פסק דין המשיבה בערעור זה, הורשעה בכך שנהגה ברכב צבאי (מסוג משא) ולא אחזה בהגה בשתי הידיים, שכן אותה עת שוחחה במכשיר טלפון נייד שלא באמצעות דיבורית. בגין עבֵרה זו הוטלו עליה קנס בסך 100 ש"ח וכן חודש פסילת רישיונות על-תנאי למשך שנה. התביעה הצבאית ערערה על קולת העונש ועתרה להחמרת עונש הפסילה המותנה אשר הוטל על המשיבה. התביעה ציינה בערעורה כי העונש שהוטל כאן אינו הולם את צורכי ההרתעה שכן עניין לנו בעבֵרה מסוכנת המסיחה דעתו של נהג מן המתרחש בדרך ומקשה על השליטה ברכב. התביעה הצביעה על כך שהעבֵרה כאן בוצעה תוך נהיגה במשאית, שהיא רכב כבד ומסוכן. עובר לשמיעת הדיונים בעל-פה הודיעו הצדדים כי נקשרו בהסדר טיעון ביחס לתוצאה הראויה של ההליך. הוצע כי חלף עונש הפסילה המותנה אשר הוטל בערכאה קמא, יוטלו על המשיבה 50 ימי פסילה על-תנאי למשך שנתיים. צוין כי שורשיו של הסדר הטיעון מצויים בנסיבותיה האישיות של המשיבה ובצורך לאזן בין חומרת העבֵרה לבין האפשרות להפעיל את התנאי בעתיד. בנסיבות העניין סברתי כי ההסכמה ראויה לכיבוד, ואני מאשר אותה. אני מורה כי חלף עונש המאסר המותנה אשר נגזר בערכאה קמא יושתו על המשיבה 50 ימי פסילה על-תנאי למשך שנתיים. עונש הקנס יישאר בעינו כפי שקבעה הערכאה הראשונה. רכבצבאמשפט תעבורהדיבור בטלפון בזמן נהיגהטלפוןרכב צבאי