להלן פסק דין בנושא אי מתן זכות קדימה בכיכר בניגוד לתמרור ב 48: פסק דין 1. מבוא המערער הועמד לדין בפני בית המשפט השלום לתעבורה בחיפה (כבוד השופט ש. יציב) והואשם בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות, עבירה לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן - "התקנות"); אי ציות לתמרור ב-48 המוצב במקום בכך שלא נתן זכות קדימה לתנועה החוצה את דרכו במעגל התנועה, לפי הוראת התמרור, בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות, והתנהגות הגורמת נזק לגופו ורכושו של אדם, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות. בית המשפט קמא שמע את ראיותיהם של הצדדים והרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. מכאן הערעור. 2. האישום בכתב האישום טענה המאשימה (המשיבה) כי ביום 18.10.03 בשעה 21.00 לערך, נהג המערער "רכב משא בלתי אחוד סגור" בדרך יד לבנים בחיפה לכיוון נווה-שאנן והתקרב למעגל התנועה (כיכר) שבסמוך לבית מס' 176. המאשימה הוסיפה וטענה כי אותה שעה מר צבי סימון (להלן - "צבי") ברכב פרטי ברחוב האמור בכיוון הנסיעה הנגדי "ובהגיעו למעגל התנועה (כיכר) פנה שמאלה". המאשימה טענה כי המערער נהג ברכבו בחוסר זהירות "בכך שלא ציית לתמרור ב-48 "תן זכות קדימה לתנועה החוצה את דרכך במעגל התנועה", נכנס למעגל התנועה (לכיכר) והתנגש עם חזית רכבו בדופן צד ימין של הרכב המעורב". כתוצאה מן התאונה נחבל צבי קלות ושני כלי הרכב ניזוקו. על שום כך הואשם המערער בעבירות שפורטו לעיל. 3. תשובת המערער לאישום בתשובתו לכתב האישום, בישיבה שהתקיימה ביום 21.9.04 בפני בית המשפט קמא, אמר המערער כדלקמן: "אני כופר, אני הייתי הנהג שהיה מעורב בתאונה". 4. העדויות העיקריות העדויות העיקריות שבאו בפני בית המשפט קמא היו עדותו של צבי מזה, ועדותו של המערער מזה. א. צבי העיד כדלקמן: "נהגתי ברכב פרטי, מיצובישי, בדרך יד לבנים במורד הרחוב. הגעתי לכיכר שליד מספר 176 בדרך יד לבנים. עקפתי את הכיכר בפניה שמאלה ועמדתי להמשיך בדרכי ברחוב דרך יד לבנים. ראיתי מכונית מסחרית אשר נוסעת במעלה הרחוב במהירות. צפרתי. המכונית נתנה עצירה ופתאום היא קפצה קדימה ונסעה ופגעה בי בדופן ימין בדלתות קדמית ואחורית וזרקה אותי קדימה. המסחרית פגעה בי עם הפגוש הקדמי. הרכב שלי ניזוק והתיקון עלה כ-5,000 ₪. אני נפגעתי בכתף מחגורת הבטיחות. היה לי שטף דם פנימי ובגלל הלחץ גם אשפזו אותי בבית חולים כעשרה ימים". (עמ' 4 לפרוטוקול בית המשפט קמא). ב. המערער העיד כדלקמן: "נהגתי בדרך יד לבנים במעלה הדרך. מולי נסעו שתי מכוניות והיו עוד לפני הכיכר. ראיתי אותם רק ע"פ אורות הדרך. כאשר עמדתי להכנס לכיכר פתאום פנה אחד הרכבים לצד שמאל של הכיכר. הוא לא סימן על פניה ולא יכולתי לדעת אם הוא פונה או לא פונה משום שרכבים נוסעים תמיד בנתיב סואן כל הזמן. כשנכנסתי לכיכר וראיתי שהוא פנה ניסיתי לבלום בכל הכוח אך לצערי פגעתי בדלת הימנית - הקדמית של הרכב שנכנס לכיכר". (עמ' 8 לפרוטוקול בית המשפט קמא). 5. הכרעת דינו של בית המשפט קמא בית המשפט קמא סקר את הראיות שבאו בפניו וסיכם את הכרעת דינו כהאי לישנא: "ע"פ עדותו של צבי הוא נכנס למעגל התנועה וכאשר היה בתוך מעגל התנועה הגיע הטנדר, נכנס למעגל התנועה ופגע עם חזית רכבו בדופן ימין הפרטית. ע"פ הסקיצה (ת/4) הפרטית כבר כמעט והשלימה את הקפת מעגל התנועה כאשר הטנדר נכנס לצומת. לאור עדותו של צבי ות/4 החלטתי להרשיע הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום". 