במסגרת פסק הדין נפסק כי עיון בראיות עדות התביעה מעלה כי מדובר בעדות של הקפאת הזכירה. שתי העדות לא זכרו את פרטי המקרה. להלן פסק דין בנושא הקפאת הזכירה: פ ס ק - ד י ן 1. המערער הורשע בעבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר בכך שנסע במהירות של 101 קמ"ש בדרך שבה המהירות המותרת הינה 80 קמ"ש. המערער נידון לשלושה חודשי פסילת רנצ"א וקנס בסך של 300 ש"ח. הערעור מופנה כלפי הכרעת הדין. 2. בית הדין קמא העדיף את עדויותיהן של שתי העדות מטעם התביעה על פני עדותו של המערער, ולפיכך הרשיע את המערער, כאמור. 3. טענותיו של בא-כוח המערער הן במישור העובדתי. לטענתו, מעדויותיהן של שתי השוטרות הצבאיות עולה ספק סביר שבית הדין קמא התעלם ממנו, ולכן יש מקום לזכות את המערער מהעבירה המיוחסת לו. 4. בא-כוח המשיב הגן על הכרעת הדין וטען כי אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים שקבע בית הדין קמא. 5. עיון בראיות עדות התביעה מעלה כי מדובר בעדות של הקפאת הזכירה. שתי העדות לא זכרו את פרטי המקרה. גילית זהרור לא זכרה מאומה, ולכן לא יכלה להפיץ אור על מה שאירע, ואילו תאיר דהן העידה בשני שלבים של הדיון. בתחילה העידה לפני שהמערער העיד, ואז אמרה כי היא זוכרת רק שהיא וגילית זהרור נסעו אחרי הרכב שנקלט על ידי הממל"ז, וכי הן לא הספיקו לעצור אותו כי הוא בדיוק סיים לעקוף. לאחר שהמערער העיד, חזרה תאיר דהן לדוכן העדים, והעידה כי זיהתה את רכבו של המערער באמצעות רישום של שלוש הספרות האמצעיות על גבי לוחית הרישוי של הרכב של המערער. 6. אמנם ההלכה היא כי אין בית דין לערעורים ממהר להתערב בקביעת ממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, אך נראה לי שבנסיבות מקרה זה יש מקום להתערב בממצאים שנקבעו, משום שבית הדין לא התייחס למספר תמיהות שעלו מעדותה של תאיר דהן. אמנם בדו"ח המפורט נרשם כי נשמר קשר עין רצוף עם רכב המטרה מרגע שנקלט ועד לרגע שנעצר, ברם כפי שעולה מהדו"ח שקיבל המערער נרשם תחילה כי מדובר ברכב "רנו מגאן", ורק לאחר שהמערער קיבל את הדו"ח שונה סוג הרכב ל"רנו קנגו", רכב שבו נהג המערער. כמו-כן, מעדותה של תאיר דהן עולה כי החלק של המרדף אחרי רכבו של המערער זכור לה, אך אין מאומה בעדותה על כך ששמרה על קשר עין רצוף עמו. בנסיבות אלה, נראה לי שאכן קיים ספק סביר בזיהוי רכבו של המערער, ולפיכך יש לקבל את הערעור ולזכותו מהעבירה המיוחסת לו. כלל הקפאת הזכירה שבעבר