיום 6.12.04, פורסם באתר "נבו"), נדון מקרה בו הורשע הנאשם בבית המשפט לתעבורה בתל-אביב בעבירה של גרימת מוות ברשלנות ונגזר עליו עונש של 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאסר מותנה, פסילת רשיון לתקופה של 10 שנים וקנס כספי. ערעורו של הנאשם לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור ככל שהדבר מתייחס לעבירה בה הורשע הנאשם והשאירה על כנה. בכל הנוגע לענישה קבע בית המשפט העליון כי: "ענישה חמורה היא מרכיב שאין בלתו בהתמודדות הקשה עם תופעת תאונות הדרכים שפשתה במקומותינו, וברגיל, מחייבת הרשעה בעבירה של גרם מוות ברשלנות, השתת עונש חמור, הכולל הורדת הנהג מהכביש לתקופה ארוכה ומאסר בפועל. עם זאת אין זהו כלל חלוט ויש ששיקולים של צדק יעמידו עילה להתערבות ולהקלה בעונש. ... ...המציאות מלמדת כי לעיתים, חוסר תשומת לב או התרשלות רגעית עלולים להסתיים באסון כבד. במקרים כאלו, אף כי יש בהם כדי לבסס הרשעה בעבירה של גרם מוות ברשלנות, עשוי בית המשפט, בנסיבות חריגות, להמנע מהטלת עונש של מאסר בפועל, ולהסתפק בפסילת רשיון לזמן ארוך ומאסר לריצוי בעבודות שרות..." (ההדגשות הוספו). במקרה הנ"ל קבע בית המשפט העליון כי התרשלותו של הנאשם בנסיבות התאונה שם היתה התרשלות מזערית. בהתאם, ועל אף התוצאה הקטלנית, קבע בית המשפט כי זהו אחד המקרים החריגים בהם ראוי לתת לנסיבותיו האישיות של הנאשם, משקל משמעותי יותר ולהמנע מגזירה של עונש מאסר בפועל. בית המשפט העליון אף הפנה לפסק דין קודם שניתן ברע"פ 4732/02, ענת סורפין (לביא) נ. מדינת ישראל, תק-על 2002(3), 760, גם שם קבע בית המשפט כי בנסיבות מקרה של רשלנות רגעית ואי תשומת לב, על אף תוצאה קטלנית, יש מקום להסתפק במאסר שירוצה בעבודות שרות, וזאת כחריג לכלל של עונשים מרתיעים. מכאן, שאין למעשה הבדל במדיניות הענישה העולה מפסקי הדין. עיון מדוקדק בהם מראה כי בכל שלושת פסקי הדין הנ"ל קובעים שופטי ההרכב, כי הכלל הוא להחמיר בענישה ולגזור עונשי מאסר משמעותיים בפועל, גם על מי שהורשע בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, זאת כדי להלחם בנגע תאונות הדרכים. במקרים חריגים, בהם מדובר בהתרשלות מזערית, ניתן לסטות ממדיניות הענישה הראויה ולהפחית את עונש המאסר במידה בה ניתן יהיה לרצותו בעבודות שרות. בשים לב למדיניות הנ"ל יש לבחון גם את נסיבותיו של מקרה זה. 8. בנסיבות המקרה שבפנינו, בשים לב לעובדות בהן הודה המערער, שכאמור, הן היחידות שהוכחו בפני בימ"ש קמא, לא ניתן לומר כי התרשלותו היתה מזערית באופן הנכלל בגדרם של אותם מקרים חריגים בהם יסטה ביהמ"ש מהכלל והוא גזירת עונש של מאסר בפועל. כאמור, הודה המערער כי נהג ברכבו ללא תשומת לב לנעשה בדרך שלפניו, סטה מנתיב נסיעתו למסלול הנגדי ללא סיבה הקשורה ברכב או בתנאי הדרך. למרות שסטה, לא ניסה לבלום את רכבו, נהג באי אכפתיות, בקלות ראש ובחוסר זהירות ולא כפי שנהג מן היישוב היה נוהג בנסיבות המקרה. מדובר, אם כן, בהודאה ברשלנות בדרגה שאינה בגדר של רשלנות מזערית. על ארוע בנסיבות אלו חל הכלל אשר נקבע על ידי ביהמ"ש העליון, לפיו יגזר עונש של מאסר לריצוי בפועל, שלא בעבודות שירות, וכן פסילת רשיון נהיגה לתקופה ממושכת. איננו מתעלמים מנתוניו האישיים החיוביים של המערער, לרבות העדר עבר פלילי מכביד וכן אופיו החיובי. ואולם, דבר זה נכון בכל הנוגע למירב הנאשמים העומדים לדין בעבירות תעבורה. מדובר בדרך כלל באנשים נורמטיביים, אשר בנהיגתם הרשלנית גורמים לתאונות קטלניות. מכאן גם המדיניות המאזנת בין הצורך להגן על הציבור ולהלחם בנגע התאונות בדרכים ובין ההתחשבות בעובדה שהנאשם, שלא כמו נאשמים המורשעים בעבירות של גרימת מוות בהליכים פליליים רגילים, הוא אדם נורמטיבי. בימ"ש קמא איזן את הנתונים שבפניו כראוי ובשים לב לתוצאות התאונה, שכאמור גרמו למותה של צעירה ולחבלות גוף קשות לנוסעת נוספת, וכן למערער עצמו, וגזר עליו עונש מידתי אשר אינו חמור בנסיבות הענין. לא מצאנו מקום להתערב בפסק דינו של בימ"ש קמא ואנו מורים על דחיית הערעור. 9. סיכומו של דבר, דין הערעור להדחות. המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 30.6.05 בשעה 09.00 במזכירות בימ"ש מחוזי בחיפה, מדור ערעורים. התוצאה הודעה למערער ולב"כ הצדדים והם קיבלו עותקי פסק הדין. התנגשותרכב