פ ס ק - ד י ן המשיב הורשע בעבירת מהירות לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה והוטלו עליו עונשים אלה: פסילת רנצ"א בפועל לחודש אחד, שלושה חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים וקנס 300 ₪. המהירות שבה נהג המשיב הייתה 131 קמ"ש, דהיינו 41 קמ"ש מעל המותר באותה דרך. ערעור התביעה מכוון בעיקרו לרכיב העונש של פסילה בפועל. בית הדין קמא, ציין את הודאת המשיב בהזדמנות הראשונה לעומת המהירות שבה נהג וכן עברו התעבורתי. בין השאר, התחשב בית הדין בטיעוני המשיב לעונש, ובעיקר שחרורו מן הצבא. בית הדין קמא התחשב בנסיבות אלה מעל ומעבר לצורך. נסיבות אישיות אינן חזות הכול. נסיבות כאלה הן נימוק שלא להכביד על נאשם יתר על המידה, אך לעניין עבירות כמו עבירת מהירות אינן נימוקים לקולא. כבר אמרנו לא אחת שיש למסור מסר של בתי הדין לנהגי הרכב הצבאיים ולחיילים בכלל כי עבירת מהירות צריכה להביא להרחקתו של הנוהג במהירות, מחמת הסיכון שבעבירה הזו, מן הדרך לתקופה מסויימת ולעיתים לתקופה משמעותית. בנסיבות אלה ולאחר ששקלתי את כל הנסיבות, אני מקבל את הערעור, ומעמיד את תקופת הפסילה בפועל של רנצ"א לחודשיים. יתר חלקי גזר הדין של בית הדין קמא יעמדו בעינם. אני ער לכך שהמשיב כבר ריצה את עונש הפסילה שהוטל עליו ואולם אין בכך נימוק שלא להוסיף על עונש זה. המשיב טוען כי רישיונו מופקד ממילא בשל עבירה אחרת בידי משטרת ישראל. לפיכך המשיב יפקיד את האישור ככל שנמצא בידו ממשטרת ישראל ולמען הסר כל ספק אני קובע כי הפסילה הנוספת של חודש ימים על פי פסק דין זה תהיה חופפת לכל פסילה בפועל שנפסל המשיב בכל בית משפט או בית דין אחר. משפט תעבורהמהירות מופרזת / דו"ח מהירות