החלטה 1. זו היא בקשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה להורות על ביטולה של פסילה מנהלית בת 30 יום, אשר הוטלה על המבקש ביום 24.06.05, בגין סירובו להיבדק על ידי שוטר בדיקת נשיפה ובדיקת דם בניגוד לתקנה 169ו (א) לתקנות התעבורה. 2. ב"כ המבקש טוען כי המיוחס למרשו אינו מגלה עבירה, שכן גם בבדיקת נשיפה יש להסביר למבקש, כי במידה ולא ייבדק, הדבר יכול להוות עבירה, בעוד שבמזכר שערך השוטר רשום כי הוסבר למבקש "השלכות העניין" מבלי לפרט. הסניגור תוקף גם את צו הפסילה בו צויין כי מדובר בסירוב להיבדק בעוד שהנימוקים מתייחסים לחשד לשיכרות. הוא גם מפנה לנסיבותיו האישיות של המבקש. 3. ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת, כי המבקש הודה כי שתה שתי כוסות יין וכי סירובו להיבדק נבע לטענתו בשל הגיינה. 4. המבקש נוהג משנת 1998 ולחובתו 28 הרשעות קודמות. 5. עיון בטופס השימוע שנערך למבקש מגלה כאמור כי פרטי העבירה המיוחסת למבקש הינה סירוב להיבדק על פי דרישת שוטר, בדיקת נשיפה ובדיקת דם. למבקש לא מיוחסת עבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול, גם אם בנימוקי ההחלטה של הקצין צויין כי "על פי מאפייניו, דיבורו וריח חריף... מדבר לא באופן עוכב ולא לעניין". 6. בע"פ 1641/04 לאוניד לוין נ. מדינת ישראל ובע"פ 398/04 מדינת ישראל נ. דני בניאשוילי, קבע ביהמ"ש העליון כי אין יותר תוקף להסדר שנקבע בדיני התעבורה בכל הנוגע לבדיקת שיכרות, ככל שהסדר זה מתנגש עם הכללים שנקבעו בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - חיפוש בגוף החשוד) תשמ"ו - 1996 (להלן: "חוק החיפוש"). לאחר חקיקתו של חוק החיפוש יוסיפו להתקיים רק אותן תקנות שאינן מהוות חלק מהסדר החיפוש לגופו, כגון: תקנה 169א, 169ב, 169ד (ב), 169ה (ג), 169ז ותקנה 169ח לתקנות התעבורה. 7. חוק החיפוש ביטל למעשה את העבירה של סירוב להיבדק הן בנוגע לבדיקת נשיפה, שהינה בבחינת חיפוש חיצוני בגופו של אדם, והן לגבי בדיקת דם שהינה חיפוש פנימי בגופו של אדם. בחוק החיפוש אומנם נכללה הוראה עונשית בנוגע למי שמסרב לחיפוש חיצוני או לחיפוש פנימי שביהמ"ש נתן לו היתר, אולם הוראה עונשית זו יוחדה למי שחשוד בביצוע עבירה של רצח, עבירה על פקודת הסמים המסוכנים או על סימן ה' של פרק י' לחוק העונשין, שדינן 10 שנות מאסר או יותר. 8. לאור ההלכה שנקבעה בפסקי הדין דלעיל, וכל עוד לא תוקנה פקודת התעבורה ולא עוגנה העבירה של סירוב להיבדק בחקיקה ראשית מפורשת, אין יותר תוקף משפטי לתקנה 169ו (א) ואין מקום להאשים בה נהגים המסרבים להיבדק בדיקת נשיפה. 9. זאת ועוד, בפסקי הדין הנ"ל ובכל הנוגע לחיפוש חיצוני (כגון בדיקת נשיפה) נקבע כי אומנם מסורה לשוטר (לאו דווקא קצין) סמכות לדרוש בדיקה כאמור, אולם בהעדר הסכמה של החשוד, יש להביא אותו בפני קצין משטרה כדי לאפשר לו להעלות את טעמי סירובו. "מששוכנע אותו קצין כי דרוש לערוך את החיפוש, עליו לאשר זאת בכתב ולהסביר לחשוד כי ניתן להשתמש בכוח סביר נגדו לביצוע החיפוש. על הקצין להוסיף ולהסביר את משמעותו של הסירוב, היינו, שהוא עשוי לחזק את משקלן של ראיות התביעה...". 10. בענייננו, לא מצאתי כי המבקש הובא בפני קצין כאמור ולא ראיתי כי הוסברה לו משמעות הסירוב כפי שצויין. 11. בחומר הראיות שבידי המשיבה קיים טופס בדיקת מאפיינים ממנו עולה כי המבקש, הודה ששתה (כוס יין), הלך לא יציב על קו ישר, נדף ריח חריף מפיו, התנהגותו היתה רדומה ודיבר באופן איטי ולא מובן. ייתכן ויש באלמנטים אלה כדי להצביע על נהיגה תחת השפעת אלכוהול, אך מן הדין כי המבקש יואשם בעבירה זו ולא בעבירה אחרת שאינה קיימת יותר. 12. לאחר שהבאתי בחשבון את כל השיקולים שפורטו, את נסיבות האירוע, את עברו התעבורתי של המבקש ואת הנסיבות האישיות ולאחר שנתתי את דעתי לבעייתיות העולה מטופס השימוע, במיוחד בעניין פירוט העבירה, והכל בשים לב לעובדה שהמבקש פסול מינהלית 10 ימים, הגעתי למסקנה כי דין בקשתו להתקבל וכי יש מקום להסתפק בתקופה שרוצתה ולכן להחזיר לו את רשיונו לאלתר. 13. מודעת זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. משפט תעבורהשכרותשאלות משפטיותמשקאות משכרים / אלכוהולבדיקת שכרות (אלכוהול)