תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 קובעת כדלקמן: "רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רפואה או חוות-דעת של מומחה לפי הענין ... אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות-דעת מטעמים מיוחדים שירשמו". תקנה 130 (א) לתקנות הנ"ל קובעת כי: "בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים בענין שבמחלוקת בין בעלי הדין". תקנה 127 דורשת טעמים מיוחדים לפטור בעל דין מצירוף חוות-דעת רפואית, וזאת נוכח נסיבות כל מקרה ומקרה. ברע"א 7474/00 עיריית תל-אביב נ. המוסד לביטוח לאומי פ"ד נו (2), 193 קבעה כב' השופטת דורנר כדלקמן: "יודגש כי ללא חוות-דעת רפואית, לא תהא התובעת רשאית להוכיח ענין שברפואה וממילא תחסם דרכה להוכחת נזקה. יחד עם זאת, מתן פטור מהגשת חוות-דעת רפואית יכול ויעשה על סמך טיעון ברור ומפורט ... " בתיק בש"א 4089/04 שבת.א. 4298/02 (מחוזי ירושלים) גפני אסתר ואח' נ. מדינת ישראל ואח', דן כב' השופט שפירא בבקשה לפטור את המבקשים מצירוף חוות-דעת מומחה וקבע בין היתר: "יתכן שדווקא חוסר יכולת לממן קבלת חוות-דעת יכולה להוות טעם מיוחד, במקרים מיוחדים כגון חסוי, נכה בדרגה גבוהה שהינו בודד ללא הכנסה, וזאת בשלב הראשון על מנת שלא לחסום בפניו את הגישה לערכאות ... " מאליו ברור שזכות הגישה לערכאות הינה זכות חוקתית מוכרת העולה בקנה אחד עם הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ושאלה בפני עצמה הינה "היכן נמתח הגבול הדק בין יכולת לחוסר יכולת, גם בראי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ומה היחס הסביר לתועלת הצפויה ממתן פטור למינוי מומחה" (ראה ת.א. 1052/05 יפה בן הרוש נ. מתנ"ס דנוור לוד, החלטת כב' השופטת ריבה שרון. רפואהפטור מהגשת חוות דעתחוות דעת