6. טענות המערער א. המערער הלין על כך שהכרעת דינו של בית המשפט קמא אינה מנומקת דיה לטעמו. ואולם, למעשה, המערער תוקף את ממצאיו העובדתיים של בית המשפט קמא. ב. המערער, באמצעות בא כוחו המלומד עו"ד נאור דניאל, טען כי הנהג המעורב, צבי, אמר דברים שונים מאלה שיוחסו לו על ידי בית המשפט קמא במסגרת הכרעת הדין, לדברי המערער, "בטעות". לדברי המערער, עיון בעדותו של צבי מלמד כי - "(...) הנהג השני טען כי עמד להמשיך בנסיעה במורד דרך יד לבנים וכי רכבו של המערער עצר ופתאום קפץ קדימה ונסע ופגע בו". ג. המערער טען כי לסקיצה, המוצג ת/4, אין כל רלוונטיות להרשעתו של המערער בעבירות שיוחסו לו "ומכל מקום לא ניתן לבסס עליה כל ממצא עובדתי, בין היתר באשר עורך הסקיצה הגיע למקום האירוע לאחר שהמערער הזיז את רכבו מהמקום על מנת שלא לגרום הפרעה לתנועה". ד. המערער טען כי גרסתו שלו, עליה העיד בפני בית המשפט קמא, לא נסתרה ואדרבא היא אף נתמכת בעדותו של צבי. בנימוקי הערעור נטען כי המערער "נסע במעלה דרך יד לבנים והגיע אל הכיכר בה התנועה זורמת לשני הכיוונים. הנהג השני, שהגיע ממעלה הדרך, לא סימן על פניה שמאלה בכיכר ונכנס לכיכר בהפתעה. ברגע שהמערער ראה את הנהג השני פונה שמאלה (מבלי שאותת על כך), ניסה המערער לבלום, אך לא הצליח למנוע את הפגיעה ברכב השני". לטענת המערער גרסתו האמורה נתמכה בעדותו של צבי שהעיד כי "עמדתי להמשיך בדרכי לרחוב דרך יד לבנים". היינו, להמשיך בנסיעה ישרה מבלי להיכנס לכיכר בפניה שמאלה. "משכך, פנייתו המפתיעה לתוך הכיכר שמאלה מבלי שאותת, תוך חיתוך נתיב נסיעתו של המערער שוללת לחלוטין את אשמתו של המערער ושוללת לחלוטין את התקיימותם של יסודות שלושת העבירות בהן הורשע המערער באבחה אחת". המערער הוסיף וטען משלא הוכיחה התביעה כי הנהג השני אותת על פניה שמאלה וסימן על כניסתו לכיכר, לא יכול להיות בסיס להרשעה באף אחת מן העבירות בהן הורשע המערער. ה. ב"כ המערער הוסיף וטען במהלך הדיון בערעור כדלקמן: "בנוגע לכיכר, יש תמונות של הכיכר שנמצאות בתיק. אכן, על פי החוק כשיש תמרור ב-48 בכניסה לכיכר, יכולים להיות סוגים שונים של כיכרות. סוג אחד של כיכר שאכן התנועה מתנהלת במעגל מסביב לכיכר ואכן אם התנועה מתנהלת רק במעגל מסביב לכיכר, אז רכב הנכס לכיכר חייב לתת זכות קדימה לכל רכב אחר שנמצא בכיכר. לעומת זאת, אם בית המשפט יראה את הסוג השני של כיכר, כמו במקרה שלנו, הוא יראה שיש כאן כיכר בעלת שני מסלולים בדרך עירונית ראשית. ורכבים שנוסעים בדרך הראשית נוסעים במסלולים הימניים של הכיכר ולכן בסיטואציה כזאת אם שני נהגים מגיעים כל אחד במסלול ימני חיצוני לכיכר, הם יכולים לנוע במסלולים מרוחקים ימניים כל אחד במסלול שלו מבלי שהם מתנקזים לתוך הכיכר, ולכן בנסיבות כאלה שרכב נכנס לחלק העליון של הכיכר, כמו באירוע שלנו, שניהם יכולים לחלוף את הכיכר בשני המסלולים המרוחקים שהם הימניים מכל צד, שהם הדרך הראשית. משהנהג השני לא נסע במסלול הפנימי של הכיכר וגם לא אותת על כוונתו לעשות זאת, ואין שום קביעה עובדתית שהוא אכן נהג במסלול השמאלי או אותת על כוונתו לפנות במסלול השמאלי, אין שום אפשרות להרשיע את המערער ואין כל תשתית ראייתית לעשות זאת בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום". 7. טענות המשיבה א. המשיבה, באמצעות בא כוחה המלומד עו"ד עמית פרלה, ביקשה לדחות את הערעור. ב. ב"כ המשיבה טען כי טענותיו של הסניגור המלומד בעניין נסיעה בנתיב ימני חיצוני לכיכר הן טענות שלא נטענו בערכאה קמא "ולמעשה יש בהן משום כבישה של גרסה". ג. ב"כ המשיבה טען כי המערער עצמו, בהודעתו ת/2 וגם בעדותו בבית המשפט, מקבל על עצמו שצריך היה ליתן זכות קדימה לרכב בו פגע. ד. ב"כ המשיבה טען כי בין אם המערער הופתע מהאופן שבו נסע הרכב השני ובין אם לאו, שומה היה על המערער להתאים את מהירות נסיעתו מראש כך שיוכל לתת זכות קדימה לרכב שנכנס למעגל התנועה לפניו ואין זה משנה אם אותו רכב הגיע מהכיוון הנגדי בנתיב זה או אחר. ה. ב"כ המשיבה טען כי בית המשפט קמא השתית את הכרעת דינו על ממצאים שהובאו בפניו ועל מהימנות העדויות. לטענתו המערער "לא הכין את עצמו מראש שיוכל לתת זכות קדימה ולא נתן את זכות הקדימה". ב"כ המשיבה טען כי הכרעת דינו של בית המשפט קמא היא "נכונה, מבוססת ומנומקת" ועל כן ביקש לדחות את הערעור. 