ערר על החלטה - הארכת פסילת רישיון

החלטה 1. לפנַי ערר על החלטת כב' השופטת דסקין ב-ב"ש 1057/06 (שלום-פ"ת), מיום 12.7.2006, במסגרתה הורתה כב' השופטת על הארכת פּסילת רישיון-הנהיגה של העורר עד ליום 15.12.2006 או עד לסיום ההליכים, הכל לפי המועד המוקדם יותר. על-פי העוּבדות הצריכות לעניין, החלטת כב' השופטת דסקין נשוא ערר זה, הינה הארכה שלישית המוֹרָה על פּסילת רישיון-הנהיגה של העורר עד תום ההליכים. העורר היה מעורב בתאונת-דרכים קטלנית מיום 31.3.2005, בה קוּפּחוּ חייהם של זוג הורים וששת ילדיהם. שבועיים לאחר התאונה נפסל העורר מינהלית ל-90 יום. לבקשת המשיבה, נפסל לאחר מכן עד תום ההליכים. 2. העורר הגיש ערר לבית-המשפט המחוזי. כב' השופטת שיצר דחתה הערר, אך סיווגה פּסילה ואיפשרה לעורר לנוע על מלגזה בתחום מפעל בו עובד. על החלטת כב' השופטת שיצר הוגש ערר לבית-המשפט העליון וניתנה החלטה על-ידי כב' השופטת חיות, ב-בש"פ 8514/05 איוב אבו-צעלוק נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(3), 3487, במסגרתה הוחלט על קציבת הפּסילה. 3. לפני תום מועד תקופת הפּסילה שנקבעה בבית-המשפט העליון (כב' השופטת חיות), הוגשה בקשה להארכת הפּסילה, וּבית-משפט קמא (כב' השופטת דסקין) הוֹרָה על הארכת הפּסילה עד ליום 15.7.2006. על החלטה זו הוגש ערר לבית-המשפט המחוזי ב-ב"ש 91273/06 (לא פורסם), שנדחה על-ידִי ביום 2.7.2006 4. בטרם הגיע תום מועד הפּסילה שנקבע ליום 15.7.2006, הגישה המשיבה בקשה נוספת, לפסילה עד תום ההליכים. כב' השופטת דסקין, בהחלטה ארוכה וּמנומקת, הורתה על הארכת הפּסילה אשר תפקע ביום 15.12.2006 או עד לסיום ההליכים, לפי המועד המוקדם יותר. החלטה זו הינה נשוא הערר שבפנַי. 5. לטענת בא-כוח העורר, יש לבחון פעם נוספת טיב הראיות נגד העורר. לטענתו, בית-משפט קמא נתפס לכלל טעוּת משקבע כי העורר בָּלַם בפתאומיוּת. טעות זו נגררת לאורך כל הדיונים, זאת כאשר בדו"ח הבּוחֵן נקבע כי העורר רק "החל להאט" ו"החל לבלום" את רִכבּוֹ. טענה נוספת לבא-כוח העורר - לא העורר נהג ברכב אלא אחִיו המנוח. עוד טען כי אין מקום לפסילת העורר לתקופה כה ארוכה מאחר ולא ניתן להרשיע אדם על "שהתכוון" לבצע פּרסה וכל שעשה לשֵׁם כך הוא להתחיל להאט רִכבּוֹ. טענה נוספת - עברוֹ התעבורתי של העורר אינו מכביד. טענתו האחרונה הינה טענת אפליה בינו לבין נאשם נוסף באותו אירוע. 6. דינו של הערר להידחות. א. טענת האפליה נדונה בפני המותבים שנדרשו להחלטה בנושא זה, הן במסגרת בקשה לפסילה עד תום ההליכים שהוגשה על-ידי המשיבה כאן, והן במסגרת ערר שהוגש על אותה החלטה. אף אני נדרשתי לטענה זו, ואין לי אלא לחזור על דברים שנאֱמרו בהחלטתי הקודמת וצוטטו על-ידי כב' השופטת דסקין בהחלטתה מיום 12.7.2006 (עמ' 12, ש' 8-6) הסדר-טיעון אליו הגיעה המשיבה עם נאשם מס' 1 באותו תיק, אינו מעלה ואינו מוריד בשלב זה בו אנו מצויים, לעניינוֹ של העורר; ועל-כן, מכּלל טעמים אֵלֶּה דין הטענה להידחות. ב. באשר לקיומן של ראיות לכאורה, אֵלֶּה נבחנו ונדונו על-ידי שלוש ערכאות. לטענת העורר כי לא הוא זה שנהג ברכב, עליי לציין כי נערך משפט זוטא. טענת העורר לא התקבלה. ההודעות הוגשו כקבילוֹת; בּוחֵן המשטרה לא קבע בחוות-דעתו כי העורר רק "החל להאט", כטענת בא-כוחו; וּמכאן אין מקום לשוב ולדוּשׁ בטענה זו פעם נוספת. בחינת הראיות תיעשה על-ידי המותב העיקרי השומע התיק. ג. מסוּכּנוּת העורר נובעת מהתנהגותו על הכביש בעת אירוע התאונה, וּלשאלה זו יינתן מירב המשקל. מסוּכּנוּתוֹ נקבעת בין היֶתר, על-בסיס הקביעה המצויה בשאלת קיומן של ראיות לכאורה, לפיה קיימות ראיות לכאורה להוֹכחת האמוּר בכתב-האישום המיוחס לעורר. אוסיף ואציין, כי מסוּכּנוּתוֹ של העורר נקבעה על-ידי מותבים שונים, בבתי-משפט השלום, המחוזי והעליון. מסוּכּנוּת זו אינה מִשתנה ותישאר כזו, עד להכרעת-דין בתיק העיקרי. אין מקום להעלות שאלה זו במסגרת כל ערר המוגש על-ידי העורר. 7. לאור כל האמור לעיל הערר נדחה. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגהערר