ערעור על עבירת סטייה בחוסר זהירות

פסק-דין 1. זהו ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט שלום לתעבורה בת"א (כב' השופט דרורי), אשר הרשיע את המערער לאחר שמיעת ראיות בעבירה של סטייה בחוסר זהירות, נהיגה בחוסר זהירות ואי שמירת מרחק, והטיל עליו 3 חודשי פסילה בפועל, פסילה על תנאי וקנס כספי. 2. עו"ד גולן, כמנהגו, הגיש הודעת ערעור מפורטת ומנומקת בה העלה על הכתב את כל טענותיו כנגד הכרעת דינו של בית המשפט קמא, טען שבית המשפט קמא התעלם מהסתירות ומחוסר העקביות שבגרסת עדי התביעה, טעה ששלל תרחיש אפשרי אחר ממנו ניתן להסיק שהמערער לא עבר כל עבירה, התעלם מעדותם של חלקי מעדי התביעה שלא יכלו לומר איזה רכב פגע בהם, התעלם מעדות בוחן התנועה שלא שלל אפשרות שרכב אחר הוא זה שפגע ברכבי המתלוננים. 3. מדובר בתאונת דרכים בה היו מעורבים מספר רב של רכבים, כאשר לפי המפורט בכתב האישום נהג המערער במשאית של עיריית ת"א בנתיבי איילון מצפון לדרום ובשלב מסויים, משהבחין בפקק לפניו, סטה שמאלה תוך כך שלא שמר מרחק המאפשר עצירה בכל עת והתנגש בטנדר המיצובישי שנסע לפניו, זה נהדף והסתחרר תוך פגיעה ברכב ג'י.אם.סי, ולאחר מכן פגיעה נוספת ברכב וולסווגן, ופגיעה ברכב רביעי מסוג סובארו. בית המשפט קמא הרשיע את המערער לאחר שמיעת ראיות ולאחר בחינת העדויות שבפניו, והגיע לכלל תוצאה בה העדיף את גרסת המאשימה על פני גרסת המערער בהסתמכו בין היתר על דוח בוחן התנועה לנוכח סימני הצבע הצהוב הנמצאים בשני כלי רכב אלה (צבע רכב המשאית של המערער), מיקום הרכבים לאחר התאונה בנתיב הימני ביותר, הסיבה לאי קבלת גרסתו של נהג רכב הג'י.אם.סי, שאמנם גרסה זו תומכת בגרסת המערער, אך עומדת היא בסתירה לגרסת העדים האחרים ולממצאי בוחן התנועה, והסיבות שהביאו אותו לדחות את גרסת המערער עצמו. 4. עיינתי כאמור בפרוטוקול הדיון של בית המשפט קמא ומצאתי כי בשלב שהמערער מסר את גרסתו הודה זה שעקף את הפקק ועבר מהנתיב השלישי מימין תוך כדי איתות (ראה שתי השורות האחרונות בעמ' 10 לפרוטוקול), בהמשך ציין שהוא ראה את רכב המיצובישי במצב של עצירה "בלמתי, החלקתי אליו ופגעתי בו בקצה השמאלי הקידמי של המשאית, בפינה אחורית ימנית של המיצובישי... כאשר פגעתי בו... הוא נתן פול גז סוטה ימינה חזק, פוגע בודורה בדופן השמאלי של הונדורה, הוא נזרק ופוגע במכונית גולף, הגולף סטה ונעמד בניצב לכביש...". גרסה זו של המערער יש בה כדי לתמוך בגרסת המאשימה, לפיה הוא ביקש לעקוף את הפקק ולפיכך סטה שמאלה, אך משהבחין ברכב לפניו במצב של עצירה מוחלטת לא הספיק לבלום את רכבו ועל כן פגע ברכב שלפניו ובהמשך במספר רכבים נוסף כתוצאה מהדיפת הרכב הנפגע. 5. תאונות מסוג זו הן תאונות לא בלתי שכיחות, כאשר מעורבתם של מספר נהגים בתאונה שכזו מקשה עד מאד לעיתים את בירור הסיבה לתאונה, כאשר כל אחד מהנהגים מדרך הטבע רואה את חלקו באירוע מבלי ליתן דעתו למכלול הנסיבות והאירועים, וכפועל יוצא מכך לעיתים נמסרות מספר גרסאות לבית המשפט. כך היה במקרה זה, אך דומה שבית המשפט קמא השכיל לדלות מתוך שלל הגרסאות את הגרסה שעולה בקנה אחד עם התרחשות האירועים כפי שהעידו עליה מרבית העדים, וכפי שנתמכת היא על ידי בוחן התנועה, באשר למיקום הפגיעה ברכבים, מקום עצירם של הרכבים לאחר התאונה וכיוצא באלה. משנמצאו נסיבות אלה עולות בקנה אחד אף עם גרסתו של המערער, שיש לראות בה משום ראשית הודייה ואולי אף מעבר לכך, לא מצאתי כל מקום להתערב בהכרעת דינו של בית המשפט קמא ועל כן אני דוחה את הערעור כנגד הכרעת הדין. 6. באשר לערעור כנגד חומרת העונש, נכון שמדובר באירוע תאונה שאירע לפני כ-5 שנים, אך הדיון בתיק נדחה מעת לעת לרוב משום עתירת הסניגור לדחייה, ואין לומר במקרה זה שהמערער צריך ליהנות מדחיות חוזרות ונשנות של הדיון. מדובר בתאונה שתוצאותיה לא קלות, בוצעה על ידי מי שהינו נהג משאית, כאשר עקיפה וסטייה שלו גרמו להתנגשות בין כלי הרכב. העונש שהטיל בית משפט קמא על המערער הוא עונש מתון שאינו חמור כלל ועיקר, ולפיכך אין כל הצדקה להתערב בו. סופו של דבר מצאתי לדחות את הערעור על שני ראשיו. משפט תעבורהנהיגה בחוסר זהירותערעור