8. דיון א. לאחר עיון בהכרעת דינו של בית המשפט קמא, בחומר הראיות שהובא בפניו, בטענות ב"כ הצדדים ובמכלול נסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי מן הדין לדחות את הערעור. ב. סבורני כי הכרעתו של בית המשפט קמא מבוססת כדין על הראיות שהובאו בפניו ואין כל הצדקה להתערב בהכרעת הדין. ג. למעלה מן הדרוש אוסיף כדלקמן: טענתו של ב"כ המערער בדבר הבחנה, כביכול, בין שני סוגי כיכרות - דינה להידחות. הנורמה הרלוונטית קבועה במסגרת הודעת התעבורה (קביעת תמרורים), תשל"ז - 1970, לצד תמרור ההוריה ב-48, לאמור: "תן זכות קדימה לתנועה החוצה את דרכך במעגל התנועה או במסילה ועבור את מעגל התנועה מצידו הימני". מן העובדות כפי שהוכחו בפני בית המשפט עולה בבירור כי המערער לא נתן זכות קדימה לרכב שהיה נהוג בידי צבי, כפי שהיה מחוייב על פי הדין. זאת ואף זאת: גם תלונתו של המערער על כך שצבי לא אותת על דבר פנייתו שמאלה ו"הפתיע" אותו אין בה ולא כלום. על פי תקנה 58(א) קמה לנוהג רכב חובה לאותת באחד מאלה: "(1) מתכונן לנוע או להפנות את רכבו; (2) מתכוון לסטות מנתיב נסיעתו; (3) עוצר את רכבו". מחומר הראיות כפי שהובא בפני בית המשפט עולה כי לא קמה כל חובה על צבי לאותת: רכבו של צבי היה בתוך מעגל התנועה והמשיך בנסיעה במעגל התנועה, שמאלה. לא היתה כאן "פניה" ואף לא כוונה "לפנות". אין באמירה "עקפתי את הכיכר בפניה שמאלה ועמדתי להמשיך בדרכי ברחוב דרך יד לבנים", משום עדות על "פניה". זאת, משום שהדרך מתעקלת, באופן טבעי, שמאלה, במעגל התנועה. כך גם לא היתה לצבי כל כוונה של סטיה מנתיב הנסיעה, כטענת המערער. צבי המשיך בנסיעתו בנתיב שבו היה, בתוך מעגל התנועה. בדיוק על שום כך הוצב התמרור ב-48 בכיוון נסיעתו של המערער, לפני מעגל התנועה האמור, כדי ליתן זכות קדימה לרכב הנע בתוך מעגל התנועה. חטאו של המערער התבטא בכך שלא נתן זכות קדימה לרכב שהיה בתוך מעגל התנועה וגרם לתאונה, לנזקי הרכוש ולחבלה בגופו של צבי. המסקנה היא, על כן, שבדין הורשע המערער על ידי בית המשפט קמא. 9. אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הערעור. פיסקה 9 של פסק דין זה הושמעה בפומבי בנוכחות עו"ד נאור דניאל ב"כ המערער ועו"ד עמית פרלה ב"כ המשיבה, והעתק מודפס מפסק הדין נמסר לצדדים. ניתן היום ט"ז בסיון, תשס"ה (23 ביוני 2005) במעמד הצדדים. מותר לפרסום מיום 23.6.05. עודד גרשון, שופט עו"ד דניאל: אני מבקש לעכב את ביצוע עונש הפסילה. ככל הנראה נגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. עו"ד פרלה: אני מתנגד. החלטות רבות בבית המשפט העליון בעת האחרונה סייגו וסיווגו בין הלכת שוורץ שנועדה לעיכוב ריצוי מאסר בפועל ובין עיכוב עונש פסילת רשיון נהיגה בפועל. למיטב זכרוני החלטה שניתנה בענין זה על ידי כב' השופטת פרוקצ'ה בע.פ. 1698/05. לפיכך גם אם בית המשפט ייעתר לבקשה אני מבקש לעכב לעכב את ביצוע עונש הפסילה למס' ימים בלבד לצורך התארגנות. החלטה בנסיבות הענין, ובעיקר בשל כך שעד היום היתה תלויה ועומדת החלטה בדבר עיכוב ביצוע, אני מורה על המשך עיכוב עונש הפסילה למשך 15 יום מהיום. משפט תעבורהזכות קדימהכיכר (מעגל תנועה)